ביאור:בבלי שבת דף סו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

המשך המשנה

ורבי יוסי אוסר [1]; ואם יש לו בית קיבול כתיתין [2] – טמא [3];

סמוכות שלו [4] טמאין מדרס [5], ויוצאין בהן בשבת [6], ונכנסין בהן בעזרה [7];

כסא וסמוכות שלו [8] טמאין מדרס, ואין יוצאין בהן בשבת [9], ואין נכנסין בהן בעזרה [10];

לוקטמין [11] - טהורין [12] ואין יוצאין בהן.

גמרא:

אמר ליה רבא לרב נחמן: היכי תנן [13]?

אמר ליה: לא ידענא.

הילכתא מאי?

אמר ליה: לא ידענא.

איתמר: אמר שמואל: אין הקיטע; וכן אמר רב הונא: אין הקיטע.

אמר רב יוסף: הואיל ואמר שמואל 'אין הקיטע', ואמר רב הונא 'אין הקיטע' - אנן נמי ניתני 'אין הקיטע'.

מתקיף לה רבא בר שירא: לא שמיע להו הא דמתני ליה רב חנן בר רבא לחייא בר רב קמיה דרב בקיטונא [14] דבי רב אין הקיטע יוצא בקב שלו - דברי רבי מאיר, ורבי יוסי מתיר ומחוי ליה רב איפוך!?

אמר רב נחמן בר יצחק: וסימנא סמך סמך [15].

ואף שמואל הדר ביה, דתנן [יבמות פ"יב מ"ב]: חלצה בסנדל שאינו שלו, בסנדל של עץ, או של שמאל בימין [16] - חליצה כשרה', ואמרינן: מאן תנא [17]? - אמר שמואל: רבי מאיר היא, דתנן הקיטע יוצא בקב שלו - דברי רבי מאיר; רבי יוסי אוסר';

ואף רב הונא הדר ביה, דתניא [תוספתא עדויות פ"א מ"יג]: 'סנדל של סיידין [18] טמא מדרס, ואשה חולצת בו, ויוצאין בו בשבת - דברי רבי עקיבא, ולא הודו לו', והתניא: הודו לו!? ואמר רב הונא: מאן הודו לו - רבי מאיר [19], ומאן לא הודו לו - רבי יוסי.

רב יוסף אמר: מאן לא הודו לו' - רבי יוחנן בן נורי, דתנן: כוורת של קש [20] ושפופרת של קנים: רבי עקיבא מטמא ורבי יוחנן בן נורי מטהר [21]'. [22]

אמר מר: סנדל של סיידין טמא מדרס - הא לאו להילוכא עבדי?

אמר רב אחא בר רב עולא: שכן הסייד מטייל בו עד שמגיע לביתו.

ואם יש לו בית קיבול כתיתין טמא:

אמר אביי: טמא טומאת מת ואין טמא מדרס [23].

רבא אמר: אף טמא מדרס.

אמר רבא: מנא אמינא לה? – דתנן [ביצה פ"ב מ"י]: 'עגלה של קטן [24] טמאה מדרס [25]'

ואביי אמר: התם סמיך עילויה , הכא לא סמיך עילויה.

אמר אביי: מנא אמינא לה? -דתניא: 'מקל של זקנים - טהור מכלום [26]' [27]!

ורבא?

התם


עמוד ב

לתרוצי סוגיא עבידא [28]; הכא - לסמוך עילויה הוא דעבידא, וסמיך עליה!

טמאין מדרס ואין יוצאין בהן בשבת ואין נכנסין בהן לעזרה: תני תנא קמיה דרבי יוחנן: נכנסין בהן לעזרה; אמר ליה: אני שונה אשה חולצת בו [29], ואת אמרת 'נכנסין'? תני אין נכנסין בהן לעזרה!

לוקטמין טהורה:

מאי 'לוקטמין'?

אמר רבי אבהו: חמרא דאכפא [30];

רבא בר פפא אמר: קשירי [31]; [32]

רבא בר רב הונא אמר: פרמי [33].

משנה:

הבנים יוצאין בקשרים [34] , ובני מלכים בזוגין [35] - וכל אדם, אלא שדברו חכמים בהווה.

גמרא:

מאי קשרים?

אמר אדא מרי [36] אמר רב נחמן בר ברוך אמר רב אשי בר אבין אמר רב יהודה: קשורי פואה [37];

אמר אביי: אמרה לי אם: תלתא מוקמי [38], חמשה מסו [39], שבעה - אפילו לכשפים מעלי!

אמר רב אחא בר יעקב: והוא דלא חזי ליה שמשא וסיהרא, ולא חזי מיטרא, ולא שמיע ליה קול ברזלא וקל תרנגולתא וקל ניגרי [40];

אמר רב נחמן בר יצחק: נפל פותא בבירא [41]: [42] מאי איריא בנים? אפילו בנות נמי! מאי איריא קטנים? אפילו גדולים נמי!

אלא מאי קשרים? - כי הא, דאמר אבין בר הונא אמר רב חמא בר גוריא: בן שיש געגועין על אביו [43]- נוטל רצועה ממנעל של ימין וקושר לו בשמאלו.

אמר רב נחמן בר יצחק: וסימניך תפילין [44]; וחילופא סכנתא [45].

אמר אבין בר הונא אמר רב חמא בר גוריא: סחופי כסא אטיבורי [46] בשבתא שפיר דמי.

ואמר אבין בר הונא אמר רב חמא בר גוריא: מותר לסוך [47] שמן ומלח בשבת, כי הא: דרב הונא מבי רב, ורב מבי רבי חייא, ורבי חייא מבי רבי [48], כי הוו מיבסמי [49] - מייתי משחא ומילחא ושייפי להו לגוייתא דיָדַייהו [50] וגוייתא דכרעייהו, ואמרי: "כי היכי דציל הא מישחא [51] - ליציל חמריה דפלניא בר פלניתא", ואי לא - מייתי שיעא דדנא [52] ושרי ליה במיא, ואמר: "כי היכי דליציל האי שיעא [53] - ליציל חמריה דפלניא בר פלניתא".

ואמר אבין בר הונא אמר רב חמא בר גוריא: מותר לחנק בשבת [54].

ואמר אבין בר הונא אמר רב חמא בר גוריא: לפופי ינוקא בשבתא [55] - שפיר דמי.

רב פפא מתני 'בנים' [56], רב זביד מתני 'בן' [57]:

רב פפא מתני בנים [58], ותרוייהו מתני להו באבין בר הונא; רב זביד מתני 'בן'; קמייתא מתני באבין בר הונא, והאי מתני לה ברבה בר בר חנה, דאמר רבה בר בר חנה: לפופי ינוקא בשבתא שפיר דמי.

אמר אביי: אמרה לי אם: כל מנייני [59] - בשמא דאימא [60], וכל קטרי – בשמאלא.

ואמר אביי: אמרה לי אם: כל מנייני דמפרשי [61] - כדמפרשי [62], ודלא מפרשי - [63] ארבעין וחד זימני.

תנו רבנן: 'יוצאין באבן תקומה [64] בשבת; משום רבי מאיר אמרו: אף במשקל אבן תקומה [65], ולא שהפילה אלא שמא תפיל [66], ולא שעיברה [67], אלא שמא תתעבר ותפיל.'

אמר רב יימר בר שלמיא משמיה דאביי: והוא דאיכוון ואיתקל [68].

בעי אביי: משקל דמשקל מאי?

תיקו.

ואמר אביי: אמרה לי אם: לאשתא בת יומא [69] - לישקול זוזא חיוורא [70] וליזיל למלחתא [71], וליתקול מתקליה מילחא ולצייריה בחללא דבי צואר [72] בנירא ברקא [73], ואי לא - ליתוב אפרשת דרכים [74], וכי חזי שומשמנא גמלא [75] דדרי מידי [76] לישקליה [77] ולישדייה בגובתא דנחשא [78] וליסתמיא באברא [79], וליחתמי בשיתין גושפנקי [80], ולברזוליה [81] ולידריה [82] ולימא ליה [83]: "טעונך עלי וטעונאי [84] עלך!".

אמר ליה רב אחא בריה דרב הונא לרב אשי: ודילמא איניש אשכחיה ואיפסק ביה [85]? אלא לימא ליה "טעונאי וטעונך – עלך", ואי לא - לישקול כוזא חדתא [86] וליזיל לנהרא ולימא ליה "נהרא נהרא! אוזפן [87] כוזא דמיא לאורחא דאיקלע לי!" וליהדר שב זימני על רישיה [88] ולשדיין לאחוריה, ולימא ליה "נהרא נהרא! שקול מיא דיהבת לי דאורחא דאיקלע לי ביומיה אתא וביומיה אזל"!

אמר רב הונא:

הערות[עריכה]

  1. ^ דלאו תכשיט הוא
  2. ^ שנחקק בו כדי קיבול כתיתין של בגדים רכין ומוכין להניח ראש שוקו עליהן
  3. ^ מקבל טומאת מגע; אבל אם אין לו אלא בית קבול ראש שוקו ואינו מניח שם כתיתין - לאו בית קבול לטומאה, והוה ליה כפשוטי כלי עץ, ו'דומיא דשק' בעינן: שקבול שלו עשוי לטלטל על ידו מה שנותנין לתוכו, אבל שוקו אינו מיטלטל על גבי הכלי
  4. ^ סמוכות של קיטע: יש קיטע בשתי רגליו מהלך על שוקיו ועל ארכובותיו ועושה סמוכות של עור לשוקיו
  5. ^ אם זב הוא; דהא לסמיכת גופו עביד, ומדרס הזב עושה אב הטומאה
  6. ^ דתכשיט דידיה הוא
  7. ^ דאף על גב דתנן (ברכות נד.) לא יכנס אדם להר הבית במנעלו - הני לאו מנעל נינהו: דלאו בראש רגלו הן
  8. ^ יש קיטע שיבשו וכווצו גידי שוקיו, ואפילו על ארכובותיו אינו יכול לילך, ועושין כמין כסא נמוך ויושב עליו; וכשהוא מהלך - נסמך על ידיו בספסלים קטנים, ועוקר גופו מן הארץ ונדחף לפניו וחוזר ונח על אחוריו, והכסא קשור לו מאחוריו; סמוכות של אותו קיטע: עושה לה סמוכות של עור או של עץ לראשי שוקיו או רגליו התלויין, וכשהוא נשען על ידיו ועוקר עצמו - נשען גם על רגליו קצת
  9. ^ רבותינו אומרים מפני שאינם צריכין לו כל כך, ולא נהירא לי טעמא, ואיכא למימר דאיידי דתלו ולא מנחי אארעא - זימנין דמשתלפי
  10. ^ דמנעל נינהו
  11. ^ טלמשק"א [מסכה] נעשין לשחוק להבעית תינוקות
  12. ^ מלקבל טומאה: דאינו לא כלי תשמיש ולא תכשיט
  13. ^ 'הקיטע יוצא ורבי יוסי אוסר'? או 'אין הקיטע יוצא ורבי יוסי מתיר'
  14. ^ חדר קטן של בית המדרש
  15. ^ רבי יוסי אוסר: שתי תיבות שיש בהן סמך סמך זו אצל זו
  16. ^ סנדל של שמאל נעל בימין, וחלצה; דחליצה בימין הוא, דגמר 'רגל' 'רגל' ממצורע
  17. ^ דסנדל של עץ חשיב נעלו
  18. ^ מוכרי סיד, וכשמתעסקין בו - נועלין אותו, ושל עץ הוא מפני שהסיד שורף את העור
  19. ^ דאמר 'הקיטע יוצא בקב שלו'
  20. ^ זנבות השבלים
  21. ^ דלאו אורחא לעשות מקש אלא מקנים, ומנעל נמי לא אורחיה מעץ אלא מעור
  22. ^ זה לשון רבותי; ולי נראה סנדל של סיידין - של קש הוא, ורבי יוחנן בן נורי מטהר בכלי קש דלאו עץ נינהו, ורבי עקיבא כעץ חשיב להו, דקשין הן.
  23. ^ דלא מסתמיך עליה; הא דנקט 'טומאת מת' - הוא הדין לכל טומאת מגע, אלא משום דאמר 'אין טמא מדרס' - שהוא אב הטומאה - נקט נמי 'טומאת מת', והכי קאמר: נעשה אב הטומאה על ידי מת: דכלי עץ שיש לו בית קבול הוא, ומקבל כל טומאת מגע ואהל, ועל ידי כל הטומאות הוא נעשה ראשון, ועל ידי מת - שהוא אבי אבות הטומאה - נעשה אב הטומאה, ואין נעשה אב הטומאה על ידי מדרס; דקסבר לאו לסמיכה עבידי אלא לתכשיט, ואומרים לו "עמוד ונעשה מלאכתנו"
  24. ^ לצחק בה ולטלטלו עליה
  25. ^ הואיל ופעמים שיושב עליה; והאי נמי, זימנין דמסתמיך עליה
  26. ^ לא מדרס ולא שאר טומאה: לא מטמא מדרס משום דלאו לסמיכה עביד, שעל רגלו מהלך ואף על גב דמיסתמיך עליה לפרקים, ושאר טומאה נמי לא: דפשוטי כלי עץ הוא; אלמא אף על גב דזימנין דמסתמיך עליה, הואיל ועיקר עשייתה אינה לכך - אינה טמאה מדרס
  27. ^ ואין לומר משום דפשוט הוא יהא טהור ממדרס, דלא הוזכרה טהרת פשוטי כלי עץ אלא לטומאת מגע ואהל, דטעמא משום דאיתקש לשק הוא, וגבי מת ושרצים הויא היקישא
  28. ^ לתקן פסיעותיו ולזקוף קומה, מפני שרגליו ושוקיו רותתות, ולא לסמיכת כל גופו
  29. ^ אלמא נעל קרינא ביה
  30. ^ חמור הנישא בכתפיים, הליצנים עושין אותו, ונראה כמי שרוכב עליו; ובמקומנו נקרא ארדפיס"א
  31. ^ אשקצ"ש [קביים] שמהלכין בהם במקום טיט
  32. ^ וקשיא לי: נהי דטהורין מטומאת מגע, דפשוטי כלי עץ נינהו, אבל מן המדרס למה טהורין?
  33. ^ טלמוסא הנקשרת על הפרצוף להבעית הבנים קטנים
  34. ^ מפרש בגמרא
  35. ^ אישקליט"ש של זהב לנוי
  36. ^ כך שמו
  37. ^ גרנצ"א קושרים בקשרים ותולין בצואר לרפואה; ולא ידעתי לאיזה חולי
  38. ^ מעמידין החולי שלא יגדל
  39. ^ מתרפאין
  40. ^ פסיעות
  41. ^ נפל רפואת הפואה בבור דאין אדם נזהר בכל אלו
  42. ^ לרב יהודה פריך: אי קישורין דמתניתין לרפואת חולי נינהו
  43. ^ ברמור"ט; מגעגע עליו ואינו יכול ליפרד ממנו, ורפואה זו לא שייכא בנקבות, שאין האב מחבבן כל כך מתחילתן שיהיו מגעגעין עליו
  44. ^ שיד ימינו קושרתו לשמאלו; זהו סימן לגירסא
  45. ^ שמגעגע יותר מדאי
  46. ^ כוס שיש בו הבל, כגון שעירו ממנו מים חמין וכופהו על הטיבור למי שחש במעיו, ואוחז הכוס את הבשר ומושך אליו את המעיים ומושיבן במקומן
  47. ^ בכפות ידיו ורגליו
  48. ^ דרב הונא מבי רב - שהיה בא מבי רב, שהוא רבו, וכן רב מבי רבי חייא ורבי חייא מבי רבי
  49. ^ שכורין: שהיו משקין את התלמידים, ואלו - מפני שחשובין הן - היו עושין להן דבר להפג את יינן
  50. ^ תוכי ידיהם, דהיינו כף
  51. ^ שהולך ונעשה צלול כל שעה מחום הבשר
  52. ^ מגופת החבית
  53. ^ מחמת המים
  54. ^ מי שנפרקה חוליא של מפרקת צוארו ונופלת בגרונו - תולין אותו בראשו שיהא צוארו נפשט, ודומה לחניקה
  55. ^ לכורכו בבגדים, וקושרו בחגורה רחבה, ומתיישבין פרקי אבריו שהן רכין, ונשמטין בחבלי הלידה, וקורין אנמלטויי"ר בלע"ז
  56. ^ שתי שמועות דאיירי בקטנים היה שונה בשם רבי אבא בר הונא משמיה דרב חמא בר גוריא
  57. ^ חדא שמעתא דאיירי בקטן מתני בשמיה
  58. ^ געגועין ולפופי
  59. ^ כל לחישות; ומפני שכופלין אותן - יש שלש פעמים ויש יותר - קרי להו 'מנייני'
  60. ^ 'פלוני בן פלונית'
  61. ^ כל לחשים שמפורש מניין כמה פעמים שיאמרו ויכפלו אותו
  62. ^ כופלין אותו כפי מניינו
  63. ^ סתם כפילתן
  64. ^ אבן שנושאות אותה נשים עוברות שלא יפילו וקורין לה קוטאנ"א בלע"ז
  65. ^ שום דבר ששקלוהו כנגדה
  66. ^ ולא תאמר שלא התירו לצאת בה אלא לאשה שעלולה להפיל עוברה: שהפילה כבר עובר אחר
  67. ^ שידוע לה שהיא מעוברת
  68. ^ שנמצא החפץ מאליו למשקל האבן, ולא שחיסרו ממנו או הוסיפו עליו לכוונו
  69. ^ שאחזתו בכל יום
  70. ^ צרוף וחדש
  71. ^ למקום שריפת המים שעושין נגרים על שפת הים להמשיך מים לבריכות רחבות העשויות לכך, וכשנתמלאו - סותם החריצין, והשמש שורף את המים שמלוחין הן ונעשה מלח
  72. ^ תחת גרונו כנגד מפתחי חלוקו; לשון רבינו הלוי
  73. ^ ליצ"א [ניר] של שער
  74. ^ מקום ששני דרכים מתפרשים
  75. ^ נמלה גדולה
  76. ^ שטוען כלום
  77. ^ לשומשמנא
  78. ^ כמין קנה של נחשת
  79. ^ יסתום פיה בעופרת
  80. ^ חותמות; ולאו דוקא שיתין נקט, ולאו דוקא חותמות של צורה, אלא סתימות הרבה זו על זו: שעוה על העופרת ושוב זפת ושוב טיט
  81. ^ ינענענו
  82. ^ ישאנו
  83. ^ לשומשמנא
  84. ^ החולי שלי
  85. ^ חולי כזה שזה עושה, וכי אמר ליה "טעונך עלי" זהו חולי של חברו
  86. ^ כלי חרס קטן חדש
  87. ^ הלוני
  88. ^ יקיפנו סביבות ראשו