ביאור:מ"ג במדבר יט יג
כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא[עריכה]
במת בנפש. ואיזה מת של נפש האדם להוציא נפש בהמה שאין טומאתה צריכה הזאה (ולא טומאת שבעה) ד"א בנפש זו רביעית דם (חולין עב):
[מובא בפירושו לפסוק י"א] לכל נפש אדם. יהודי או עובד כוכבים: אדם. ולא בהמה:
אֶת מִשְׁכַּן יְקֹוָק טִמֵּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל[עריכה]
את משכן ה' טמא. אם נכנס לעזרה אפי' בטבילה בלא הזאת שלישי ושביעי:
את משכן ה' טמא. הזכיר הכתוב הכרת הזה בסתם ואמר את משכן ה' טמא, בעבור שכבר הזהיר במקדש מן הטומאה כמו שאמר (ויקרא יב ד) בכל קודש לא תגע ואל המקדש לא תבא, כי הזכיר שם בטומאה הקלה כאשה היולדת בימי טוהר שהוא בתולדתה, והוא הדין בכל הטמאים. וכבר הזכיר גם כן הטבילה (שם יז טז), ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא עונו, כלומר שישא עונו בעברו על המוזהר ממנו. ולפיכך אמר כאן בטומאת המת, כי הנוגע במת ולא יתחטא אע"פ שיכבס בגדיו ורחץ במים יחשב מטמא המשכן כאלו לא טבל כלל. ולא היה צריך לפרש רק שהחטוי מעכב בטהרתו, וזה טעם טומאתו בו, כלומר אע"פ שטבל כשאר הנטהרים עודנו טמא כי מי נדה לא זורק עליו: ויתכן שירמוז לאיש, וטעמו כל הנוגע במת בנפש ולא יתחטא [אשר] את משכן ה' טמא ונכרתה. וכמוהו בחסרון שי"ן או מלת אשר, לכל יבוא גבורתיך (תהלים עא יח), וכל יש לו נתן בידו (בראשית לט ד), את הדרך ילכו בה (שמות יח כ), ורבים כן:
ולא יתחטא את משכן ה' טמא. אם נכנס לעזרה, אפילו בטבילה בלא הזאה, וטעמו את שמשכן ה' טמא, וכן (שם עא) לכל יבא גבורתך, לכל שיבא, ורבים כן בחסרון שי"ן. ולמטה כשהוא אומר כי את מקדש ה' טמא, טעמו כאשר את מקדש ה' טמא, מלשון (דברים כב) כי יקרא קן צפור. ואמר משכן אף על פי שאין קדושתו קדושת עולם כבית עולמים, ואמר מקדש אף שלא נמשח בשמן המשחה כמשכן: והרמב"ן ז"ל פירש כי בכאן חייב כרת על הנכנס למשכן בטומאה אפילו טבל כיון שלא הזה עליו מי אפר פרה, ולמטה שאמר מקדש חייב כרת על האוכל בשר קדש בטומאה, וכבר חייב כרת באוכל מבשר זבח השלמים וטומאתו עליו, ויהיה מקדש ה' כמו קדש ה', את מקדשו ממנו, והפרשה תכלול חיוב כרת על טומאת מקדש וקדשיו: ויתכן לומר כי משכן ומקדש בא לרמוז בית המקדש של מטה הוא דוגמת בית המקדש של מעלה וכנגדו, וכן הוא אומר (שמות טו) מכון לשבתך פעלת יי, מכון לשבתך בכאן המשכן כנגד המקדש, והכונה שהוא מטמא המשכן והמקדש ג"כ שהוא כנסת ישראל בית המקדש של מעלה, ועל זה כתב הרב כי את מקדש ה' טמא רמז למקדש המקדש, כלומר לכנסת ישראל שהוא מקדש למקדש של מטה ושורה שם, או לכנסת ישראל שהיא מקדש למקדש של מעלה והוא השם המיוחד, ומפני שמקדש של מטה כנגד של מעלה לכך אמר משכן ומקדש, וכן כתיב (מלכים א ח) בנה בניתי בית זבול לך, בית מכוון כנגד זבול. ופסוק מלא מצינו (תהלים קכב) ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו. וזהו סוד הלשון בשם ירושלים המורה על שנים, כלשון עינים אזנים וכיוצא בהם, ואות יו"ד שחסר הוא בית המקדש של מעלה היא ה"א אחרונה שבשם, ולכך תמצא ה' ירושלים מלאים במקרא לרמוז כי הה"א חוברה לה בזמן השלמות:
כִּי מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו[עריכה]
כי מי נדה. יש מפרשים כמו אך במי נדה יתחטא:
לא זורק עליו. על המים:
טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ:[עריכה]
את משכן ה' טמא. אם נכנס לעזרה אפי' בטבילה בלא הזאת שלישי ושביעי: עוד טמאתו בו. אע"פ שטבל:
עוד טומאתו בו. אע"פ שטבל:
עוד. תמיד כמו עוד כל ימי הארץ: