רש"י מנוקד על המקרא/ספר במדבר/יט

(ב) זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה – לְפִי שֶׁהַשָּׂטָן וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל, לוֹמַר: מָה הַמִּצְוָה הַזֹּאת? וּמַה טַּעַם יֵשׁ בָּהּ? לְפִיכָךְ כָּתַב בָּהּ 'חֻקָּה': גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי, אֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ (מדרש תנחומא חקת ז).
וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ – לְעוֹלָם הִיא נִקְרֵאת עַל שִׁמְךָ, פָּרָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר.
אֲדֻמָּה תְּמִימָה – שֶׁתְּהֵא תְּמִימָה בְּאַדְמִימוּת (ספרי קכג), שֶׁאִם הָיוּ בָּהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת – פְּסוּלָה (פרה פ"ב מ"ה).

(ג) אֶלְעָזָר – מִצְוָתָהּ בִּסְגָן (ספרי שם).
אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה – חוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת (יומא ס"ח ע"א).
וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו – זָר שׁוֹחֵט וְאֶלְעָזָר רוֹאֶה (ספרי שם; יומא מ"ב ע"א).

(ד) אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד – עוֹמֵד בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, וּמִתְכַּוֵּן וְרוֹאֶה פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל בִּשְׁעַת הַזָּאַת הַדָּם (ספרי שם; זבחים קה ב).

(ז) אֶל הַמַּחֲנֶה – לְמַחֲנֵה שְׁכִינָה; שֶׁאֵין טָמֵא מְשֻׁלָּח חוּץ לִשְׁתֵּי מַחֲנוֹת, אֶלָּא זָב וּבַעַל קֶרִי וּמְצֹרָע (פסחים ס"ז ע"א).
וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד הָעָרֶב – סָרְסֵהוּ וְדָרְשֵׁהוּ, "וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְאַחַר יָבֹא אֶל הַמַּחֲנֶה".

(ט) וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה – לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים מְחַלְּקָהּ: אֶחָד נִתַּן בְּהַר הַמִּשְׁחָה, וְאֶחָד מִתְחַלֵּק לְכָל הַמִּשְׁמָרוֹת, וְאֶחָד נִתַּן בַּחֵיל (ספרי קכד; פרה פ"ג מי"א). זֶה שֶׁל מִשְׁמָרוֹת הָיָה [חוּץ לָעֲזָרָה]^[1], לִטֹּל מִמֶּנּוּ בְּנֵי הָעֲיָרוֹת וְכָל הַצְּרִיכִין לְהִטַּהֵר, וְזֶה שֶׁבְּהַר הַמִּשְׁחָה – כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים לְפָרוֹת אֲחֵרוֹת מְקַדְּשִׁין הֵימֶנּוּ, וְזֶה שֶׁבַּחֵיל – נָתוּן לְמִשְׁמֶרֶת מִגְּזֵרַת הַכָּתוּב, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת" (תוספתא פרה פ"ג ה"ח).
לְמֵי נִדָּה – לְמֵי הַזָּיָה, כְּמוֹ: "וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי" (איכה ג,נג); "לְיַדּוֹת אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִם" (זכריה ב,ד), לְשׁוֹן זְרִיקָה.
חַטָּאת הִוא – לְשׁוֹן חִטּוּי, כִּפְשׁוּטוֹ. וּלְפִי הִלְכוֹתָיו קְרָאָהּ הַכָּתוּב "חַטָּאת", לוֹמַר שֶׁהִיא כַּקָּדָשִׁים, לְהֵאָסֵר בַּהֲנָאָה (ספרי שם; מנחות נ"א ע"ב).

(יב) הוּא יִתְחַטָּא בוֹ – בְּאֵפֶר הַפָּרָה.

(יג) בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ – וְאֵיזֶה מֵת? שֶׁל נֶפֶשׁ הָאָדָם; לְהוֹצִיא נֶפֶשׁ בְּהֵמָה, שֶׁאֵין טֻמְאָתָהּ צְרִיכָה הַזָּאָה. דָּבָר אַחֵר: בְּנֶפֶשׁ, זוֹ רְבִיעִית דָּם (חולין דף ע"ב ע"א).
אֶת מִשְׁכַּן ה' טִמֵּא – אִם נִכְנַס לָעֲזָרָה, אֲפִלּוּ בִּטְבִילָה, בְּלֹא הַזָּאַת שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי.
עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ – אַף עַל פִּי שֶׁטָּבַל.

(יד) כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל – בְּעוֹד שֶׁהַמֵּת בְּתוֹכוֹ.

(טו) וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ – בִּכְלִי חֶרֶס הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁאֵין מְקַבֵּל טֻמְאָה מִגַּבּוֹ אֶלָּא מִתּוֹכוֹ. לְפִיכָךְ אִם אֵין מְגוּפַת צְמִידָתוֹ פְּתוּלָה עָלָיו יָפֶה בְּחִבּוּר – טָמֵא הוּא; הָא אִם יֵשׁ צָמִיד פָּתִיל עָלָיו, טָהוֹר. פָּתִיל – לְשׁוֹן מְחֻבָּר בִּלְשׁוֹן עֲרָבִי; וְכֵן: "נַפְתּוּלֵי אֱלהִים נִפְתַּלְתִי" (בראשית ל,ח), נִתְחַבַּרְתִּי עִם אֲחוֹתִי.

(טז) עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה – רַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ: לְרַבּוֹת גּוֹלֵל וְדוֹפֵק. וּפְשׁוּטוֹ: עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, שֶׁאֵין שָׁם אֹהֶל, מְטַמֵּא הַמֵּת שָׁם בִּנְגִיעָה.

(יט) וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי – הוּא גְּמַר טָהֳרָתוֹ.

(כ) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְגוֹמֵר – אִם נֶאֱמַר 'מִקְדָּשׁ' לָמָּה נֶאֱמַר "מִשְׁכָּן" (לעיל פסוק יג) כּוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בִּשְׁבוּעוֹת (דף ט"ז ע"ב).

(כא) וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה – רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ שֶׁהַמַּזֶּה טָהוֹר, וְזֶה בָּא לְלַמֵּד שֶׁהַנּוֹשֵׂא מֵי חַטָּאת – טָמֵא טֻמְאָה חֲמוּרָה לְטַמֵּא בְּגָדִים שֶׁעָלָיו, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּנּוֹגֵעַ. וְזֶה שֶׁהוֹצִיא בִּלְשׁוֹן מַזֵּה, לוֹמַר לְךָ שֶׁאֵינָן מְטַמְּאִין עַד שֶׁיְּהֵא בָּהֶן שִׁעוּר הַזָּאָה (נדה ט' ע"א).
וְהַנֹּגֵעַ וְגוֹמֵר יִטְמָא – וְאֵין טָעוּן כִּבּוּס בְּגָדִים.

(כב) וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא – הַזֶּה שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת, יִטְמָא.
וְהַנֶּפֶשׁ הַנֹּגַעַת – בּוֹ, בִּטְמֵא מֵת,
תִּטְמָא עַד הָעָרֶב – כָּאן לָמַדְנוּ שֶׁהַמֵּת אֲבִי אֲבוֹת הַטֻּמְאָה, וְהַנּוֹגֵעַ בּוֹ – אַב הַטֻּמְאָה וּמְטַמֵּא אָדָם (ספרי קל).

זֶהוּ פֵּרוּשָׁהּ לְפִי מַשְׁמָעָהּ וְהִלְכוֹתֶיהָ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה הֶעְתַּקְתִּי מִיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן, וְזֶהוּ:

(ב) וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ – מִשֶּׁלָּהֶם; כְּשֵׁם שֶׁהֵם פֵּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב לָעֵגֶל מִשֶּׁלָּהֶם, כָּךְ יָבִיאוּ זוֹ לְכַפָּרָה מִשֶּׁלָּהֶם.
פָרָה אֲדֻמָּה – מָשָׁל לְבֶן שִׁפְחָה שֶׁטִּנֵּף פַּלָּטִין שֶׁל מֶלֶךְ, אָמְרוּ: תָּבֹא אִמּוֹ וּתְקַנֵּחַ הַצּוֹאָה; כָּךְ תָּבֹא פָּרָה וּתְכַפֵּר עַל הָעֵגֶל (מדרש תנחומא חקת ח).
אֲדֻמָּה – עַל שֵׁם "אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע" (ישעיהו א,יח), שֶׁהַחֵטְא קָרוּי אָדֹם.
תְּמִימָה – עַל שֵׁם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ תְּמִימִים וְנַעֲשׂוּ בּוֹ בַּעֲלֵי מוּמִין; תָּבֹא זוֹ וּתְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, וְיַחְזְרוּ לְתַמּוּתָם.
לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל – כְּשֵׁם שֶׁפָּרְקוּ מֵעֲלֵיהֶם עֹל שָׁמַיִם. (ג) אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן – כְּשֵׁם שֶׁנִּקְהֲלוּ עַל אַהֲרֹן, שֶׁהוּא כֹּהֵן, לַעֲשׂוֹת הָעֵגֶל. וּלְפִי שֶׁאַהֲרֹן עָשָׂה אֶת הָעֵגֶל – לֹא נִתְּנָה לוֹ עֲבוֹדָה זוֹ עַל יָדוֹ, שֶׁאֵין קָטֵגוֹר נַעֲשֶׂה סַנֵּגוֹר (ר"ה כ"ו ע"א).

(ד) וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה – כְּשֵׁם שֶׁנִּשְׂרַף הָעֵגֶל.

(ו) עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת – שְׁלֹשָׁה מִינִין הַלָּלוּ כְּנֶגֶד שְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ שֶׁנָּפְלוּ בָּעֵגֶל. וְאֶרֶז הוּא הַגָּבֹהַּ מִכָּל הָאִילָנוֹת, וְאֵזוֹב נָמוּךְ מִכֻּלָּם; סִימָן שֶׁהַגָּבֹהַּ שֶׁנִּתְגָּאָה וְחָטָא – יַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ כְּאֵזוֹב וְתוֹלַעַת וְיִתְכַּפֵּר לוֹ.

(ט) לְמִשְׁמֶרֶת – כְּמוֹ שֶׁפֶּשַׁע הָעֵגֶל שָׁמוּר לְדוֹרוֹת לְפֻרְעָנוּת, וְאֵין לְךָ פְּקֻדָּה שֶׁאֵין בָּהּ מִפְּקֻדַּת הָעֵגֶל (סנהדרין ק"ב ע"א), שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי" וְגוֹמֵר (שמות לב,לד). וּכְשֵׁם שֶׁהָעֵגֶל מְטַמֵּא כָּל הָעוֹסְקִין בּוֹ, כָּךְ פָּרָה מְטַמְּאָה כָּל הָעוֹסְקִין בָּהּ. וּכְשֵׁם שֶׁנִּטְהֲרוּ בְּאֶפְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם" וְגוֹמֵר (שם,כ), כָּךְ "וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת" וְגוֹמֵר" (לקמן פסוק יז).

הערות

1. ראו תוי"ט פרה סוף פ"ג; ברלינר.