מ"ג במדבר יט יד

From ויקיטקסט
Jump to navigation Jump to search
מקראות גדולות במדבר


<< · מ"ג במדבר יט · יד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
זאת התורה אדם כי ימות באהל כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
זֹ֚את הַתּוֹרָ֔ה אָדָ֖ם כִּֽי־יָמ֣וּת בְּאֹ֑הֶל כׇּל־הַבָּ֤א אֶל־הָאֹ֙הֶל֙ וְכׇל־אֲשֶׁ֣ר בָּאֹ֔הֶל יִטְמָ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
דָּא אוֹרָיְתָא אֱנָשׁ אֲרֵי יְמוּת בְּמַשְׁכְּנָא כָּל דְּעָלֵיל לְמַשְׁכְּנָא וְכָל דִּבְמַשְׁכְּנָא יְהֵי מְסָאַב שִׁבְעָא יוֹמִין׃
ירושלמי (יונתן):
דָא אַחְוָויַית אוֹרַיְתָא גְבַר אֲרֵי יְמוֹת תְּחוֹת גַנָנָא דְפָרִיס כָּל מַאן דְעָלִיל לְמַשְׁכְּנָא אוֹרַח תַּרְעָא וְלָא מִן צִדְדֵיהּ כִּדְפָתַח תַּרְעֵיהּ מִכָּל דִבְמַשְׁכְּנָא וַאֲפִילוּ קַרְקָעִיתֵיהּ וְאַבְנוֹי וְקִיסוֹי וּמָנוֹי יְהֵי מְסָאָב שׁוּבְעָא יוֹמִין:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כל הבא אל האהל" - בעוד שהמת בתוכו

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וטעם אדם כי ימות באהל" - אדם כי ימות והוא עתה באהל או שדבר הכתוב בהווה והוא הדין אם ימות בחוץ והכניסוהו לאהל כל הבא אל האהל וכל אשר באהל הכלים שבתוכו והאהל עצמו בכלל הזה כמו שאמר (פסוק יח) והזה על האהל ועל כל הכלים ועל הנפשות אשר היו שם והזכיר הכתוב האהל להגיד שהוא עצמו טמא שבעה וצריך הזיה ועוד מפני שהיו ישראל יושבי אוהלים במדבר ודבר הכתוב בהווה כי המצוה מיד ולדורות אבל הוא הדין לבית ולכל המאהילים שמביאים את הטומאה על כל הכלים ועל הנפשות ששם אלא שאין הבית המחובר מקבל טומאה בעצמו כלל והנה הזכיר הכתוב במת טומאת מגע ואהל ולא הזכיר בו משא אבל רבותינו (ספרי) דורשין אותו בקל וחומר מן הנבילה ומרבים אותו לטומאת שבעה כמגע וכן הוא כפי פשט הכתוב הזכיר כי באדם המת והשחוט טומאת שבעה והזיה במגע וכבר הוא ידוע כי מגע התורה הנגיעה ממש והנגיעה על ידי דבר אחר שישא אותו

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

זאת התורה אדם כי ימות באהל כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא ז' ימים. בא הכתוב ולימד על המת, טומאה חדשה שמטמא באהל. חוץ לאהל מנין? ת"ל זאת התורה אדם כי ימות, דברי איסי בן עקיבא. ר' ישמעאל אומר: אינו צריך: אם עד שלא נזקק לטומאה הרי הוא מטמא, משנזקק לטומאה - דין הוא שיטמא!

מנין לעשות כל המאהילים כאוהל? היה רבי יצחק אומר: מה מצורע הקל, עשה בו כל המאהילים כאהל; מת חמור, אינו דין שנעשה בו כל המאהילים כאהל?!

כל הבא אל האהל - זה הבא מקצתו:

וכל אשר באהל - זה הבא כולו. הא עד שלא יאמר יש לי בדין: אם הבא מקצתו טמא, הבא כולו לא יהיה טמא? אלא אם כן ענשת מן הדין, לכך נאמר כל הבא אל האהל, ללמדך שאין עונשים מן הדין.

ר' אחי בר' יאשיה אמר: כל הבא אל האהל למה נאמר? לפי שהוא אומר וכל אשר באהל, לא יהיה טמא? מה תלמוד לומר כל הבא אל האהל? לעשות קרקעו של בית עד התהום כמוהו:

כל הבא אל האהל - דרך פתחו הוא טמא, ואין מטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח. מכאן אתה דן לקבר: מה אהל, שהוא מקבל טומאה, אין מטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח; קבר, שאין מקבל טומאה אינו דין שלא יטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח?! או חילוף: מה קבר, שאינו מקבל טומאה, אינו דין שיטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח? דנתי וחילפתי בכלל או חילוף, זכיתי לדון כבתחילה: מה אהל שהוא מקבל טומאה, אין מטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח; קבר, שאין מקבל טומאה, דין שלא יטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח? ת"ל וכל כלי פתוח. דרך פתוחו הוא מטמא, ואין מטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח. דנתי וחילפתי בכלל או חילוף, זכיתי לדון כבתחלה: מה אהל שהוא מקבל טומאה, אין מטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח; קבר, שאינו מקבל טומאה - דין הוא שלא יטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח!

או לא יטמא טומאת ערב? אמרת ק"ו: אם שלישי במת טמא, השני - דין הוא שהוא טמא:

וכל אשר באהל. שומע אני אף הקש והחריות והעצים והאבנים והאדמה במשמע? ת"ל ולקח אזוב וטבל במים איש טהור, ועדיין כלי אבנים כלי גללים וכלי אדמה ונפשות בהמה במשמעו? ת"ל במדבר לא וכל בגד וכל עור וכל מעשה עזים וכל כלי עץ הוא, למדנו לארבעה כלים. לכלי מתכות מנין? ת"ל במדבר לא אך את הזהב ואת הכסף, הא למדנו לארבעה כלים - לכלי מתכות. לכלי אדמה מנין? ת"ל וכל כלי פתוח, הא למדנו לארבעה כלים ולכלי מתכות ולכלי חרס. ולאדם מנין? ת"ל במדבר לא ואתם חנו מחוץ למחנה, או אלו לכלל חטוי, ואלו לכלל טומאה? ת"ל הוא יתחטא בו: את שבא לכלל חטוי בא לכלל טומאה, לא בא לכלל חטוי - לא בא לכלל טומאה:

<< · מ"ג במדבר · יט · יד · >>