ביאור:בבלי שבת דף ק

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לאו היינו הנחתן ^[1];

בעי רבא: אגוז בכלי וכלי צף על גבי מים מהו?: מי אמרינן בתר אגוז אזלינן, והא נייח? או דילמא בתר כלי אזלינן, והא לא נייח?

תיקו.

שמן על גבי יין - מחלוקת רבי יוחנן בן נורי ורבנן ^[2], דתנן [טבול יום פ"ב מ"ה]: 'שמן ^[3] שצף על גבי יין ^[4] ונגע טבול יום בשמן - לא פסל אלא שמן ^[5]; רבי יוחנן בן נורי אומר: שניהם חיבור זה לזה ^[6]' ^[7].

אמר אביי: בור ברשות הרבים עמוקה עשרה ורחבה שמנה וזרק לתוכה מחצלת – חייב; חילקה במחצלת - פטור ^[8]

לאביי, דפשיטא ליה דמחצלת מבטלא מחיצה - כל שכן חוליא דמבטלא מחיצה ^[9]; לרבי יוחנן, דמיבעיא ליה חוליא - מחצלת פשיטא דלא מבטלא מחיצתה ^[10]!

ואמר אביי: בור ברשות הרבים עמוקה עשרה ורחבה ארבעה מלאה מים, וזרק לתוכה ^[11] – חייב ^[12]; מלאה פירות וזרק לתוכה – פטור ^[13], מאי טעמא? - מים לא מבטלי מחיצתא, פירות מבטלי מחיצתא.

תניא נמי הכי ^[14]: 'הזורק מן הים לאיסרטיא ^[15] ומן האיסרטיא לים – פטור; רבי שמעון אומר: אם יש ^[16] במקום שזרק ^[17] עמוק עשרה ורחב ארבעה ^[18] – חייב' ^[19].'

משנה:

הזורק ארבע אמות בכותל: למעלה מעשרה טפחים - כזורק באויר; למטה מעשרה טפחים - כזורק בארץ; הזורק בארץ ארבע אמות - חייב.

גמרא:

והא לא נח!?

אמר רבי יוחנן: בדבילה שמינה שנינו.

אמר רב יהודה אמר רב אמר רבי חייא: זרק למעלה מעשרה והלכה ונחה בחור כל שהוא - באנו למחלוקת רבי מאיר ורבנן ^[20]: לרבי מאיר, דאמר 'חוקקין להשלים' ^[21] – מיחייב ^[22], לרבנן, דאמרי 'אין חוקקין להשלים' - לא מיחייב.

תניא נמי הכי: זרק למעלה מעשרה והלכה ונחה בחור כל שהוא - רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרין.

אמר רב יהודה אמר רב: תל המתלקט ^[23] עשרה מתוך ארבע ^[24], וזרק ^[25] ונח על גביו – חייב ^[26].

תניא נמי הכי: 'מבוי ששוה לתוכו ונעשה מדרון לרשות הרבים ^[27] או שוה לרשות הרבים ^[28], ונעשה מדרון לתוכו ^[29] - אותו מבוי אינו צריך לא לחי ולא קורה ^[30]; רבי חנינא בן גמליאל אומר: תל המתלקט עשרה מתוך ארבע וזרק ונח על גביו – חייב'.

משנה:

זרק לתוך ארבע אמות ונתגלגל חוץ לארבע אמות – פטור; חוץ לארבע אמות ונתגלגל לתוך ארבע אמות ^[31] – חייב.

גמרא:

והא לא נח ^[32]!?

אמר רבי יוחנן: והוא שנח על גבי משהו ^[33].

^[34]

תניא נמי הכי: 'זרק חוץ לארבע אמות ודחפתו הרוח ^[35] והכניסתו, ואף על פי שחזרה והוציאתו – פטור; אחזתו הרוח משהו ^[36] אף על פי שחזרה והכניסתו – חייב';

אמר רבא: תוך שלשה לרבנן ^[37] צריך הנחה על גבי משהו ^[38]. ^[39]

יתיב מרימר וקאמר לה להא שמעתא. אמר ליה רבינא למרימר:

עמוד ב

לאו היינו מתניתין ^[40], ואמר רבי יוחנן 'והוא שנח על גבי משהו' ^[41]?

אמר ליה: מתגלגל קאמרת ^[42]? מתגלגל אין סופו לנוח, אבל האי - כיון דסופו לנוח ^[43] - אף על גב דלא נח כמאן דנח דמי ^[44] קא משמע לן.

משנה:

הזורק בים ארבע אמות – פטור; אם היה רקק מים ^[45] ורשות הרבים מהלכת בו - הזורק לתוכו ארבע אמות חייב;

וכמה הוא רקק מים ^[46]?

פחות מעשרה טפחים.

רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו - הזורק בתוכו ארבע אמות חייב.

גמרא:

אמר ליה ההוא מרבנן לרבא: בשלמא הילוך הילוך תרי זימני ^[47] - הא קא משמע לן: הילוך על ידי הדחק שמיה הילוך ^[48], תשמיש על ידי הדחק לא שמיה תשמיש ^[49]; אלא רקק רקק תרי זימני למה לי ^[50]?

חד בימות החמה וחד בימות הגשמים, וצריכי: דאי תנא חדא, הוה אמינא הני מילי בימות החמה, דעבידי אינשי דמסגי לאקורי נפשייהו, אבל בימות הגשמים – לא; ואי אשמעינן בימות הגשמים - דכיון דמיטנפי לא איכפת להו, אבל בימות החמה – לא.

אביי אמר: איצטריך: סלקא דעתא אמינא הני מילי היכא דלא הוי ארבע אמות ^[51], ^[52] אבל היכא דהוי ארבע אמות - אקופי מקפי ליה.

רב אשי אמר: איצטריך: סלקא דעתא אמינא הני מילי היכא דהוה ^[53] ארבעה ^[54], אבל היכא דלא הואי ארבעה - מיפסעי פסעי ליה;

ואזדא רב אשי לטעמיה, דאמר רב אשי: האי מאן דזריק ונח אגודא דגמלא ^[55] – מיחייב, שהרי רבים בוקעין בו ^[56].

משנה:

הזורק מן הים ליבשה ^[57], ומן היבשה לים, ומן הים לספינה ^[58], ומן הספינה לים, ומן הספינה לחבירתה – פטור;

ספינות קשורות זו בזו - מטלטלין מזו לזו; ^[59]

אם אינן קשורות - אף על פי שמוקפות ^[60] - אין מטלטלין מזו לזו ^[61].

גמרא:

איתמר: ספינה ^[62]: רב הונא אמר: מוציאין הימנה זיז כל שהוא ^[63], וממלא ^[64]; רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי: עושה מקום ארבעה ^[65] - וממלא:

רב הונא אמר: מוציא הימנה זיז כל שהוא וממלא, קסבר כרמלית מארעא משחינן [מודדים בחבל המדידה = המשיחה] ^[66] ואוירא ^[67] מקום פטור הוא, ובדין הוא דזיז נמי לא ליבעי, אלא כי היכי דליהוי ליה היכרא ^[68];

רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי: עושה מקום ארבעה וממלא, קסברי כרמלית - משפת מיא משחינן; מיא = ארעא סמיכתא ^[69]; אי לא עביד מקום ארבעה - קא מטלטל מכרמלית לרשות היחיד.

אמר ליה רב נחמן לרבה בר אבוה: ולרב הונא, דאמר מוציא הימנה זיז כל שהוא וממלא, זימנין דליכא עשרה ^[70] וקא מטלטל מכרמלית לרשות היחיד!

אמר ליה: גמרינן דאין 'ספינה' מהלכת בפחות מעשרה ^[71].

והא מורשא אית לה ^[72]!?

אמר רב ספרא: [אם יש חשש שהמים רדודים] גשושי אזלי קמה ^[73].

אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין: לרב חסדא ולרבה בר רב הונא, דאמרי עושה מקום ארבעה וממלא ^[74] שופכין דידיה ^[75] היכי שדי להו?: וכי תימא דשדי להו באותו מקום - מאיסי ליה ^[76]!

דשדי להו ^[77] אדפנא דספינה ^[78].

והא ^[79] איכא כחו ^[80]?

כחו בכרמלית לא גזרו.

ומנא תימרא?

דתניא [תוספתא שבת פ"י מ"יד [ליברמן]]: 'ספינה אין מטלטלין לא מתוכה לים ולא מן הים לתוכה;

הערות

^ ואם נטלו משם - לאו עקירה היא
^ לענין שבת
^ של תרומה
^ של תרומה
^ משום הכי נקט טבול יום: משום דפוסל ואינו מטמא, הלכך לא פסל אלא שמן בלבד - דלאו חיבור הוא למיהוי כחד, ואילו הוה [הנוגע] טמא - הוה מטמא ליה לשמן, ושמן פסל ליה ליין
^ דהוי כחד - ונפסל אף היין
^ ולענין שבת נמי, לרבנן הוה ליה כאגוז על גבי מים, ולרבי יוחנן [בן נורי] הוה ליה כמים על גבי מים
^ 'וזרק לתוכה מחצלת' - משום סיפא נקט ליה, דבעי למימר: חלקה במחצלת פטור, לאשמעינן דהנחת חפץ וסילוק מחיצה בהדדי - פטור, והכא סילוק מחיצה: דזיל הכא ליכא ארבעה, וזיל הכא ליכא ארבעה: דבצר ליה עובי מקום מחצלת
^ דסילוק מחיצה ודאי הוא דמבטיל לה
^ דאי נמי אמרינן סילוק מחיצה והנחת חפץ כי הדדי פטור, הכא - חייב, דלא מבטל ליה, הלכך לאו סילוק מחיצה היא
^ מרשות הרבים מידי דנייחא, כגון אבן או מים
^ ולא אמרינן 'כיון דמלא הוא - לא הוי רשות היחיד, דמבטל להו מחיצות'
^ דבטיל מחיצות כאילו מלאוה עפר
^ דמים לא מבטלי מחיצה
^ =סרטיא [כלומר:] מכרמלית לרשות הרבים
^ בים
^ גומא מיוחדת לבדה
^ רשות היחיד לעצמה היא, ולא הוי כשאר ים, אף על גב דים נמי עמוק הוא
^ וממילא שמעינן מדרבי שמעון דמים לא מבטלי מחיצה
^ דאיפליגו ב'חוקקים להשלים' בפרק קמא דיומא (יא,ב), ובעירובין (יא,ב)
^ במקום שיש כדי לחוק
^ הכא חייב, דרואין החור כאלו הוא ארבע
^ שהוא מדרון, והולך ומתלקט מעט מעט עד שמגביה
^ אמות - הרי הוא כאלו זקוף כולו, והוי רשות היחיד במקום גובהו
^ מרשות הרבים
^ ודוקא נקט 'מתוך ארבע אמות': דאי מתוך חמש - הרי הוא כשאר רשות הרבים, דניחא תשמישתיה להילוך
^ שהיה קרקע המבוי גבוה מקרקע רשות הרבים והוצרך לשפע אצל פתחו לצד רשות הרבים
^ שהיה רשות הרבים גבוה מקרקע המבוי, וכניסת המבוי נמי מן הפתח ולפנים גבוה כקרקע רשות הרבים ברחב אמה או חצי אמה
^ ואחר כך הוא נעשה מדרון לצד דופן האמצעי
^ דאותו גובה שבצד הפתח - הוה ליה מחיצה, אף על פי שהוא משפע והולך
^ לא שנפל לארץ, דאם כן לא צריכא למימר, אלא שהרוח גלגלתהו מן האויר לתוך ארבע אמות
^ חוץ לארבע, ואמאי אזלינן בתרה
^ שעמד קצת, ואחר כך נתגלגל
^ והוא הדין אם אחזתן הרוח באויר ועכבתו מעט, ואחר כך הכניסתו, דחשיב נמי הנחה אם בתוך שלשה הוא.
^ בעודו באויר
^ הרוח עכבתו במקומו מעט
^ דפליגי עליה דרבי עקיבא בזורק מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע, דלית להו קלוטה כמי שהונחה
^ לא תימא בתוך שלשה מודו, אלא אפילו תוך שלשה נמי צריך שינוח, ואם עבר רשות הרבים כולה - פטור
^ ונפקא מינה נמי לזורק ארבע אמות וכשבא לנוח והגיע לתוך שלשה נזכר שגגתו עד שלא נח - פטור, כדאמרינן במתניתין (שבת קב א): 'עד שתהא תחלתו וסופו שגגה', ולא אמרינן: עד שלא נזכר - הוה ליה מונח.
^ דקתני: חוץ לארבע אמות ונתגלגל כו' חייב
^ הא לא נח - לא, מדלא אוקמא רבי יוחנן כגון שבא לתוך שלשה
^ דבר שהרוח מגלגלו באויר קאמרת
^ ונזכר עד שלא נח
^ דהא סופו לנוח וכבר בא לתוך שלשה
^ גרביל"א [חצץ]
^ כמה עומקו, דנימא אכתי רשות הרבים הוא ולא נעשה כרמלית
^ דנקט תרי זימני רשות הרבים מהלכת בו
^ חד למימרא דאי אין רגילין להלך בו פטור, וכי רגילין להלך בו - חייב, ואף על גב דהילוך על ידי הדחק הוא
^ וחד לאשמעינן דדוקא הילוך על ידי הדחק שמיה הילוך, אבל תשמיש לרבים על ידי הדחק - כגון גומא תשעה ברשות הרבים, אף על גב דחזיא לאצנועי ביה כומתא וסודרא - לא הוי תשמיש למיהוי ההוא גומא רשות הרבים, כעמוד תשעה שהרבים מכתפין עליו, דאמרינן בפרק קמא דהוי רשות הרבים
^ לאשמעינן הילוך על ידי הדחק אחרינא
^ רחב, דלא טריחא להו מילתא לעבור בתוכו, ונוח לעבור מלהקיף ולילך לראשו שהוא כלה שם
^ הדר תניא זימנא אחריתי לאיתויי הא:
^ רשות הרבים
^ אמות, דלאו אורחיה למפסעי, אלא עברי בגויה
^ על דף שבגשר המוטל לרוחב הגשר כשאר הדפים, ומובדל מחבירו
^ ואף על גב דאיכא דמיפסעו פסעי ולא מנחי כרעייהו עלה - איכא טובא דעברי עליה
^ מכרמלית לרשות הרבים
^ מכרמלית לרשות היחיד
^ ובגמרא פריך: פשיטא!
^ סמוכות זו לזו, כמו אין מקיפין שתי חביות (ביצה לב ב)
^ דמהפסק כרמלית מיפרשי מהדדי, ואנן מוקמינן לה בגמרא שהספינות של שני בני אדם, ועל ידי עירוב מטלטל מזו לזו, הלכך: כי מיפרשי ומפסקה כרמלית - בטל עירוב
^ המפרש בספינה בים
^ מדופני הספינה על המים, להיכר בעלמא, כדמפרש ואזיל
^ מן הים ומכניס לספינה
^ חלל ארבעה מוקף מחיצות קטנות, ומחיצה תלויה מתרת במים
^ עשרה של אויר שנתנו חכמים לאיסור כרמלית, כדאמרינן בפרק קמא (שבת ז א) ותופסת עד עשרה - מקרקעית הים משחינן להו, ואוירא שהוא למעלה מעשרה ואפילו הן מים - הוי מקום פטור, הלכך: בהיתירא קא שקיל לכתחלה
^ שהוא למעלה מעשרה ואפילו הן מים
^ לכרמלית גמורה
^ עבה; וכל המים כרמלית הן
^ דליכא במים עמוקה עשרה, ואי נמי מארעא משחינן - כולה כרמלית היא
^ דכל היכא דתניא 'ספינה' ולא תני 'עריבה' - גדולה היא
^ ראש הספינה הולך ומגביה מן המים, ואפילו היו המים פחותין מעשרה - אין גוששת שם, ואם ממלא כנגד אותו מקום - מטלטל מכרמלית לרשות היחיד
^ בני אדם ממשמשים בכלונסות את עומק המים, ואין מניחין לילך הספינה אלא במקום עמוק, שמא תמהר לילך ותשכון לארץ במקום מושבה
^ אלמא: כל המים כרמלית הן
^ מים רעים, כגון רחיצת כוסות וקערות
^ המים שימלא שוב דרך אותו מקום
^ בכל מקום שירצה
^ על דופני הספינה, והן יורדין לים
^ נהי דלא זריק להדיא לים
^ מיהו מכחו הן באין לים

[1] ואם נטלו משם - לאו עקירה היא

[2] לענין שבת

[3] של תרומה

[4] של תרומה

[5] משום הכי נקט טבול יום: משום דפוסל ואינו מטמא, הלכך לא פסל אלא שמן בלבד - דלאו חיבור הוא למיהוי כחד, ואילו הוה [הנוגע] טמא - הוה מטמא ליה לשמן, ושמן פסל ליה ליין

[6] דהוי כחד - ונפסל אף היין

[7] ולענין שבת נמי, לרבנן הוה ליה כאגוז על גבי מים, ולרבי יוחנן [בן נורי] הוה ליה כמים על גבי מים

[8] 'וזרק לתוכה מחצלת' - משום סיפא נקט ליה, דבעי למימר: חלקה במחצלת פטור, לאשמעינן דהנחת חפץ וסילוק מחיצה בהדדי - פטור, והכא סילוק מחיצה: דזיל הכא ליכא ארבעה, וזיל הכא ליכא ארבעה: דבצר ליה עובי מקום מחצלת

[9] דסילוק מחיצה ודאי הוא דמבטיל לה

[10] דאי נמי אמרינן סילוק מחיצה והנחת חפץ כי הדדי פטור, הכא - חייב, דלא מבטל ליה, הלכך לאו סילוק מחיצה היא

[11] מרשות הרבים מידי דנייחא, כגון אבן או מים

[12] ולא אמרינן 'כיון דמלא הוא - לא הוי רשות היחיד, דמבטל להו מחיצות'

[13] דבטיל מחיצות כאילו מלאוה עפר

[14] דמים לא מבטלי מחיצה

[15] =סרטיא [כלומר:] מכרמלית לרשות הרבים

[16] בים

[17] גומא מיוחדת לבדה

[18] רשות היחיד לעצמה היא, ולא הוי כשאר ים, אף על גב דים נמי עמוק הוא

[19] וממילא שמעינן מדרבי שמעון דמים לא מבטלי מחיצה

[20] דאיפליגו ב'חוקקים להשלים' בפרק קמא דיומא (יא,ב), ובעירובין (יא,ב)

[21] במקום שיש כדי לחוק

[22] הכא חייב, דרואין החור כאלו הוא ארבע

[23] שהוא מדרון, והולך ומתלקט מעט מעט עד שמגביה

[24] אמות - הרי הוא כאלו זקוף כולו, והוי רשות היחיד במקום גובהו

[25] מרשות הרבים

[26] ודוקא נקט 'מתוך ארבע אמות': דאי מתוך חמש - הרי הוא כשאר רשות הרבים, דניחא תשמישתיה להילוך

[27] שהיה קרקע המבוי גבוה מקרקע רשות הרבים והוצרך לשפע אצל פתחו לצד רשות הרבים

[28] שהיה רשות הרבים גבוה מקרקע המבוי, וכניסת המבוי נמי מן הפתח ולפנים גבוה כקרקע רשות הרבים ברחב אמה או חצי אמה

[29] ואחר כך הוא נעשה מדרון לצד דופן האמצעי

[30] דאותו גובה שבצד הפתח - הוה ליה מחיצה, אף על פי שהוא משפע והולך

[31] לא שנפל לארץ, דאם כן לא צריכא למימר, אלא שהרוח גלגלתהו מן האויר לתוך ארבע אמות

[32] חוץ לארבע, ואמאי אזלינן בתרה

[33] שעמד קצת, ואחר כך נתגלגל

[34] והוא הדין אם אחזתן הרוח באויר ועכבתו מעט, ואחר כך הכניסתו, דחשיב נמי הנחה אם בתוך שלשה הוא.

[35] בעודו באויר

[36] הרוח עכבתו במקומו מעט

[37] דפליגי עליה דרבי עקיבא בזורק מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע, דלית להו קלוטה כמי שהונחה

[38] לא תימא בתוך שלשה מודו, אלא אפילו תוך שלשה נמי צריך שינוח, ואם עבר רשות הרבים כולה - פטור

[39] ונפקא מינה נמי לזורק ארבע אמות וכשבא לנוח והגיע לתוך שלשה נזכר שגגתו עד שלא נח - פטור, כדאמרינן במתניתין (שבת קב א): 'עד שתהא תחלתו וסופו שגגה', ולא אמרינן: עד שלא נזכר - הוה ליה מונח.

[40] דקתני: חוץ לארבע אמות ונתגלגל כו' חייב

[41] הא לא נח - לא, מדלא אוקמא רבי יוחנן כגון שבא לתוך שלשה

[42] דבר שהרוח מגלגלו באויר קאמרת

[43] ונזכר עד שלא נח

[44] דהא סופו לנוח וכבר בא לתוך שלשה

[45] גרביל"א [חצץ]

[46] כמה עומקו, דנימא אכתי רשות הרבים הוא ולא נעשה כרמלית

[47] דנקט תרי זימני רשות הרבים מהלכת בו

[48] חד למימרא דאי אין רגילין להלך בו פטור, וכי רגילין להלך בו - חייב, ואף על גב דהילוך על ידי הדחק הוא

[49] וחד לאשמעינן דדוקא הילוך על ידי הדחק שמיה הילוך, אבל תשמיש לרבים על ידי הדחק - כגון גומא תשעה ברשות הרבים, אף על גב דחזיא לאצנועי ביה כומתא וסודרא - לא הוי תשמיש למיהוי ההוא גומא רשות הרבים, כעמוד תשעה שהרבים מכתפין עליו, דאמרינן בפרק קמא דהוי רשות הרבים

[50] לאשמעינן הילוך על ידי הדחק אחרינא

[51] רחב, דלא טריחא להו מילתא לעבור בתוכו, ונוח לעבור מלהקיף ולילך לראשו שהוא כלה שם

[52] הדר תניא זימנא אחריתי לאיתויי הא:

[53] רשות הרבים

[54] אמות, דלאו אורחיה למפסעי, אלא עברי בגויה

[55] על דף שבגשר המוטל לרוחב הגשר כשאר הדפים, ומובדל מחבירו

[56] ואף על גב דאיכא דמיפסעו פסעי ולא מנחי כרעייהו עלה - איכא טובא דעברי עליה

[57] מכרמלית לרשות הרבים

[58] מכרמלית לרשות היחיד

[59] ובגמרא פריך: פשיטא!

[60] סמוכות זו לזו, כמו אין מקיפין שתי חביות (ביצה לב ב)

[61] דמהפסק כרמלית מיפרשי מהדדי, ואנן מוקמינן לה בגמרא שהספינות של שני בני אדם, ועל ידי עירוב מטלטל מזו לזו, הלכך: כי מיפרשי ומפסקה כרמלית - בטל עירוב

[62] המפרש בספינה בים

[63] מדופני הספינה על המים, להיכר בעלמא, כדמפרש ואזיל

[64] מן הים ומכניס לספינה

[65] חלל ארבעה מוקף מחיצות קטנות, ומחיצה תלויה מתרת במים

[66] עשרה של אויר שנתנו חכמים לאיסור כרמלית, כדאמרינן בפרק קמא (שבת ז א) ותופסת עד עשרה - מקרקעית הים משחינן להו, ואוירא שהוא למעלה מעשרה ואפילו הן מים - הוי מקום פטור, הלכך: בהיתירא קא שקיל לכתחלה

[67] שהוא למעלה מעשרה ואפילו הן מים

[68] לכרמלית גמורה

[69] עבה; וכל המים כרמלית הן

[70] דליכא במים עמוקה עשרה, ואי נמי מארעא משחינן - כולה כרמלית היא

[71] דכל היכא דתניא 'ספינה' ולא תני 'עריבה' - גדולה היא

[72] ראש הספינה הולך ומגביה מן המים, ואפילו היו המים פחותין מעשרה - אין גוששת שם, ואם ממלא כנגד אותו מקום - מטלטל מכרמלית לרשות היחיד

[73] בני אדם ממשמשים בכלונסות את עומק המים, ואין מניחין לילך הספינה אלא במקום עמוק, שמא תמהר לילך ותשכון לארץ במקום מושבה

[74] אלמא: כל המים כרמלית הן

[75] מים רעים, כגון רחיצת כוסות וקערות

[76] המים שימלא שוב דרך אותו מקום

[77] בכל מקום שירצה

[78] על דופני הספינה, והן יורדין לים

[79] נהי דלא זריק להדיא לים

[80] מיהו מכחו הן באין לים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]