רד"ק על תהלים יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · רד"ק על תהלים · יח· >>

<< · רד"ק על תהלים · יח · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

למנצח לעבד יי. מי ששם כל כחו וכונתו באל יתברך בכל עניניו הוא נקרא עבד יי'.

לדוד. ודוד בכל אשר הלך ובכל אשר פנה היתה כונתו ובטחונו באל יתברך בכל כעבד המצפה אל יד אדניו.

אשר דבר ליי את דברי השירה הזאת ביום הציל יי אותו. והוא היה מציל אותו בכל אשר היה בסכנה כאדון המציל עבדו, לפיכך אמר בזה המזמור: לעבד יי'. וזאת השירה כתובה בספר שמואל (ב כב), אלא שמתחלפת בכמה מקומות במלות; והענין אחד. וזאת השירה חבר אותה בסוף ימיו כשהניח יי' לו מכל אויביו. ואמר:

מכף כל איביו ומיד שאול. כי שאול היה שקול כנגד כל אויביו.

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


ויאמר ארחמך החי"ת נקראת בקמ"ץ חטוף בשקל אזכרך מארץ ירדן (תהלים מב ז); ופרושו אאהבך. תרגום ויאהב (בראשית כה כח) ורחים. והאהבה הוא סוף מה שיכול האדם לעשות בזה העולם להתקרב אל הבורא; וכן אמר (ישעיהו מא ח) זרע אברהם אהבי. והיראה קודמת לאהבה. וכשירגיל אדם עצמו ביראה יבא לידי אהבה, שיעבד הבורא מאהבה אפילו לא יהיה לו גמול בזה. ויש מפרשים (אבן עזרא וזולתו): ארחמך אבקש רחמים ממך.

יהוה חזקי: החי"ת בחיר"ק, והוא מן חזק; ואם לא נמצא, כי אם מן חזק יאמר חזקי בקמ"ץ חטוף, כמו הלא בחזקנו (עמוס ו יג):

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

יהוה סלעי ומצודתי כמו הסלע והמצודה שישגב האדם שם מפני איבו. אמר: אני אין לי סלע ומצודה להשגב בהם כי אם שמך, כמו שכתוב (משלי יח י) מגדל עז שם יי' בו ירוץ צדיק ונשגב. ומפלטי כי הסלע והמצודה שישגב אדם בהם פעם ינצל ופעם לא ינצל שם, כי שם יתפשהו איבו; אבל אני נשגבתי בשמך והצלת אותי בכל הפעמים. אלי צורי כפל הענין במלות שונות, כי האל נקרא כן לפי שהוא חזק ויכול. אחסה בו לפיכך הדין עלי שאחסה בו. מגני וקרן ישעי דרך המקרא לכנות החזק בקרן, כמו וקרני ראם קרניו (דברים לג יז); האיל בעל הקרנים (דניאל ח ו), לפי שהאיל והשור והראם חזקים בקרניהם שהם מנגחים בהם. ואמר: כי האל מגני שיגן בשמו מאיביו, והוא קרני שינגח בו אויביו ויושע מהם.

משגבי: כי הוא לי כמו המגדל והסלע שאשגב בהם. ובמדרש (שוחר טוב): לפי שנפלו לפני דוד עשרה שונאים גבורים קלסו בשירה זו בעשרה קלוסין. ואלו הם עשרה שונאים: שאול, דואג ואחיתפל, שבע בן בכרי, שמעי בן גרא, ושלשת אחי גלית וגלית, ואיש מצרי שהכה אותו בניהו בן יהוידע; חמשה מישראל וחמשה מאמות העולם. ואלו הן עשרה קלוסין: חזקי, סלעי, מצודתי, מפלטי, אלי, צורי, מחסי, מגני, קרן ישעי, משגבי.

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


מהלל אקרא יהוה כשאני מתפלל אקרא יי' מהלל, שאהללנו בתהלותי; אז ומן איבי אושע:

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

אפפוני סבבוני. חבלי מות בסגו"ל החי"ת, כמו חבלי יולדה (הושע יג יג) וענינם אחד; ויפלו חבלי מנשה (יהושע יז ה) בפת"ח החי"ת והוא ענין אחר. ואמר זה על הצרות הגדולות שהיה בהן קרוב למות כמו שהיה בסלע המחלקות (שמואל א כג כח); ובדבר הפלשתי כשעזרהו אבישי (שם ב כאי ז).

ונחלי בליעל יבעתוני: הצרות הן כנחל השוטף; ובליעל אמר על כל אחד ואחד מאיביו. או יהיה בליעל שם הרשע, ויונתן תרגם בספר שמואל (ב כב ה): משרית וסיעת חיבין* בתרגום שלפנינו כתוב: סיעת חיבין בלבד; ומשרית (רשיעין) הוא התרגום של חבלי שאול (שם ו) כאשר הביא רבנו בעצמו בבאור הפסוק שאחרי זה.. ואפשר לפרש נחלי מן נחלה מכתך (ירמיהו ל יב).

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

חבלי שאול כבר פרשנוהו; ויונתן תרגם בספר שמואל (שם ו): משרית רשיעין כמו חבל * בתרגום שלפנינו הוא: סיעת ספריא. נבאים (שם א י ה).

סבבוני קדמוני מוקשי מות: שיצאו בפני. ודרש (שוחר טוב) מדבר על ארבע מלכיות: אפפוני חבלי מות בבבל; ונחלי בליעל יבעתוני במדי; חבלי שאול סבבוני ביון; קדמוני מוקשי מות באדום. למה כתב בראשונה וברביעית מות? שזו החריבה בית ראשון וזו החריבה בית שני.

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


בצר לי אקרא יהוה ואל אלהי אשוע בעת שהיה צר לי לא פניתי אל מושיע אחר זולתו. ישמע מהיכלו קולי מן השמים היה שומע קולי בכל עת שהייתי קורא אליו.

ושועתי לפניו תבוא באזניו: שועתי ששועתי לפניו באה באזניו מיד, והיה מסיעני ומושיעני.

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


ותגעש ותרעש הארץ ומוסדי הרים ירגזו ויתגעשו כי חרה לו:

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו:

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו:

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח:

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

ישת חשך סתרו סביבותיו סכתו חשכת מים עבי שחקים:

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מנגה נגדו עביו עברו ברד וגחלי אש:

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

וירעם בשמים יהוה ועליון יתן קלו ברד וגחלי אש:

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

וישלח חציו ויפיצם וברקים רב ויהמם:

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויראו אפיקי מים ויגלו מוסדות תבל מגערתך יהוה מנשמת רוח אפך:

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים: ותגעש ותרעש הארץ מזה הפסוק (למעלה ח) עד ישלח ממרום יקחני (שם יז) יש מהפרשים (רש"י וזולתו) שפרשו שהם רמז על הנסים שעשה הקדוש, ברוך הוא, לישראל, ועל המופתים שחדש; וכן דעת המתרגם. ופרשו ותגעש ותרעש הארץ במהפכת סדום ועמרה; וכן עלה עשן באפו. והמתרגם פרש עלה עשן באפו על דבר פרעה; ויט שמים וירד במתן תורה; וכן דעת הדרש (שוחר טוב וזולתו); וכן הפסוקים שאחריהם: וירעם בשמים יי' ירמוז לברד שירד בימי יהושע; ויראו אפיקי מים רמז לקריעת ים סוף וירדן. ואמר: האל אשר עשה כל אלה הנפלאות יעשה גם עמי נפלאות; ישלח ממרום יקחני! והנכון לפי דרך הפשט כי כל אלו הפסוקים הם משל על איבי דוד וישראל, וכי יי' נלחם להם באיביהם, כי הצרה היא להם רעש הארץ והשמים, וחשך, וערפל, וגחלים, ואש, וחצים, וברק; והכל דרך משל. וכן תמצא במקרא בהרבה מקומות על הצרה: חשך, ואפלה, ענן, וערפל, וקדרות השמש, והירח והככבים. ומה שאמר: ויט שמים וירד כאלו הטה שמים וירד לכלותם במהרה; וזהו וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח, רצונו לומר: מהירות הגזרה. וכן מצאנו במקום אחר בדברי רבותינו, זכרם לברכה (שוחר טוב): אמר רבי שמואל בר נחמני אין הרעש בא אלא על הפסק מלכות; וכן הוא אומר ותרעש הארץ ותחל כי קמה על בבל מחשבות יי' (ירמיהו נא כט). עלה עשן באפו, משל על חרות אפו באיבים כמו אז יעשן אף י' וקנאתו (דברים כט יט). ואש מפיו תאכל, אש שיצאה מפיו תאכלם, וגחלים שיצאו ממנו בערו אותם. ויט שמים וירד, כבר פרשנוהו. וערפל תחת רגליו שם להם ערפל וחשך תחת רגליו שדרכם באפו. וירכב על כרוב, פרשנוהו. וידא בדל"ת מן הקל כמו כאשר ידאה הנשר (שם כח מט); וענינו ויעף. ובשמואל (ב כב יא): וירא הרי"ש מבנין נפעל, כלומר היה נראה; והענין אחד. ישת חשך סתרו, רמז לצרות כמו שפרשנו, שהם להם חשך. או פרושו: כי האל המוריד להם הגזרות ישת חשך סתרו סביבותיו סכתו שלא יראוהו, כי נעלם מהם. חשכת מים ובשמואל (שם יב) חשרת מים שענינו קשור העננים מתרגום וחשקיהם (שמות כז י) חשוריהון *בתרגום שלפנינו כתוב: וכבושיהון; ובלי ספק נסחת רבנו דוד היא הנכונה. ונעלמה מעיני כל חי בעל נ ת י נ ה ל ג ר ומעוף השמים (הנשר: רב נתן א ד ל ר) נסתרה.; והענין אחד, כי בהתקשר העננים זה בזה תהיה החשכה והחשרה מן המים שימלאו עבי שחקים. מנגה נגדו, מנגה שהוא לפניו אל אוהביו עביו עברו לאיביו, והוא חשך ברד וגחלי אש; כלומר: אותם העבים ממטירים על האיבים ברד וגחלי אש, על דרך ואש מתלקחת בתוך הברד (שם ט כד). וירעם בשמים, הרעים בשמים על האיבים ונתן קלו עליהם; והענין ששם מרך ויראה בלבבם ויראו ממנו כמו שירעד אדם ויבהל לקול הרעם. ואמר עוד: ברד וגחלי אש, כי עם הקולות יש מעשה הגזרות שיכלה אותם, שהם כברד וגחלי אש. וישלח חציו ויפיצם, שלח חציו והפיץ האיבים. וברקים רב ויהמם, המם האיבים בברקים שרב עליהם. ורב מן וימררוהו ורבו (בראשית מט כג), ענינו ירה חצים; והוא פעל עבר מפעלי הכפל. והחצים והברקים הם הגזרות הקשות. ויראו אפיקי מים, הם עמקים מלאים מים, כמו לאפיקים ולגאיות (יחזקאל ו ג); על כל אפיקיו (ישעיהו ח ז). והמים הם הצרות והסכנות שהיה בהם; והתשועה מהן על שתי דרכים. האחת: כאדם הטובע במים רבים שירחיב האל המים ויראו האפיקים ויגלו מוסדות תבל שהיו מכוסים במים, וזהו בגערת יי' במים. וזו מגערתך יי': כמו ויגער בים סוף ויחרב (תהלים קו ט). וכן מנשמת רוח אפיך, שנשב בהם ויבשו, וזהו על דרך משל למפלת האיבים במלחמה; ודוד נושע. והתשועה לטובע במים בדרך אחרת: שיזדמן לו מי שימשהו מן המים. וכן תשועת דוד בלא מפלת איביו במלחמה, כמו בסלע המחלקות שנושע דוד ולא נפלו איביו; ועל זה אמר: ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים. ועל זה אמר דוד והודה לאל על שהושיעו בשתי הדרכים.

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

יצילני מאיבי עז לשון יחיד על גלית או ישבי בנב.

ומשנאי כי אמצו ממני:

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

יקדמוני ביום אידי יונתן תרגם בספר שמואל (ב כב יט): יקדמוני ביום טלטולי. אידי טלטולי; כלומר: ביום שהיה לי איד, והייתי גולה ומטלטל, איבי היו מקדימים אותי ברעותם, כמו שעשו הזפים.

ויהי יהוה למשען לי:

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


ויוציאני למרחב יחלצני כי חפץ בי: חלצני מן הצרה שהייתי בה והוציאני למרחב.

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


יגמלני יהוה כצדקי כבר ידי ישיב לי: כי הוא ידע כי הצדק עמי והעול עם איבי, לפיכך גמלני כצדקי והשיב לי כבר ידי והושיעני מידם. ואמר כבר ידי, ענין נקי כפים (תהלים כד ד).

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי שמרתי דרכי יהוה יש לפרש בכל המצות, כלומר אני שמרתי דרכיו והוא שמרני מאיבי.

ולא רשעתי מאלהי: לא עשיתי ברשע ובזדון שיצאתי מדרכי יי' אלא אם כן הייתי שוגג. ויש לפרש גם כן על דבר שאול: כי שמרתי דרכי יי' ולא רשעתי מאלהי, שהייתי נדוף מפניו ונרדף ממנו ולא שלחתי בו יד כשהיה לאל ידי ויכלתי עליו כמו שאמר (שמואל א כו ט): כי מי שלח ידו במשיח יי' ונקה? כי עון היה לו אם היה הורגו אף על פי שהיה רודפו, כי שאול מלך היה.

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


כי כל משפטיו היו לנגדי תמיד ולא הייתי שוכח אותם.

וחקתיו לא אסיר מני: שלא הייתי מפנה לבי לדברים אחרים, אלא כל זמן הייתי נשמר מכל עון בכל כחי.

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


משוה רגלי כאילות אם הוצרכתי לברוח ולהמלט שם רגלי כאילות.

ועל במתי יעמידני: ואחר כן במקום שהייתי נמלט שם, והם במתי, שם יעמידני בטוח.

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


וישב יהוה לי כצדקי כבר ידי לפי שנשמרתי מעון השיב יי' לי כצדקי, ושאול הוא ומלכותו וביתו כלו, ואני עמדתי ומלכותי קימת. ואמר

לנגד עיניו: כי הוא יודע מעשי ויודע כונתי לטוב.

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


עם חסיד תתחסד כי כן דרכך, כי עם החסיד תראה חסידותך ותשיב לו עוד יותר מן הראוי לו.

עם גבר תמים תתמם: גבר איש, כתרגום איש (בראשית ב כד); וכן גבר, אלא שהוא משקל אחר. ועם איש תמים תראה תמימותך וישרך.

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


עם נבר תתברר כמו וישב יי' לי כצדקי כבר ידי.

ועם עקש תתפתל: תביא עליו כדרכו הנפתלה:

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי אתה עם עני תושיע לעולם אתה סומך את העניים והנרדפים, ותשפיל הגבהים שהם קמים על העניים; וזהו שאמר:

ועינים רמות תשפיל: וסמך הגבהות לעינים כי הן סבת הגבהות והחטאים, כמו שאמר (במדבר טו לט): ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם; וכן אמר (איוב לא ז): ואחר עיני הלך לבי.

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי אתה תאיר נרי הצרה היא החשכה, והתשועה ממנה היא האורה והנגה; וזהו שאמר: יהוה אלהי יגיה חשכי:

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי בך ארץ גדוד בעזרתך אשבר גדודי איבי. וארוץ משרש רצץ; ובא בשור"ק *לפנינו הרי"ש בקבו"ץ שפתים; ואולם בשור"ק היתה המלה מנקדת לראשונה. כמו (משלי כט ו) ירון ושמח; ישוד צהרים (תהלים צא ו). או פרושו: ארץ לקראת גדוד איבי ולא אירא מהם. וכן

ובאלהי אדלג שור: אדלג חומות ערי איבי לכבשם; ואמר: אדלג למהירות כבשו אותם, כאלו בדלוג יכנס בהן. ובמדרש (שוחר טוב): כי על כבוש ציון נאמר זה הפסוק, והפסוק שלמעלה מזה על מלחמת עמלק. גיס גדול משל עמלק בא על דוד, ודוד עשה עמהם מלחמה שני לילות ויום אחד שנאמר (שמואל א ל יז) ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם. מי היה מאיר לו באותם שני לילות? אמר רבי יהושע בן לוי בברקים היה הקדוש, ברוך הוא, מאיר לו; וזהו כי אתה תאיר נרי. כי בך ארוץ גדוד: בשעה שהלך דוד אל יבוס לעשות עמהם מלחמה התחיל דוד ואמר כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר (דברי הימים א יא ו). מה עשה יואב? הלך והביא ברוש אחד רענן וקבעו בצד החומה וכפף ראשו שהיה רך ואחז בו דוד וקפץ יואב על ראשו של דוד ונתלה בברוש ודלג לחומה. אמר דוד (תהלים קמא ה): יהלמני צדיק חסד ויוכיחני. מה עשה הקדוש, ברוך הוא? קצר את החומה עד שעלה דוד אחריו שנאמר: ובאלהי אדלג שור.

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

האל תמים דרכו הוא אלי שהיכלת בידו ומה שעושה עושה בתמימות וביושר, ומשלם לאיש כמעשהו והשיב לי כצדקתי ולאיבי כרשעתם. אמרת יהוה צרופה ואמרתו צרופה שאין בכל משפטיו סיג אלא הכל על קו היושר והאמונה צרוף ומזקק מכל סיג.

מגן הוא לכל החסים בו:

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)

האל המאזרני חיל הוא בעל הכח והוא נותן כח.

ויתן תמים דרכי: נותן שלם דרכי שלא נפקד אחד מאנשי במלחמה.

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)


מלמד ידי למלחמה כשהייתי מצליח במלחמה לא הייתי מתהלל בגבורתי, אלא שהוא היה מלמד ומרגיל ידי למלחמה.

ונחתה קשת נחושה זרועתי: כל כך למד ידי עד שיפילו קשת נחושה מאיבי, והיתה נשברת בזרועתי; וזהו דרך הפלגה. או פרושו כאלו שברוה זרועתי כי לא תועיל להם קשתם עמי. ופרוש נחושה: חזקה כנחושה והוא הברזל החזק; וכן ואת ארצכם כנחשה (ויקרא כו יט). ובמדרש (שוחר טוב): שהיה דוד נוטל קשת נחושה וכופפה. דבר אחר: נוח לו לאדם לכוף קשת נחושה ולא לכוף זרועותיו ל דוד.

פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותתן לי מגן ישעך בכל המלחמות ישעך היה לי מגן, שלא נגפתי באחת מכל המלחמות, ולא היה זה אלא וימינך תסעדני שימינך תסעדני

וענותך תרבני: כלומר ענותך וחסידותך עשתה זאת. כי לא הייתי ראוי לכך, אלא שחסידותך הרבתה אותי; כי אני הייתי בעם מעט ואיבי בעם רב, וענותך הרבתה אותי והייתי מנצח כאלו הייתי אני רב מהם. ואמר: וענותך דרך משל כאלו השפלת כבודך להשגיח בי.

פסוק לז (כל הפרק)(כל הפסוק)

תרחיב צעדי תחתי כמו בלכתך לא יצר צעדך ואם תרוץ לא תכשל (משלי ד יב); וזהו:

ולא מעדו קרסלי: אם הייתי רץ לפני איבי. ופרוש קרסלי: כרעי, כתרגום אשר לו כרעים (ויקרא יא כא): דיליה קרסולין.

פסוק לח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם: כמו שעשה לעמלק.

פסוק לט (כל הפרק)(כל הפסוק)

אמחצם ולא יכלו קום יפלו תחת רגלי: לא היתה להם תקומה מפניו כי כלם המית לבד ארבע מאות איש נער אשר רכבו על הגמלים וינסו שמואל א ל יז).

פסוק מ (כל הפרק)(כל הפסוק)


ותאזרני חיל למלחמה אזרת מתני בחיל ובכח.

תכריע קמי תחתי: ולא מעדתי, והם מעדו והכרעתם תחתי.

פסוק מא (כל הפרק)(כל הפסוק)


ואיבי נתתה לי ערף ומשנאי אצמיתם: שנסו מלפני והפכו לי ערף.

פסוק מב (כל הפרק)(כל הפסוק)


ישועו ואין מושיע על יהוה על יי' כמו אל יי'; וכן ותתפלל על יי' (שם א י); וכן ונתן הספר על אשר לא ידע ספר (ישעיהו כט יב).

ולא ענם: כי הם קוראים אל יי' ולבם לא נכון עמו.

פסוק מג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואשחקם כעפר על פני רוח כטיט חצות אריקם: אריקם הנח תמורת הדג"ש כי שרשו רקק מענין רקק הנזכר בדברי רבותינו, זכרם לברכה, (בבלי חולין כז ב): עוף הנברא מן הרקק. ופרושו: אשימם רקק, כמו טיט חוצות. או יהיה מענין רקוק בשר כמו ורקיקי מצות (שמות כט ב; ובמקומות אחרים).

פסוק מד (כל הפרק)(כל הפסוק)

תפלטי מריבי עם ובספר שמואל (ב כב מד): מריבי עמי. אמר: תפלטני ממלחמת שאול והסומכים את ידו מבני עמי, גם אבשלום ואשר עמו. תשימני לראש גוים מריבי עם מלטתני ושמתני לראש אמות העולם. עם פרושו: בנים

לא ידעתי יעבדוני: לא ידעתי, שאינם מבני ישראל כמו אדום וארם שהיו עבדים לדוד (שם ח ו; יד).

פסוק מה (כל הפרק)(כל הפסוק)

לשמע אזן ישמעו לי כמו שכתוב ויעש דוד שם בשבו מהכות את ארם (שם יג). ופרוש ישמעו: יתקבצו כמו וישמע שאול את העם (שם א טו ד). והוא לשון קבוץ לפי שקבוץ העם על ידי השמעת קול הכרוז.

בני נכר יכחשו לי מיראתם אותי יכחשו ויכזבו לי. אותם שהיו במלחמה נגדי יאמרו: לא נלחמנו עליך ולא היינו לנגדך. או פרושו: יכחשו לבני בריתם בעבורי כמו ארם שהיו בברית עם בני עמון; וכאשר ראו כי נגפו נאמר (שם ב י יט): וישלמו את ישראל ויעבדום ויראו ארם להושיע עוד את בני עמון.

פסוק מו (כל הפרק)(כל הפסוק)

בני נכר יבלו מיראתם אותי הם כעלה נובל.

ויחרגו ממסגרותיהם: אפילו במקום שהם נסגרים שם מפחדם, אפילו שם יפחדו. ויחרגו מתרגום ומחדרים אימה (דברים לב כה): ומתוניא חרגת מותא.

פסוק מז (כל הפרק)(כל הפסוק)

חי יהוה וברוך צורי וירום אלוהי ישעי: כלומר כל הטוב וכל הכבוד הזה שיש לי למה? כי יי' הוא צורי, כלומר חלקי והוא אלוהי ישעי. הוא חי וברוך ורם והכל בידו להרים ולהשפיל, והעשר והכבוד מלפניו.

פסוק מח (כל הפרק)(כל הפסוק)

האל הנותן נקמות לי הנקמות שאני נוקם מאיבי הוא נותן אותם לי, כלומר נותן לי הכח.

וידבר עמים תחתי: מתרגמינן וינהג (שמות ג א): ודבר. מנהג העמים ממקומם אלי ונותנם תחתי. או הוא מן ותדבר את כל זרע הממלכה (דברי הימים ב כב י) שהוא ענין דבר.

פסוק מט (כל הפרק)(כל הפסוק)

מפלטי מאיבי לא די שמציל אותי מהם, אלא שמרומם אותי עליהם; וזהו אף מן קמי תרוממני מאיש חמס תצילני: משאול שהיה עושה לי חמס ברדפו אחרי הצלתני. ובאותה ההצלה בא אליו כל הכבוד ולכן ספרו באחרונה כי הצלתו שהצילו מידו היתה תחלת כל כבודו.

פסוק נ (כל הפרק)(כל הפסוק)

נ

על כן על כן שעשית לי כל אלה אודך בגוים יהוה לפני כל הגוים שהם נשמעים אלי ועובדים אותי אודה, כי הגבורה והכח מאתך יי' הם לי

ולשמך אזמרה:

פסוק נא (כל הפרק)(כל הפסוק)

נא

מגדל ישועות מגדל ובספר שמואל (ב כב נא): מגדול, והוא תאר; והענין אחד. מלכו ועשה חסד למשיחו מלכו ומשיחו הוא אומר על עצמו.

לדוד ולזרעו עד עולם: וכמו שהגדיל ישועותיו ועשה לו חסד כן יעשה לזרעו עד עולם.