עם טעמים:
כִּ֣י כׇל־מִשְׁפָּטָ֣יו לְנֶגְדִּ֑י וְ֝חֻקֹּתָ֗יו לֹא־אָסִ֥יר מֶֽנִּי׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"כי כל משפטיו לנגדי וחקותיו לא אסיר מני", יש הבדל בין "משפט" ובין "חק", שהמשפט הוא דבר שהשכל מחייבו, והחק הוא דבר שאין השכל מבין טעמו, ויש הבדל בין "לנגדי" ובין "לא אסיר מני", שהעומד נגדו הוא עצם חוצה לו, אבל לא אסיר מני מורה שהוא דבוק בו ואינו מסירו מעליו, ור"ל שהמשפטים הגם שהשכל מחייבם ודבוקים עם האדם בטבע, איני עושה אותם בעבור שהם נמצאים בשכלי רק מצד שה' צוה אותם, וכאלו הם עומדים לנגדי בלתי נמצאים בי בשכלי רק אני מקבלם מה' כדברים שהם רחוקים מהשכל, ובכ"ז אני מגביל דרכי לעומתם, והחקים הם בעיני כאלו הם נמצאים בשכלי ובנפשי וכאלו הם מצות שכליות ואינם עומדים לנגדי מרחוק רק הם נמצאים עמי, כמ"ש נטיתי לבי לעשות חקיך, שע"י האמנתו בה' לבו נוטה אליהם כאלו הם מצות שהשכל מחייבם עד שלא אסירם ממני, והם מושרשים בלבי ובנפשי:
ביאור המילות
"משפטיו וחקותיו" הבדל מבואר, שחקה הוא דבר שאין טעמו ידוע:
(כג) כי עם היות שכל משפטיו לנגדי והיוצא מהם הוא הבא להורגך השכם והורגו, כענין (שמות כב א) אם במחתרת כו', הלא לעומת זה גם וחקותיו אשר אין שכל אדם עומד עליו לא אסיר מני. ועל כן כאשר בחקים אתנהג בתמימות הפך השכל, כך בצערי זה
