מ"ג תהלים יח כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים יח · כד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואהי תמים עמו ואשתמר מעוני

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וָאֱהִי תָמִים עִמּוֹ וָאֶשְׁתַּמֵּר מֵעֲו‍ֹנִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וָאֱהִ֣י תָמִ֣ים עִמּ֑וֹ
  וָ֝אֶשְׁתַּמֵּ֗ר מֵעֲוֺנִֽי׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואהי" אומר, אם אוסיף אומץ והגעתי למדרגה יותר גדולה עד "שאהי תמים עמו", וגדר מדרגת תמים, הוא שאין בכחות גופו ושכלו התנגדות כלל אל מצות ה', כי נתהפך טבע גופו ושכלו אל טבע הקדושה והטהרה עד שאינו חוקר כלל ואין אצלו שום נטיה ושום פניה בעבודת ה', עד "שאשתמר מעוני", שאהיה נשמר מעון ממילא, ואהיה נשמר מן העון עצמו, כי תאות גופו ותכונותיו הם בעצמם שומרים אותו שלא יתאוה לעון כלל, ואז


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"עמו" - עם ה'

"ואשתמר" - שמרתי את עצמי מן הדבר הנחשב לי עון

<< · מ"ג תהלים · יח · כד · >>