ביאור:בבלי שבת דף קכב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

אמר לו: כאותן של בית אביך [1].

ואמר רבי אבא בר כהנא אמר רבי חנינא: קרונות של בית רבי [2] - מותר לטלטלן בשבת.

אמר לו רבי זירא: בניטלין באדם אחד, או בשני בני אדם?

אמר לו: כאותן של בית אביך.

ואמר רבי אבא בר כהנא: התיר להם רבי חנינא לבית רבי לשתות יין בקרונות של נכרי בחותם אחד, ולא ידענא אי משום דסבר לה כרבי אליעזר [3], אי משום אימתא דבי נשיאה [4].

[5]

משנה:

נכרי שהדליק את הנר - משתמש לאורו ישראל, ואם בשביל ישראל – אסור [6].

מילא מים [7] להשקות בהמתו - משקה אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל - אסור.

עשה נכרי כבש לירד בו [8] - יורד אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל - אסור.

מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה, ועשה נכרי כבש לירד בו, וירדו בו רבן גמליאל וזקנים.

גמרא:

וצריכא: דאי אשמעינן נר - משום דנר לאחד נר למאה [9], אבל מים - ליגזר דילמא אתי לאפושי בשביל ישראל.

וכבש למה לי [10]?

מעשה דרבן גמליאל וזקנים קמשמע לן.

תנו רבנן: 'נכרי שליקט עשבים - מאכיל אחריו ישראל [11], ואם בשביל ישראל - אסור.

מילא מים להשקות בהמתו - משקה אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל - אסור. במה דברים אמורים – שאין מכירו, אבל מכירו – אסור [12].'

איני! והאמר רב הונא אמר רבי חנינא: 'מעמיד אדם בהמתו על גבי עשבים [13] בשבת [14], אבל לא על גבי מוקצה בשבת [15]' [16]!

דקאים לה באפה [17], ואזלא היא ואכלה [18].

אמר מר במה דברים אמורים - שאין מכירו, אבל מכירו – אסור; הא רבן גמליאל מכירו הוה [19]!?

אמר אביי: שלא בפניו הוה [20].

רבא אמר: אפילו תימא בפניו: נר לאחד נר למאה [21].

מיתיבי: אמר להן רבן גמליאל: הואיל ושלא בפנינו עשאו - נרד בו [22]!?

אימא: 'הואיל ועשאו - נרד בו' [23].

תא שמע: 'עיר שישראל ונכרים דרין בתוכה, והיתה בה מרחץ המרחצת בשבת, אם רוב נכרים – מותר לרחוץ בה מיד [24]; אם רוב ישראל - ימתין בכדי שיחמו חמין [25]' [26]!

התם, כי מחממי - אדעתא דרובא מחממי [27].

תא שמע: נר הדלוק במסיבה [28], אם רוב נכרים - מותר להשתמש לאורה, אם רוב ישראל – אסור [29]; מחצה על מחצה – אסור [30]?


עמוד ב

אדעתא דרובא מדלקי [31]. [32]

שמואל איקלע לבי אבין תורן [33], אתא ההוא נכרי אדליק שרגא. אהדרינהו שמואל לאפיה; כיון דחזא דאייתי [34] שטר וקא קרי, אמר: "אדעתא דנפשיה הוא דאדליק" - אהדרינהו איהו לאפיה גבי שרגא.

הדרן עלך כל כתבי



שבת פרק שבעה עשר כל הכלים

משנה:

כל הכלים [35] ניטלין בשבת ודלתותיהן [36] עמהן, אף על פי שנתפרקו [37] [38], שאינן דומין לדלתות הבית [39], לפי שאינן מן המוכן [40].

נוטל אדם קורנס [41] לפצע בו את האגוזין, קרדום – לחתוך בו את הדבילה [42], מגירה [43] - לגור בה את הגבינה [44], מגריפה [45] - לגרוף בה את הגרוגרות [46], את הרחת [47] ואת המלגז [48] - לתת עליו [49] לקטן, את הכוש [50] ואת הכרכר [51] - לתחוב בו [52], מחט של יד [53] - ליטול בו את הקוץ, ושל סקאים [54] - לפתוח בו את הדלת [55].

גמרא:

כל הכלים ניטלין ואף על פי שנתפרקו בשבת, ולא מיבעיא בחול [56]? אדרבה, בשבת - מוכנין על גבי אביהן, [57] בחול - אין מוכנין על גבי אביהן!

אמר אביי, הכי קאמר: כל הכלים ניטלין בשבת ודלתותיהן עמהן, אף על פי שנתפרקו בחול - ניטלין בשבת [58].

תנו רבנן: 'דלת של שידה ושל תיבה ושל מגדל – נוטלין [59], אבל לא מחזירין; ושל לול [60] של תרנגולים - לא נוטלין ולא מחזירין [61]'. בשלמא של לול של תרנגולים - קסבר: כיון דמחברי בארעא - יש בנין בקרקע, יש סתירה בקרקע; אלא של שידה ושל תיבה ושל מגדל מאי קסבר [62]?: אי קסבר יש בנין בכלים [63] - [64] יש סתירה בכלים [65], ואי אין סתירה בכלים - אין בנין בכלים!

אמר אביי: לעולם קסבר יש בנין בכלים ויש סתירה בכלים – ו'שניטלו' קאמר [66].

אמר לו רבא: [שתי תשובות בדבר]: חדא: דניטלין קתני, ועוד: מאי אבל לא מחזירין [67]?

אלא אמר רבא: קסבר אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים [68], ו[69] גזירה [70] שמא יתקע [71].

נוטל אדם קורנס [לפצע בו את האגוזין].

אמר רב יהודה: קורנס של אגוזין [72] לפצע בו את האגוזין [73], אבל של נפחין [74] – לא; קסבר: דבר שמלאכתו לאיסור - אפילו לצורך גופו [75] אסור [76].

אמר ליה רבה: אלא מעתה, סיפא, דקתני ואת הרחת ואת המלגז לתת עליו לקטן ,רחת ומלגז מי מייחדי ליה לקטן [77]?

אלא אמר רבה: קורנס של נפחין לפצע בו האגוזין. קסבר:

הערות[עריכה]

  1. ^ דקטנות היו, אבל גדולות - אדם קובע להם מקום
  2. ^ עשויות לבני אדם
  3. ^ דאמר במסכת עבודה זרה (לא,א): יין מותר בחותם אחד
  4. ^ שהיה הנכרי המביאו ירא מן הנשיא שהיה שליט על פי המלכות
  5. ^ ומשום דאיירי ר' אבא בר כהנא לעיל גבי נחש, נקט כל הני בשמיה.
  6. ^ מדרבנן
  7. ^ מבור ברשות הרבים
  8. ^ כבש עושין בספינה גדולה, לירד בו מספינה ליבשה
  9. ^ כיון דנכרי לצרכו הדליקו, ליכא למימר דבשביל ישראל אפיש
  10. ^ הא דומיא דנר הוא, כבש לאחד כבש למאה
  11. ^ את בהמתו, ואחריו דוקא נקט בכולהו, דנכרי לצורך עצמו עביד
  12. ^ קא סלקא דעתך דעביד נמי אדעתא דידיה
  13. ^ מחוברים
  14. ^ לרעות, וליכא למיגזר שמא יתלוש ויאכיל
  15. ^ שמא יטול בידו ויאכיל
  16. ^ והא נמי מוקצין נינהו לגבי טלטול, דאתמול הוו מחוברין
  17. ^ שלא תפנה למקום אחר
  18. ^ אבל הוא אינו עומד על העשבים קרוב להם, דניחוש לשמא יטול ויאכיל
  19. ^ שהרי בספינה היה בא עמו
  20. ^ כשעשאו - לא היה רבן גמליאל שם דניכוין ליה
  21. ^ כבש לאחד כבש למאה, אבל גבי עשבים, כשהוא מכירו - מרבה בשבילו
  22. ^ קשיא לרבא, דשמעינן מינה: דבפניו אסור, ואף על פי שאין כאן מרבה בשבילו
  23. ^ וטעמא לאו משום שלא בפניו הוא, אלא הכי הוה מעשה
  24. ^ למוצאי שבת
  25. ^ שלא יהנה במה שהקדימו להחם בשבת
  26. ^ וכן בכל מעשה שבת - נתנו חכמים שיעור להמתין לערב בכדי שיעשו; והא הכא דחימום לאחד חימום למאה, דבבת אחת מחממין, וקתני: 'אם רוב ישראל' דהוי דומיא דמכירו, דמסיק אדעתיה לעשות אף בשבילו - אסור, ואף על גב דשלא בפניו, וקשיא בין לאביי בין לרבא
  27. ^ ועיקר חילול השבת בשבילם; אבל נכרי וישראל, דנכרי אדעתא דנפשיה הוא דעביד - שרי, לאביי שלא בפניו, ולרבא אפילו בפניו
  28. ^ של בני אדם
  29. ^ והא הכא, דהוי דומיא דמכירו, הואיל ורובא נינהו - אסיק דעתיה להדליק אף בשבילם,
  30. ^ וקתני 'אסור'
  31. ^ הלכך ישראל עיקר
  32. ^ ומחצה על מחצה נמי ליכא למיקם עלה דמלתא, דאיכא למימר עיקר דעתיה דמדליק בשביל ישראל, ואיכא למימר: עיקר דעתיה דמדליק בשביל נכרי; אבל נכרי וישראל והמדליק עצמו משתמש לאורה - ודאי עיקר אדעתא דידיה עביד, וכיון דנר לאחד נר למאה – שרי.
  33. ^ מקום
  34. ^ ההוא דאדלקה
  35. ^ שיש להם דלתות, כגון שידה תיבה ומגדל
  36. ^ שיש להם בצדן ניטלין
  37. ^ הדלתות מן הכלים
  38. ^ בשבת
  39. ^ שאין ניטלין
  40. ^ לפי שדלתות הבית אינן מן המוכן לטלטל, שאינן כלי, אבל אלו - הן כלי אגב אביהן
  41. ^ מרטי"ל [פטיש, מקבת]
  42. ^ מאחר שעשאה עיגול - עבה היא מאד, וקשה כגבינה, וצריך קרדום לחותכה
  43. ^ כעין סכין, ויש בו פגימות הרבה
  44. ^ לחתכו ולחלקו, לפי שממהרת לחתוך דבר עב
  45. ^ וודי"ל [כלי לגרוף גחלים]
  46. ^ מן החביות
  47. ^ פאל"א [כעין את רחב]
  48. ^ כמין עתר, שקורין פורק"א [קלשון, מלגז], של ברזל, ולו שלש שיניים, ומהפכין בו קש בגורן
  49. ^ מזונות
  50. ^ פלך, פושי"ל
  51. ^ ראי"ל [מקל עץ המסייע להעברת חוט הערב באריגה]
  52. ^ לאכול בו תותים וכל פרי רך
  53. ^ מחט קטן שתופר בו בגדים
  54. ^ מחט גדולה שתופרים בה שקים
  55. ^ מי שאבד מפתחו
  56. ^ קא סלקא דעתך ואף על פי שנתפרקו – אבשבת דקתני רישא קאי, ומשמע אף על פי שננתפרקו היום מותרים ולא מיבעיא אם נתפרקו מאמש
  57. ^ מאי אף על פי שייך למתני?: הא ודאי נתפרקו בשבת איכא למישרי, משום דכי קדיש יומא הוו מוכנין לטלטל אגב אביהן
  58. ^ ואף על פי - לא ארבותא דנתפרקו בשבת קאי, אלא ארבותא דנתפרקו או בחול או בשבת קאי, ולא מיבעיא כשהן מחוברין
  59. ^ משמע מסלקין אותן בשבת מציר שלהן
  60. ^ בנין העשוי לתרנגולין
  61. ^ כדמפרש ואזיל: חזרתו - בנין ממש הוא, וסילוקו - סתירה גמורה היא
  62. ^ שמתיר סילוקו ואוסר חזרתו
  63. ^ וחזרתו = בנין
  64. ^ על כרחיך אם יש בנין
  65. ^ ואמאי נוטלין?
  66. ^ והכי קאמר: דלת של תיבה שידה ומגדל שניטלו - אין מחזירין
  67. ^ כיון דלא תנא 'נוטלין', לא שייך למיתני 'אבל'
  68. ^ הלכך נוטלין
  69. ^ ומיהו אין מחזירין =
  70. ^ מדרבנן
  71. ^ בחזקה בסכין ויתדות, והוה ליה גמר מלאכה, וחייב משום מכה בפטיש
  72. ^ המיוחד
  73. ^ הוא דקתני מתניתין דנוטלין אותו למלאכתו, משום דעיקרו למלאכת היתר
  74. ^ דעיקרו למלאכת איסור
  75. ^ שגופו צריך עוד למלאכה אחרת של היתר
  76. ^ אין מטלטלין אותו לאותה מלאכה, וכל שכן אם אין צריך לגופו אלא לפנות מקומו, דאין מטלטלין
  77. ^ בשלמא כולהו הני דמתניתין איכא לאוקמא בעשויין ומיוחדין לכך - בר מהני, דליכא דעביד להו להכי