קטגוריה:במדבר יט יג
כל הנגע במת בנפש האדם אשר ימות ולא יתחטא את משכן יהוה טמא ונכרתה הנפש ההוא מישראל כי מי נדה לא זרק עליו טמא יהיה עוד טמאתו בו.
כׇּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן יְהֹוָה טִמֵּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ.
כׇּֽל־הַנֹּגֵ֡עַ בְּמֵ֣ת בְּנֶ֩פֶשׁ֩ הָאָדָ֨ם אֲשֶׁר־יָמ֜וּת וְלֹ֣א יִתְחַטָּ֗א אֶת־מִשְׁכַּ֤ן יְהֹוָה֙ טִמֵּ֔א וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִיִּשְׂרָאֵ֑ל כִּי֩ מֵ֨י נִדָּ֜ה לֹא־זֹרַ֤ק עָלָיו֙ טָמֵ֣א יִהְיֶ֔ה ע֖וֹד טֻמְאָת֥וֹ בֽוֹ׃
כָּֽל כָּֽל - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 3605
מורפ': HNcmsc־הַנֹּגֵ֡עַ הַ - מילית, ה' הידיעה
נֹּגֵ֡עַ - פועל, קל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/5060
מורפ': HTd/Vqrmsa בְּמֵ֣ת בְּ - מילת יחס
מֵ֣ת - פועל, קל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: b/4191
מורפ': HR/Vqrmsa בְּנֶפֶשׁ֩ בְּ - מילת יחס
נֶפֶשׁ֩ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נסמך
צורת יסוד: b/5315
מורפ': HR/Ncbsc הָאָדָ֨ם הָ - מילית, ה' הידיעה
אָדָ֨ם - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/120
מורפ': HTd/Ncmsa אֲשֶׁר אֲשֶׁר - מילית, זיקה (ש/אשר)
צורת יסוד: 834 a
מורפ': HTr־יָמ֜וּת יָמ֜וּת - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 4191
מורפ': HVqi3ms וְלֹ֣א וְ - ו' החיבור
לֹ֣א - מילית, שלילה
צורת יסוד: c/3808
מורפ': HC/Tn יִתְחַטָּ֗א יִתְחַטָּ֗א - פועל, התפעל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 2398
מורפ': HVti3ms אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)
צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־מִשְׁכַּ֤ן מִשְׁכַּ֤ן - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 4908
מורפ': HNcmsc יְהוָה֙ יְהוָה֙ - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp טִמֵּ֔א טִמֵּ֔א - פועל, פיעל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 2930 a
מורפ': HVpp3ms וְנִכְרְתָ֛ה וְ - ו' החיבור
נִכְרְתָ֛ה - פועל, נפעל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, נקבה, יחיד
צורת יסוד: c/3772
מורפ': HC/VNq3fs הַנֶּ֥פֶשׁ הַ - מילית, ה' הידיעה
נֶּ֥פֶשׁ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/5315
מורפ': HTd/Ncbsa הַהִ֖וא הַ - מילית, ה' הידיעה
הִ֖וא - כינוי גוף, אישי, גוף שלישי, נקבה, יחיד
צורת יסוד: d/1931
מורפ': HTd/Pp3fs מִיִּשְׂרָאֵ֑ל מִ - מילת יחס
יִּשְׂרָאֵ֑ל - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: m/3478
מורפ': HR/Np כִּי֩ כִּי֩ - ו' החיבור
צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC מֵ֨י מֵ֨י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
צורת יסוד: 4325
מורפ': HNcmpc נִדָּ֜ה נִדָּ֜ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 5079
מורפ': HNcfsa לֹא לֹא - מילית, שלילה
צורת יסוד: 3808
מורפ': HTn־זֹרַ֤ק זֹרַ֤ק - פועל, Q, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 2236
מורפ': HVQp3ms עָלָיו֙ עָלָי - מילת יחס
ו֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 5921 a
מורפ': HR/Sp3ms טָמֵ֣א טָמֵ֣א - תואר, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 2931
מורפ': HAamsa יִהְיֶ֔ה יִהְיֶ֔ה - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 1961
מורפ': HVqi3ms ע֖וֹד ע֖וֹד - תואר הפועל
צורת יסוד: 5750
מורפ': HD טֻמְאָת֥וֹ טֻמְאָת֥ - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 2932
מורפ': HNcfsc/Sp3ms בֽוֹ בֽ - מילת יחס
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: b
מורפ': HR/Sp3ms׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
כָּֽל־הַנֹּגֵ֡עַ פזר (שליש, דרגא 4)
בְּמֵ֣ת מונח (משרת, דרגא 5) בְּנֶפֶשׁ֩ תלישא קטנה (משרת, דרגא 5) הָאָדָ֨ם קדמא (משרת, דרגא 5) אֲשֶׁר־יָמ֜וּת גרש (שליש, דרגא 4)
וְלֹ֣א מונח (משרת, דרגא 5) יִתְחַטָּ֗א רביעי (משנה, דרגא 3)
אֶת־מִשְׁכַּ֤ן מהפך (משרת, דרגא 5) יְהוָה֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
טִמֵּ֔א זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וְנִכְרְתָ֛ה תביר (משנה, דרגא 3)
הַנֶּ֥פֶשׁ מרכא (משרת, דרגא 5) הַהִ֖וא טפחא (מלך, דרגא 2)
מִיִּשְׂרָאֵ֑ל אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
כִּי֩ תלישא קטנה (משרת, דרגא 5) מֵ֨י קדמא (משרת, דרגא 5) נִדָּ֜ה גרש (שליש, דרגא 4)
לֹא־זֹרַ֤ק מהפך (משרת, דרגא 5) עָלָיו֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
טָמֵ֣א מונח (משרת, דרגא 5) יִהְיֶ֔ה זקף קטן (מלך, דרגא 2)
ע֖וֹד טפחא (מלך, דרגא 2)
טֻמְאָת֥וֹ מרכא (משרת, דרגא 5) בֽוֹ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | כָּל דְּיִקְרַב בְּמִיתָא בְּנַפְשָׁא דַּאֲנָשָׁא דִּימוּת וְלָא יַדֵּי עֲלוֹהִי יָת מַשְׁכְּנָא דַּייָ סַאֵיב וְיִשְׁתֵּיצֵי אֲנָשָׁא הַהוּא מִיִּשְׂרָאֵל אֲרֵי מֵי אַדָּיוּתָא לָא אִזְדְּרִיקוּ עֲלוֹהִי מְסָאַב יְהֵי עוֹד סְאוֹבְתֵיהּ בֵּיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | כָּל דִי יִקְרַב בִּשְׁכִיבָא וּבְוַולְדָא בַּר תִּשְׁעָא יַרְחִין בְּגוּשְׁמֵיהּ וּבִדְמֵיהּ דְיֵימִית וְלָא יַדֵי עֲלוֹי יַת מַשְׁכְּנָא דַיְיָ סָאִיב וְיִשְׁתֵּיצֵי בַּר נְשָׁא הַהוּא מִיִשְרָאֵל אֲרוּם מוֹי אַדְיוּתָא לָא אִזְדְרִיקוּ עֲלוֹי מְסָאָב הוּא תּוּב סוּבְתֵּיהּ בֵּיהּ עַד דְיַדֵי וִיהַדֵר וְיַדֵי וְיִטְבּוֹל בְּרַמְשָׁא שְׁבִיעָאָה: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
אשר ימות - מגיד הכתוב שאין מטמא עד שעה שימות. מכאן אתה דן לשרץ: מה מת חמור, אינו מטמא עד שעה שימות - שרץ הקל, אינו דין שלא יטמא עד שימות?! או חלוף: מה שרץ הקל, הרי הוא מטמא שם כשהוא מפרפר, מת החמור, אינו דין שיטמא אפילו מפרפר? - ת"ל "כל הנוגע במת בנפש האדם אשר ימות", שאין ת"ל "אשר ימות", ומה ת"ל "אשר ימות"? - מגיד שאין מטמא עד שעה שימות! דנתי וחילפתי, בטל החילוף, זכיתי לדין כבתחילה: מה מת חמור, אין מטמא עד שעה שימות - שרץ הקל, אינו דין שלא יטמא עד שעת שימות?!
ולא יתחטא - ר' אומר: לא יתחטא בדמים. אתה אומר לא יתחטא בדמים, או לא יתחטא אלא במים? - כשהוא אומר "מי נדה לא זורק עליו" הרי מים אמורים, הא מה ת"ל "ולא יתחטא" - לא יתחטא בדמים, להביא את מחוסר כפרה.
את משכן ה' טמא - למה נאמר? - לפי שהוא אומר את מקדש ה' טמא, אין לי אלא מקדש, משכן מנין? ת"ל את משכן ה' טמא:
ונכרתה - מפני מה ענש להלן (ויקרא טו לא) מיתה, וכאן כרת? ללמוד שמיתה היא כרת, וכרת היא מיתה:
טמא יהיה - לרבות שאר טמאים, דברי רבי יאשיה. ר' יונתן אומר: אינו צריך! שהרי כבר נאמר "והזרתם את בני ישראל מטמאתם ולא ימותו בטומאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם" (ויקרא טו). טמא מת היה בכלל, והוציאו הכתוב מכללו, וענש עליו מיתה וחייב עליו קרבן. אין לי אלא טמא מת, שאר טמאים מנין? אמרת: אם טמא היה בכלל והוציאו הכתוב מכללו וענש עליו מיתה וחייב עליו קרבן - אף שאר הטמאים, דין הוא שנענש עליהם מיתה ונחייב עליהם קרבן! מה ת"ל "טמא"? - לפי שהוא אומר "מי נדה לא זורק עליו". אין לי אלא שלא הזה כל עיקר; הזה ולא שינה מנין? - ת"ל טמא יהיה. הזה ושינה ולא טבל מנין? - ת"ל טומאתו בו. הזה וטבל ולא העריב שמשו מנין? - ת"ל עוד טומאתו בו.רש"י
"את משכן ה' טמא" - אם נכנס לעזרה אפי' בטבילה בלא הזאת שלישי ושביעי
"עוד טמאתו בו" - אע"פ שטבל
[טו] אם נכנס לעזרה. דאם לא כן, למה טימא משכן ה', וכי בשביל שלא טיהר עצמו במי חטאת טימא את מקדש ה', אלא מיירי שנכנס כך לעזרה בלא הזאה - אפילו בטבילה, כדמוכח סיפא דקרא "עוד טומאתו בו", אף על גב שטבל (רש"י כאן) הוא טמא, וטומאתו בו:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אֶת מִשְׁכַּן ה' טִמֵּא – אִם נִכְנַס לָעֲזָרָה, אֲפִלּוּ בִּטְבִילָה, בְּלֹא הַזָּאַת שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי.
עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ – אַף עַל פִּי שֶׁטָּבַל.
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
והרמב"ן ז"ל פירש כי בכאן חייב כרת על הנכנס למשכן בטומאה אפילו טבל כיון שלא הזה עליו מי אפר פרה, ולמטה שאמר מקדש חייב כרת על האוכל בשר קדש בטומאה, וכבר חייב כרת באוכל מבשר זבח השלמים וטומאתו עליו, ויהיה מקדש ה' כמו קדש ה', את מקדשו ממנו, והפרשה תכלול חיוב כרת על טומאת מקדש וקדשיו.
ויתכן לומר כי משכן ומקדש בא לרמוז בית המקדש של מטה הוא דוגמת בית המקדש של מעלה וכנגדו, וכן הוא אומר (שמות טו) מכון לשבתך פעלת יי, מכון לשבתך בכאן המשכן כנגד המקדש, והכונה שהוא מטמא המשכן והמקדש ג"כ שהוא כנסת ישראל בית המקדש של מעלה, ועל זה כתב הרב כי את מקדש ה' טמא רמז למקדש המקדש, כלומר לכנסת ישראל שהוא מקדש למקדש של מטה ושורה שם, או לכנסת ישראל שהיא מקדש למקדש של מעלה והוא השם המיוחד, ומפני שמקדש של מטה כנגד של מעלה לכך אמר משכן ומקדש, וכן כתיב (מלכים א ח) בנה בניתי בית זבול לך, בית מכוון כנגד זבול. ופסוק מלא מצינו (תהלים קכב) ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו. וזהו סוד הלשון בשם ירושלים המורה על שנים, כלשון עינים אזנים וכיוצא בהם, ואות יו"ד שחסר הוא בית המקדש של מעלה היא ה"א אחרונה שבשם, ולכך תמצא ה' ירושלים מלאים במקרא לרמוז כי הה"א חוברה לה בזמן השלמות.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"מג "כל הנוגע במת וגו' אשר ימות, בא להוציא המת שלא מת עדיין, כגון הגוסס שחשוב כמת ובכ"ז הוא כחי לענין טומאה דכתיב אשר ימות, שאין לומר שימות הוא עתיד ומשמע שעדיין לא מת, כי בלה"ק בא לשון עתיד על ההוה כמו שור או כשב או עז כי יולד וכדומה:
"מד "ולא יתחטא, החטוי כולל כל דבר שיתחטא בו, אם בדמים אם במים, כמו ויתחטאו הלוים, ולקח לחטא את הבית, ויחטא את המזבח, ולמה לא אמר מי נדה לא זורק עליו ונכרתה, וע"כ דורש לרבי שכולל באמת כל מיני חטוי עד חטוי דמים למח"כ, שבכלם חייב כרת, וע"ז פירש כי מי נדה לא זורק וכן טמא יהיה שהוא טב"י עוד טומאתו בו שהוא מח"כ (כמ"ש בנזיר דף מ"ה מכות דף י"ד) וס"ל לרבי דמח"כ שנכנס למקדש חייב כרת עי' בפ"י מה' באהמ"ק פלוגתת הרמב"ם והראב"ד בזה ומ"ש הכ"מ שם שיש בזה פלוגתא דתנאי, ועי' בשו"ת ח"צ (סי' קס"ב) ואכ"מ להאריך בזה:
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית