ח_א§משוח מלחמה בשעה שהוא מדבר אל העם בלשון הקודש היה מדבר, שנאמר (דברים שופטים כ ב) והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן. זה משוח מלחמה. ודבר אל העם בלשון הקודש ואמר אליהם שמע ישראל אתם קריבים היום למלחמה על אויביכם. על אויביכם ולא על אחיכם, לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין, שאם תפלו בידם ירחמו עליכם. גמ':תנן: משוח מלחמה בשעה שהוא מדבר אל העם בלשון הקודש היה מדבר. משוח מלחמה למה בלשון הקדש? בגין דכתיב ודיבר. הרי קרית שמע הרי כתיב בה (דברים ואתחנן ו ז) ודברת בם, והיא נאמרת בכל לשון. אלא בגין דכתיב בה אמירה. הרי פרשת וידוי מעשר הרי כתיב בה אמירה והיא נאמרת בכל לשון. אמר רבי חגיירבי חגי אמורא א״י · דור ד׳רבי חגי°: נאמר כאן נגישה דכתיב וניגש הכהן ונאמר להלן גבי עגלה ערופה (דברים שופטים כא ה) ונגשו הכהנים בני לוי, מה נגישה שנאמר להלן בלשון הקודש שנאמר בה וענו ואמרו, אף כאן בלשון הקודש. עד כדון כרבי עקיבה דו אמר לשונות כפולים ריבויים הן ואף כאן די בענו למה נאמר ואמרו לרבות שצריך שצריך להאמר בלשון הקדש. כרבי ישמעאל בן אלישע דו אמר לשונות כפולין הן שדברה תורה בלשון בני אדם. מנין שכהן משיח אומר בלשון הקדש? אמר רבי חייה בר אבארבי חייא בר אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי חייא בר אבארבי יוחנן°
📖 באר משה — דף לד עמוד א
לכבוד תלמיד ירושלמי מסכת סוטה, דף לד. מתחילים המשנה פרק ז' הלכה ח'.
תאמר את המשנה. אמרנו שבמצוות העקל המלך היה קורא בתורה, אז היה קורא מתחילת הדברים ועד שמע, ושמע והיה אם שמוע, עשר תעשר וכי תכלה לעשר, ברכות וקללות עד שהוא גומר את כולם. ברכות שכהן גדול מברך, המלך מברך, אלא שהוא נותן של רגלים תחת מחילת העון.
כי יכול להיות שזה היה במוצאי אשמו רת, אבל עדיין היה מברך על הרגל שעבר. כן, והכהן זה היה ביום כיפור, לכן הוא בירך על מחילת העון. אבל המלך לא היה צריך לברך את זה, הוא בירך על הרגלים.
ואמר רבי אבהו ולמה קורין עשר תעשר כי תכלה לעשר? למה יש את הפרשות האלה? על ידי שיצאו ישראל משביעית לשמינית, שלא לשכח את המעשרות. רצו להזכיר להם, הרי בשביעית לא היו מעשרות, ורצו להזכיר להם שמעכשיו צריך עוד הפעם לתת מעשרות.
רבי חגי בעא קומי רבי יוסי, ואינו צריך להבדיל? הרי זה מוצאי יום טוב. אמר ליה, כבר הבדיל מראש. כלומר בבית שלו הוא כבר הבדיל. כן, הרי מדובר במוצאי החג. כן, אנשים מגיעים מהבית, אז בעצם כבר כולם הבדילו.
הדרן עלך פרק אלו נאמרין, אם ירצה השם.
דף לד ב'. אומרת המשנה: משוח מלחמה בשעה שהוא מדבר אל העם בלשון הקודש היה מדבר, שנאמר והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן. זה משוח מלחמה. ודבר אל העם בלשון הקודש ואמר אליהם שמע ישראל אתם קריבים היום למלחמה על אויביכם. על אויביכם ולא על אחיכם, לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין, שאם תפלו בידם ירחמו עליכם.
כן, זה אויביכם, זה לא אחיכם. ואמרנו במשנה משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם בלשון הקודש היה מדבר. משוח מלחמה למה? הוא בלשון הקודש מדבר? האם בגין דכתיב דיבור, ודיבר? הרי קרית שמע הרי כתיב בה ודברת בם, והיא נאמרת בכל לשון. אלא בגין דכתיב בה אמירה אולי בגלל זה? הרי פרשת וידוי מעשר הרי כתיב בה אמירה והיא נאמרת בכל לשון.
^[דף לד עמוד ב]ויקיטקסטצורת הדףמפרשיםקול הלשון🎧 נאמר כאן נגישה ונאמר להלן (שמות יתרו כ יח) ונגש משה אל הערפל, מה נגישה שנאמר להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש. כתיב והיה כקרבכם אל המלחמה. וניגש הכהן ודיבר אל העם ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם, אל ירך לבבכם, אל תיראו, ואל תחפזו, ועל תעצרו מפניהם. כי ה' אלקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם ודברו השוטרים אל העם לאמור מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו. ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו - ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו. ומי האיש אשר ארס אשה ולא לקחה, ילך וישב לביתו פן ימות בלחמה ואיש אחר יקחנה ויספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב, וישב לביתו ולא ימס את לב אחיו כלבבו. והיה ככלות השטרים לדבר אל העם - ופקדו שרי צבאות בראש העם תנן: והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן וכו' ופקדו שרי צבאות וכו' לא מסתברא דלא, ופקדו שרי צבאות בראש העם ואחר כך ונגש הכהן ודבר אל העם. מאן די דמדמתקון לון הוא משמע לון שהרי קודם צריך להתארגן מבחינה צבאית ורק אחר כך כהן משיח מלחמה מדבר? אין מקרא אמור על סדר. פעמיים מדבר עימם הכהן פעם בספר ופעם בעורכי המלחמה בספר את אמר שוטר שומע מפי כהן פרשה שמע ישראל ואומרה בכל לשון, אבל בערכי המלחמה כשאומר הכהן מי האיש אשר בנה בית וכו' אומרה בלשון הקדש. ואותם שחזרו מערכי המלחמה כגון מי שנטע בית ולא חנכו וכו' מספקין מים ומשוןומזון ומתקנין את הדרכים. רבי חגיירבי חגי אמורא א״י · דור ד׳רבי חגי° בעי כמה דתימרדאת אמר בספר שוטר שומע פרשה מפי כהן ואומרה לעם בכל לשון, ואמור אף בערכי המלחמה כן? התיב רבי חייה בר אדארבי חייא בר אדא אמורא א״י · דור ב׳רבי חייא בר אדא° לא מסתברא דלא והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ואחר כך ונגש הכהן ודבר אל העם משמע שהכהן דיבר לבסוף לבד. אמר ליה: מכיון דאת אמר אין מקרא אמור על הסדר לית שמע מינה כלום. ובאמת בתחילה אמרו השוטרים מי האיש אשר בנה בית וכו', אחר כך מי האיש הירא וכו', רק לבסוף הכהן אומר שמע ישראל.
על אויביכם ולא על אחיכם. לא יהודה על שמעון, ולא שמעון על בנימין שאם תפלו בידם ירחמו עליכם כמו שמצאנו גבי פקח בן רמליהו שלחם עם אחז, וישבו בני ישראל מאחיהם מאתים אלף וכו' והיה שם הנביא עודד והוכיח את ישראל ואמר להם בחמת ה' על יהודה נתנם בידכם ותהרגו בם בזעף עד לשמים הגיע. ועתה אתם אומרים לכבוש לעבדים ולשפחות וכו' שמעוני והשיבו השביה וכ"ו כמה שנאמר להלן (דברי הימים ב' כ"ח, ט"ו) ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל. על אויביכם אתם הולכין, שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם. גמ':כתיב ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה. אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא כל שאינו כגון אילו שנקבו בשמות שהיתה ספיקה בידם למחות שידעו שישמעו להם לשחרר השבויים, אל ימחה. אמררבי אחארב אחא אמורא א״י · דור ד׳רב אחא° בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: כשם שמצוה לומר על דבר שאם תוכיח עליושהואהוא נעשה, כך מצוה שלא לומר על דבר שאינו נעשה. אמר רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת: כשם שאסור לטהר את הטמא, כך אסור לטמא את הטהור. אמררבי אבא בר יעקברבי אבא בר יעקב אמורארבי אבא בר יעקב° בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא
📖 באר משה — דף לד עמוד ב
אמר רבי חגי, מסיבה אחרת, נאמר כאן נגישה ונאמר להלן ונגשו הכהנים בני לוי, בעגלה ערופה. מה נגישה שנאמר להלן בלשון הקודש, אף כאן בלשון הקודש.
עד כדון כרבי עקיבה דו אמר לשונות ריבויים הן. אז גם כאן, לכאורה די באחד. למה נאמר את שניהם? לרבות שצריך שתאמר בלשון הקודש. אבל כרבי ישמעאל דו אמר לשונות כפולין הן, שדיברה תורה כלשון בני אדם, אז מנין שהכהן משוח מלחמה אומר את זה בלשון הקודש?
אמר רבי חייה בר אבא נאמר כאן נגישה ונאמר להלן ונגש משה אל הערפל, מה נגישה שנאמר להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש.
לגבי מה שהכהן, כשהוא משוח מלחמה, אומר לעם לפני המלחמה - הבאתי כאן את הפסוקים. כתוב ככה: והיה כי קרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם, אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם. ודברו השוטרים אל העם לאמר, מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו. ומי האיש אשר נטע כרם ולא חיללו ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו. ומי האיש אשר ארש אישה ולא לקחה ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה. ויספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו. והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם.
אומרת הגמרא: לא מסתברא דלא, ופקדו שרי צבאות בראש העם ואחר כך ונגש הכהן ודבר אל העם. כלומר לכאורה הסדר הפוך - אלא קודם היה צריך לפקוד שרי צבאות בראש העם, ורק אחר כך ונגש הכהן ודבר אל העם. הרי קודם כל מתקנים אותם, ואז לאחר מכן הוא משמיע אותם. אחרי שקודם כל צריך להתארגן מבחינה צבאית, רק אחרי שכבר הצבא מאורגן, רק אז הכהן משוח מלחמה בא לחזק אותם. אז אתה אומר אין מקרא אמור על הסדר.
כן, זאת אומרת הוא פעמיים מדבר עם העם הכהן - פעם בספר, כלומר לפני שמגיעים לאזור של הקרבות, ופעם בערכי המלחמה, לפני הקרב עצמו. בספר את אמר שוטר שומע מפי כהן פרשה ואומרה בכל לשון, כלומר הפרשה שמע ישראל ואומרה בכל לשון. אבל בערכי המלחמה מספקין מים ומתקנין את הדרכים, ואת מי שאמר "מי האיש אשר בנה בית" - את זה הוא אומר בלשון הקודש. כי כל מי שבנה בית ואינו חונך וכולי, הם מספקים מים ומזון ומתקנים את הדרכים.
רבי חגי בעי: כמה בספר שוטר שומע פרשה מפי כהן ואומרה לעם בכל לשון, ואמור אף בערכי המלחמה כן? כמו שהשוטר שומע ואומר לעם. התיב רבי חייה בר אדא: לא מסתברא דלא, זה כך היית מציע לסדר. והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ואחר כך ונגש הכהן ודבר אל העם. אמר ליה: מכיון דאת אמר אין מקרא אמור על הסדר לית שמע מינה כלום. באמת בהתחלה אמרו השוטרים מי שבנה בית וכולי, ואחר כך מי שירא וכולי, ורק בסוף הכהן אומר שמע ישראל אתם קרבים למלחמה. כן, זה כבר אחרי שכל מי שירא ורך לבב כבר יצא משם. הוא אומר את זה רק לפני מי שיוצא לקרב באמת.
דף לד ב'. תאמר את המשנה: שמע ישראל אתם קריבים היום למלחמה על אויביכם, על אויביכם ולא על אחיכם, לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין, שאם תפלו בידם ירחמו עליכם.
כמה שנאמר להלן, גם בפקח בן רמליהו כשהוא לחם עם אחז, וישבו בני ישראל מאחיהם מאתיים אלף. והיה שם נביא, עודד, שהוכיח את ישראל ואמר להם: בחמת ה' על יהודה נתנם בידכם ותהרגו בם בזעף עד לשמים הגיע. ועתה אתם אומרים לכבוש לכם לעבדים ולשפחות? שמעוני והשיבו השביה. ואחרי זה כתוב ויקומו האנשים אשר נקבו בשמו ויחזיקו בשביה וכל מערומיה הלבישו מן השלל.
כן, אז על אויביכם אתם הולכין, לא על אחיכם, שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם.
ותאמר, הכתיב ויקומו האנשים אשר נקבו בשמו ויחזיקו בשביה. אמר רבי יוחנן: כל שאינו כגון אילו שנקבו בשמות, שהיתה ספיקה למחות, שידעו שישמעו להם לשחרר את השבויים - אל ימחה.
רבי אחא בשם רבי יוחנן: כשם שמצוה לומר על דבר נעשה, כך מצוה שלא לומר על דבר שאינו נעשה. כן, מצווה שלא לזייף.
אמר רבי אלעזר: כשם שאסור לטהר את הטמא, כך אסור לטמא את הטהור.
אמר רבי אבא בר יעקב בשם רבי יוחנן: אם באת לומר על אחת ואחת ידך בקודשים ונתת להם לשרוף או לתלות, לעולם תבוא השריפה יותר מן התלייה, שאין לך חביב בתורה יותר מפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים, שהרי דמם נכנס בפנים והם בשריפה.
רבי יוסי בעי: איך אתה יכול להשוות ביניהם וללמד דבר שאין מצותו לכך מדבר שמצותו לכך? כלומר, איך אתה יכול ללמוד לשרוף טומאה וקודשים שיש בהם ספק ואין מצווה לשרוף אותם, מפרים הנשרפים שזה חלק ממצוות הקרבתם - כן, לשרוף אותם זה ההקרבה שלהם.
^[דף לה עמוד א]ויקיטקסטצורת הדףמפרשיםקול הלשון🎧 אם באת הלכה תחת ידיך בקדשים ואין את יודע אם לשרוף אם לתלות, לעולם הוי רץ אחר השריפה יותר מן התלייה, שאין לך חביב בתורה יותר מפרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שדמן נכנס לפנים והן בשריפה. רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא בעי למידין דבר שאין מצותו לכאן מדבר שמצותו לכאן? איך אתה למד לשרוף תרומה וקדשים שיש בהם ספק ואין מצוה לשורפם מפרים הנשרפים ששריפתם הוא חלק מהקרבתם?
(דברים שופטים כ ג) אל ירך לבבכם ואלאל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם. אל ירך לבבכם מפני צהלת סוסים וציחצוח חרבות. אל תיראו מפני הגפת התריסין ושפעת הקלגסים. עלאל תחפזו מפני קול קרנות. ואל תערצו מפני קול צווחה. כי הי"י אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם. הן באין בנצחת בשר ודם ואתם באין בנצחונו של מקום. פלשתים באו בנצחונו של גלית ומה היה בסופו? סופו שנפל בחרב והן נפלו עמו. אבל אתם אין אתם כן, אלא כי הי"י אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם. זו מחנה הארון. גמ': כתיב (תהלים י"ח, י"ג)מנוגה נגדו עביו עברו ברד וגחלי אש וירעם בשמים ה' ועליון יתן קלו ברד וגחלי אש וישלח חציו ויפיצם וברקים רב ויהמם. מנוגה נגדו עביו עברו כנגד טומאיות פרשים שלהן עברו. כנגד הכיתים רובה חיצים שלהן ברד. כנגד בליצטריות שלהן וגחלי. כנגד טורמנטון בליסטרא שזורקת חביות בוערות שלהן אש. כנגד הנפט שלהן וירעם משמים. כנגד הלפידים שלהן ועליון יתן קולו. כנגד קול הקרנות שלהן וישלח חציו. כנגד החיצים שלהן ויפיצם, מלמד שהיו החיצים מפזרין אותן. אמר רבי אבא בר כהנארבי אבא בר כהנא אמורא א״י · דור ד׳רבי אבא בר כהנא°: מלמד שהיו עשויין תיבות תיבות קבוצות והיו החיצים מפזרין אותן והברקיםוהפחד מהברקים מכניסין אותן כדי להממם. ברקים כנגד החרבות שלהן ויהמם, הממם ועירבבם והפיל סיגנם הסמלים של כל יחידה שלהם. °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 אומר אין לשון הזה ויהמם אלא לשון מגיפה, כמה דאת אמר (דברים עקב ז כג) והמם מהומה גדולה עד השמדם. תנן (דברים שופטים כ ד) כי י"י אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם. זה מחנה הארון. ויש אומרים זה השם שהיה נתון בארון. דתני °רבי יהודה בן לקישרבי יהודה בן לקיש תנא · דור ה׳רבי יהודה בן לקיש אומר שני ארונות היו מהלכים עם ישראל במדבר, אחד שהיתה התורה נתונה בו ואחד שהיו שברי הלוחות מונחין בתוכו. זה שהיתה התורה נתונה בתוכו היה נתון באוהל מועד, הדא היא דכתיב (במדבר שלח יד מד) וארון ברית הי"י ומשה לא משו מקרב המחנה. וזה שהיו שברי הלוחות נתונין בתוכו היה נכנס ויוצא עמהן. ורבנן אמרי אחד היה ופעם אחת יצא, ובימי עלי ונשבה. קרייא מסייע להן לרבנין דכתיב (שמואל א ד ח) אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה? מילאמילה דלא חמון מן יומיהון דבר שלא ראו מימיהם ואם היה אחד שתמיד יוצא למלחמות הם לא היו נבהלים כל כך, שאפילו אם יצא זה שהיה במשכן הם לא היו מבחינים בינו לבין הקדם. קרייא מסייע לרבי יהודה בן לקיש דכתיב (שמואל א יד יח) ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלהים. והלא ארון בקרית יערים היה? מאימכאןשהיו שתים. מהעבדיןעבדון ליה רבניןרבנן? הגישה אלי הארון שבו הציץ. וקראקרייא מסייע לרבי יהודה בן לקיש דכתיב (שמואל ב יא יא) הארון וישראל ויהודה יושביםיושבין בסוכות.
📖 באר משה — דף לה עמוד א
הנה התמלול המתוקן עם הציטוטים המודגשים:
---
לפני תלמוד ירושלמי מסכת סוטה דף ל"ה. נתחיל מהמשנה, פרק ה' הלכה ג' במשנה. אל ירך לבבכם תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם. אל ירך לבבכם מפני צהלת סוסים וציחצוח חרבות. אל תיראו מפני הגפת התריסין ושפעת הקלגסים. תחפזו מפני קול קרנות. ואל תערצו מפני קול צווחה. כי אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם. הן באין בנצחת בשר ודם ואתם באין בנצחונו של מקום. פלשתי באו בנצחונו של גלית ומה היה בסופו? סופו שנפל בחרב והן נפלו עמו. אבל אתם אין אתם כן, אלא כי אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם. זו מחנה הארון.
ואתה אומר, כתיב מנגה נגדו עבר - כנגד טומאיות שלהן עבר. כנגד הכיתים שלהן ברד. כנגד בליסטראות שלהם וגחלי אש. כנגד טורמנטון שלהם אש. כנגד הנפט שלהם, וירעם משמים. כנגד הלפידים שלהם, ועליון יתן קולו. כנגד קול הקרנות שלהם, וישלח חציו. כנגד החיצים שלהם, ויפיצם - מלמד שהיו מפזרים אותם.
אמר רבי אבא בר כהנא: מלמד שהיו עשויין תיבות תיבות - היו קבוצות, קבוצות קבוצות, כלומר פלוגות או קבוצות של חיילים מסודרות, והיו החיצים מפזרין אותן. כנגד הברקים - כנגד החרבות שלהם, ויהמם - הממם ועירבבם והפיל סגנם, כלומר הסמלים של כל יחידה - הוא הפיל אותם, כי זה הכבוד שלהם, הוא העלה קודם כל את הכבוד.
רבי אומר: אין לשון ויהמם אלא לשון מגיפה, כמה דאת אמר והמם מהומה גדולה עד השמדם.
ואתה אומר, תנן: כי אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם - זה מחנה הארון. ויש אומרים זה השם שהיה נתון בארון.
תני רבי יהודה בן לקיש אומר: שני ארונות היו מהלכים עם ישראל במדבר, אחד שהייתה התורה נתונה בו ואחד שהיו שברי הלוחות מונחין בתוכו. זה שהייתה התורה נתונה בתוכו היה נתון באוהל מועד, הדא היא דכתיב וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה. וזה שהיו שברי הלוחות נתונין בתוכו היה נכנס ויוצא עמהן.
ורבנן אמרי: אחד היה, ופעם אחת יצא, ובימי עלי נשבה. ואתה אומר, קרייא מסייע לרבנן - שבאמת היה רק אחד - דכתיב אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האלה. כלומר, מה שהם ראו, "דלא חמון מן יומיהון" - ראו דבר שהם לא ראו מעולם. שאם היה אחד שיוצא איתם תמיד לכל המלחמות, הם לא היו נבהלים כל כך.
ואתה אומר, קרייא מסייע לרבי יהודה בן לקיש - דכתיב ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלהים, והלא ארון בקרית יערים היה? אז מכאן שהיו שניים. ואתה אומר, מה מבדיל לרבנן? הכוונה - "הגישה אלי" - ארון שבו החושן והאפוד והציץ. זה הכוונה ארון האלהים, לא הכוונה ארון הברית.
ואתה אומר, ותו מסייע לרבי יהודה בן לקיש - דכתיב הארון וישראל ויהודה בסוכות. והלא ארון בציון היה? מה מבדיל רבנן? אומרים שאין הכוונה שהארון היה במקום שנקרא סוכות, אלא שהיה מונח במבנה ארעי, שהיה שעדיין לא נבנה בית הבחירה. עד אז הוא היה בציון, אבל הוא היה בסוכה.
והלא ארון בציון היה? מכאן שהיו שנים אחד נשאר בציון ואחד בסוכות. מה עבדיןעבדון ליה רבניןרבנן? סכךבאמת נשאר בציון אלא שהיה בקירויבתוך סוכה שעדיין לא נבנה בית הבחירה. משנגנז הארון נגנז עמו צנצנת המן, וצלוחית שמן המשחה, ומקלו של אהרן ופרחיו ושקידיוושקדיו, וארגז שהשיבו פלשתים אשם לאלהי ישראל. ומימיגנזןגנזו? יאשיהו גנזו. וכיוןכיון שראה הכתובשכתוב (דברים כי תבא כח לו) יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך עמד וגנזו. הדא היאהוא דכתיב (דברי הימים ב' ל"ה, ג') ויאמר ללוים המבינים ולכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקודשהקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל, אין לכם משא בכתף. אמר להם אם גולה הוא עמכם לבבל אין אתם מחזירין אותו עוד למקומו, אלא (דברי הימים ב' ל"ה, ג') עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל. פיטום שמן המשחה כיצד? כתיב (שמות כי תשא ל כג כד) ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וגווקנמן בשם מחציתו חמישים ומאתים וקנה בשם חמישים ומאתים וקדה חמש מאות בשקל הקודשהקדשושמן זית הין ועשית אותו שמן משחת קדש, שהן אלף וחמש מאות מנים, ושמן זית הין שהן שנים עשר לוג, שבו היה שולקשולקין את העיקרין, דברי °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר שולקן היה במים ונותן שמן על גביהן, וכיון שהיהוכשהיה קולט את הריח היה מעבירו כדרך שהפטמין עושין. הדא היאהוא דכתיב (שמות כי תשא ל לא) ועשית אותו שמן משחת קודשקדשוגו יהיה זה לי לדורותיכם'. תני °רבי יהודה בי רבי אילעירבי יהודה בי רבי אילעיר אומר שמן המשחה שעשה משה במדבר מעשה ניסים נעשה בו מתחילה ועד סוף, שמתחילה לא היה בו אלא שנים עשר לוג שנאמר (שמות כי תשא ל כד) ושמן זית הין. אם לסוך בו את העציםהעיקרין לא היה בומספיקספק, על אחת כמה וכמה שהאור בולע והעצים בולעיןבולעים והיורה בולעת. וממנו נמשחו המשכן וכל כליו השולחן וכל כליו המנורה וכל כליה. וממנו נמשחו אהרן כהן גדול ובניו כל שבעת ימי המילואיםהמלואים. וממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים. מלך בתחילה טעון משיחה, מלך בן מלך אינואין טעון משיחה. שנאמרמאי טעמא? דכתיב (שמואל א טז יב) קום משחהו כי זה הוא. זה טעון משיחה ואין בנו טעון משיחה. אבל כהן גדול בן כהן גדול אפילו עד עשרה דורות טעוניןטעון משיחה, וכילווכולו קיים לעתיד לבואלבא. שנאמרהדא הוא דכתיב (שמות כי תשא ל לא) שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם. אין מושחין את המלכים אלא על גבי המעיין, שנאמר (מלכים א א לג לד) והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי, והורדתם אותו אל גיחון ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא וגולמלך על ישראל. אין מושחין מלך בן מלך אלא מפני המחלוקת. מפני מה נמשח שלמה? מפני מחלוקתו של אדוניהו. יואש מפני עתליהו. יהוא מפני יורם. לא כן כתיב (שמואל א טז יב) קום משחהו כי זה הוא? זה טעון משיחה ואין מלכי ישראל טעונין משיחה והרי יהוא ממלכי ישראל היה? אלא יהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים
📖 באר משה — דף לה עמוד ב
ואתה אומר: משנגנז הארון נגנז עמו צנצנת המן, וצלוחית שמן המשחה, ומקלו של אהרן ופרחיו, וארגז שהשיבו פלשתים אשם לאלהי ישראל. ומאן גנזו? יאשיהו. מאי טעמא? שראה יולך ה' אותך ואת מלכך.
ואתה אומר, עוד דכתיב ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל, אין לכם משא בכתף. למה אמר להם? אם גולה הוא עמכם לבבל, כלומר אם תיקחו אותו בכתף לבבל, אין אתם מחזירין אותו למקומו, אלא עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל - כן, תגנזו אותו במקום שבו שלמה הכין.
ואתה אומר, פיטום שמן המשחה כיצד זה נעשה? כתיב ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקדה חמש מאות בשקל, שהן אלף וחמש מאות מנים, ושמן זית הין שהן שנים עשר לוג, שבו את העיקרין, דברי רבי מאיר - שהיה שולק את השורשים להוציא את הריח.
רבי יהודה אומר: שולקן היה במים ונותן שמן על גביהן, וכיוון שהיה קולט את הריח, היה מעבירו כדרך שהפטמין עושין. הדא דכתיב שמן משחת קודש.
תני רבי יהודה בי רבי אלעי: שמן משחה שעשה משה במדבר, מעשה ניסים נעשה בו מתחילה ועד סוף, שמתחילה לא היה בו אלא שנים עשר לוג, שנאמר ושמן זית הין. ואם לסוך בו את העצים לא היה מספיק, על אחת כמה וכמה שהאור בולע והעצים בולעים והיורה בולעת.
וממנו נמשחו המשכן וכל כליו, השולחן וכל כליו, המנורה וכל כליה. ממנו נמשח אהרן ובניו כל שבעת ימי המילואים. ממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים.
ואתה אומר: מלך בתחילה טעון משיחה, מלך בן מלך אינו טעון משיחה, שנאמר קום משחהו כי זה הוא - זה טעון משיחה, ובנו אין טעון משיחה. אבל כהן גדול בן כהן גדול, אפילו עד עשרה דורות, טעון משיחה. וכולו, למרות שמשכו בו את כל הדברים שאמרנו, קיים לעתיד, שנאמר שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם.
עכשיו, אין מושחין המלכים אלא על גבי המעיין, שנאמר והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי, והורדתם אותו אל גיחון ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא.
עכשיו, אין מושחין מלך בן מלך אלא מפני המחלוקת. מפני מה נמשח שלמה? מפני מחלוקתו של אדוניה. יואש - מפני עתליה. יהוא - מפני יורם. שאומרים - הרי יהוא זה בכלל מלכי ישראל היה. לא כן כתיב קום משחהו כי זה הוא - זה טעון משיחה, ואין מלכי ישראל טעונין משיחה?
ואתה אומר, אלא יהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים. ושואלים - ולא יאשיהו גנזו? הרי זה יאשיהו קודם גנז אותו. ואתה אומר - דאמר בפרסימון משחו, אז לכן גם יכול להיות שיהוא, שהיה מלכי ישראל, גם הוא נמשח בפרסימון. אז אין בעיה.
ולא יאשיהו גנזו קודם? הדא אמרה: באפרסמון משחונמשח ואף יהוא שהיה ממלכי ישראל נמשך באפרסמון. אין מושחין את המלכים אלא מן הקרן. שאול ויהוא שנמשחו מן הפך שהיתה מלכותן מלכות עוברת. דוד ושלמה שנמשחו מן הקרן שהיתה מלכותן מלכות קיימת. אין מושחין כהנים מלכים. אמר רבי יהודה ענתונדרייארבי יהודה ענתונדרייא°ה על שם (בראשית ויחי מט י) לא יסור שבט מיהודה. אמר רב חייא בר אדארבי חייא בר אדא אמורא א״י · דור ב׳רבי חייא בר אדא°המדכתיב על שם (דברים שופטים יז כ) למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל, מה כתיב בתריה לא יהיה לכהנים הלוים. איתמר יהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים. אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: הוא יוחנן הוא יהואחז. והא כתיב (דברי הימים א' ג', ט"ו) הבכור יוחנן שהיה בכור למלכות. אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: הוא שלום הוא צדקיהו. והכתיב (דברי הימים א' ג', ט"ו) השלישי צדקיהו והרביעי שלום? שלישי לתולדות, ורביעירביעי למלכות. צדקיהו שצידק עליו אתמדת הדין. שלום שבימיו שלמה מלכות בית דוד. ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°אמר לא שלום הוה שמיה ולא צדקיהו הוה שמיה אלא מתניה. הדא היאהוא דכתיב (מלכים ב' כ"ד, י"ז) וימלך מלך בבל את מתניה דודו תחתיו ויסב את שמו צדקיהו. אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: באמה של ששה טפחים היה הארון עשוי. מאן תנא באמה של ששה טפחים? °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא היא, דתנן °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא אומר כל האמות היו בבינוניותבבינונית. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר אמות הבנין ששה, של כלים חמשה. על דעתיה דרבי מאיר דודאמראמר באמה של ששה טפחים היה הארון עשוי, אורכו של ארון חמשה עשר טפחים, דכתיב (שמות תרומה כה י) אמתים וחצי ארכו. אמהאמתאאשתהאשיתאואמהואמתאאשתהאשיתא ופלגות אמתא תלתא. וארבעה לוחות היו בו שנים שלימים ושנים שבורים, ושנים שלמים דכתיב (דברים עקב י ב) אשר שברת ושמתם בארון. והלוחות היו כל אחד ואחד ארכןארכו ששה טפחים ורחבןורחבושישה ועביו שלשה. תן רחבן של לוחות לאורכו של ארון נשתיירונשתייר שם שלשה טפחים, תן מהם חצי טפח לכל כותל, נשתיירונשתייר שני טפחים לספר תורה. אי נמי תנם לאיסטווה ו רחבו של ארון תשעה טפחים, דכתיב (שמות תרומה כה י) אמה וחצי רחבו. אמתא אישתאאשיתא ופלגות אמתא תלתא. וארבעה לוחות היו בו שנים שלימים ושנים שבורים, ושנים שלימין דכתיב (דברים עקב י ב) אשר שברת ושמתם בארון. והלוחותהלוחותהיההיו כל אחדאחתואחדואחת ארכן ששה טפחים ורוחבן ששה ועבין שלשה טפחים. ותןתן ארכן של לוחות לרוחבו של ארון נשתייר שם שלשה טפחים חצי טפח מיכןמכאןלכותל זה וחצי טפח מיכןמכאןלכותל זה וטפחיים לשילוט שאפשר יהיה להוציא ולהכניס בחפשיות ומקוםמקום שמניחין בושספר תורה טפחייםמונח. רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אמר באמה שלבת חמשה טפחים היה הארון עשוי. מאן תנא באמה שלבת חמשה טפחים? °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי, דתנינן תמן °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר אמת הבנייןהבנין ששה, טפחים ו של הכלים חמשה
📖 באר משה — דף לו עמוד א
אין מושחין את המלכים אלא מן הקרן. שאול ויהוא שנמשחו מן הפך הייתה מלכותם מלכות עוברת. דוד ושלמה שנמשחו מן הקרן הייתה מלכותם מלכות קיימת. ואומרת הגמרא: אין מושחין כהנים מלכים. אמר רבי יהודה הנשיא, דריש על שם - לא יסור שבט מיהודה. כלומר, רק משבט יהודה מושחין את המלכים ולא מכוהנים.
אמר רבי חייא בר אדא - דכתיב למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל, מה כתיב בתריה - לא יהיה לכהנים הלוים.
איתמר: יהואחז נמשח מפני יהויקים. כלומר יהואחז נמשח מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שני שנים - למה משחו את יהואחז למרות שבעצם הוא מלך בן מלך? מפני יהויקים שהיה יותר גדול ממנו.
אמר רבי יוחנן: הוא יוחנן הוא יהואחז. שואלת הגמרא: והא כתיב הבכור יוחנן. אז איך אתה אומר שמשחו אותו בגלל אחיו שהיה גדול ממנו? הרי הוא היה בכור? אמר לו - מה הכוונה בכור? שהיה בכל המלכות מלך ראשון.
אמר רבי יוחנן: הוא שלום הוא צדקיהו. והכתיב השלישי צדקיהו והרביעי שלום? שלישי לתולדות, הרביעי למלכות. צדקיהו למה נקרא? שצידק עליו הדין. שלום - שבימיו שלמה מלכות בית דוד.
ריש לקיש אמר: לא שלום הוה שמיה ולא צדקיהו הוה שמיה אלא מתניה. הדא דכתיב וימלך מלך בבל את מתניה דודו תחתיו ויסב את שמו צדקיהו.
אמר רבי יוחנן: באמה של שישה טפחים היה הארון עשוי. מאן תנא אמה של שישה טפחים? רבי מאיר, דתנן - רבי מאיר אומר כל האמות היו בינוניות. כלומר, כל האמות במקדש היו של שישה טפחים. רבי יהודה אומר אמות הבניין שישה ושל כלים חמישה.
על דעתיה דרבי מאיר, דאמר באמה שישה טפחים היה ארון עשוי - אם כך אורכו של ארון חמישה עשר טפחים, דכתיב אמתים וחצי ארכו. הרי כל אמה זה שיטה ועוד אמה זה עוד שיטה, אז ביחד שתים עשרה, ופלגות אמתא תלתא - אז ביחד זה חמש עשרה.
עכשיו ארבעה לוחות היו בו שנים שבורים, דכתיב אשר שברת ושמת בארון. עכשיו יש שתי אפשרויות איך להתייחס לזה - והלוחות היו כל אחד ואחד שישה טפחים, ועוביו שלושה. אז תן רוחבן של לוחות לאורכו של הארון, כמו שמצויר בציור הימני, אז נשאר שם שלושה טפחים. תן מהם חצי טפח לכל כותל, נשאר שני טפחים באמצע לספר תורה.
אינמי, רחבו של ארון תשעה טפחים, דכתיב אמה וחצי רחבו. אז אמה שיטה ופלגות אמתא תלתא ביחד זה תשעה טפחים. עכשיו יש ארבעה לוחות היו בו שנים שבורים, דכתיב אשר שברת ושמתם בארון. אז הלוחות היו הרי כל אחד ואחד אורכן שישה ורוחבן שישה ועוביו שלושה טפחים. אז תן אורכן של לוחות לרוחבו של הארון, כמו בציור השני מימין, אז נשתייר שם שלושה טפחים באמצע. אז תן חצי טפח מכל צד של הארון, ואז באמצע יישאר לך שני טפחים לשלט, כדי שיהיה אפשר להוציא את הספר תורה באמצע בקלות, ושם היה מונח ספר תורה.
רבי שמעון בן לקיש אמר: באמה חמישה טפחים היה הארון עשוי. עכשיו מאן תנא אמה חמישה טפחים? רבי יהודה, ותנינן תמן - רבי יהודה אומר אמת שישה, של כלים חמישה, וה'ן ארון כלי הוא. אז כיוון שהוא כלי אז זה חמישה טפחים.
על דעתיה דרבי יהודה, דהוא אמר באמה חמישה טפחים, אז היה ארכו עשוי שנים עשר טפח ומחצה, דכתיב וחצי ארכו. אמה חמישה ואמה חמישה ביחד זה עשרה, ועוד פלגות אמתא זה תרי ופלג, שנים עשר וחצי.
וההן ארון כלי הוא. על דעתיה דרבי יהודה בר עילאי דודאמראמרבאמה של חמשה טפחים היה הארוןאורכו עשוי ארכו של ארון שנים עשר טפחיםטפח ומחצה, דכתיב (שמות תרומה כה י) אמתייםאמתים וחצי ארכו. אמתא חמשה ואמתא חמשאחמשה ופלגות אמתא תריןתרי ופליג. וארבעה לוחות היו בו שנים שלימיןשלימים ושנים שבוריןשבורים, דכתיב (דברים עקב י ב) אשר שברת ושמתם בארון. והלוחות היוהיה כל אחד ואחד ארכן ששה טפחים ורחבן ששה ועבין שלשה טפחים. תן רחבןארכן של לוחות לאורכו של ארון ונשתייר שם חצי טפח אצבע לכתליםלכותלמיכןמכאן ואצבע לכתליםלכותלמיכןמכאן. ורחבורוחבו של ארון שבעה טפחים ומחצה, דכתיב ואמהאמה וחצי רחבו. אמתא חמשה טפחים ופלגות אמתא תריןתרי ופליג. וארבעה לוחות היו בו שנים שלימיןשלימים ושנים שבוריןשבורים, דכתיב (דברים עקב י ב) אשר שברת ושמתם בארון. והלוחותהלוחותהיוהיה כל אחד ואחד ארכן ששה טפחים ורוחבן שישה ועבין שלושה טפחים. תן ארכןרחבן של לוחות לרוחבו של ארון ונשתייר שם טפח ומחצה, אצבע לכתליםלכותלמיכןמכאן ואצבע לכתליםלכותלמיכןמכאן, וחציחצי טפח מיכןמכאן וחצי טפח מיכןמכאן לשילוט שלא יהיו מונחים בדוחק. וספר תורה היה מונח מבחוץ. כיצד עשה בצלאל את הארון? °רבי חנינה בן גמליאלרבי חנינא בן גמליאל תנא · דור ד׳רבי חנינא בן גמליאל אמר שלש תיבות עשאןעשאו, שתים של זהב ואחת של עץ, ונתןנתן של זהב בשל עץ ושל עץ בשל זהב וציפהו, הדא היא דכתיב (שמות תרומה כה יא) וציפיתוצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ. מה תלמודמתלמוד לומר תצפנו להביא שפתו העליונה. רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אמר תיבה אחת עשאו וציפהו, הדא היא דכתיב וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ. מה תלמודמתלמוד לומר תצפנו? אמר רבי פנחסרבי פינחס אמורא א״י · דור ה׳רבי פינחס° להביא בין נסר לנסר. כיצד היו הלוחות כתובים? °רבי חנינה בן גמליאלרבי חנינא בן גמליאל תנא · דור ד׳רבי חנינא בן גמליאל אומר חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה. הדא הוא דכתיב (דברים ואתחנן ד יג) ויכתבם על שני לוחות אבנים. חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה. ורבניןורבנןאמריןאמרי עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה. הדא הוא דכתיב (דברים ואתחנן ד יג) ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים. עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה. °רבי שמעון בן יוחאירבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא אומר עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה, דכתיב ויכתבם על שני ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכםלעשות עשרתלוחותהדבריםאבנים. עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה. °רבי סימאירבי סימאי תנא · דור ה׳רבי סימאיאומראמר ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה, דכתיב (שמות כי תשא לב טו) מזה ומזה הם כתובים מטרגונהטטרוגה קוביה והיה נקרא מארבע רוחות. °חנניה בן אחי רבי יהושעחנניה בן אחי ר' יהושע תנא · דור ג׳חנניה בן אחי ר' יהושע אומר בין כל דיבור ודיבור דידוקיהדקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב(שיר השירים ה', י"ד) ממולאים בתרשיש כימא רבא כמו הים הגדול. רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° כד הויהוה מטי להדין קרייאקרייה כשהיה מגיע לפסוק זה הוה אמר יפה לימדנילמדני°חנניה בן אחי רבי יהושעחנניה בן אחי ר' יהושע תנא · דור ג׳חנניה בן אחי ר' יהושע. מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דיבור ודיבור דיקדוקיהדקדוקיה ואותיותיה של תורה. אמר רבי תנחומארבי תנחומא אמורא א״י · דור ו׳רבי תנחומארבי הונא בר אבין° בר אבא: איתקשיית קומי רבי פנחסרבי פינחס אמורא א״י · דור ה׳רבי פינחס°. בשלמא אתיא כרבי יודה ולא אתייא כרבי מאיר ניחא שנשארו שני טפחים בארון מקום לספר תורה. אלא כרבי מה טעמא? דר יהודה בר עילאי היכן היה לקוח את ספר התורה הזהמונח? אמר לו על דעתיה דרבי יהודה דו אמר איכן ספר תורה היה נתן בר עילאי כמין גלוסקוסגלוסקיא עשו לו מבחוץחוץלארון והיה מונח בתוכו. מאי טעמא? דרבי יהודה בר עילאי? דכתיב (דברים וילך לא כו) לקוח את ספר התורה הזה ושמתםנתוןאותובתוכומצד ארון ברית ה' וגו'.
📖 באר משה — דף לו עמוד ב
עכשיו ארבעה לוחות היו בו שנים ושנים, דכתיב אשר שברת ושמתם בארון. והלוחות היו כל אחד ואחד אורכן שישה טפחים ורוחבן שלושה טפחים, ועוביו שלושה טפחים. אז תן אורכן של לוחות לאורכו של הארון, ונשתייר שם חצי טפח - אצבע לכותל מכאן ואצבע לכותל מכאן, ורוחבו של הארון שישה טפחים ומחצה. זו האפשרות הראשונה, כמו הציור השלישי מימין.
ועכשיו אפשרות אחרת - רחבו של ארון שבעה טפחים ומחצה, דכתיב וחצי רחבו. אמה זה חמישה טפחים, ופלגות אמתא זה תרי ופלג, זה שבעה וחצי. ויש לנו ארבעה לוחות היו בו שנים ושנים, דכתיב אשר שברת ושמת בארון. אז הלוחות היה כל אחד ואחד אורכן שישה ורוחבן שישה ועוביו שלושה. אז תן רוחבן לרוחבו של הארון, נשאר שם טפח ומחצה - אצבע לכותל מכאן ואצבע לכותל מכאן, וחצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן לשלט, שלא היו מונחים בדוחק. והספר תורה - הגמרא תגיד בהמשך שהיה מונח בחוץ, נראה את זה בהמשך.
שואלת הגמרא: כיצד עשה בצלאל את הארון? רבי חנינה בן גמליאל אמר: שלש תיבות, שתים של זהב ואחת של עץ. נתן של זהב בשל עץ ושל עץ בשל זהב וציפהו - כלומר ציפה השוליים - דכתיב וציפהו זהב טהור מבית ומחוץ. מה אתה אומר תצפנו? להביא שפתו העליונה - כלומר, לחבר בין שני הארגזים של הזהב.
רבי שמעון בן לקיש אמר: תיבה אחת עשאו וציפהו, דכתיב וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ. מה אתה אומר לומר תצפנו? אמר רבי פנחס: להביא בין נסר לנסר. כלומר, גם בין הנסרים נכנסה טיפה מהזהב.
כיצד היו הלוחות כתובים? רבי חנינה בן גמליאל אומר: חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה. הדא הוא דכתיב ויכתבם על שני לוחות אבנים - חמישה על לוח זה וחמישה על לוח זה.
°רבי יהודה: עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה. הדא הוא דכתיב ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים - עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה.
°רבי שמעון בן יוחאי אומר: עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה, דכתיב ויכתבם על שני לוחות אבנים - משמע שעשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה.
°רבי סימאי: ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה, דכתיב מזה ומזה הם כתובים - זה כמו קוביה שמכל ארבע רוחותיה זה היה כתוב.
°חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בין כל דיבור ודיבור - כלומר בין כל אחד מעשרת הדיברות - נכתבו גם דקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב ממולאים בתרשיש כימא רבא - כמו הים הגדול.
רבי שמעון בן לקיש, כד מטי להדין קרייה, הוה אמר: יפה למדן °חנניה בן אחי רבי יהושע - מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דיבור ודיבור ואותיותיה של תורה.
אמר רבי תנחומא: איתקשיית קומי רבי פנחס. בשלמא כרבי מאיר, ניחא שישארו שני לוחות בארון במקום ספר תורה. אלא כרבי יהודה איך היה ספר תורה מונח? על דעתיה דרבי יהודה כמין עשו לו והיה - כמין גלוסקמא עשו לו חוץ לארון והיה מונח בתוכו.
שואלת הגמרא: מה אית ליה לרבי יהודה, איזה רמז יש לו מהתורה? דכתיב לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה'. וכתיב עוד ראיה - ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך. כלומר, אחרי שהארון נסגר אז ניתן את ספר התורה - אז לכן ברור שמשהו היה בחוץ.
אז איך רבי מאיר יפתור את זה? על הדין רבי אומר: הוא אמר אין מוקדם ומאוחר בתורה, אלא ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך, ואחר כך נתת את הכפורת על הארון מלמעלה.
^[דף לז עמוד א]ויקיטקסטצורת הדףמפרשיםקול הלשון🎧 מה טעמא? דרבי מאיר? וכתיב (שמות תרומה כה כא) ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך משמע שהתורה ניתנה אחר סגירת אהרון. על דעתיה דרבי מאיר דו אמר אין מוקדם ומאוחר בתורה. אלא ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך, ואחר כך ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה. אמררבי פינחסרבי פינחס אמורא א״י · דור ה׳רבי פינחס° בשם רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°התורה שנתן לו הקדוש ברוך הוא למשה נתנה לו הקבה עורה אש לבנה חרותה באש שחורה, היא אשתאשומובללתמובללת באש חצובה מאש ונתונה מאש, דכתיב (דברים וזאת הברכה לג ב) מימינו אש דת למו.
(דברים שופטים כ ה) ודברו השוטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישוב לביתו וגו'. אחד הבונה בית חדש ואחד הבונה בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות. אחד הבונה ואחד הלוקח ואחד היורש ואחד שניתן לו במתנה. גמ':כתיב אשר בנה בית, אין לי אלא אשר בנה. לקח ירש או ניתן לו במתנה מניין? שיכל לכתוב מי אשר בנה בית, מה תלמוד לומר האיש מי האיש? לרבות שקנה או שירש. מניין לרבות את הבונה בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות? מניין תלמוד לומר אשר בנה מכל מקום. יכול הבונה בית שער ואכסדרה ומרפסת יהא חוזר? תלמוד לומר בית. מה בית מיוחד שהוא בית דירה? יצאו אלו שאינן בית דירה. יצא בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות. דתני בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המעקה ומן המזוזה ומן העירוב, ואינו טובל למעשרות, ואין נותנין לו ארבע אמות לפני פתחו, ואין עושין אותו חיבור לעיר, והנודר מן הבית מותר לישב בו, ואינו צמית ביובל כמו בית ערי חומה אלא דינו כשדה ואינו מיטמא בנגעים ואין הבעלים חוזרין לו במלחמה. מאחר שאני מרבה שקנה ושירש מה תלמוד לומר אשר בנה? פרט לשנפל ביתו ובנאו. אמר רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא: זאת אומרת שהמחזיר את גרושתו לא היה חוזר. יכול הבונה בית בחוצה לארץ יהא חוזר? תלמוד לומר ולא חנכו, ח_ב§את שמצוה לחנכו יצא זה שאינו מצוה לחנכו. בנה בית והשכירו לאחר, כמי שחנכו אף שאדם אחר גר שם. הקדים לו שכרו כמי שחנכו אף שלא דר בו. ח_ג§נתן לו שכרו לאחר שנים עשר חודש כמי שלא חנכו אף שדר בו השוכר, שאין מחשבים אלא מזמן קבלת התשלום.
📖 באר משה — דף לז עמוד א
לפי הלימוד ירושלמי מסכת סוטה, דף ל"ז. נתחיל מהמשנה פרק אחד א'. אומרת המשנה כתוב ודברו השוטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישוב לביתו. אחד הבונה בית חדש ואחד הבונה בית התבן, בית הבקר, בית העצים, בית האוצרות. אחד הבונה ואחד הלוקח ואחד היורש ואחד שניתן לו במתנה.
בית המדרש שואל: אשר בנה, אין לי אלא אשר בנה. אשר בנה, לקח, ירש, או ניתן לו במתנה, מן אין אתה יכול לומר? תלמוד לומר מי האיש. לרבות שקנה ושימש. מן אין לרבות הבונה בית התבן, בית הבקר, בית העצים, בית האוצרות? תלמוד לומר אשר בנה מכל מקום. יכול הבונה בית שער וכשראה הוא בפסועיה יהא חוזר? תלמוד לומר בית. מה בית מיוחד שהוא בית דירה? יצאו אלו שאין הם בית דירה. יצא בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות.
דתני: בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המעקה, מן המזוזה ומן העירוב. כלומר, אם יש לו בית וחצר, בית כזה שאין בו ארבע על ארבע אמות, לא צריך להירטב עם אנשי החצר, וגם לא מניחים בו את העירוב. ואינו טובל למעשרות — כי אנחנו יודעים שהבית טובל למעשרות, אז בית כזה לא טובל למעשרות. ואין נותנין לו ארבע אמות לפני פתחו — כשמחלקים את החצר, על כל פתח של בית נותנים ארבע אמות, ורק לאחר מכן מה שנשאר מחלקים ביניהם. אבל אם זה בית שאין בו ארבע על ארבע אמות, אז אין לו פתח חצר, ולכן הוא לא מקבל את הארבע אמות האלה.
ואין עושין אותו חיבור לעיר — אנחנו יודעים שכשיש בית במרחק של שבעים אמה ושיריים, זה נחשב כאילו שהעיר התארכה. לאחר מכן, אם גם בעיר השנייה יש בית כזה במרחק שבעים אמה ושיריים, אפשר לצרף בעצם שתי ערים, לחבר אותן. בית כזה שהוא פחות מארבע על ארבע אמות, לא מצטרף לעיר בכלל.
והנודר מן הבית מותר לישב בו, ואינו צמית ביובל — כלומר הוא לא כמו בית רגיל שבבית רגיל, אם הבעלים לא חוזר וקונה את הבית, הבית נעשה לצמיתות לקונה ואינו חוזר ביובל. אבל בית כזה אין דינו כבית, אלא כדין שדה, ואז בעצם הוא חוזר ביובל כמו השדות. זה לפי הדעה שאומרת ששדות חוזרות ורק הבתים הם לצמיתות, רק בתי העיר המוקפת חומה.
ואינו מיטמא בנגעים ואין הבעלים חוזרין לו במלחמה — בעצם הוא לא מיטמא בנגעי בית, וגם הבעלים לא חוזר במלחמה. מי שבנה בית כזה לא חוזר מעורכי המלחמה.
מה תלמוד לומר אשר בנה? מאחר שאני מלמד שקנה ושימש, תלמוד לומר אשר בנה — למה צריך להגיד "בנה"? אתה אומר דווקא בנה, מה מיוחד בבנה? פרט לשנפל ביתו ובנאו — זה בא ללמד שאם מדובר בבית שהיה קיים והוא רק בנה אותו מחדש, אינו חוזר.
אמר רבי יוסי: זאת אומרת המחזיר את גרושתו לא היה חוזר. כלומר, כמו שמי שבונה את הבית שהיה לו קודם וחרב אינו חוזר, כך גם מי שמחזיר את אשתו שהייתה לו קודם אינו חוזר.
יכול הבונה בית בחוצה לארץ יהא חוזר? תלמוד לומר ולא חנכו, את שמצוה לחנכו יצא זה שאינו מצוה לחנכו. הקדים לו שכרו כמי שחנכו — למרות שאדם אחר גר בבית הזה, אף על פי כן אותו אדם שבנה והשכיר את הבית, הוא חוזר מעורכי המלחמה. אבל אם הקדים לו שכרו, כמי שחנכו, למרות שלא דר בו — כלומר אם השוכר הקדים לשלם את הכסף, נחשב כאילו שהוא כבר חנך אותו, ולכן הבעלים לא חוזר מעורכי מלחמה.
נתן לו שכרו לאחר שנים עשר חודש כמי שלא חנכו — כלומר, גם אם השוכר דר בבית, אבל שילם את זה אחר הזמן, נחשב כאילו לא חנכו, כיוון שהעניין של חנכו זה זמן קבלת התשלום, וכיוון שפה הוא קיבל את התשלום אחרי הזמן, נחשב כאילו לא חנך אותו. ולכן אם היתה מלחמה בזמן הזה, בין הזמן שאותו אחד קיבל את הבית עד הזמן שהוא ישלם לו, נחשב כאילו לא חנכו, ובעל הבית חוזר מעורכי המלחמה.
^[דף לז עמוד ב]ויקיטקסטצורת הדףמפרשיםקול הלשון🎧 בנה בית ונתן שם חפציו ונעלו, אם היה בתוכו חפצים את שדרכו ליבטל ממלאכתו עליהם כדי לשמרן ובזכות הבית הוא חפשי למלאכתו נמצא שהשתמש בבית כבית והרי זה כמי שחנכו, ואם לאו כמי שלא חנכו.
(דברים שופטים כ ו) ומי האיש אשר נטע כרם ולא חיללו וגו'. אחד הנוטע את הכרם ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל אפילו מחמשתמחמשההמיניםמינים. אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב ואחד הלוקח ואחד היורש ואחד שניתן לו במתנה. גמ':כתיב אשר נטע, אין לי אלא אשר נטע. לקח ירש ניתן לו במתנה מניין? תלמוד לומר האיש. שיכל לכתוב מי אשר נטע, מה תלמוד לאמר מי האיש? לרבות כולם. מניין הנוטעלנוטע חמשה אילני מאכל אפילו מחמשתמחמשההמיניןמיניןשהוא חוזר? תלמוד לומר אשר נטע מכל מקום. יכול ארבעה אילני מאכל או חמשה אילני סרק יהא חוזר? תלמוד לומר כרם. מה כרם מיוחד שהוא של חמש גפנים? יצא זה שאינו של חמש גפנים. תנישהייןיין מגיתו שלא עברו עליו ארבעים יום שהייןויין קוסס שהתחיל להתקלקל מעט מערבין בו ומשתתפין בו, ומברכין עליו ומזמנין עליו, ומקדשין בו את הכלה ומנחמין בו את האבל, ונמכר בחנות לשם יין. והמוכר לחבירו יין סתם יכול ליתן לא מכר לו יין קוסס. ואם שתה רביעית מהםואסוראסור בהורייה ובהיתר נדרים וחייבועלעל ביאת המקדש. כללו של דבר לית לך בינו לבין יין רגיל אלא שהוא אסור על גבי המזבח. וההן בן סורר ומורה אם שתה מיין כזה צריכה ספק. יכול הנוטע כרם בחוצה לארץ יהא חוזר? תלמוד לומר ולא חללו, את שמצוה לחללו יצא זה שאין מצוה לחללו. תני °רבי אליעזר בן יעקברבי אליעזר בן יעקב תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן יעקב אומר אין משמע מהפסוקים שחוזר אלא אם נטע כרם ולא עץ אחר. ודכוותה אין משמע מהפסוקים שחוזר אלא אם נטע ולא קנה או ירש. אשכחן תני ולא חללו פרט למבריך ולמרכיב. אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: דרבי אליעזר בן יעקב היא. אמר רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°: דברי הכל היא כשהרכיב פירות בעבירה שהיו כלאים. מה אנן קיימין? אם כשהרכיב אילן מאכל על גבי אילן מאכל מין בשאינו מינו פירות עבירה הן ופשיטא שאינו חוזר. ואם בשהרכיב אילן מאכל על גבי אילן סרק מין במינו נוטע כבתחילה הן שזה כמו נטיעה חדשה ומתחילים למנות שנות ערלה משעת ההרכבה ופשיטא שחוזר. אלא כן אנן קיימין בשהרכיב תאינה שחורה על גבי תאינה לבנה שלדעת חכמים אף שגם קדם עשתה פירות, כיוון שאת הפירות מהסוג החדש לא חילל הרי זה חוזר. כתיב אשר לא חיללו. אימתי הוא מחלל? ברביעית אוובחמישיבחמישית?
📖 באר משה — דף לז עמוד ב
נעלו — הוא שם את החפצים שלו בתוך הבית ונעל אותם. אם היה בתוכו חפצים שדרכו ליבטל עליה כמי שחנכו — כלומר הוא צריך להתבטל ממלאכתו כדי לשמור עליהם, ואז בעצם הוא משתמש בבית כמו בית, הרי זה כמי שחנכו. ואם לאו כמי שלא חנכו — אם הוא לא צריך להיבטל כדי לשמור על הכלים האלה, במקרה כזה לא נקרא שהוא חנך את הבית.
פרק הלכה. אומרת המשנה כתוב ומי האיש אשר נטע כרם ולא חיללו. אחד הנוטע את הכרם ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל אפילו — כלומר לאו דווקא ענבים, אפילו מחמישה מינים. אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב ואחד הלוקח ואחד היורש ואחד שניתן לו במתנה.
אשר נטע, אין לי אלא אשר נטע. לקח, ירש, ניתן לו במתנה, מן אין שגם הוא חוזר? תלמוד לומר האיש. מי האיש? הרי יכול היה לכתוב "מי אשר נטע", ותלמוד לומר "מי האיש" לרבות את כולם. מן אין נוטע חמישה מיני אילן מאכל אפילו בחמישה מינים שהוא חוזר? תלמוד לומר אשר נטע מכל מקום. יכול ארבעה אילני מאכל או חמישה אילני סרק יהא חוזר? תלמוד לומר כרם. מה כרם מיוחד שהוא של חמש גפנים? — אמרנו שהכרם הכי קטן זה חמישה גפנים, אז כמו שבכרם זה דווקא חמישה גפנים, כך גם בשאר אילנות דווקא חמישה. יצא זה שאינו של חמש גפנים.
ותני: מגיתו קוסס — כלומר יין שעוד לא עבר עליו ארבעים יום, ויין קוסס, כלומר יין שהתחיל כבר להתקלקל מעט. מערבין בו ומשתתפין בו, ומברכין עליו ומזמנין עליו, ומקדשין בו את הכלה ומנחמין בו את האבל, ונמכר בחנות לשם יין. והמוכר לחבירו יין סתם לו יין קוסס. אם שותה רביעית ממנו, אסור בהוריה ובהיתר נדרים וחייב על ביאת המקדש. לית לך אלא שהוא אסור על גבי המזבח — כלומר יין שפחות מארבעים יום, יין קוסס, אסור להביא למזבח, אבל הוא יכול למכור אותו בתור יין, ולקיים בו את כל המצוות: לערב בו עירובי חצרות, להשתתף בשיתופי מבואות וכולי.
וההן בן סורר ומורה צריכה — אם שותה מיין כזה, יש מקום להסתפק אם זה נקרא יין, כי אנחנו יודעים שהבן סורר ומורה צריך שישתה יין ויאכל בשר, והשאלה אם זה נקרא יין לעניין זה.
יכול הנוטע כרם בחוצה לארץ יהא חוזר? תלמוד לומר ולא חללו, את שמצוה לחללו יצא זה שאין מצוה לחללו, ולכן נוטע כרם בחוצה לארץ אינו חוזר.
תני רבי אליעזר בן יעקב אומר אין משמע מהפסוקים האלה שהוא חוזר אלא אם הוא נטע כרם ולא חיללו — הרי כתוב "אשר נטע כרם ולא חיללו", אז בפסוקים האלה אין משמע אלא כרם דווקא ולא עץ אחר. וכדוגמתה, אין משמע מהפסוקים שהוא חוזר אלא אם נטע ולא קנה ולא ירש. הרי כתוב מפורש "מי האיש אשר נטע", אז יכול מפשט הפסוקים זה דווקא נטע דווקא, ולא קנה ולא הבריך ולא הרכיב וכולי.
תני ולא חללו פרט למבריך ולמרכיב — כלומר יש בעיה, הברייתא אומרת שמה שכתוב "נטע כרם ולא חיללו" הכוונה שזה בא למעט מבריך ומרכיב. אמר רבי יוחנן: זה תלמידו — זה כמו שאמר רבי אליעזר בן יעקב שראינו. אמר רב חסדא: דברי הכל היא — כי מדובר כאן בשהרכיב פירות עברה, שהיו כלאיים. כלומר, אם הוא מרכיב או מבריח מאותו המין, אז באמת זה מחלוקת: לדעת חכמים כן חוזר, רבי אליעזר בן יעקב אומר לא חוזר. אבל כאן מדובר שהבריך והרכיב כלאיים, במקרה כזה לדעת כולם הוא לא חוזר מעורכי מלחמה.
מה אנן קיימין? אם כשהרכיב אילן מאכל על גבי אילן מאכל, מין בשאינו מינו, פירות עבירה הן, ופשוט שאינו חוזר. ואם בשהרכיב אילן מאכל על גבי אילן סרק, נוטע כבתחילה הן — כמו נטיעה חדשה, ואז מתחילים למנות את שנות הערלה משעת ההרכבה, ופשוט שהוא חוזר. אלא כן אנן קיימין בשהרכיב תאינה שחורה על גבי תאינה לבנה — זה המקרה שדעת חכמים אף שגם עשתה פירות. כלומר, למרות שהתאנה כבר קודם עשתה פירות, כיוון שאלה פירות מסוג חדש שהוא לא חילל, הרי זה חוזר. זה החידוש: לפי חכמים, אפילו שהעץ הזה עצמו כבר עשה פירות, כיוון שעכשיו הרכיב עליו סוג אחר של תאנים עם העץ המקורי, ומהם עוד לא אכל, הוא חוזר לדעת חכמים. ועל זה חולק רבי אליעזר בן יעקב.
אומרת הגמרא: אימתי הוא מחלל? מתי זה נקרא לא מחלל, ואחר כך הוא הולך לצבא? ברביעית או בחמישית? מסתבר בחמישית, שהפירות הם חולין, אבל ברביעית, למרות שיכול לזרוק אותם וזה לא חילול כדמים, הוא חייב להקדש — כלומר בשנה הרביעית נכון שהוא יכול לאכול את הפירות, אבל הוא צריך לקנות אותם על מטבעות, על כסף, והכסף נהיה הקדש, זה לא נקרא שזה לגמרי שלו.
ואנשי רבני קיסריה אמרין: לא מסתבר אלא ברביעית, דכתיב "בשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה'" ודרשינן קודש חילולים — כלומר אנשי קיסריה אומרים דווקא בדיוק הפוך: דווקא בשנה הרביעית, כי המילה "חילול" אמנם לא מופיעה בתורה, אבל כתוב "קודש הלולים", ודורשים מזה כאילו כתוב "קודש חילולים". אז בעצם רואים מכאן שהחילול הוא בשנה הרביעית, לא בשנה החמישית. כך לפי אנשי קיסריה.
^[דף לח עמוד א]ויקיטקסטצורת הדףמפרשיםקול הלשון🎧 מסתברא בחמישית שהפירות חולין, אבל ברביעית אף שהוא יכול לפדותם ואין זה חילול שהרי דמים הוא חייב לולהקדש. ורבנן דקיסרין אמרין לא מסתברא אלא ברביעית, דכתיב (ויקרא קדושים יט כד) ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים לי"י ודרשינן קדש חילולים.
מתני':
(דברים שופטים כ ז) ומי האיש אשר אירש אשה ולא לקחה וגו'. אחד ח_ד§המארש בתולה ואחד המארש את האלמנה. אפי' שומרת יבם ואפילו שמע שמת אחיו במלחמה חוזר ובא לו. כל אילו שומעין דברי כהן מערכי המלחמה וחוזרין ומספקין מים ומזון ומתקנין את הדרכים. גמ':כתיב מי האיש אשר ארש אשה, אין לי אלא רובהרווקה רווק שנשא ריבהרווקה רווקה מניין? רובהרווקה שנשא אלמנה או אלמון שנשא ריבהרווקה שאף הם חוזרים? כתיבמניןמיהאיש אשר אירש אישה חדשה ולא לקחה, והיה יכול לכתב מי האיש אשר אירש ולא לקח. מה תלמוד לומר אשה מכל מקום? אם כן מה תלמוד לומר חדשה? פרט למחזיר את גרושתו. אמר רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא ממה שאמרנו שהבונה בית בחוץ לארץ והנוטע כרם בחוץ לארץ כיוון שאין בכך מצווה אינו חוזר מעורכי המלחמה זאת אומרת: הנושא את האיילונית הואיל ואין מצוה לישב עמה אינו חוזר. אפילו שומרת יבם לחמשה אחים כולם חוזרים. ואפילו שמעו שמת אחיהם באמצע המלחמה ונעשתה שומרת יבם חוזרים כולם. ודכוותה אפילו בית אחד לחמשה אחין, תמן אין כל אחד ואחד ראוי לישב בו, ברם הכא כל אחד ואחד ראוי לייבם. מה דמי לה? קידש אשה מעכשיו לאחר י"ב חדש ושלם הזמן במלחמה חוזר ובא לו רק מי שארש אשה קדם המלחמה חוזר, אבל מי שארש אשה בתוך המלחמה אינו חוזר. וכאן שהגיעה הזמן בתוך המלחמה הקידושין חלו למפרע וחוזר, כמו שמי שמת אחיו חוזר כאילו הזיקה היתה קיימת עוד כשהאח היה חי.
ואילו שאין חוזרין. ח_ה§הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת. ח_ו§והנוטע ארבעה אילני מאכל או חמשה אילני סרק. ח_ז§והמחזיר את גרושתו. אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין, לא היה חוזר. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר אף הבונה בית על מכונו לא היה חוזר. °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס אומר אף הבונה בית לבינים בשרון לא היה חוזר. גמ': תני °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר הבונה בית על מכונו שנפל ובנהו מחדש אם חידש בה דבר חוזר ואם לאו אינו חוזר. סדו בסיד אוופתחפתח בה חלונות לא היה חוזר. היה גדול ועשאו קטן חוזר, ואחדאחד ועשאו שנים חוזר. תני °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס אומר אף אנשי השרון לא היו חוזרין שהן מתחדשין פעמים בשבוע. אף כהן גדול היה מתפלל עליהן ביום הכיפורים שלא ייעשו בתיהן קבריהן.
📖 באר משה — דף לח עמוד א
נכון, כתוב בירושלמי מסכת סוטה דף ל"ח. מתחילים המשנה פרק קטן הלכה ו', ואומרת המשנה: ומי האיש אשר אירש אשה ולא לקחה. אחד המארס בתולה ואחד המארס אלמנה, ואפילו שומרת יבם, אפילו שמע שמת אחיו במלחמה חוזר ובא לו. עכשיו כל אלו שאמרנו, הם שומעים דברי כהן מערכי המלחמה וחוזרים ומספקים מים ומזון, מתקנים את הדרכים, אבל לא משתחררים לגמרי מהצבא. אלו הופכים להיות בחיל אספקה.
מה כתוב? מי שארס אישה - אין לי אלא שנשא. מנין רובה שעשה אלמנה או אלמון שעשה ריבה, כמו שגם הם חוזרים, מנין לנו? תלמוד לומר אשה מכל מקום. אז אם כן, מה תלמוד לומר חדשה? פרט למחזיר את גרושתו.
אמר רבי יוסי: זאת אומרת הנושא את האיילונית, הואיל ואין מצוה לישב עמה, אינו חוזר. ואתה, אפילו שכתוב אמרנו במשנה שאפילו שמע שמת אחיו במלחמה חוזר ובא לו - כן, לייבם את אשתו. שמא תאמר אפילו שומרת יבם לחמישה אחים כולם חוזרים? כן, כלומר אפילו שמעו שמת אחיהם באמצע המלחמה ונעשה שבה את יבם, חוזרים כולם. ודכוותה אפילו בית אחד לחמישה אחין. כלומר, אם כמו שיש יבמה אחת ויש חמישה אחים שהיו מייבם אותה, אז כולם חוזרים - האם באותה מידה אם היו חמישה אחים שותפים בבית אחד אז כל החמישה חוזרים? ואתה שואל ההבדל: תמן אין כל אחד ואחד ראוי לישב בו. הרי בית שהוא משותף לחמישה אנשים הם לא יגורו בו ביחד, הם ישכירו אותו או משהו כזה, זה לא ראוי לשבת בו לכל אחד מהם. ברם הכא כל אחד ואחד ראוי לייבם, הרי כל אחד מהם ראוי לייבם אותה, לעשותה אשתו.
אז מה דמי לה, אם אתה רוצה לדמות למשהו דומה, כמו מה שאמרנו שאם שמע שמת אחיו אז חוזר מערכי מלחמה, אז זה דומה. מה דומה לזה? קידש אשה מעכשיו לאחר י"ב חדש, ואז אם שלם הזמן הזה במלחמה אז זה חוזר ובא לו.
פרק קטן הלכה ז ואומרת המשנה: ואילו שאין חוזרין. הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת. והנוטע ארבעה אילני מאכל או חמשה אילני סרק. והמחזיר את גרושתו, או האלמנה לכהן גדול, כן, זה איסור, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין, כל אלו לא היו חוזרים.
רבי יהודה אומר אף הבונה בית על מכונו לא היה חוזר. כלומר, אם הוא בונה בית על אותו מקום שבו היה בו קודם, שהבית נהרס, לא היה חוזר. רבי אליעזר אומר אף הבונה בית לבנים בשרון לא היה חוזר - בשרון הבתים היו נהרסים כל הזמן, כי הם היו בונים את זה מבוץ וזה נהרס בגשם.
תני רבי יהודה אומר: כלומר אם הבית נפל והוא בנה את זה מחדש - אם חידש בה דבר חוזר ואם לאו אינו חוזר. כלומר, אם בנה בדיוק אותו בית הוא לא חוזר. סדו בסיד או פתח בה חלונות לא היה חוזר - כלומר אם כל מה שהוא חידש בבית זה רק שהוא פתח בו חלונות או סד בו סיד, לא חוזר. אבל היה גדול ועשאו קטן חוזר, הוא קל וחומר אם היה קטן ועשה גדול. ועשאו שנים, היה אחד ועשה שניים, חוזר.
תני רבי אליעזר אומר אף אנשי השרון לא היו חוזרין - למה? שהן מתחדשין פעמים בשבוע, כלומר כל פעמיים בשבע שנים הם היו בונים את הבית מחדש. אף כהן גדול היה מתפלל עליהן ביום הכיפורים שלא ייעשו בתיהן קבריהן - כי אם יהיה הרבה גשם אז הבתים שלהם ייהרסו והם יכולים חס ושלום להיקבר מתחתיהם. אז על זה הכהן הגדול היה מתפלל ביום הכיפורים.
מתני':ח_ח§ואילו שאינן זזין ממקומן, בנה בית וחנכו, נטע כרם וחיללו, והנושא את ארוסתו, והכונס את יבמתו, שנאמר (דברים כי תצא כד ה) נקי יהיה לביתו. נקי לביתו זה ביתו, יהיה זה כרמו. (דברים כי תצא כד ה) ושמח את אשתו זו אשתו. (דברים כי תצא כד ה) אשר לקח להביא את יבמתו. ח_ט§ואינם מספקין מים ומזון ואינם מתקנין את הדרכים. גמ': בנה בית וחנכו ולא שהא בתוכו י"ב חדש, נטע כרם וחיללו ולא שהא בתוכו שנים עשר חודש. וכולהן למידין מן האשה, מה אשה צריכה שנים עשר חודש אף כולהן צריכים שנים עשר חדש. תני כל אילו שהיו אומריםשאמרובמשנה שאינם זזים ממקומן יושבין בטילין בתוך העיר ואינן מספקים מים ומזון ואינן מתקנין את הדרכים, שנאמר (דברים כי תצא כד ה) ולא יעבר עליו לכל דבר. עליו אינו עובר לכל דבר, אפילו לספק מים ומזון, אבל עובר הוא על אחרים נטע כרם ולא חיללו, בנה בית ולא חנכו, ארש אשה ולא לקחה, שהם חוזרים אבל מספקים מים ומזון לאחיהם.
(דברים שופטים כ ח) ויספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו. °רבי עקיבהרבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא אומר הירא ורך הלבב ח_י§כשמועוכשמעו שאינו יכול לעמוד בקישוי המלחמה ולראות חרב שלופה. °רבי יוסי הגלילירבי יוסי הגלילי תנא · דור ג׳רבי יוסי הגלילי אומר הירא ורך הלבב זה שהוא מתיירא מן העבירות שבידו ואפילו עברות דרבנן, לפיכך תלת לו התורה את כל אילו שיחזור בגללן. °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא אומר דווקא עברות מהתורה כגון אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין, זהו הירא ורך הלבב. גמ': כתיב ויספו השוטרים. אין לשון זה ויספו אלא לשון תוספת כאינש דאמר מוסיף אני על דברי רבי. שאחר שהכהן מסים לומר להם מה לומר, הם מוסיפים דברים אלו מעצמם מבלי שישמעו קדם מהכהן. אשכחן תני הדברים האחרונין מן התוספת שהשוטרים מוסיפים מעצמם. אמר רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא: תרין תניין אינון. מאן דאמר מוסיף אני על דברי רבי אין יספו אלא מלשון חזרה וירו"מ-הדגשה של הדברים כאינש דאמר מוסיף אני על דברי רבי אחד הראשונים שבהם נאמר מי האיש אשר בנה בית וכ"ו ואחד האחרונים שבהם נאמר מי האיש היר ורך הלבב אמרן הוא אמריןואמרן רבו.
📖 באר משה — דף לח עמוד ב
פרק קטן הלכה ח ואומרת המשנה: ואילו שאינן זזין ממקומן. כלומר, כל מה שאמרנו עד עכשיו הם מגיעים ושומעים את דברי הכהן ואז הם חוזרים, וכמו שאמרנו הם מספקים מים ומזון לאחרים. אבל אלו שלא זזים בכלל ממקומם, כלומר הם בכלל לא צריכים לבוא למלחמה, לא צריכים אפילו לשמוע את דברי הכהן, לא מגיעים, לא יוצאים אחד מהבית. בנה בית וחנכו, נטע כרם וחיללו, והנושא את ארוסתו, והכונס את יבמתו, עכשיו כל אלה לא חוזרים. למה? שנאמר נקי יהיה לביתו. נקי לביתו זה ביתו, יהיה זה כרמו. ושמח את אשתו זו אשתו. אשר לקח זה להביא את יבמתו. עכשיו אלה בכלל לא מתגייסים וגם לא מספקים מים ומזון - כלומר אפילו לא להיות בחיל אספקה הם לא הולכים, ואינם מתקנים את הדרכים, לא עושים שום דבר.
בנה בית וחנכו ולא שהא בתוכו י"ב חדש - זה הכוונה, מה שכתוב מי שבנה בית וחנכו, זה לא לעולם, יש לזה גבול. מה הגבול? אם הוא לא שהה בבית שנים עשר חודשים. נטע כרם וחיללו ולא שהא בתוכו שנים עשר חודש, כלומר מאז החילול לא עברו שנים עשר חודשים. וכולהן למידין מן האשה - את כל זה למדו מהאישה. מה אשה צריכה שנים עשר חודש - הרי כתוב נקי יהיה לביתו שנה, אז שנים עשר חודשים הוא צריך להיות נקי לביתו, אז זה למדו גם כן לגבי כל השאר, אף כולהן צריכים שנים עשר חדש.
כל אלו שאמרו במשנה שאינם זזים ממקומם, יושבין בטילין בתוך העיר ואינן מספקים מים ומזון ואינן מתקנין את הדרכים, שנאמר ולא יעבר עליו לכל דבר. עליו אינו עובר לכל דבר, אפילו לספק מים ומזון, אבל עובר הוא על אחרים. כלומר כל האחרים, שכמו שאמרנו נטע כרם ולא חילל, בנה בית וחנכו, ארס אישה ולא לקחה - הם כן יעבור עליהם, הם כן צריכים להתגייס, הם כן מגיעים לצבא ובעצם הם הופכים להיות חיל האספקה.
פרק קטן הלכה ט ואומרת המשנה, כתוב: ויספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו. רבי עקיבא אומר הירא ורך הלבב כמשמעו - שאינו יכול לעמוד בקישוי המלחמה, ולראות חרב שלופה, הם מפחדים. רבי יוסי הגלילי אומר הירא ורך הלבב זה שהוא מתיירא מן העבירות שבידו, ואפילו עבירות דרבנן. לפיכך תלת לו התורה את כל אילו שיחזור בגללן, שלא יתבייש - כי אם היו אומרים מי הירא, אז כולם היו מתביישים להגיד שהם מפחדים. אבל לאחר שאמרו מי שבנה בית, ארס אישה וכולי, אז כשיראו אותו הולך הוא לא מפחד - אנשים יחשבו שבעצם חזר בגלל שהוא ארס אישה או בנה בית או נטע כרם ולא חילל וכדומה.
רבי יוסי אומר דווקא בעבירות מהתורה, רק אז הוא חוזר, כגון אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין, זהו הירא ורך הלבב - אבל מי שיש לו רק עבירות אפילו דרבנן, אז זה לא נקרא ירא ורך הלבב.
^[דף לט עמוד א]ויקיטקסטצורת הדףמפרשיםקול הלשון🎧 מאן דאמר האחרונים מן התוספת הראשונים אמרו הוא ואמרו רבו והאחרונים אמרו הוא ולא אמרו רבו. אמר רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה: חד תניי הוא ראשונים אמרין הוא ואמרן רבו האחרונים אמרן הוא ולא אמרן רבו דאף התנא שאמר שהכוונה במילה ויספו מוסיף אני על דברי רבי הכונה מוסיף דברים מעצמי. מתניתא פליגא על רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא דתנן: שומע פרשה מפי כהן ואומרה לעם בכל לשון. משמע שהכל אומר הכהן וחוזרים ואומרים השוטרים. וסיפא פליגא על רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה דתנן: עוד דבר אחד היה מוסיף משלו. משמע שרק דבר אחד הוסיפו השוטרים מעצמם ולא את כל הדברים האחרונים. אין תימר כן אפילו על דרבי יוסי בר זבידא לית הוא פליגא, דתני הראשונים אמרן הוא ואמרן רבו האחרונים אמרן הוא ולא אמרן רבו והכוונה רק לדברים האחרונים היינו מי האיש הירא ורך הלבב. תני כולהן צריכין להביא ראייה לדבריהן כגון אם אמר שבנה בית יביא ראיה לדבריו חוץ מזה שעדיו עמו שהכל רואים שהוא מפחד. ואתייא כמאן דאמר שאינו יכול לעמוד בקישרי המלחמות וחרב שלופה. ברם כמאן דאמר שהוא מתיירא מעבירות שבידו עוד הוא צריך להביא ראייה. לפיכך תלת לו התורה את כל אילו שיחזור בגללן שלא לפרסם את החטאים. ואתייא כיי דאמר רבי לוירבי לוי אמורא א״י · דור ג׳רבי לוירבי יהושע דסכנין° בשם רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°כתיב (ויקרא צו ו יח) במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני י"י שלא לפרסם את החטאים שאם מקום החטאת היה נפרד היו יודעים הכל שחטא והיה מתביש לעמוד שם.
(דברים שופטים כ ט) והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם ובעקיבו של עם. ח_יא§שמעמידין זקופין מלפניהן ואחרים מאחריהן וכשילים של ברזל בידיהן, וכל המבקש לחזור הרשות בידיהן לקפח את שוקיו. שתחילת נפילה ניסה שנאמר (שמואל א ד יז) נס ישראל מפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם. ולהלן הוא אומר (שמואל א לא א) וינוסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים בהר הגלבוע. ח_יב§במה דברים אמורים במלחמת הרשות
📖 באר משה — דף לט עמוד א
הכתוב ירושלמי מסכת סוטה, דף ל"ט. נתחיל מהדף הקודם, שלוש שורות מהסוף, תחילת הגמרא. כתיב "ויאספו השוטרים". אמרה הגמרא אין לשון ויאספו, אלא לשון תוספת, כי איניש דאמר מוסיפן על דברי רבו. תני האחרונים היא התוספת. אמרו שתי ברייתות. ברייתא אחת אומרת שזה כמו מוסיפן על דברי רבו, והברייתא השנייה אומרת שהדברים האחרונים הם התוספת. אמר רבי יוסי תרין תנאין. הוא כמו זה, זה שם אותו דבר. אז מחלק את התנאים.
מה דאמר מוסיפן על דברי רבו? כי אם הברייתא הראשונה שמוסיפים על דברי רבו, אז אין ויאספו אלא מלשון חזרה והדגשה של הדברים. כמו שאדם מדגיש את דברי הרב שלו. אז הראשונים אמרן הוא אמרן רבו. הראשונים הכוונה מה שנאמר בהם מי איש שבנה בית וכו' וכו'. והאחרונים מה שכתוב מי איש הירא ורך הלבב, כי כתוב שם ויאספו השוטרים ויבואו. אז על זה נאמר התוספת. אבל את הכל בעצם הכוהן אמר, ואחרי זה השוטרים היו חוזרים על זה.
אבל מה דאמר אחרונים היא התוספת? אז הוא סובר שהראשונים אמרן הוא ואמרן רבו. כלומר השוטרים אמרו, אבל קודם שמעו את זה מהכוהן, והאחרונים - זאת אומרת מי איש הירא ורך הלבב - אמר הוא ולא אמר רבו. כלומר זאת תוספת שלהם.
אמר רבי מנא° חד תניי הוא. הוא אומר ששתיהם אותו דבר, בשניהם מסכימים שראשונים אמרין הוא אמרן רבו האחרונים אמרן הוא לא אמרן רבו. אז אמרה הגמרא: תיתי דפליגי על רבי יוסי°? דתנן: שומע פרשה מפי כהן ואומרה לעם בכל לשון. למה? משום מכאן שאת הכל הכוהן אומר והשוטרים חוזרים.
אבל סיפא פליגא על רבי מנא°, דתנן: עוד דבר אחד היה מוסיף משלו. משום מכאן שהשוטרים היו מוסיפים משלהם. אם תאמר כן, אפילו על דרבי יוסי לית הוא פליגא. כי אם אתה אומר שיש שתי ברייתות, אפשר לומר שבעצם אין מחלוקת, שהברייתא הזאת היא כדעה מסוימת. דתני: הראשונים אמרן הוא אמרן רבו האחרונים אמרן הוא לא אמרן רבו. יש ברייתא כזאת, והמשנה כנראה הולכת לכתבי, לכתבי התנא הוא.
אמרה הגמרא: תני כולהן צריכין להביא ראייה לדבריהן, כי אם אומר שהוא בנה בית יביא ראיה על דבריו, חוץ מזה שעדיו עמו. כלומר מי איש הירא ורך הלבב, הוא לא צריך להביא שום ראיה כי עדיו עמו - כולם אומרים שהוא פחד.
ואתייא כמאן דאמר שאינו יכול לעמוד בקישרי המלחמות וחרב שלופה. גם כמאן דאמר שהוא מתיירא מעבירות שבידו, עוד הוא צריך להביא ראיה שבאמת הוא עושה עבירות. לכך, אמר לו בשביל מה? לפיכך תלת לו התורה את כל אילו שיחזור בגללן שלא לפרסם את החטאים. שלא ידעו שהוא חוטא, שאם הוא חוזר יגידו: כנראה בנה בית, או רצח את אשתו, וכדומה.
ואתייא כי הא דאמר רבי לוי° בשם רבי שמעון בן לקיש°, דכתיב: במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני י"י - שלא לפרסם את החטאים. למה גם את העולה וגם את החטאת שוחטים בצפון? כדי שלא לפרסם את החטאים. כי אם מקום החטאת היה נפרד, אז היה מתבייש שכולם רואים אותו הולך לעמוד בצד מסוים שבו מביאים חטאת - כולם יודעים שהוא חוטא. אבל כשגם העולה נשחטת שם, אז לא יודעים.
עכשיו נלמד דברי המשנה: והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם. אומרת הגמרא: זה בעקיבו של עם, כלומר במקום שהמשנה כותבת "בעקיבו" - בעקבי ראש העם, לא רק בראש העם אלא גם מאחרי העם, מאחרי הצבא, גם שם שמו שוטרים שהיו עומדים זקופים מלפניהם ומאחוריהם, וכשילים של ברזל בידיהן. כלומר השוטרים שמאחוריהם היה להם קשתות - היו להם מוטות של ברזל בידיהם. וכל המבקש לחזור הרשות בידיהן לקפח את שוקיו - היה מותר להם להכות אותו עם הברזלים.
למה התירו את זה? כיוון ששתחילת נפילה ניסה, כלומר אם מתחילים לברוח זה יגרום למפלה, שנאמר: נס ישראל מפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם. ולהלן הוא אומר: וינוסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים בהר הגלבוע.
אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. אמר °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי: במה דברים אמורים במלחמהבמלחמת מצוה, אבל במלחמת חובה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. גמ': כתיב והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם, אין לי אלא בראש העם, בסוף העם מניין? תלמוד לומר ופקדו, שהיה יכול לכתוב פקדו וכתב ופקדו. עד כדון כרבי עקיבה כרבישדרש כך לרבי ישמעאל בן אלישע מניין שמעמידין זקיפין אף בסוף העם? רבי ישמעאל בן אלישע כרבי מאיר דרבי מאיר צווח קורא לסופיה דחבל רישיה כך שמה שכתוב בתורה בראש העם פירושו הן בראש והן בסוף. אמר ררבי מאיר כתיב (קהלת ב', י"ד)קוהלת ב החכם עיניו בראשו הכסיל במה ברגליו. אמר רבי אבא מרירבי אבא מרי אמורא א״י · אחוה דרבי יוסירבי אבא מרי°: החכם עד שהוא בראשו של דבר הוא יודע מה בסופו. (בראשית ויחי מט יט) גד גדוד יגודנו גייסא אתי מגייסתיה יבואו גדודים להשמיד אותו והוא מגייס ליה והוא ישמיד אותם. תנן: שתחילת נפילה ניסה הגרסא הייתה תחילת ניסה נפילה כיני מתניתא כך כוונת המשנה שתחילת נפילה ניסה. תנן: במה דברים אמורים במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. אמר °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי במה דברים אמורים במלחמת מצוה אבל במלחמת חובה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. אמררבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא משמעות ביניהון. ררבי יהודה בר עילאי היה קורא למלחמת הרשות מלחמת מצוה, אבל במלחמת חובה הכל יוצא אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. אמר רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°: מחלוקת ביניהון. רבניןרבייהודה בר עילאי אמריןאומר מלחמת מצוה זו מלחמת דוד, מלחמת חובה זו מלחמת יהושע. רבירבנןאומרים יהודה היה קורא מלחמת רשות כגון אנן דאזלין עליהון שאנו יוצאים אליהם, מלחמת חובה כגון דאתיין אינון עלינן. כתיב (מלכים א' ט"ו, כ"ב) והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי. מהו אין נקי? רבי סימוןרבי שמעון בן פזי אמורא א״י · דור ג׳רבי שמעון בן פזירבי יהושע בן לוירבי יהודה בן פזי° ורבנין. רבי סימוןרבי שמעון בן פזי אמורא א״י · דור ג׳רבי שמעון בן פזירבי יהושע בן לוירבי יהודה בן פזי°אמר אין נקי לביתו שעה אחת. ורבנין אמרין לית רבי בריבי אין גדולה אלא אפילו גדול בן גדולים חייב לצאת למלחמה.
