מ"ג שמות יט ב
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּסְע֣וּ מֵרְפִידִ֗ים וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִדְבַּ֣ר סִינַ֔י וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּמִּדְבָּ֑ר וַיִּֽחַן־שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּנְטַלוּ מֵרְפִידִים וַאֲתוֹ לְמַדְבְּרָא דְּסִינַי וּשְׁרוֹ בְּמַדְבְּרָא וּשְׁרָא תַּמָּן יִשְׂרָאֵל לָקֳבֵיל טוּרָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּנְטָלוּ מֵרְפִידִים וְאָתוֹ לְמַדְבְּרָא דְסִינַי וּשְׁרוֹ בְּמַדְבְּרָא וּשְׁרָא תַּמָן יִשְרָאֵל בְּלֵב מְיַיחֵד כָּל קְבֵיל טַוְורָא: |
רש"י
"ויחן שם ישראל" - כאיש אחד בלב אחד אבל שאר כל החניות בתרעומות ובמחלוקת (מכילתא)
"נגד ההר" - (מכילתא) למזרחו. וכל מקום שאתה מוצא "נגד" - פנים למזרח.
מפרשי רש"י
אמנם במכילתא אמרינן בענין אחר; והלא כבר נאמר בפרשת מסעות (במדבר ל"ג, ט"ו) "ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני", ולא הקשה במכילתא 'והלא ידוע כי משם נסעו', ונראה כי פירוש המכילתא שלא תאמר כי הכתוב בא להגיד שלא היה שום מסע בין רפידים ובין מדבר סיני, ותיכף בנסיעתן מרפידים באו למדבר סיני, לכך אמר והלא כבר נאמר זה בפרשת מסעות "ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני", וכבר נתפרש זה שם, ואם כן להכי לא אתיא קרא. ותימה על דברי רש"י, שהקשה 'והלא ידוע כי משם נסעו וכו, ורוצה לומר שאין לומר כי הכתוב מגיד לך נסיעתן משם (נאמר) - 'והלא ידוע וכו, וקשיא על דברי רש"י כי עדיין שמא הכתוב בא לומר כי לא היה מסע ביניהם, אבל במכילתא הוי שפיר טפי. ואפשר לומר כי רש"י סובר כי אין צריך כל כך ראיה לומר שלא היה מסע ביניהם, דמדלא פירש שום מסע ביניהם למה לנו לומר שהיה מסע ביניהם, ולפי פשוטו אין לנו לומר שהיה מסע ביניהם. אבל במכילתא, שהוא מדרש חכמים, הוצרך להוכיח מן הכתוב. אמנם בכל מקום שהכתוב מספר נסיעתן וביאתן כתב 'ויסעו ממקום פלוני ויבואו למקום פלוני', אף על גב שהיה אפשר לו לכתוב הביאה, וממילא ידעינן שמשם נסעו, אלא שבא להגיד שלא היה חניה בין מסע למסע, וזה שלא כדברי רש"י, שלפי זה לא היה קשה כאן מידי. אמנם דעת רש"י, [ד] בכל מקום לא קשה, שדרך הכתוב לכתוב הנסיעה והביאה כשהכתוב מספר נסיעתן וביאתן זה אחר זה, והשתא לא יקשה לך שהזכיר הכתוב "ויחנו באלים ויסעו מאלים ויבואו מדבר סין", אף על גב שנזכר כל זה בפרשת מסעי (ר' במדבר לג, ט-יא), שודאי הכתוב מספר נסיעתן זה אחר זה, אבל כאן דכתיב "בחדש השלישי באו", שכבר ספר הביאה, לא היה צריך למכתב כלל "ויסעו מרפידים". וכבר נתבאר לך למעלה למה במקום זה לא ספר נסיעתן וביאתן כמו בכל מקום, לומר לך שבאו למקום ששם יקבלו התורה, זהו פירוש דברי רש"י והמכילתא בלי ספק:
[ג] מה ביאתן וכו'. דהא כתיב "ויחן ישראל" 'בלב אחד וגו, אף נסיעתן מרפידים [בתשובה]. אף על גב שרפו ידיהם מדברי תורה, שלכך נקרא "רפידים" שרפו ידיהם מדברי תורה, ובשביל כך בא עליהם האויב, דכך איתא במכילתא, כשנסעו משם - בתשובה נסעו (כ"ה ברא"ם):
[ד] נגד ההר למזרח ההר. במכילתא. הקשה הראב"ע (הארוך) דהא כתיב (במדבר ב', ב') "מנגד סביב לאוהל מועד יחנו", ושם לא יתכן שהיה למזרח, שהרי סביב היו חונים, ולא עיין להבין דברי חכמים, כי חילוק הוא בין "נגד" ל"מנגד", כי כאשר כתוב "ויחנו ישראל נגד ההר" רוצה לומר שהיו חונים נגדו, פנים של זה נגד פנים של זה, ואיך יתכן בהר לומר כך שהיו נגדו, אלא המזרח יקרא "קדמה", ולפיכך כל דבר שאין לו פנים בעצמו, כמו הר, כאשר פניו למזרח נקרא שהוא עומד נגדו, שכל מזרח נקרא 'כנגדו', לפי שהמזרח נקרא 'קדמה', והמערב נקרא 'אחור', נמצא כי הוא כמו הפנים, ולפיכך כאשר ההר הוא במזרח שלו, שנקרא פנים, יאמר שהוא "נגד ההר", כמו שני דברים שנקראו 'זה כנגד זה' כאשר פניהם נוכחים:
אבל כאשר כתיב (במדבר ב', ב') "מנגד סביב לאהל מועד", וכן "מנגד תראה את הארץ" (דברים ל"ב, נ"ב), אין פירושו שם (במדבר ב', ב') שיהיו חונים נוכח אהל מועד שלא יהיו לצד אחר, דלא בא לומר כן, אלא בא לומר שלא היו אצלו ועם אוהל מועד לגמרי, רק יהיו סמוכים לו קצת, ואינם עמו לגמרי. ולפיכך לא כתב 'נגד' בלא מ"ם, שאז היה בא לומר שיהיה נוכח אוהל מועד, ואז היה בהכרחי שהיו פניהם לצד מזרח. אבל עכשיו רוצה לומר "מנגד" מפאת המקום שהוא נוכחי לו, ואינו עמו לגמרי, ושייך בזה "מנגד", כלומר המקום שהוא נגדו ואינו עמו. וכיון דלא בא לומר רק שאינו עמו, ולא בא הכתוב לדקדק על שהם נוכחים, רק כתב שהוא נוכחי לו, ללמוד שאינו עמו לגמרי, לכך אף על גב שאינו נוכחי לו פנים אל פנים אין בכך כלום, דסוף סוף הוא מהנוכחי לו, שאף אם האדם עומד אחורי אדם אחר, אף על גב שאינו נוכחי לו פנים אל פנים, מכל מקום יקראו 'נוכחים', שהרי גופם עומדים נוכחים. אבל כאשר הכתוב בא לספר מזה שהם נוכחים זה נגד זה, לא שייך לומר שהם נוכחים אלא אם פניהם זה כנגד זה, ולא אמרנו שכל מקום שנאמר "נגד" פניו למזרח, רק במקום שבא הכתוב לומר שהיה נוכחי, מכיון שבא לומר הכתוב שהוא נוכחי - צריך שיהיה נכחו ממש:
ועוד, טעמא מאי אמרנו כל מקום שנאמר "נגד" פניו למזרח, דאם לא כן מנא לן שהוא נגד, רוצה לומר נכחו, שמא הוא אחריו, וכיון שהיו חונים סביב לאוהל מועד, היה כל האוהל מועד כנגדן, והיו חונים נגד כל האוהל. שלא אמרנו שצריך לומר שפניו למזרח רק כאשר הוא נגד דבר אחד מצד אחד, ואם היה פניו לצפון, או לשאר צד, ולא למזרח, הרי זה אינו נגדו בודאי, דשמא הוא לאחריו של אותו דבר, שהמזרח הוא הפנים, והרי אינו נגדו לפנים שלו. אבל באהל מועד, שהיו סביב לו, בשביל שהוא נגדו מכל צד בשביל זה לא גרע, ומכל שכן דהיו נגדו טפי, ותו לא מידי:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וַיִּחַן שָׂם יִשְׂרָאֵל – כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד; אֲבָל שְׁאָר כָּל הַחֲנָיוֹת בְּתַרְעֹמֶת וּבְמַחֲלֹקֶת.
נֶגֶד הָהָר – לְמִזְרָחוֹ. וְכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא נֶגֶד, פָּנִים לַמִּזְרָח.
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ודרשו רז"ל ויחן שם ישראל נגד ההר ישראל סבא. והענין כי מפני שמצינו במסעות ויסעו בני ישראל מרעמסס ואחר כך ויסע מלאך האלהים כן מצינו בחניה ויחנו במדבר ואחר כך מיד ויחן שם ישראל ויהיה נגד ההר המכוון כנגד ההר והבן זה.
ולפי הפשט טעם נגד ההר למזרחו של הר, בו ביום נאמר למשה כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל, והזכיר האנשים והנשים באותן מצות שהן חייבות בהן ואמר להם אתם ראיתם אשר עשיתי ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וגו', ויענו כל העם יחדו וגו'. ביום הג' וישב משה את דברי העם אל ה'. ביום ד' אמר לו לך אל העם וקדשתם היום ומחר ואמר כן על יום רביעי ויום חמישי והיו נכונים ליום השלישי של קדוש שהוא יום ששי לחדש והרי לך מבואר כי בששי בסיון נתנה תורה. ודעת רז"ל שהתורה נתנה ביום שבת שכן דרשו במסכת שבת פרק אמר ר' עקיבא תנו רבנן בששה בסיון נתנו עשרת הדברות לישראל ר' יוסי אומר בשבעה בו אמר רבא לכולי עלמא בשבת נתנה תורה לישראל כתיב הכא (שמות כ) זכור את יום השבת וכתיב התם (שם יג) זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום כי פליגי בקביעא דירחא רבי יוסי סבר בחד בשבא איקבע ירחא ורבנן סברי בשני בשבת איקבע ירחא, ואע"פ שרבי יוסי נמוקו עמו הלכה כרבנן דבתרי בשבא איקבע ירחא וכיון שכן ביום ראש חדש יום שני לבריאת עולם באו מדבר סיני למחרתו יום ג' נעתקו משם וחנו נגד ההר וצוה הקב"ה למשה מצות אזהרה וכתיב ויענו כל העם יחדו וגו'. יום רביעי וישב משה את דברי העם אל ה'. יום חמישי מצות פרישה והגבלה ואמר לו וקדשתם היום ומחר שהוא יום ששי והיו נכונים ליום השלישי הוא שלישי לקדוש והוא יום שבת ויום ששי בסיון, והא למדת כי בשבת נתנה התורה ומזה תקנו רבותינו ז"ל בתפלת שבת ישמח משה במתנת חלקו לפי שהתורה נתנה בשבת ע"י משה.
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
להם מים מן הצור בחורב, כי ברפידים ששם רפו ידיהם מן התורה לא היה מקום מוכן לנס, רק חורב ששם עתידים לשאוב מי התורה ממעיני הישועה היה מוכן לנס המים, ובכל עת חנייתם ברפידים הובילו מים מחורב לרפידים שהיו סמוכים זל"ז, ובכ"ז לא נסעו מרפידים, והגם שמשה תקע אהלו בחורב כי לשם בא יתרו ובודאי גם רבים מישראל ישבו עמו כמ"ש ויעמוד העם על משה, וכן כל שואבי מים באו לשם בתמידות לקחת מים לצמאם, בכ"ז יצדק לאמר שרק ביום הזה באו מדבר סיני, כי ויסעו מרפידים, שעד עתה הגם שרובם באו למדבר סיני לא נסעו מרפידים, כי שם נשארו אהליהם ונשיהם וטפם, רק ביום הזה נסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני, כי אז נסע הענן וכל המחנה לא קודם לכן, וגם בבואם למדבר סיני חנו שם שתי פעמים, כי רפידים היה במערב למדבר סיני, ושם היה הצור ששאבו ממנו מים, ותחלה נסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני בצד מערב ההר, ומן מערב ההר נסעו למזרחו, שעז"א ויחן שם ישראל נגד ההר שפי' חז"ל שהיה במזרחו של הר סיני, ועז"א תחלה ויחנו ואח"כ אמר ויחן, שבעוד שהיו במערב ההר לא התאחדו עדיין כאיש אחד, ואחר שבאו למזרח ההר שם התאחדו כאיש אחד כמ"ש חז"ל שזה היה הכנה לקבלת התורה, וגם אמר שחנו נגד ההר כי פתחי הבתים והעירות היו פתוחים תמיד למזרח וכמ"ש
בתוספתא דמגילה פ"ג, וא"כ כאן שחנו במזרח ההר עשו הפתחים שיהיו נגד ההר, וא"כ שנו פתחי אהליהם שיהיו לצד מערב מפני כבוד ההר שיחנו נגדו:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
עוד ירצה בהעיר עוד אומרו ויבואו מדבר סיני והלא כבר אמר בכתוב שלפניו באו מדבר סיני. עוד צריך לדעת למה הוצרך לומר ויחנו במדבר הלא מובן הוא הדבר כי במקום ביאתם חנו:
אכן כוונת הכתוב הוא להקדים ג' ענינים הם עקרי ההכנה לקבלת התורה שבאמצעותם נתרצה ה' להנחילם נחלת שדי היא תורתנו הנעימה:
הא' הוא התגברות והתעצמות בעסק התורה כי העצלות הוא עשב המפסיד השגתה, ולזה תמצא כי כל מקום שיזכירנה ה' לתורה ידקדק לומר לשון חוזק ואומץ עד גדר שימית עצמו עליה דכתיב (במדבר י"ט, י"ד) זאת התורה אדם כי ימות וגו' ודרשו ז"ל (שבת דף פג:) וכו', כמו כן רבותינו ז"ל ידקדקו בהזכרתה לומר עסק התורה השתדלות התורה ורבים כמוהו, ועיין מה שפירשתי בספרי חפץ ה' שחברתי על קצת ממסכתות הש"ס בקטנותי במאמר רבותינו ז"ל (שם פ"ח ב) למיימינים בה כו' ותראה כי לא תושג ההשגה אלא בהתעצמות גדול, וכנגד זו אמר הכתוב ויסעו מרפידים, לא בא להודיע מקום שממנו נסעו שאם כן היה לו להקדימו קודם תחנותם, אלא נתכוין לומר שנסעו מבחינת רפיון ידים כמו שמצינו שדרשו כן רבותינו ז"ל (סנהדרין דף קו.) בפסוק (לעיל י"ז ח') וילחם עם ישראל ברפידים ברפיון ידים עד כאן. והן עתה נסעו מבחינה זו והכינו עצמם לעבוד עבודת משא בנועם ה', והוא אומרו ויבואו מדבר סיני:
וענין ב' הוא השפלות והענוה כי אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשפיל עצמו ומשים עצמו כמדבר, וכנגד זה אמר ויחנו במדבר פירוש לשון שפלות וענוה כמדבר שהכל דורכים עליו:
וענין ג' הוא בחינת ייעוד חכמים בהתחברות בלב שלם ותמים לא שיהיו בד בבד שעליהם אמר הכתוב (ירמיה, נ) חרב אל הבדים (ברכות דף סג.), אלא יתועדו יחד ויחדדו זה לזה ויסבירו פנים זה לזה, וכנגד זה אמר ויחן שם ישראל לשון יחיד שנעשו כולן יחד כאיש אחד, והן עתה הם ראוים לקבלת התורה: