ביאור:בבלי שבת דף ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

בבא דרישא 'פטור' ו'מותר' לא קתני [1], אלא בבא דסיפא, דפטור אבל אסור [2] – קשיא [שיש שנים עשרה מקרים].

מי איכא בכולי שבת פטור ומותר? והאמר שמואל: כל פטורי דשבת - פטור אבל אסור, בר מהני תלת דפטור ומותר: צידת צבי, וצידת נחש, ומפיס [3] מורסא [4]! [5]

כי איצטריך ליה לשמואל פטורי [6] דקא עביד מעשה [7]; פטורי דלא קא עביד מעשה איכא טובא [8].

מכל מקום תרתי סרי הויין?

פטורי דאתי בהו לידי חיוב חטאת קא חשיב [9], דלא אתי בהו לידי חיוב חטאת - לא קא חשיב [10].

שניהן פטורין? והא אתעבידא מלאכה מבינייהו? [עיין תוספות]

תניא: 'רבי אומר (ויקרא ד כז) [ואם נפש אחת תחטא בשגגה] מעם הארץ בַּעֲשוֹתָהּ [אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם] [11]: העושה את כולה ולא העושה את מקצתה [אולי הדרש על פי המפיק באות ה, כלומר: בעשותו אותה, כולה, בשלמות]: יחיד ועשה אותה – חייב; שנים ועשו אותה – פטורין.'

איתמר נמי: אמר רבי חייא בר גמדא: נזרקה מפי חבורה, ואמרו: ' בַּעֲשׂתָהּ' - יחיד שעשאה חייב, שנים שעשאוה פטורין.

בעי מיניה רב מרבי: הטעינו חבירו [12] אוכלין ומשקין [13] והוציאן לחוץ – מהו? עקירת גופו [14] כעקירת חפץ ממקומו דמי, ומיחייב? או דילמא לא?

אמר ליה: חייב, ואינו דומה לידו [15]; מאי טעמא? גופו נייח [16], ידו לא נייח [17]. [18] [עיין תוספות ד"ה מאי טעמא]


עמוד ב

אמר ליה רבי חייא לרב: בר פחתי [19]! לא אמינא לך כי קאי רבי בהא מסכתא לא תשייליה במסכתא אחריתי דילמא לאו אדעתיה [20]! דאי לאו דרבי גברא רבה הוא – כספתיה, דמשני לך שינויא דלאו שינויא הוא, השתא מיהת שפיר משני לךע"א, דתניא: 'היה טעון אוכלין ומשקין מבעוד יום [21] והוציאן לחוץ משחשיכה - חייב לפי שאינו דומה לידו [22]'.

אמר אביי: פשיטא לי [23]: ידו של אדם [24] אינה לא כרשות הרבים ולא כרשות היחיד [25]: כרשות הרבים לא דמיא מידו דעני [26], כרשות היחיד לא דמיא [27] מידו דבעל הבית [28];

בעי אביי: [29] ידו של אדם מהו שתעשה ככרמלית [30]?: מי קנסוה רבנן לאהדורי לגביה [31] או לא?

תא שמע: היתה ידו מלאה פירות והוציאה לחוץ, תני חדא אסור להחזירה, ותני אידך מותר להחזירה; מאי? לאו בהא קמיפלגי: דמר סבר ככרמלית דמיא ומר סבר לאו ככרמלית דמיא?

לא! דכולי עלמא ככרמלית דמיא, ולא קשיא: כאן למטה מעשרה [32], כאן למעלה מעשרה [33];

ואיבעית אימא: אידי ואידי למטה מעשרה, ולאו ככרמלית דמיא [34], ולא קשיא: כאן [35] מבעוד יום, כאן [36] משחשיכה: מבעוד יום לא קנסוה רבנן [37], משחשיכה [38] קנסוה רבנן [39].

אדרבה, איפכא מסתברא!: מבעוד יום, דאי שדי ליה לא אתי לידי חיוב חטאת - ליקנסוהו רבנן; משחשיכה, דאי שדי ליה אתי בהו לידי חיוב חטאת - לא ליקנסוהו רבנן! [40]

ומדלא קא משנינן הכי [41] - תפשוט [42] דרב ביבי בר אביי [43], דבעי רב ביבי בר אביי: הדביק פת בתנור [44] התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי חיוב חטאת [45] או לא התירו [46]? תפשוט דלא התירו!

הא - לא קשיא, ותפשוט;

ואיבעית אימא לעולם לא תפשוט ולא קשיא: כאן בשוגג כאן במזיד: בשוגג לא קנסוה רבנן, במזיד קנסוה רבנן; [47]

ואיבעית אימא: אידי ואידי בשוגג, והכא בקנסו שוגג אטו מזיד קמיפלגי: מר סבר קנסו שוגג אטו מזיד, ומר סבר לא קנסו שוגג אטו מזיד;

ואיבעית אימא: לעולם לא קנסו, ולא קשיא: כאן לאותה חצר

הערות[עריכה]

  1. ^ העני חייב ובעל הבית פטור, ובעל הבית חייב והעני פטור: דפטור מחטאת ומותר לכתחלה, דהא לאו עקירה עבד ולא הנחה עבד, שהאחר הניחה בידו
  2. ^ פטור מחטאת אבל אסור מדבריהם לכתחלה
  3. ^ עוצר שתפתח ותצא הליחה
  4. ^ קויסטור"א [אוצר לועזי רש"י: פצע מזוהם, כוויה [כנראה הכוונה לכוויה שיש בה בועות שפותחים אותם להקל את הכאב]]
  5. ^ כולהו בפרק 'רבי אליעזר אומר האורג', בסיפיה; והתם מפרש טעמייהו: מנא ליה בהו דפטור ומותר.
  6. ^ לאשמעינן דפטור ומותר
  7. ^ בהנך דאית בהו מעשה - כגון הני תלת, ותו ליכא
  8. ^ כגון הנך דבבא דרישא
  9. ^ כגון עקירות, שהן תחלת המלאכה, דאיכא למגזר דילמא גמר לה
  10. ^ אבל הנחות לא מצי למיתי לידי חיוב חטאת, דהא ליכא עקירה גבי האי; ו'ארבע' דקתני - בכל חד תרתי דחיובא ועקירה דפטורא, דתרתי נינהו: פשט העני ידו מלאה לפנים - הא חדא; או שנתן לתוכה בעל הבית וידו של עני היתה ריקנית - הא תרתי; וכן באידך; ורבותי' אומרים: פשיטות יד לפנים [לגבי שניהם] בין מלאה בין ריקנית - היא תחלת המעשה, וההוא - הוא דקחשיב דהוו להו תרתי בעני ותרתי בבעל הבית; כל חיוב ופטור במסכת שבת - בחטאת קאי, ובשוגג
  11. ^ גבי חטאת כתיב
  12. ^ שהיא גופו ברשות היחיד והטעינו חבירו, דאיהו גופיה לא עקר מידי
  13. ^ אורחא דמילתא נקט: דבר הצריך לשבת, ודרך בני אדם להתעסק בהן בשבת
  14. ^ שעקר את רגליו מן הבית לאחר שנטען
  15. ^ הפשוטה לפנים וגופו לחוץ ונתן בעל הבית לתוכה, דפטר ביה תנא דמתניתין אף לעני שהוציאה
  16. ^ על גבי קרקע, והויא עקירה
  17. ^ הלכך כי הוציאה - לא עקר מידי, ואין דרך הוצאה בלא עקירה והנחה
  18. ^ לשון אחר: ידו בתר גופו גרירא - לא גרסינן, דיתירא היא.
  19. ^ בן גדולים
  20. ^ כלומר: שאין לִבּוֹ למסכת זו, שמא יתבייש
  21. ^ דהיינו דומיא דהטעינו חברו בשבת, דהכא והכא ליכא עקירה דאיסור גביה
  22. ^ הפשוטה לפנים וגופו לחוץ ונתן חברו לתוכה
  23. ^ ממתניתין
  24. ^ הפשוטה לרשות אחרת
  25. ^ אינה נזרקת אחר גופו לגמרי להיות כרשות שהוא עומד בה, בין שהוא רשות היחיד בין שהוא רשות הרבים
  26. ^ דקתני מתניתין דכי נטל בעל הבית מתוכה - פטור
  27. ^ אם פשוטה לרשות הרבים
  28. ^ דקתני: נטל עני מתוכה - פטור
  29. ^ השתא דחזינן דלאו בתר גופו שדינן לה לענין איחיובי מדאורייתא, אלמא איפלוג רשותא
  30. ^ מי אחמור עלה רבנן למיהוי כרמלית: דהיכא דהושיט ידו מלאה לרשות אחרת - לא יחזירנה אצלו ותהא כך פשוטה עד שתחשך, דכיון דלאו בתר גופו גרירא - נעשית לה רשות אחרת מדרבנן, דגזור רשות מדבריהם לשבת: שאסור להכניס ולהוציא ממנו לרשות היחיד ולרשות הרבים, ושמו 'כרמלית', כדתניא (בפרקין דף ו.) 'ארבע רשויות לשבת'; 'כרמלית' - לשון יערו וכרמלו (ישעיהו י יח) שאינו לא הילוך תמיד לרבים, ולא תשמיש רשות היחיד
  31. ^ הואיל והתחיל בה באיסור
  32. ^ למטה מעשרה טפחים - רשות הרבים הוא, קנסוה רבנן ושויוה כרמלית דלא ליהדרה
  33. ^ דאויר – 'מקום פטור' הוא, כדתנן ב'הזורק' (לקמן ק.) 'הזורק ארבע אמות בכותל למעלה מעשרה טפחים - כזורק באויר ופטור, דלא הוי רשות הרבים למעלה מעשרה, הלכך לא קנסוה: דלאו איסורא עביד
  34. ^ למהוי רשות לעצמה
  35. ^ הושיטה
  36. ^ הושיטה
  37. ^ הושיטה מבעוד יום - מחזירה משתחשך, דלאו רשות לעצמה היא, אלא בתר גופו גרירא
  38. ^ הושיטה משחשיכה
  39. ^ ולא שתהא רשות לעצמה, דאם כן אף מבעוד יום מיתסרא, אלא קנסא בעלמא
  40. ^ כלומר: היכא דהושיטה מבעוד יום שאם תאסרנה להחזירה וישליך מידו החפץ כדי להקל טרחו לא אתי לידי חיוב חטאת: דלא הוי עקירה בשבת אלא הנחה לחודיה, ואיסורא דרבנן הוא דאיכא, דעשה מקצתה, וכדתנן שניהן פטורין, אבל אסורין קנסוה רבנן שלא יחזירנה; אבל היכא דהושיטה משחשכה, דאי שדי ליה מידו על ידי קנס שתאסרנו להחזירה - נמצא מתחייב חטאת אם שוגג הוא, דעביד ליה עקירה והנחה - לא קנסוה רבנן, דמוטב שלא נקנסנו משנגרום לבא לידי חילול שבת דאורייתא!
  41. ^ ומדלא חיישת להכי
  42. ^ בעיא
  43. ^ דלא נמנעו חכמים מלהעמיד דבריהם מפני חשש שמא לא יעמוד האדם בהם ויעשה איסור חמור
  44. ^ בשבת בשוגג ונזכר שהוא שבת קודם שתאפה, וקיימא לן (לקמן דף קיז:) דרדיית הפת - שבות היא, שהיא חכמה ואינה מלאכה
  45. ^ את האיסור מדבריהם, וירדנה קודם שתאפה ויתחייב משום אופה, שהוא אב מלאכה
  46. ^ או לא התירו לרדותה ולהוציאה מן התנור
  47. ^ ודרב ביבי לא תפשוט מהכא לא לאיסור ולא להיתר, דהאי דלא קנסוה בשוגג - לאו משום חששא דדילמא שדי להו מידיה הוא, אלא משום דלא עבד איסורא במזיד, וחזרת ידו אינה אפילו שבות אי לא משום קנסא, והכא לא קניס; אבל רדיית הפת - שבות הוא, ונגזרה במנין, ומשום קודם שיבא לידי חיוב חטאת לא בטלו גזירתם; ולאיסור נמי לא תפשוט מדקנסו במזיד: דהתם ליכא למיחש דילמא לישדינהו שיתחייב מיתת בית דין, אבל הכא - אי קנסינן ליה מלרדות - על כרחיך יתחייב מיתת בית דין!