אבן עזרא על תהלים יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פסוק א[עריכה]


למנצח - טעם לעבד ה' כי הוא משמר דרכיו, כמו: שמרתי דרכי ה', יגמלני ה' כצדקי, וזאת השירה חברה בהשבע אנשיו שלא יבוא עמהם עוד למלחמה, והזכיר עם אויביו שאול.


פסוק ב[עריכה]


ויאמר - מלת רחמים בכל המקרא מהבנין הכבד.

וארחמך - מבנין הקל ואיננו פועל יוצא, על דרך: בני יצאוני יצאו ממני חזקתני חזקה ממני וזה אבקש רחמים ממך. ויש אומרים: כמו תרגום אהבך.


פסוק ג[עריכה]


ה' סלעי - דרך משל, כאדם שהוא במקום גבוה ולא יפחד מהשפל ממנו.


פסוק ד[עריכה]


מהלל אקרא ה' - בקראי אליו בתהלות מיד אושע.


פסוק ה[עריכה]


אפפוני חבלי מות - כמו צירים וחבלים ועל כן הוא בשלש נקודות להפריש בינו ובין חבלי מנשה.

ונחלי - דמה האויב למים, כמלך אשור את מי הנהר, אזי המים שטפונו. אמר רבי יהודה הלוי: מ"כ כי בליעל דרך תפלה אל יעלה והוא האויב וחבלי דרך משל לחבלות המות.

פסוק ז[עריכה]


בצר לי, מהיכלו - השמים שכל גזירותיו כתובות וחתומות שם.


פסוק ח[עריכה]


ותגעש - הזכיר הארץ וההרים בעבור היותם עומדים ואין להם תנועה, וזה משל שיתגעשו כל שונאי דוד מפני חרון השם, ואילו היו חזקים כהרים.


פסוק ט[עריכה]


עלה - כמו: תשלח חרונך וככה והיתה לשרפה מאכלת אש והטעם המות.


פסוק י[עריכה]


ויט - הטעם שתרד הגזירה על האויבים מן השמים, מאת השם הנכבד.


פסוק יא[עריכה]


וירכב - דרך משל, והטעם: רדת הגזירה במהירות בלי התמהמה ועיכוב.


פסוק יב[עריכה]


ישת - בשאון גלי הים יתגעשו מימיו וירבה האיד העולה, על כן יולד שם חשך, וזה הוא חשכת מים עבי האד כאשר יהיה עב והוא הענן. והטעם רדת הגזרות ואין אדם רואה אותם.


פסוק יג[עריכה]


מנוגה - טעם עביו עברו עברו החוק הידוע ברוב.

ברד וגחלי אש - הוא כדמות ברזל השורף, גם ממית ברוח. והטעם היראה והפחד בלב האויבים כשמוע קול הרעם.


פסוק יד[עריכה]


וירעם - המם שרש והזכיר פעם שנית ברד וגחלי אש להתחברם רגע אחד.


פסוק טו[עריכה]


וישלח חציו - ומלת רב פעל עבר מפעלי הכפל על משקל: כי אם תם הכסף והוא מגזרת ורובו והנה רב כנגד וישלח.


פסוק טז[עריכה]


ויראו אפיקי מים - המקומות החזקים והטעם לגלות סתר הקמים על דוד. והלל אומר: יתכן להיות הטעם דרך אחרת, כי השם ירעיש את הארץ כאשר ירצה. והטעם שיסירנה ממתכונתה ויוריד המים מן השמים, ומי שיש לו כח לעשות ככה יצילני.


פסוק יז[עריכה]


ישלח ממרום - או מלאכו ויקחני מאלה שהקיפוני.

ימשני ממים רבים - כנגד ונחלי בליעל.


פסוק יח[עריכה]


יצילני - נראה המשל במים שהוא איבי תחסר מלה שהוא עז.


פסוק יט[עריכה]


יקדמוני - כנגד קדמוני מוקשי מות.


פסוק כ[עריכה]


ויוציאני למרחב - הפך בצר לי אקרא ה'.


פסוק כא[עריכה]


יגמלני - דבק עם אשר לפניו וכל זה עשה שיגמלני כצדקי.

כבר ידי - על דרך: בתום לבבי ובעבור היות רוב המעשים בידים, הזכיר עמהם בור כדרך ובנקיון כפי.


פסוק כב[עריכה]


כי שמרתי - מצות עשה ומלת דרכי תשמש אחרת עמה.

ולא רשעתי - מדרכי אלהי מצות לא תעשה.


פסוק כג[עריכה]


כי - לא אשכח משפטיו וזה טעם לנגדי.


פסוק כד[עריכה]


ואהי תמים - כמו: תמים תהיה.

ואשתמר מעוני - כמו: מענה לב.


פסוק כה[עריכה]


וישב - הזכיר כבור ידי לנגד עיניו - כנגד כי כל משפטיו לנגדי.


פסוק כו[עריכה]


עם החסיד יראה חסדיו, גבר - תואר ואיננו סמוך.

תתמם - מובלע תי"ו שלישי, כמו תתחזק. והטעם יראה פעלך שהוא תמים, או אתה תמים דעים.


פסוק כז[עריכה]


עם נבר - מפעלי הכפל כמו נקל ונמס.

תתפתל - כמו: נפתולי אלהים על דרך תלחם עד שתנצחנו.


פסוק כח[עריכה]


כי, עני - הפך עקש.

ותושיע - הפך תתפתל.

והזכיר עם – כי פלא הושע עם גדול מתשועת איש אחד.

והזכיר ועינים רמות – ואינם רואות בלילה.


פסוק כט[עריכה]


כי - הזכיר כי אתה תאיר נרי והוא משל למזלו הטוב.


פסוק ל[עריכה]


כי, ארוץ - כמו ארצץ וכמוהו מרוצתם. ויש אומרים: ארוץ אחרי הגדוד כדרך ארדוף, שימצא עם אחרים ופעם לבדו. והטעם כי בך לבדך אנצח רבים.

וטעם בך – עמך או בשמך שאקרא.


פסוק לא[עריכה]


האל - הטעם שהוא תקיף ולא יעשה עול רק תמים דרכו. וכבר אמר ואמרתו אין דופי בה ושמץ כי היא צרופה שהוא יהיה לעולם מגן לחוסים בו. עמך או בשמך שאקרא.


פסוק לב[עריכה]


כי - ואין עומד כנגדו שלא ימלא אמרתו, כי אין אלוה בלתו.


פסוק לג[עריכה]


האל - וכאשר הוא אל תקיף אזרני חיל, מתוקפו וכאשר דרכו תמים, כן נתן דרכי תמים וטעם ויתן כי מאתו יסוב הטוב.


פסוק לד[עריכה]


משוה - בעבור שהזכיר דרכו, הזכיר רגלי.

ומשוה - כמו שוה, או כמו: שויתי ה' לנגדי תמיד.

ויעמידני - שלא אכשל.


פסוק לה[עריכה]


מלמד - מרגיל למודי הרע למוד מדבר.

ונחתה - כל אחת מזרועותי, כדרך: בנות צעדה עלי שור והנו"ן שרש, כמו: ותנחת עלי ידך. ויתכן להיות ונחתה כמו נחת הוא ואות הנו"ן לבנין נפעל ויחסר בית מזרועותי, כמו הנמצא בית ה'.


פסוק לו[עריכה]


ותתן - הזכיר וימינך - כנגד המלמד ידי למלחמה וזאת הענוה ששמת בי היא תגדלני ותעצימני והנה תרבני, כמו: על כל רב ביתו.


פסוק לז[עריכה]


תרחיב, קרסולי - כתרגום: אשר לו כרעים.

וטעם תרחיב – בעבור.


פסוק לח[עריכה]


ארדוף - ולא אשוב מאחריהם.


פסוק לט[עריכה]


אמחצם, קום - שם הפועל כאשר יפלו.


פסוק מ[עריכה]


ותאזרני חיל - נתת כח לאברי גופי לסבול טורח המלחמה.


פסוק מא[עריכה]


ואויבי נתתה - כאילו אמר נתתה לי עורף.

אויבי - בנוסם כמו: ידך בעורף אויביך.


פסוק מב[עריכה]


ישועו, על ה' - כמו אל ה', כמו: ותתפלל חנה על ה'.


פסוק מג[עריכה]


ואשחקם, אריקם - כמו: ורקות בשר אע"פ שהיה ראוי להיות הקוף דגושה.


פסוק מד[עריכה]


תפלטני מריבי עם - הם ישראל, רמז לשאול על כן אחריו: עם לא ידעתי יעבדוני.


פסוק מה[עריכה]


לשמע, ישמעו - כדרך וישמע שאול יתחברו.

יכחשו לי - והטעם שיכחשו לי - שהיו מתהללים בגבורתם, כנגד גבורתי, כמו: ברוב עזך יכחשו לך אויביך.


פסוק מו[עריכה]


יבולו - כמו: נבול תבול.

ויחרגו - כתרגום: חרגת מותא ואין ריע לו במקרא.

ממסגרותיהם - מארמוניהם הנשגבים שיסגרו בהם מפחד.


פסוק מז[עריכה]


חי - הטעם כי חי צורי לעולם ולעולם יהיה רם אלהי ישעי, על כן לא אפחד.


פסוק מח[עריכה]


וידבר - כמו: כעדר בתוך הדברו.


פסוק מט[עריכה]


מפלטי מאיבי - יש אומרים: שאול ואנשיו.

אף מן קמי - הם גויי הארצות.

מאיש חמס - מלך פלשתים כי רחוק הוא שיאמר על שאול מאיש חמס. גם יתכן להיות: רמז לשאול כאשר אמר: מרשעים יצא רשע.


פסוק נ[עריכה]


על כן אודך - בפי כי הגבורה שלך היא.


פסוק נא[עריכה]


מגדל - ולשמך אזמרה שהוא מגדיל.