רד"ק על תהלים/יט
א[עריכה]
למנצח מזמור לדוד:
ב[עריכה]
השמים מספרים כבוד אל יש מפרשים (בעל התרגום וזולתו): כדרך או שיח לארץ ותרך (איוב יב ח) ; וכן שאל נא בהמות ותרך (שם ז) ; וכן השמים מספרים.
כי מהנפלאות והמעשים הגדולים שאדם רואה בשמים יספר האדם כבוד האל; וזהו שאמר אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם, כלומר: לא שהם מספרים בדברים, אלא ממה שרואה אדם בהם מספרים בני אדם כבוד אל.
ונוכל לפרש: מספרים על השמים ועל הרקיע עצמם, כי במהלכם ובסבובם על סדר נכון יראה כבוד האל יתברך; ואותו הוא הספור וההגדה, על דרך: השלח אמרתו ארץ עד מהרה ירוץ דברו (תהלים קמז טו).
ומה שאמר: אין אמר ואין דברים, אין דברים כדברי בני אדם, אלא המעשה שיעשו הם הדברים והם הספור וההגדה; וכן אמר: ובקצה תבל מליהם.
והרב מורה צדק, החכם הגדול רבנו משה פרש (מורה הנבוכים ב ה): מספרים על השמים.
כי דעתו ודעת הפילוסופים, כי הגלגלים חיים משכילים עובדים לאל ומשבחים אותו שבח גדול ומהללים אותו מהללים עצומים וגדולים.
ועל כן אמר: השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע, ועם כי הספור וההדה אינם בפה ובלשון; וזהו שאמר: אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם, אלא הספור וההגדה להם כמו ציור שיציר האדם בלבבו מדברי שבח והודאה מבלי שיוציאם בשפה.
ומעשה ידיו מגיד הרקיע: כפל כי הוא כמו: השמים מספרים כבוד אל, כי השמים נקראו רקיע, כמו שנאמר (דניאל יב ג): כזהר הרקיע וגומר; ויתן אתם אלהים ברקיע השמים (בראשית א יז) לדעת מי שפרש כי על הגלגלים נאר.
והחכם רבי אברהם בן עזרא פרש: הרקיע האויר.
ג[עריכה]
יום ליום יביע אמר ולילה ללילה יחוה דעת: יביע ידבר, כמו הנה יביעון בפיהם (תהלים נט ח) ; תבענה שפתי (שם קיט קעא).
ופרושו: היום הזה ידבר בעבור היום הבא אחריו, והלילה בעבור הלילה שיבא אחריו.
כלומר: בסדר התנועות ביום ובלילה כמו שהיה מששת ימי בראשית כן הוא וכן יהיה לעולם, לא נשתנה ולא נתחלף דבר; אם כן היום הזה מגיד בעבור מחר כי ידוע כי כן יהיה.
ד[עריכה]
אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם: כבר פרשנוהו.
ה[עריכה]
בכל הארץ יצא קום קום בנינם; וכן קו לקו (ישעיהו כה יא), לפי שהבנין יעשה בהטית הקו.
כלומר מעשה הגלגלים והככבים יצא בכל הארץ; וכן ובקצה תבל מליהם והנה מעשיהם דבריהם.
לשמש שם אהל בהם: לשמש שם אהל ומקום בגלגלים.
ואמר הספור על השמש לפי שהוא המאור הגדול ושישיג ממנו לבני אדם תועלת גדולה יותר משאר הככבים במאורו ובחמו לבני אדם, ולשאר בעלי חיים ולצמחים.
ובאמרו: בהם רצונו לומר: באחד מהם, כמו ויקבר בערי גלעד (שופטים יב ז) ; והוא הגלגל הרביעי משבעת הגלגלים שבהם שבעה ככבי לכת.
ואמר: בהם, כי אלה הככבים תקועים בגוף הגלגלים.
וכן אמר (בראשית א יז): ויתן אתם אלהים ברקיע השמים, ולא אמר על רקיע; וכן בדברי רבותינו, זכרם לברכה (מדרש תנחומא בראשית ה): הככבים קבועים ברקיע כמסמרים הקבועים בדלת.
ו[עריכה]
והא כחתן יצא מחפתו בשחר בצאתו בזהרו ובהדרו הוא כחתן יצא מחפתו שהכל שמחים לנגדו, כן השמש הכל שמחים לאורו.
ואדני אבי, זכרו לברכה, פרש: שדמהו לחתן יצא מחפתו שהוא נכסף לשוב לכלתו, כן השמש שב בכל יום למקום זריחתו.
ודמהו גם כן לגבור ואמר: ישיש כגבור לרוץ ארח: לפי שלא יכשל במרצתו.
ואמר: ישיש כגבור, כי הגבור שש ושמח בצאתו למלחמה.
וכן אמר בזכרו גבורת הסוס (איוב לט כא): וישיש בכח יצא לקראת נשק; כן השמש ישיש בצאתו.
והנצתו והצצתו וזריחתו הוא הששון והשמחה.
ז[עריכה]
מקצה השמים מוצאו ממזרח.
ותקופתו על קצותם על כל קצות השמים הוא מהלכו.
ואמר: ותקופתו שפרושו: סבובו, כמו תקופת השנה (שמות לד כב), לפי שסובב הרוחות וישוב למקום זריחתו, כמו שאמר שלמה (קהלת א ו): הולך אל דרום וסובב אל צפון, שמהלכו ביום נראה ברוח דרום והולך למערב וסובב רוח צפון בלילה עד שישוב בבקר אל הרוח שזרח ממנו.
וכן בדברי רבותינו, זכרם לברכה (בבלי ערובין נו א): הולך אל דרום ביום וסובב אל צפון בלילה.
וזה למראית העין לבד, לפי שמהלכו נוטה לצד דרום, אבל לא ילך לפאת דרום.
אך לפי חכמת התכונה לא נאמר זה בתקופת היום אלא בתקופת השנה שהוא אל דרום בימי החרף ובצפון בימי הקיץ, וזה נראה לעינים וידוע וברור.
וכן בדברי רבותינו, זכרם לברכה, בפרקי רבי אליעזר (פרק ששי) הולך אל דרום בתקופת תשרי ובתקופת טבת, וסובב אל צפון בתקופת ניסן ובתקופת תמוז.
ואין נסתר מחמתו: כי הוא השמש בכל העולם הוא; ואף על פי שאינו בשוה בכל מקום.
ואמר: ואין נסתר מחמתו, ולא אמר: ואין נסתר ממאורו, כי יוכל האדם להסתר ממאורו ולא מחמו, כי אפילו בחדרי חדרים ישיגנו חמו.
והחכם רבי אברהם בן עזרא פרש: ואין נסתר מחמתו, כי חם השמש בעולם כדמות חם הלב בגוף כראית חכמת התולדת, והנה הוא חיים לכל הגופות: אם כן פרושו: אין נסתר מתועלת חמתו.
ח[עריכה]
תורת יהוה מה שסמך ענין התורה לענין השמש? רצה לומר: כמו שהשמים והשמש והגלגלים מעידים ומספרים על כבוד האל ועל חכמתו, כן התורה והמצות אשר צוה לעמו ישראל מעידות על חכמתו ועל ישרו כמו שאמר (דברים ד ח): אשר לו חקים ומשטים צדיקם ככל התורה הזאת.
ועוד אמר: כמו שהשמים והשמש מועילים לעולם ובהם העולם עומד כן התורה, שהיא תמימה והיא משיבת נפש וקיום הנפש בה כמו שקיום העולם בשמש; כי הנפש בגוף כמו הגר בארץ נכריה שאין לו עוזרים וסומכים, כי עוזרי הגוף רבים רודפים אחר התאוה והיא כיחידה ושבויה ביניהם.
וכן אמר שלמה והמשיל אותה לאיש מסכן וחכם (קהלת ט טו).
והנה התורה משיבת הנפש שמורה האדם הדרך הישרה ומסירה אותו מתאות העולם וממכשולות רבים.
והנה היא משיבה את הנפש משביה וממאסרה אל תולדתה ואל מקום כבודה.
וספר דוד בתורה ובמצות ובמשפטים על אמתתם ועל ישרם.
והתורה היא תכונת המצוה היאך תעשה, והוא מענין ולא שמעתי בקול מורי (משלי ה יג) ; ולהורת נתן בלבו (שמות לה לד), שמורה על תכונת הדבר, כמו תורת הבהמה והעוף (ויקרא יא מו), תורת המצרע (שם יד ב) ; תורת הילדת (שם יב ז) ; תורת הזב (שם טו לב) ; תורת הנזיר (במדבר ו כא) ; ואף על פי כן הספר נקרא בשם התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל כמו שכתוב (דברים לא ט): ויכתב משה את התורה הזאת; לקח את ספר התורה הזה (שם כו) ; כי ספר מעשה בראשית וספר ענין האבות, וכן ספר כל שאר הדברים כלם מורים על האל, כי הוא יוצר העולם ועל טובתו ועל ברואיו והשגחתו בטובים וברעים.
והזכיר המצות, והוא מה שצוה האל לעשות בדרכי עבודת האל ואהבתו כאדון המצוה לעבדו.
והעדות היא מה שהוא עדות בין ישראל לאל שקבלו הם אותו לאלה והוא קבלם לעם סגלה, כמו ארון העדת (שמות כה כב) ; אהל העדות (במדבר יז כג).
כי המצות אשר צוו ישראל בהן הן עדות, והלחות שהיו בהם עשרת הדברים, שהם כל התורה כלה, והדברים ההם היו עדות גדולה לישראל בראותם כבודו על הר סיני בקולות ולפידים; והמראה הגדול ההוא הוא עדות להם ולבניהם עד עולם.
וכן שמירת השבת והמועדים להם עדות ואות וזכרון; ושמטה ויובל הכל הוא עדות להם ולבניהם עד עולם, כמו שאמר כי לי כל הארץ (שמות יט ה) ; עבדי הם (ויקרא כה נה).
ואמר: פקודי יי' על מצות השכל, שהאל הפקידם ונתנם בלב; והשכל מורה עליהם: ואמר: היראה, שהיא ראשית המצות ועקרן, כי העבד אם לא יירא האדון לא יעשה מצותו.
והיראה הגמורה בסתר.
ואמר: המשפטים, שהם הדינים בין אדם לחברו.
והנה זכר לכן כל לשונות המצוה לבד חקים.
והטעם כי אמר עליהן תמימה, משיבת נפש, נאמנה, מחכימת פתי, ישרים, משמחי לב, ברה, מאירת עינים, טהורה, אמת, צדקו יחדיו, הנחמדים ומתוקים: וכל זה לא יתכן לומר אלא על המצות שטעמן גלוי ונראה: והחקים כמו אכילת חזיר ולבישת שעטנז והדומין להן שאין טעמם גלוי לכל, איך יאמר עליהם נחמדים ומתוקים וטהורים? ואף על פי שהם כן למי שטעמם נראה לו, הנה אין טעמם נראה לרוב בני אדם.
ואמר: תמימה שהיא שלמה כלה, לא יחסר דבר בה מכל הדברים שצריך אדם להם בעולם הזה ובעולם הבא.
ואמר: משיבת נפש כמו שפרשנו.
ואמר: עדות יהוה נאמנה כי אין כזב בה כי שכן הכבוד בישראל לעיני כל ישראל, אין מכחיש ומפקפק.
ואמר: מחכימת פתי: כי כל דברי המשכן חכמה נפלאה, כי לא דבר רק הוא המנורה והמזבחות והיריעות.
וכן כל הדברים כלם מורים על חכמה שיקראו אותו החכמים העולם האמצעי, שהוא דמות העולם העליון ודמות העולם הקטן.
וכן שמירת השבת היא חכמה גדולה, שיחקור האדם בגללה על חדוש העולם וכל מעשה בראשית, והיא חכמת הטבע.
ואמר על התורה (דברים ד ו): כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני כל העמים וגומר.
ואמר (שם): רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה.
ואף על פי שמחלק התארים האלה ואמר לתורה: תמימה, משיבת נפש, ואמר על העדות: נאמנה, מחכימת פתי, וכן לאחרים; כלם שוים בתארים.
ולא אמר התאר הזה על האחד; והוא הדין על חברו, אלא שסמך כל תאר אל המתואר הקרוב אליו, ושצריך ללמוד עליו כפי התאר כמו שפרשנו וכמו שנפרש.
ט[עריכה]
פקודי יהוה היינו מפרשים פקודי מצות כתרגומו, אלא שאמר אחר כן מצות יי', לפיכך נפרש פקודי מגזרת והיה האכל לפקדון (בראשית מא לו), שהוא ענין הגניזה וההנחה.
והם הדברים שהשכל מורה עליהם, ואמר: שהם ישרים אין בהם נפתל ועקש; שאם לא היו כן לא היה השכל מורה עליהם.
ומזה הטעם הם משמחי לב כי החכם ישמח על שכלו.
וכאשר יגבר על הגוף וינהגהו בדרכי השכל אין שמחה בעולם כשמחה ההיא, והיא שמחת הנפש.
לפיכך אמר: משמחי לב, ולא אמר משמחי האדם, כי האדם ישמח לתאות העולם, אבל השכל, והוא הלב, לא ישמח כי אם בדרכי שכל.
וכן אמר (תהלים קיט קיא): כי ששון לבי המה.
ואמר: מצות יהוה ברה כל מצוה ומצוה במקום שהיא היא ברה וזכה מאין כל סיג; והיא מאירת עינים: כי העם שהם בלא מצות הולכים בחשך; כי המצות יאירו הלב, והם מדרגה לעלות אל הכבוד הגדול.
י[עריכה]
יראת יהוה טהורה והם הדברים שיעשה אדם אותם בסתר, או בלי דעת כמו הגנבה וזיוף המדות והמשקלות, והדומים להם; והם הדברים שכתוב בהם: ויראת מאלהיך אני יי' (ויקרא יט יא יב יד לב כה יז לו מג).
והיראה הטהורה מאין סיג; כי הדברים הרעים שהם בגלוי ימנע האדם מעשותם מיראת בני אדם.
והנה הכסף ההוא אינו טהור, כי יש בו סגים; אבל הדברים שהם נסתרים וימנע אדם לעשותם מיראת האל לבדו, היראה ההיא טהורה, כי אין בה סגים.
ואמר: עומדת לעד כי יש מצות שיש להן מקום וזמן; והדברים שהם ביראת יי', הם עומדים לעד, אין להם זמן.
או אמר: עומדת לעד, על כל התורה, שלא צוה האל בה לזמן, אלא עד עולמי עד היא.
ולא כדברי הכופרים הנצרים שאומרים: כי התורה שנתנה בהר סיני היה לה זמן עד עת בא ישו הנצרי, כי עד זמנו היתה גופנית, ומעת שבא הוא צוה להבין אותה רוחנית; ודבריהם דברי רוח תהו והבל.
כי המצות שהם אומרים שהן בדרך משל ולא יובנו כמשמען, הרי האל צוה עליהן בפרוש, ולא על דרך משל.
אם כן שאר המצות לא יבין אדם על דרך משל כי אם כמשמען.
כי אם היו המצות על דרך משל, היו המצות בספק, זה אומר הדבר הנסתר בו כך הוא, וזה אומר כך הוא; והכתוב אומר (דברים ל יא) כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא רחקה הוא.
ואם היו במצות דברים נסתרים ולא יובנו כמשמעם הרי הם נפלאים ורחוקים.
משפטי יהוה אמת צדקו יחדו: כבר פרשנו המשפטים שהם הדינים שבין אדם לחברו, וכלם הם דברי אמת גלוים לעינים, וכלם יחדו צדקו אין באחד מהם עול.
ויש מפרשים הטעם שסמך התורה לשמש להגדיל תועלתה על תועלת השמש; כי יש דברים שהשמש מזיק והתורה מועילה בכל הדברים לפיכך אמר תורת יי' תמימה: שלמה היא, כי בכל דרכי העולם הזה והעולם הבא ימצא האדם תועלת בה.
ואמר: משיבת נפש, כי השמש כשישב האדם לחמו יותר מדאי שמא יחלה חולי מות, כמו שאמר ביונה (ד ח): ותך השמש על ראש יונה ויתעלף; והתורה לא כן, כי היא משיבת נפש לגוף ומתקיים בה.
ופעמים שהשמש יכנס במוחו של אדם וישתגע; והתורה לא כן אלא מחכימת פתי.
וכשישב אדם לשמש הרבה ידאג לחמה; ולא כן פקודי יי' שהם משמחי לב.
והשמש כאשר יסתכל אדם בעצם השמש תכהינה עיניו; ומצות יי' לא כן, כי היא ברה מאירת עינים.
והשמש יכסוהו עננים; ויראת יי' טהורה וזכה, לא יכסנה דבר ולא יסיתרנה.
והשמש מאיר ביום ולא בלילה; ויראת יי' עומדת לעד.
והשמש אין אורו וחמו שוה כל היום, כי עד חצי היום יוסיף ומחצי היום ואילך יחסר; ולא כן משפטי יי', אלא אמת צדקו יחדיו ולא מכחישים זה את זה.
יא[עריכה]
הנחמדים מזהב אמר: כי דברי התורה והמצות הם נחמדים יותר מזהב ומפז הוא הזהב הטוב הנקי וזהו: רב כמו על כל רב ביתו (אסתר א ח) שהוא גדול בחשיבות ובגדלה.
או יהיה פרוש רב במנין; ויהיה טעם רב על זהב ועל פז, כי בני אדם יתאוו לממון רב זהב ופז.
ויש מפרשים (אבן עזרא וזולתו): פז: אבנים יקרות, והאדם יתאוה אליהן; והמשכילים יתאוו יותר לתורה ולחכמה.
וכן אמר שלמה (משלי ג טו): וכל חפציך לא ישוו בה.
כי הממון הוא בעולם הזה ולא בעולם הבא; והחכמה בעולם הזה ובעולם הבא.
והממון יגזלו אותו או יגנבו אותו מהאדם או יאבד ממנו בים או ביבשה; והחכמה לא תהיה נגזלת ונגנבת, ולא תאבד מבעליה.
והממון אם יתן האדם אותו, או יסחר אותו, לא ישאר בידו מה שיתן; והחכמה אם ילמד אותה לאחר לא תצא מידו אבל יוסיף בחכמה.
הנה כי דברי התורה והחכמה נחמדים למשכילים יותר מזהב ומפז רב.
ומתוקים מדבש ונפת צופים: כי הדבש הוא המאכל שיערב לאדם יותר משאר המאכלים; ואף על פי כן אם יוסיף לאכל ממנו יזיק לו ויקיאנו, והמאכל יועיל לו לפי שעה; ולא כן החכמה, כי כל מה שיוסיף בה תועילנו ותועיל לו לעולם.
ולפי שאמר הנחמדים: ולמי הם נחמדים ומתוקים? למשכילים וליראי יי', לפיכך אמר:
יב[עריכה]
גם עבדך נהר בהם כלומר: גם אני מהם; אף על פי שאינני מן החכמים עבדך אני, וחרד למצותיך ונזהר בהם, והם נחמדים ומתוקים לי.
גם ידעתי כי בשמרם עקב רב: מלבד המתיקות והחמדה שימצא המשכיל בהם, תשתוקק הנפש המשכלת ותכסוף אל החכמה, אף על פי שלא יהיה לה זה גמול.
כי טבע הנפש המשכלת שתתאוה אל החכמה כמו שהיה טבע הנפש המתאוה אל המאכל הערב; אם כן החכמים עוסקים בתורה ובחכמה מטבע, אף על פי שלא יקוו מול כזה.
ואמר דוד: בשמרם עקב רב עוד יותר על התאוה.
כי אני והמשכילים שמתאוים אליהם עוד יש לנו בשמירתם שכר רב שאתה מטיב לשומרי המצות בעולם הזה ובעולם הבא, אלא שעקר השכר הוא לעולם הבא.
לפיכך נקרא השכר עקב רב כמו שהעקב הוא סוף הגוף, כן השכר סוף המעשה, והמעשה לא ימר לאדם עד יום מותו.
יג[עריכה]
שגיאות מי יבין מנסתרות נקני: אמת הוא, כי לבי ורצוני אל מצותיך, אבל זה אני מבקש ממך שתנקני מנסתרות, כי שגיאות מי יבין, כי אין מי שידע ויבין הכל, כי במקומות ישגה ויהיה הדבר נסתר מעיניו; ועל זה אני מבקש ממך שלא תענישני על הנסתרות אלא תנקני מהם.
יד[עריכה]
גם מזדים חשך עבדך אל ימשלו בי ועוד אני מבקש ממך שאלה גדולה, יותר ממה ששאלתי, שתמנע אותי מן הזדונות שלא ימשלו בי, ולא יהיה יצרי תוקפי, כי אני אשמור בכל כחי, וגם אתה תסיעני שלא ישלוט בי יצר הרע.
כי הקדוש ברוך הוא, מסיע למי שלבו נכון, כמו שאמר לאבימלך (בראשית ב ו) ואחשך ם אנכי אותך מחטו לי.
וזדים הוא שם ולא תאר; ויהיה זד שם בשקל ראש ועשר (משלי ל ח) ; יש לאל ידי (בראשית לא כט).
אז איתם כתוב ביו"ד אחר האל"ף, והוא הנח שהוא תמורת הדוש בלא יו"ד, כמו לא ימד (הושע ב א) ; וכל לבב אנוש ימס (ישעיהו יג ז).
ויש בו דרש: כי חשבון היו"ד עשרה, ובעשרת הדברות נתנה התורה, והן תמימותה ושלמותה.
אמר: אז כשתנקני מהשגיאות ותסיעני שלא ישלטו בי הזדונות, אז אהיה תמים ושלם.
ונקיתי מפשע רב: הפשע הוא יותר רע מהזדון, כי הזדון הוא מתאותו בדבר הוא עובר במזיד; אבל הפשע רב הוא המורד באדוניו, ויבזה מצותיו, ויעשה העברה, אף על פי שאינו מתאוה אליה.
ומי שהוא רגיל בזדונות יבא לידי המרד; לפיכך אמר דוד: אם תנקני מהשגיאות, ותסיעני על הזדונות שלא ימשלו בי, אם כן לעולם לא אהיה מזיד: ואם לא אהיה מזיד עוד, בודאי לא אהיה פושע; וזהו שאמר: ונקיתי מפשע רב.
ורב ענינו: גדול, כי הגדול שבמעשים הרעים ובעברות הוא המרד.
ואחר התפללו זה שאל מהאל שיקבל תפלתו.
טו[עריכה]
יהיו לרצון אמרי פי מה שאמרתי לפניך בפי; והגיון לבי לפניך ומה שלא אמרתי בפי, אלא חשבתי בלבי, והמחשבה הוא הגיון הלב, גם כן יהיו לרצון.
כי דברים רבים יחשוב אדם בלבו ולא יכין לדבר כן בשפתיו, לפיכך אמר דוד (תהלים נא יז): יי' שפתי תפתח; ואמר שלמה (משלי טז א): ומיי' מענה לשון.
יהוה צורי חזקי, שבו אבטח בשאלותי
וגאלי: מהשגיאות והזדונות: