ביאור:בבלי שבת דף נו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

בני שמואל חטאו [1] אינו אלא טועה, שנאמר (שמואל א ח א-ג) ויהי כאשר זקן שמואל [וישם את בניו שפטים לישראל; פסוק ב: ויהי שם בנו הבכור יואל ושם משנהו אביה שפטים בבאר שבע] [פסוק ג] ולא הלכו בניו בדרכיו [ויטו אחרי הבצע ויקחו שחד ויטו משפט]; בדרכיו - הוא דלא הלכו, מיחטא נמי לא חטאו.

אלא מה אני מקיים 'ויטו אחרי הבצע'?

שלא עשו כמעשה אביהם, שהיה שמואל הצדיק מחזר בכל מקומות ישראל ודן אותם בעריהם, שנאמר (שמואל א ז טז) והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל [את כל המקומות האלה], והם לא עשו כן אלא ישבו בעריהם כדי להרבות שכר לחזניהן [2] ולסופריהן [3].

כתנאי: ’[שמואל א ח,ג] [ולא הלכו בניו בדרכיו] ויטו אחרי הבצע [ויקחו שחד ויטו משפט]: רבי מאיר אומר: חלקם [4] שאלו בפיהם [5];

רבי יהודה אומר: מלאי הטילו על בעלי בתים [6];

רבי עקיבא אומר: קופה יתירה של מעשר [7] נטלו בזרוע;

רבי יוסי אומר: מתנות [8] נטלו בזרוע [9].

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר דוד חטא [10] אינו אלא טועה, שנאמר (שמואל א יח יד) ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו; אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו? אלא מה אני מקיים (שמואל ב יב ט) מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע [לעשות הרע בעיני את אוריה החתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה ואתו הרגת בחרב בני עמון]?

שביקש לעשות ולא עשה [11].

אמר רב: רבי, דאתי מדוד - מהפך ודריש בזכותיה דדוד:

'מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע' - רבי אומר: משונה רעה זו [12] מכל רעות שבתורה, שכל רעות שבתורה כתיב בהו 'ויעש' וכאן כתיב 'לעשות', שביקש לעשות ולא עשה.

'את אוריה החתי הכית בחרב' - שהיה לך לדונו בסנהדרין [13] ולא דנת;

'ואת אשתו לקחת לך לאשה' - ליקוחין יש לך בה [14], דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל היוצא למלחמת בית דוד - כותב גט כריתות לאשתו [15], שנאמר [16]: (שמואל א יז יח) ואת עשרת חריצי החלב האלה תביא לשר האלף ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח;

מאי 'ערובתם'?

תני רב יוסף: דברים המעורבים בינו לבינה [17];

'ואותו הרגת בחרב בני עמון' - מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו [18] - אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו;

מאי טעמא?

מורד במלכות הוה, דאמר ליה (שמואל ב יא יא) [ויאמר אוריה אל דוד הארון וישראל ויהודה ישבים בסכות] ואדוני יואב ועבדי אדוני על פני השדה חונים [ואני אבוא אל ביתי לאכל ולשתות ולשכב עם אשתי חיך וחי נפשך אם אעשה את הדבר הזה] [19].

אמר רב: כי מעיינת ביה בדוד - לא משכחת ביה בר מדאוריה, דכתיב (מלכים א טו ה) [אשר עשה דוד את הישר בעיני ה' ולא סר מכל אשר צוהו כל ימי חייו] רק בדבר אוריה החתי [20].

אביי קשישא רמי דרב אדרב: מי אמר רב הכי? והאמר רב 'קיבל דוד לשון הרע' [21]?

קשיא.

גופא: רב אמר: קיבל דוד לשון הרע, דכתיב (שמואל ב ט ד) ויאמר לו המלך איפוא הוא ויאמר ציבא אל המלך הנה הוא בית מכיר בן עמיאל בלו דבר [22], וכתיב [שם, פסוק ה] וישלח המלך ויקחהו מבית מכיר בן עמיאל מלו דבר [23]; מכדי חזייה דשקרא הוא [24] כי הדר אלשין עילויה [25], מאי טעמא קיבלה מיניה? - דכתיב (שמואל ב טז ג) ויאמר המלך ואיה בן אדוניך ויאמר ציבא אל המלך הנה יושב בירושלים [כי אמר היום ישיבו לי בית ישראל את ממלכות אבי].

ומנא לן דקיבל מיניה? דכתיב (שמואל ב טז ד) ויאמר המלך הנה לך כל אשר למפיבושת ויאמר ציבא השתחויתי אמצא חן בעיניך אדוני המלך;

ושמואל אמר: לא קיבל דוד לשון הרע: דברים הניכרים חזא ביה [26], דכתיב [27] (שמואל ב יט כה) ומפיבושת בן שאול ירד לקראת המלך ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו ואת בגדיו לא כיבס [למן היום לכת המלך עד היום אשר בא בשלום] [28] וכתיב [פסוק כו] ויהי כי בא ירושלים לקראת המלך ויאמר לו המלך למה לא הלכת עמי מפיבושת [פסוק כז] ויאמר אדוני המלך עבדי רמני כי אמר עבדך אחבשה לי החמור וארכב עליה ואלך את המלך כי פסח


עמוד ב

עבדך [פסוק כח] וירגל בעבדך אל אדוני המלך ואדוני המלך כמלאך האלהים ועשה הטוב בעיניך [פסוק ל] ויאמר לו המלך למה תדבר עוד דבריך אמרתי אתה וציבא תחלקו את השדה [29] [פסוק לא] ויאמר מפיבשת אל המלך גם את הכל יקח אחרי אשר בא אדוני המלך בשלום אל ביתו; אמר לו: "אני אמרתי 'מתי תבא בשלום', ואתה עושה לי כך? לא עליך יש לי תרעומות, אלא על מי שהביאך בשלום [30]" [הקב"ה]! [31]; היינו דכתיב (דברי הימים א ח לד) ובן יהונתן מריב בעל [ומריב בעל הוליד את מיכה]: וכי 'מריב בעל' שמו? והלא 'מפיבשת' שמו! אלא מתוך שעשה מריבה עם בעליו - יצתה בת קול ואמרה לו: נצא בר נצא!

נצא - הא דאמרן [מפיבושת עשה ריב], בר נצא - דכתיב (שמואל א טו ה) ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל - אמר רבי מני: על עסקי נחל [32]!

אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר דוד למפיבשת "אתה וציבא תחלקו את השדה" - יצתה בת קול ואמרה לו: רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה!

אמר רב יהודה אמר רב: אילמלי לא קיבל דוד לשון הרע - לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל עבודה זרה [33] ולא גלינו מארצנו.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר שלמה חטא אינו [34] אלא טועה, שנאמר (מלכים א יא ד) [ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים] ולא היה לבבו שלם עם ה' אלהיו כלבב דוד אביו - כלבב דוד אביו הוא דלא הוה, מיחטא נמי לא חטא

אלא מה אני מקיים 'ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו'?

היא כרבי נתן [35], דרבי נתן רמי: כתיב 'ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו', והכתיב 'כלבב דוד אביו' - כלבב דוד אביו הוא דלא הוה, מיחטא נמי לא חטא? - הכי קאמר: 'ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו ללכת אחרי אלהים אחרים - ולא הלך.

והכתיב (מלכים א יא ז) אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב [בהר אשר על פני ירושלם ולמלך שקץ בני עמון]?

שבקש לבנות ולא בנה.

אלא מעתה (יהושע ח ל) אז יבנה יהושע מזבח לה' [בהר עיבל] - שבקש לבנות ולא בנה? אלא דבנה - הכא נמי דבנה [36]!?

אלא [37] כדתניא: 'רבי יוסי אומר: (מלכים ב כג יג) ואת הבמות אשר על פני ירושלים אשר מימין להר המשחה [38] אשר בנה שלמה מלך ישראל לעשתרות שקוץ צדונים [ולכמוש שקץ מואב ולמלכם תועבת בני עמון טמא המלך] - אפשר בא אסא ולא ביערם, יהושפט ולא ביערם, עד שבא יאשיה וביערם? והלא כל עבודה זרה שבארץ ישראל אסא ויהושפט ביערום! אלא מקיש ראשונים לאחרונים [39]: מה אחרונים לא עשו ותלה בהן לשבח [40] - אף ראשונים לא עשו ותלה בהן לגנאי [41]; והכתיב (מלכים א יא ו) ויעש שלמה הרע בעיני ה' [ולא מלא אחרי ה' כדוד אביו]!? - אלא מפני שהיה לו למחות בנשיו ולא מיחה - מעלה עליו הכתוב כאילו חטא!'

אמר רב יהודה אמר שמואל: נוח לו לאותו צדיק שיהא שמש לדבר אחר [42] ואל יכתב בו 'ויעש הרע בעיני ה’’! [43]

אמר רב יהודה אמר שמואל: בשעה שנשא שלמה את בת פרעה - הכניסה לו אלף מיני זמר [44] ואמרה לו: "כך עושין לעבודה זרה פלונית וכך עושים לעבודה זרה פלונית" - ולא מיחה בה.

אמר רב יהודה אמר שמואל: בשעה שנשא שלמה את בת פרעה - ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בו שירטון [45] ועליו נבנה כרך גדול של רומי [46].

במתניתא תנא 'אותו היום שהכניס ירבעם שני עגלי זהב אחד בבית אל ואחד בדן - נבנה צריף אחד [47] וזהו איטליאה של יון. [48]

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר יאשיהו חטא [49] אינו אלא טועה, שנאמר (מלכים ב כב ב) ויעש הישר בעיני ה' וילך בכל דרך דוד אביו [ולא סר ימין ושמאול]; אלא מה אני מקיים (מלכים ב כג כה) וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב [אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו ככל תורת משה ואחריו לא קם כמהו] - שכל דין שדן מבן שמנה [50] עד שמנה עשרה [51] - החזירן להן; שמא תאמר נטל מזה [52] ונתן לזה? - תלמוד לומר 'בכל מאודו': שנתן להם משלו!

ופליגא דרב, דאמר רב: אין לך גדול בבעלי תשובה יותר מיאשיהו בדורו - ואחד בדורנו, ומנו? - אבא אבוה דרבי ירמיה בר אבא, ואמרי לה אחא אחוה דאבא אבוה דרב ירמיה בר אבא, דאמר מר: רבי אבא ואחא - אחי הוו.

אמר רב יוסף: ועוד אחד בדורנו, ומנו? - עוקבן בר נחמיה ריש גלותא, והיינו 'נתן דצוציתא' [53];

אמר רב יוסף: הוה יתיבנא בפירקא והוה קא מנמנם, וחזאי בחילמא דקא פשט ידיה וקבליה.

הדרן עלך במה בהמה

הערות[עריכה]

  1. ^ במקח שוחד והטיית דין
  2. ^ שמשיהם ששוכרין אותן לילך ולהזמין את הנקראים לדין
  3. ^ לשטרי בירורין ולאגרות שום
  4. ^ מעשר ראשון הראוי להם, שלוים היו
  5. ^ מתוך שהיו גדולי הדור ושופטים - לא היו מונעים מהם, ושאר לוים עניים מצטערים; ולרבי מאיר לא חטאו בהטיית משפט
  6. ^ נותנים להן פרגמטיא לעסוק בה ולתת להם השכר, ומתוך כך היה נמשך לבם להטות דין כשבאין לפניהם לדון, והיינו חטאם
  7. ^ יותר מן הראוי
  8. ^ זרוע לחיים וקיבה
  9. ^ והם לא היו כהנים; לשון אחר: מתנות לויה, כגון מעשר, וקרא כתיב ונתן לכהן, ודרשינן 'ולא שיטול מעצמו', [בשחיטת חולין בפרק 'הזרוע' (קלג.)] והוא הדין לכל מתנות כהונה ולויה
  10. ^ בבת שבע קודם שקבלה גט
  11. '^ שבקש לשכב עמה קודם שקבלה גט שהיה בעלה שולח לה מן המלחמה שאם ימות לא תיזקק ליבום או שמא יהרג ואין מעיד עליו ותתעגן אשתו או שמא יהא שבוי, כדאמרינן לקמן כל היוצא למלחמת בית דוד כו'
  12. ^ בכתיבתה ובלשונה
  13. ^ על שמרד במלכות, כדלקמן
  14. ^ קדושין תופסין בה: שאינה אשת איש
  15. ^ על תנאי שאם ימות - תהא מגורשת מעכשיו, ופעמים שהוא טרוד בצאתו ושולחו מן המלחמה
  16. ^ במלחמת שאול כתיב
  17. ^ היינו קדושין - תקח: תבטל על ידי גט שתביא להם מן המלחמה
  18. ^ כאותן שהורגים בני עמון שלא מדעתך
  19. ^ 'ואדוני יואב': לאו אורח ארעא לקבל עליו מרות אחרים בפני המלך
  20. ^ מקרא כתיב כך: בדבר אוריה שגרם לו שיהרג, אבל בבת שבע לא חטא
  21. ^ לקמיה מפרש
  22. ^ אינו חכם בתורה
  23. ^ והוא מצאו מלא דבר וחכם בתורה
  24. ^ מתחילה מצאו שקרן בכך
  25. ^ ציבא על מפיבושת, כשהיה דוד בורח מפני אבשלום
  26. ^ במפיבושת, כשנהרג אבשלום וחזר דוד למלכותו ובא לפניו לא עשה רגליו ולא עשה שפמו כסבור דוד שניכרים דברי ציבא שנצטער על שחזר דוד, ולא קישט עצמו! ועוד: היה מצפה שכשיושיבוהו במלכות יתנאה ויסתפר; לכך לא קבל דבריו, ואמר לו "אתה וציבא תחלקו השדה" והוא השיבו קשה אין לי לצעוק אלא על מי שהביאך הלום הנה שמצטער על שובו ואם לא שראה בו דברים הניכרים היה חוזר ממה שאמר הנה לך כל אשר למפיבושת ואע"פ שמיהר ואמר לו מתחלה הנה לך כל אשר למפיבושת אין זו קבלה כי כל זמן שלא היה דוד שב למלכותו יודע היה שאין מתנתו מתנה ולא אמר לו אלא על תנאי אם יראה אמת בדבריו
  27. ^ כשנהרג אבשלום וחזר דוד למלכותו ובא לפניו
  28. ^ כסבור דוד שניכרים דברי ציבא שנצטער על שחזר דוד, ולא קישט עצמו! ועוד: היה מצפה שכשיושיבוהו במלכות יתנאה ויסתפר - לכך לא קבל דבריו, ואמר לו [להלן] "אתה וציבא תחלקו השדה"
  29. ^ והוא [מפיבושת] השיבו קשה
  30. ^ אין לי לצעוק אלא על מי שהביאך הלום
  31. ^ הנה שמצטער על שובו; ואם לא שראה בו דברים הניכרים - היה חוזר ממה שאמר "הנה לך כל אשר למפיבושת"; ואף על פי שמיהר ואמר לו מתחלה "הנה לך כל אשר למפיבושת" - אין זו קבלה, כי כל זמן שלא היה דוד שב למלכותו יודע היה שאין מתנתו מתנה, ולא אמר לו אלא על תנאי אם יראה אמת בדבריו
  32. ^ ומה על נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה בנחל, נפשות הללו על אחת כמה וכמה: אם גדולים חטאו - קטנים מה חטאו
  33. ^ שעל ידי שנחלקה המלכות העמיד ירבעם העגלים שלא יעלו ישראל ירושלים לממשלתו של רחבעם
  34. ^ בעבודה זרה
  35. ^ דשני קרא: הטו – ללכת, והוא לא הלך
  36. ^ קשיא היא
  37. ^ מהכא תילף דלא בנה
  38. ^ לשון שמן - דמתרגמינן 'משחא', והוא הר הזיתים
  39. ^ מקיש את בנינו של שלמה לביעורו של יאשיהו
  40. ^ מה יאשיהו לא עשה בעור זה, ותלו בו מן השמים לשבח הואיל וביער השאר שנעשה משמת יהושפט
  41. ^ אף שלמה לא עשה בנין זה, ותלו בו לגנות מתוך שלא מיחה בנשיו
  42. ^ לחטוב עצים ולשאוב מים בשכר לעבודה זרה
  43. ^ ללמדך שקשה התוכחה במי שבידו לימחות.
  44. ^ כלי שיר
  45. ^ נעץ קנה ושרטון מדבק בו עד שנוסף והולך וגדל; 'שרטון' = חול ורפש וטיט שהים גורש
  46. ^ שהוא מיצר לישראל, והוא איטליא של יון [במסכת מגילה (דף ו:)]
  47. ^ באותו שרטון שגדל שם בימי שלמה; 'צריף' = כוך קטן מציידין שעושין מן קנים ומן ערבה; ומאז נתוספו בתים על בתים
  48. ^ 'איטליאה' - שם העיר, והיא ממדינת יון; וכשנטלה רומי מלכות יוונים - לכדוהו ונהפך להם.
  49. ^ דכתיב שב אל ה' [מובא להלן] - משמע דחטא מעיקרא
  50. ^ שישב על כסא מלכותו, דכתיב (מלכים ב כב א) בן ח' שנה [יאשיהו במלכו]
  51. ^ שמצא חלקיה את הספר ועיין ודקדק בתורה ובדיניה בכתב ובעל פה, והבין שמא טעה בדינא
  52. ^ ממי שנתן לו תחילה
  53. ^ על שם ניצוצין דנורא שהמלאך פשט את ידו וקיבל תשובתו; לישנא אחרינא: על שאחזו המלאך בציצית ראשו