עם טעמים:
מִנֹּ֗גַהּ נֶ֫גְדּ֥וֹ עָבָ֥יו עָבְר֑וּ בָּ֝רָ֗ד וְגַֽחֲלֵי־אֵֽשׁ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
(יג-יד) "מנוגה נגדו", צייר שמתוך חשך סתרו תהל נוגה מנגד אור ה', ומזה יתהוה אש הברק, שעל ידו "עביו עברו ברד וגחלי אש", שהעבים התמלאו ברד מן הקרירות ע"י שהאש עלעקטרי יתפשט מן האדים, וגחלי אש ע"י התעוררות החום, והאש והקרירות יתפוצצון זה בזה, ועי"כ יתהוו רעמים עצומים וברקים נוראים, "עד שירעם בשמים ה'" תחת שנעשה שקט בארץ מן האש, התעורר האש והרעם בשמים, ששם "יתן העליון קולו עם ברד וגחלי אש", והוא נתון עתה בצרה חדשה:
(יג)ומנוגה נגדו אשר הוא אור נוגה שנתפשט מנגדו יתברך אשר מלא כל הארץ כבודו, כאשר עביו הנזכרים עברו ממקומם למטה נעשו ברד וגחלי אש באויר, ולא כיבו המים את האש ולא הפשירה האש את הברד, הוי אומר כי אם שלהיות שכינה למטה שאין מקום פנוי בלא שכינה, כמו שאמרו ז"ל (שמות רבה א ט): "על מראת הסנה", על כן אין יסוד המים ולא יסוד אחר מושל על יסוד זולתו דרך טבע, באשר אין רצונו יתברך להניח הדבר אל הטבע, כי הלא בכל מקום אשר ימצא בו כל דבר מאיזה מהיסודות שם הוא יתברך, ולא ישלוט בו יסוד זולתו בטבע למשול בו:
