ביאור:בבלי שבת דף צב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

דאי בעי מפקע [1] ליה ושקיל [2]!

בנסכא [3].

[4] וכיון דאיכא שנצין [5] - מפיק ליה עד פומיה ושרי ושקיל ושנצין אגידי מגואי [6]!?

דליכא שנצין

ואיבעית אימא: דאית ליה, ומכרכי עילויה [7].

וכן אמר רבא: לא שנו אלא בקופה מלאה קישואין ודלועין, אבל מלאה חרדל – חייב; אלמא קסבר אגד כלי לא שמיה אגד.

אביי אמר: אפילו מלאה חרדל – פטור, אלמא קסבר אגד כלי שמיה אגד;

קם אביי בשיטתיה דרבא, קם רבא בשיטתיה דאביי [8], ורמי דאביי אדאביי ורמי דרבא אדרבא, דאיתמר: 'המוציא פירות לרשות הרבים: אביי אמר: ביד – חייב [9], בכלי – פטור [10]; ורבא אמר: ביד – פטור [11], בכלי – חייב! [12]

איפוך ביד חייב.

והתנן 'פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה או שנתן לתוכה והכניס שניהן פטורין'?

התם למעלה משלשה [טפחים] [13], הכא למטה שלשה [14].

משנה:

המוציא בין בימינו בין בשמאלו, בתוך חיקו או על כתיפיו – חייב, שכן משא בני קהת [15];

כלאחר ידו, ברגלו, בפיו, ובמרפקו [16], באזנו, ובשערו, ובפונדתו [17] ופיה למטה [18], בין פונדתו לחלוקו, ובשפת חלוקו [19], במנעלו בסנדלו – פטור, שלא הוציא כדרך המוציאין.

גמרא:

אמר רבי אלעזר: המוציא משאוי למעלה מעשרה טפחים – חייב, שכן משא בני קהת [20].

ומשא בני קהת מנלן?

דכתיב [21]: (במדבר ג כו) [וקלעי החצר ואת מסך פתח החצר אשר] על המשכן ועל המזבח סביב [ואת מיתריו לכל עבדתו]: מקיש מזבח למשכן: מה משכן עשר אמות - אף מזבח [22] עשר אמות [23].

ומשכן גופיה מנלן?

דכתיב: (שמות כו טז) עשר אמות אורך הקרש [ואמה וחצי האמה רחב הקרש האחד] וכתיב (שמות מ יט) ויפרוש את האהל על המשכן [וישם את מכסה האהל עליו מלמעלה כאשר צוה ה' את משה], ואמר רב: משה רבינו פרשו; מכאן אתה למד גובהן של לויים = עשר אמות [24], וגמירי: דכל טונא דמידלי במוטות - תילתא מלעיל ותרי תילתי מלתחת [25], אישתכח דהוה מידלי טובא [26]!

ואיבעית אימא: [27] מארון [28], דאמר מר: ארון תשעה וכפורת טפח - הרי כאן עשר, וגמירי דכל טונא דמידלי במוטות - תילתא מלעיל ותרי תילתי מלרע, אישתכח דמלמעלה מעשר [29] הוה קאי [30].

וליגמר ממשה [31]?

דילמא משה שאני, דאמר מר [32]: 'אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה'.

אמר רב משום רבי חייא: המוציא משאוי בשבת על ראשו - חייב חטאת, שכן אנשי הוצל עושין כן [33].

ואנשי הוצל רובא דעלמא?

אלא אי איתמר - הכי איתמר: אמר רב משום רבי חייא: אחד מבני הוצל שהוציא משוי על ראשו בשבת – חייב, שכן בני עירו עושין כן.

ותיבטל דעתו אצל כל אדם?

אלא אי איתמר - הכי איתמר: המוציא משוי על ראשו – פטור,


עמוד ב

ואם תימצי לומר 'אנשי הוצל עושין כן'? - בטלה דעתן אצל כל אדם.

משנה:

המתכוין להוציא לפניו [34] ובא לו לאחריו – פטור [35];

לאחריו ובא לו לפניו – חייב; [36]

באמת אמרו: האשה החוגרת בסינר בין מלפניה ובין מלאחריה [37] – חייבת, שכן ראוי להיות חוזר [38].

רבי יהודה אומר: אף מקבלי פתקין [39].

גמרא:

מאי שנא לפניו ובא לו לאחריו דפטור: דלא אתעביד מחשבתו? לאחריו ובא לו לפניו נמי הא לא אתעביד מחשבתו!?

אמר רבי אלעזר: תברא! מי ששנה זו לא שנה זו [40].

אמר רבא: ומאי קושיא? דילמא לפניו ובא לו לאחריו - היינו טעמא דפטור: דנתכוון לשמירה מעולה ועלתה בידו שמירה פחותה [41]; [42] לאחריו ובא לו לפניו - היינו טעמא דחייב: דנתכוון לשמירה פחותה ועלתה בידו שמירה מעולה [43]!

אלא מאי קושיא? - דיוקא דמתניתין [44] קשיא:

המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור - הא לאחריו ובא לו לאחריו חייב; אימא סיפא: לאחריו ובא לו לפניו - הוא דחייב [45], הא לאחריו ובא לו לאחריו פטור! אמר רבי אלעזר: תברא! מי ששנה זו לא שנה זו!

אמר רב אשי: מאי קושיא? דילמא 'לא מיבעיא' קאמר: לא מיבעיא לאחריו ובא לו לאחריו דחייב: דאיתעבידא מחשבתו, אלא אפילו לאחריו ובא לו לפניו איצטריכא ליה: סלקא דעתך אמינא הואיל ולא איתעביד מחשבתו לא ליחייב - קא משמע לן דנתכוון לשמירה פחותה ועלתה בידו שמירה מעולה דחייב; ולאחריו ובא לו לאחריו - תנאי היא, דתניא: 'המוציא מעות בפונדתו ופיה למעלה – חייב; פיה למטה: רבי יהודה מחייב וחכמים פוטרין [46]; אמר להן רבי יהודה: אי אתם מודים בלאחריו ובא לו לאחריו שהוא חייב? ואמרו לו: ואי אתה מודה כלאחר ידו ורגלו שהוא פטור?

אמר רבי יהודה: אני אמרתי דבר אחד [47] והן אמרו דבר אחד [48]: אני לא מצאתי תשובה לדבריהם והן לא מצאו תשובה לדברי!'

מדקאמר להו אי אתם מודין, לאו מכלל דפטרי רבנן?

וליטעמיך דקאמרי ליה אי אתה מודה - מכלל דמחייב רבי יהודה [49]? והתניא לאחר ידו ורגלו - דברי הכל פטור!

אלא: לאחריו ובא לו לאחריו - דברי הכל חייב [50]; לאחר ידו ורגלו - דברי הכל פטור [51]; כי פליגי בפונדתו ופיה למטה: מר מדמי ליה לאחריו ובא לו לאחריו [52], ומר מדמי ליה לאחר ידו ורגלו [53].

באמת אמרו האשה [החוגרת בסינר בין מלפניה ובין מלאחריה – חייבת, שכן ראוי להיות חוזר]:

תנא: כל 'באמת' - הלכה היא.

רבי יהודה אומר: אף מקבלי פתקין:

תנא שכן לבלרי מלכות עושין כן [54].

משנה:

המוציא ככר לרשות הרבים – חייב;

הוציאוהו שנים – פטורין [55];

לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים – חייבין; [56]

ורבי שמעון פוטר.

גמרא:

אמר רב יהודה אמר רב, ואמרי לה אמר אביי, ואמרי לה במתניתא תנא: זה יכול [57] וזה יכול [58]: רבי מאיר מחייב [59], ורבי יהודה ורבי שמעון פוטרים [60]; זה אינו יכול וזה אינו יכול [61]: רבי יהודה ורבי מאיר מחייבים [62], ורבי שמעון פוטר [63]; זה יכול וזה אינו יכול [64] - דברי הכל חייב. [65]

תניא נמי הכי: המוציא ככר לרשות הרבים – חייב; הוציאו שנים רבי מאיר מחייב, ורבי יהודה אומר: אם לא יכול אחד להוציאו [66] והוציאו שנים – חייבין, ואם לאו [67] – פטורים [68]; ורבי שמעון פוטר';

מנא הני מילי?

דתנו רבנן [ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשתא ז מאי טעמא- מ"י]: '(ויקרא ד כז) בעשותה [ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשתה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם] - העושה את כולה ולא העושה את מקצתה; כיצד: שנים שהיו אוחזין במלגז [69] ולוגזין [70] בכרכר ושובטין בקולמוס [71] וכותבין בקנה והוציאו לרשות הרבים [72], יכול יהו חייבין: - תלמוד לומר 'בעשתה' העושה את כולה ולא העושה מקצתה;

הערות[עריכה]

  1. ^ קורע
  2. ^ שיכול לקרוע ולהוציא
  3. ^ שהן חתיכות ארוכות, וכל זמן שמקצתן בפנים - לא קנה
  4. ^ ופרכינן:
  5. ^ רצועות שקורין אשטולד"ץ [שרוכים]
  6. ^ וכיון דמצי למשקלינהו – קני; ולענין שבת לא מיחייב עד דמפיק להו לשנצין, דעל ידו הוא אגוד לרשות היחיד, שהרי לא יצאו
  7. ^ שאין יכול להוציאו בלא שנצין
  8. ^ שניהם חזרו בדבריהם והחליפום
  9. ^ משיצאו הפירות, ואף על פי שגופו ברשות היחיד, ולא אמרינן אגד גופו שמיה אגד
  10. ^ כל זמן שיש מקצת הכלי בביתו
  11. ^ דאגד גופו שמיה אגד, דידו בתר גופו גרירא
  12. ^ וקשיא אתרוייהו למה שהחליפו שיטתן!?
  13. ^ וטעמא משום דלא נח, ולא משום אגד גופה
  14. ^ דליכא למיפטריה משום הנחה, דכמונח דמי
  15. ^ בכתף ישאו (במדבר ז ט), וימין ושמאל וחיק - אורח ארעא; ובשם רבינו יצחק בר יהודה מצאתי, שאמר בשם רב האי, שמפורש בהתלמוד ירושלמי: ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטורת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה (במדבר ד טז), שמן אחד בימין, ושמן אחד בשמאל, והקטורת בחיקו, והחביתין בכתף
  16. ^ איישיל"א [בית השחי]
  17. ^ אזור חלול
  18. ^ אין דרך הוצאה בכך, אבל פיה למעלה - דרך הוצאה
  19. ^ שפה התחתונה
  20. ^ מעבירו באויר בידו, ואינו על כתפו, וגבוה מן הארץ עשרה קאמר: דאי במונח על כתפו - מתניתין היא! והא דתנן (שבת ק א): הזורק ארבע אמות בכותל למעלה מעשרה כזורק באויר - אלמא אין למעלה מעשרה רשות הרבים - דווקא זורק, אבל מעביר - חייב, דיליף מבני קהת במשכן
  21. ^ בקלעי החצר משתעי
  22. ^ גובהו
  23. ^ והוצרך לסובבו בקלעים של עשר אמות רחב; ומה אני מקיים ושלש אמות קומתו (שמות כז א) - משפת סובב ולמעלה; ומה אני מקיים וקומה חמש (שמות כז יח)? – דקלעים, משפת מזבח ולמעלה; כך מפורש בזבחים (נט,ב): שהיו הקלעים חמש עשרה אמות
  24. ^ דקא סלקא דעתך שאר הלוים נמי גביהי כמשה
  25. ^ וכיון דמזבח עשר אמות, והוא נושא בכתף, כדכתיב (במדבר ז ט) ולבני קהת לא נתן (עגלות) [כי עבדת הקדש עלהם בכתף ישאו], והלוים עשר אמות, כי מדלו ליה תילתא למעלה מראשיהן או מכתיפו
  26. ^ נמצא גבוה מן הארץ קרוב לשליש של עשר אמות, דהוו טובא טפי יותר מעשרה טפחים
  27. ^ לא גביהי לוים, ולאו ממזבח גמרינן, דשמא לוים לא גביהי אלא שבע אמות, ואין משאן דמזבח גבוה מן הארץ אלא שנים או שלשה טפחים, [אלא]
  28. ^ גמר לה רבי אלעזר
  29. ^ טובא
  30. ^ אפילו אין גובהן של לוים אלא שלש אמות כמונו - הרי שמונה עשרה טפחים, וארון אינו תלוי למטה מכתפותיהן אלא ששה טפחים ושני שלישי טפח! אישתכח דגבוה עשרה ויותר
  31. ^ שפרש המשכן, ונמצא דגובהן של לוים עשר אמות, ונילף מלוים נושאי המזבח
  32. ^ במסכת נדרים [???]
  33. ^ אנשי הוצל היו נושאין כדי מים ויין על ראשיהן, ואין אוחזין אותם בידים
  34. ^ כגון שצרר מעות בסדינו כדי שיהיו תלוין לפניו
  35. ^ דלא נתקיימה מחשבתו, והוה ליה כמתעסק ולא מתכוין
  36. ^ בגמרא מפרש טעמא;
  37. ^ סינר = כעין מכנסיים קטנים, וחוגרת אותו לצניעות, ואם תלתה בו שום דבר להוציא ובא לו לצד אחר
  38. ^ דרכו להיות חוזר סביבותיה, ומתחלתה ידעה שסופו להתהפך
  39. ^ של מלך למוסרם לרצים - אף הם חייבים בהוצאתן, אפילו לא נתקיימה מחשבתן, כגון הוציאן על מנת לתתן לרץ זה ונתנו לזה; כך לשון רבותי, ולבי מגמגם
  40. ^ תנא קמא פטר בתרוייהו, ותנא בתרא מחייב בתרוייהו
  41. ^ ואנן סהדי דלא ניחא ליה
  42. ^ אבל סיפא:
  43. ^ כל שכן דניחא ליה
  44. ^ דמצינן למידק ממתניתין
  45. ^ דעלתה בידו שמירה מעולה
  46. ^ שאין דרך הוצאה בכך
  47. ^ אי אתם מודים כו'
  48. ^ אי אתה מודה כו'
  49. ^ בתמיה: הא ודאי דברי הכל פטור, דלא מפקי אינשי הכי!
  50. ^ דיש מוציאין כן בשמירה פחותה
  51. ^ דאין מוציאין כן
  52. ^ דשמירה פחותה היא
  53. ^ דלא דמי למוציא לאחריו: דהתם משתמרים הן מן הגנבים; אבל אלו נופלין מאליהן, ואין מוציאין כן
  54. ^ בדעתו למוסרן לזה, ואין מוצאו, ודבר המלך נחוץ, ומצא אחר ומוסרו לו
  55. ^ כדילפינן: בעשותה [ןחקרא ד,כז] - יחיד ולא שנים [דומה לספרא ויקרא דבורא דחובה פרשתא ז משנה ט]
  56. ^ וטעמא מפרש בגמרא;
  57. ^ להוציאו לבדו
  58. ^ להוציאו לבדו, והוציאו שניהם
  59. ^ דלא דריש בעשותה להכי, אלא לפטור יחיד שעשה בהוראת בית דין, כדלקמן
  60. ^ ורבי יהודה פוטר דלאו אורחיה בהכי, וסתם מתניתין - רבי יהודה היא
  61. ^ דאורחייהו להוציא בשנים
  62. ^ בהא סבירא ליה לרבי יהודה כרבי מאיר
  63. ^ דיליף מקראי כדלקמן
  64. ^ והוציאו שניהן
  65. ^ ולקמן מפרש הי מינייהו חייב.
  66. ^ כלומר: כל אחד ואחד [לבדו]
  67. ^ אלא זה יכול וזה יכול
  68. ^ וממילא דבכי האי גוונא רבי מאיר מחייב
  69. ^ פורק"א [קלשון] בת שלש שיניים, ומהפכין בה תבואה בגורן, והוא 'מעמר', דהוא אב מלאכה
  70. ^ מאספין השבלין
  71. ^ דהוא 'מיסך', כדאמר בפרק 'כלל גדול' (שבת עה ב): שובט הרי הוא בכלל מיסך
  72. ^ וכל הנך 'זה יכול וזה יכול' נינהו