ביאור:בבלי שבת דף ע

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

מאי שנא רישא [1] ומאי שנא סיפא [2]?

אמר רב ספרא: כאן [3] מידיעת שבת הוא פורש [4], וכאן מידיעת מלאכה הוא פורש [5].

אמר ליה רב נחמן: כלום פריש משבת אלא משום מלאכות [6]? וכלום פריש ממלאכות [7] אלא משום שבת [8]?

אלא אמר רב נחמן: קרבן דחייב רחמנא – אמאי? – אשגגה; התם חדא שגגה, הכא טובא שגגות הויין!

חייב על כל מלאכה ומלאכה:

חילוק מלאכות [9] מנלן?

אמר שמואל: אמר קרא: (שמות לא יד) [ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם] מחלליה מות יומת [כי כל העשה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה]; התורה רבתה מיתות הרבה [10] על חילול אחד.

האי - במזיד כתיב!?

אם אינו ענין למזיד, דכתיב (שמות לה טו) [ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון קדש לה’] כל העושה מלאכה [ביום השבת] מות יומת - תנהו ענין לשוגג.

ומאי 'יומת'?

יומת בממון [11].

ותיפוק ליה חילוק מלאכות מהיכא דנפקא ליה לרבי נתן, דתניא: 'רבי נתן אומר: (שמות לה ג) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת מה תלמוד לומר [12]? לפי שנאמר (שמות לה א) ויקהל משה את כל עדת בני ישראל [ויאמר אליהם] אלה הדברים [אשר צוה ה' לעשת אתם] [פסוק ב] ששת ימים תעשה מלאכה [וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' כל העשה בו מלאכה יומת]; דברים, הדברים, אלה הדברים: אלו שלשים ותשע מלאכות שנאמרו למשה בסיני [13]!

יכול עשאן כולן בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת?

תלמוד לומר: (שמות לד כא) [ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבת] בחריש ובקציר תשבות [14]!

ועדיין אני אומר על חרישה ועל הקצירה חייב שתים [15] ועל כולן אינו חייב אלא אחת [16]?

תלמוד לומר: לא תבערו אש: הבערה בכלל [17] היתה, ולמה יצאת להקיש אליה [18] ולומר לך: מה הבערה שהיא אב מלאכה וחייבין עליה בפני עצמה - אף כל שהוא אב מלאכה חייבין עליה בפני עצמה.' [19]

שמואל סבר לה כרבי יוסי, דאמר 'הבערה ללאו יצאת', דתניא: 'הבערה ללאו יצאת [20] - דברי רבי יוסי; רבי נתן אומר: לחלק יצאת [21]'.

ותיפוק ליה לחלוק מלאכות מהיכא דנפקא ליה לרבי יוסי, דתניא: רבי יוסי אומר: (ויקרא ד ב) [דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' אשר לא תעשינה] ועשה מ'אחת מהנה [22]: פעמים שחייבים אחת על כולן [23], ופעמים שחייבין על כל אחת ואחת [24]', [ו]אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מאי טעמא דרבי יוסי [25]? אחת מאחת, הנה מהנה [26]: אחת שהיא הנה, הנה שהיא אחת [27]; [28] 'אחת' [29] – שמעון; 'מאחת'


עמוד ב

'שם' מ'שמעון' [30]; 'הנה' – אבות; 'מֵהנה' [31] – תולדות; אחת שהיא הנה [32] - [33]זדון שבת ושגגת מלאכות [34]; הנה שהיא אחת [35] - [36] שגגת שבת וזדון מלאכות [37]!

ושמואל?

'אחת שהיא הנה והנה שהיא אחת' לא משמע ליה [38].

בעא מיניה רבא מרב נחמן: העלם זה וזה [39] בידו מהו [40]?

אמר ליה: הרי העלם שבת בידו ואינו חייב אלא אחת!

אדרבה, הרי העלם מלאכות בידו וחייב על כל אחת ואחת!?

אלא אמר רב אשי: חזינן אי משום שבת קא פריש [41] הרי העלם שבת בידו [42], ואינו חייב אלא אחת; ואי משום מלאכה קפריש [43] - הרי העלם מלאכות בידו [44], וחייב על כל אחת ואחת!

אמר ליה רבינא לרב אשי: כלום פריש משבת אלא משום מלאכות [45]? כלום פריש ממלאכות אלא משום שבת? אלא לא שנא [46].

תנן [שבת פ"ז מ"ב]: אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, והוינן בה: מנינא למה לי? ואמר רבי יוחנן: שאם עשאן כולן בהעלם אחד [47] - חייב על כל אחת ואחת; אי אמרת בשלמא העלם זה וזה בידו חייב על כל אחת ואחת שפיר; אלא אי אמרת 'העלם שבת בידו', 'אינו חייב אלא אחת' היכי משכחת לה [48]? [49] בזדון שבת ושגגת מלאכות [50]; הניחא אי סבר ליה כרבי יוחנן דאמר 'כיון ששגג בכרת, אף על פי שהזיד בלאו' - משכחת לה דידע ליה שבת בלאו [51], אלא אי סבר לה כרבי שמעון בן לקיש, דאמר 'עד שישגוג בלאו וכרת', ד'ידע ליה שבת' – במאי?

דידע לה בתחומין, ואליבא דרבי עקיבא.

אמר רבא: קצר [52] וטחן כגרוגרת [53] בשגגת שבת וזדון מלאכות [54], וחזר וקצר [55] וטחן כגרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות [56], ונודע לו [57] על קצירה וטחינה [58] של שגגת שבת וזדון מלאכות [59], וחזר ונודע לו על קצירה ועל טחינה של זדון שבת ושגגת מלאכות -

הערות[עריכה]

  1. ^ דשגגת שבת וזדון מלאכות - לא מיחייב אלא אחת לכל שבת
  2. ^ דזדון שבת ושגגת מלאכות - חייב על כל מלאכה ומלאכה
  3. ^ רישא
  4. ^ כי אמרו ליה "שבת הוא" - פורש מן המלאכה, ומכיר שחטא, ועל כך הוא מביא קרבן; הלכך 'שגגת שבת' היא, ועל השבת הוא צריך להביא
  5. ^ כי אמרי ליה "שבת הוא" - לא פריש, דהא נמי ידע, וכי אמרי ליה "מלאכה חשובה היא זו" - פריש, הלכך על מנין המלאכות יביא
  6. ^ אלא משום דכי אודעיה שבת הוא הכיר שחטא על המלאכות
  7. ^ כלומר: על ידי ידיעת המלאכות
  8. ^ דכי אמרו ליה "מלאכות הן" - הכיר שחילל שבת
  9. ^ שגופי מלאכות מתחלקים לחטאות ואף על פי שבהעלם אחד
  10. ^ 'מות יומת' - מיתות הרבה
  11. ^ לאפושי קרבנות
  12. ^ והלא כבר נאמר לא תעשה כל מלאכה (שמות כ ט)
  13. ^ דברים - משמע תרי, [אות] ה לרבות חד, הרי שלשה, 'אלה' בגמטריא שלשים ושש, הרי שלשים ותשע
  14. ^ כלומר: בלאו לא תבערו הוה לן למילף מהאי, אם לא שיש להשיב
  15. ^ אם עשאן בהעלם אחד, שהרי הוציאם מן הכלל לחלקן לשתים, ומשמע אזהרה לקציר לעצמה ואזהרה לחריש לעצמה
  16. ^ דבחדא מלאכה כיילינהו, וחד לאו, ובדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד כו' - לא דיינינן ליה, דהוי ליה כלל בלא תעשה ופרט בעשה, ואין דנין אותו בכלל ופרט! אי נמי הוי חריש וקציר שני כתובין הבאין כאחד, ואין מלמדין, דהוה ליה למיכתב חד
  17. ^ דלא תעשה כל מלאכה
  18. ^ כל שאר המלאכות שנכללו עמה בכלל, שזו מדה בתורה: כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא כו'
  19. ^ וחריש וקציר - לדרשה אחרינא, אי כרבי עקיבא דדריש ליה בעלמא (משנה שביעית פ,א מאן דאמר; בבלי ראש השנה ט,א) לענין תוספת שביעית, אי כרבי ישמעאל - לענין שבת: מה חריש רשות - אף קציר רשות, ללמד על קציר העומר שדוחה שבת.
  20. ^ שאין חייבין עליה כרת וסקילה כשאר מלאכות, אלא מה שאמור בה
  21. ^ כדאמרן: מה הבערה מיוחדת
  22. ^ מאחת מהנה האמור לענין חטאת; הוה ליה למכתב 'ועשה אחת' ולישתוק, אייתר ליה שארא מ"ם דמאחת וכל תיבת מהנה לדרשה, ודרוש הכי
  23. ^ פעמים שכל מעשה עבירותיו חשוב אחת
  24. ^ ופעמים שהוא קרוי 'הנה' - לשון רבים
  25. ^ כלומר: מאי דריש ביה, דאכתי מ"ם דמהנה ומ"ם דמאחת למאי אתא
  26. ^ 'אחת' הוה ליה למכתב, וכתיב 'מאחת' וכן נמי 'הנה' הוה ליה למכתב! [אלא] למדרש
  27. ^ פעמים שהוא 'הנה' וכתב 'מהנה', ודרוש 'אחת' ו'הנה' בלא מ"ם הכי: פעמים אחת שהוא הנה: שבת אחת לבדו הוא מחלל, ויש כאן חטאות הרבה, דאזלי בתר מלאכות; ופעמים הנה שהיא אחת - מלאכות הרבה עשה, ואינו חייב אלא אחת; דבהנך תרי גווני איכא למשמע 'ועשה אחת וחייב הנה'!
  28. ^ ואיכא למימר נמי הכי:
  29. ^ ועשה 'אחת' הנה - עשייתו הוי אחת, אף על פי שהן 'הנה' [וחייב אחת]
  30. ^ ומ"ם יתירה [דרוש הכי]: לרבות שהכותב שם משמעון: דאף על גב שנתכוון לעשות תיבה גדולה, הואיל ושתי אותיות הראשונות שם במקום אחר הן - חייב, והיינו 'מאחת' - מקצת המלאכה ולא כולה - יביא חטאת
  31. ^ כלומר: היוצאות מהן מן האבות
  32. ^ דאמרן 'פעמים שחייב על כל אחת ואחת' מאי היא?
  33. ^ כגון שעשאן ב
  34. ^ דאיכא שגגות טובא
  35. ^ דאמרן 'פעמים שחייב אחת על כולן', מאי היא?
  36. ^ כגון
  37. ^ דיודע שהמלאכות אסורות בשבת, אבל שכח ששבת היום
  38. ^ דמיבעיא ליה כוליה לשם משמעון ולתולדות
  39. ^ שבת ומלאכות
  40. ^ חייב אחת על כולן, או על כל אחת ואחת, וקמבעיא ליה: הא דתני לעיל (שבת סט א): שגג בזה ובזה - זהו שוגג האמור בתורה – מהו?: לחיובי חדא או לחיובי אכולהו? וממתניתין, ד'השוכח עיקר שבת דאינו חייב אלא אחת' - לא שמעינן ליה, דהשוכח עיקר שבת - חדא שגגה היא, וכי מיבעיא לן - ביודע עיקר שבת, אבל מלאכות הללו אינו יודע שאסורות, ועוד נעלם ממנו שהיום שבת, דאיכא למיתלי שגגה אכל מלאכה ומלאכה, הואיל ויודע עיקר שבת, ואיכא למתלי אהעלם שבת, וחדא שגגה היא - מהו
  41. ^ זה שפירש מן העבירה ובא להתכפר, אי משום שבת היתה: שאמרו לו "שבת היום" ופירש
  42. ^ אישתכח דמשום העלם שבת היה עושה
  43. ^ הכי גרסינן: ואי משום מלאכות הללו קא פריש: שאמרו לו "מלאכה היא זו" ופירש
  44. ^ וזיל בתר מלאכות
  45. ^ כשאמרו לו "שבת היום", הבין שהמלאכות הללו אסורות, דאי לא אסורות - למה הוזקקו לומר "שבת היום"
  46. ^ ואינו חייב אלא אחת
  47. ^ היינו העלם זה וזה בידו, דהא לא ידע שבת במידי; כיון דכל הלכותיה נעלמות ממנו - אין חילוק היום משאר ימים
  48. ^ דניחייב איניש אכל חדא?
  49. ^ על כרחך
  50. ^ הוא דמשכחת לה, והכא מאי זדון שבת איכא?
  51. ^ משכחת ליה שלא נעלמו ממנו אלא הכריתות, ויודע הלאוין, והיינו 'זדון שבת'
  52. ^ כגרוגרת
  53. ^ כגרוגרת = שיעור הוא לכל איסורי מלאכות של שבת באוכלים
  54. ^ דלא מיחייב אלא חדא
  55. ^ כגרוגרת
  56. ^ דמיחייב תרתי, ולא נודע לו בינתים שחטא
  57. ^ אחרי כן
  58. ^ כלומר: או על זו או על זו, וכל שכן על שתיהן
  59. ^ והפריש חטאת, וחטאת זו מכפרת על שתיהן, דהא חדא הוא דמיחייב עליה