ביאור:בבלי שבת דף ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

כגון דאית לה מחיצות [1], וכי הא דאמר עולא אמר רבי יוחנן: 'קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה - ואפילו כור ואפילו כוריים - הזורק לתוכו חייב, מאי טעמא? מחיצה היא, אלא שמחוסרת דיורין' [2].

בשלמא רב אשי לא אמר כדעולא, אלא עולא מאי טעמא לא אמר כשמעתיה [3]?

אמר לך: אי דאית לה מחיצות – 'בקעה' קרי לה? 'קרפף' היא!?

ורב אשי?

[4] רשות היחיד קתני [5].

’[אבל ים ובקעה והאיסטוונית] והכרמלית' - אטו כולהו [6] נמי לאו כרמלית נינהו [7]?

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: לא נצרכה [8] אלא [9] לקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים [10], דאף על גב דזימנין דדחקי ביה רבים ועיילי לגוה, כיון דלא ניחא תשמישתיה [11] - כי כרמלית דמי.

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: בין העמודין [12] נידון ככרמלית; מאי טעמא? אף על גב דדרסי בה רבים - כיון דלא מסתגי להו בהדיא [13] - ככרמלית דמיא.

אמר רבי זירא אמר רב יהודה: איצטבא שלפני העמודים נידון ככרמלית: למאן דאמר בין העמודים, כל שכן איצטבא; למאן דאמר איצטבא - איצטבא הוא דלא ניחא תשמישתיה, אבל בין העמודים דניחא תשמישתיה לא!

לישנא אחרינא: אבל בין העמודים - דזימנין דדרסי ליה רבים - כרשות הרבים דמיא.

אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא: לבינה [14] זקופה ברשות הרבים, וזרק וטח בפניה [15] – חייב [16]; על גבה – פטור;

[17] - אביי ורבא דאמרי תרוייהו: והוא שגבוה שלשה: דלא דרסי לה רבים [18], אבל היזמי [19] והיגי [20] - אף על גב דלא גביהי שלשה [21];

וחייא בר רב אמר: אפילו היזמי והיגי [22], אבל צואה [23] – לא;

ורב אשי אמר: אפילו צואה.

אמר רבה דבי רב שילא: כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: אין כרמלית פחותה מארבעה [24];

ואמר רב ששת: ותופסת [25] עד עשרה. [26]

מאי 'ותופסת עד עשרה'?: אילימא דאי איכא מחיצה עשרה [27] - הוא דהוי כרמלית, ואי לא - לא הוי כרמלית, ולא? והאמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב: 'בית שאין בתוכו עשרה וקרויו [28] משלימו לעשרה, על גגו [29] מותר לטלטל בכולו, בתוכו אין מטלטלין בו אלא ארבע אמות [30]' [31]!?

אלא מאי 'ותופסת עד עשרה'? - דעד עשרה הוא דהויא כרמלית [32], למעלה מעשרה טפחים לא הוי כרמלית [33], וכי הא דאמר ליה שמואל לרב יהודה: 'שיננא! לא תיהוי במילי דשבתא למעלה מעשרה'; למאי הלכתא?: אילימא דאין רשות היחיד למעלה מעשרה [34], והאמר רב חסדא 'נעץ קנה ברשות היחיד וזרק ונח על גביו אפילו גבוה מאה אמה חייב [35] מפני שרשות היחיד עולה עד לרקיע [36]'!?


עמוד ב

אלא ד'אין רשות הרבים למעלה מעשרה' [37]? מתניתין היא [38], דתנן [שבת פ"יא מ"ג]: 'הזורק ארבע אמות [39] בכותל [40] למעלה מעשרה טפחים - כזורק באויר [41]; למטה מעשרה טפחים - כזורק בארץ [42]' [43]!?

אלא אכרמלית [44]: דאין כרמלית למעלה מעשרה, ואקילו בה רבנן [45] מקולי רשות היחיד ומקולי רשות הרבים: [46] מקולי רשות היחיד: דאי איכא מקום ארבעה - הוא דהויא כרמלית, ואי לא - מקום פטור בעלמא הוא [47]; מקולי רשות הרבים [48]: דעד עשרה טפחים - הוא דהויא כרמלית, למעלה מעשרה טפחים לא הויא כרמלית [49].

גופא: אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב: בית שאין תוכו עשרה וקרויו משלימו לעשרה - על גגו מותר לטלטל בכולו, בתוכו אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות.

אמר אביי: ואם חקק בו [50] ארבעה על ארבעה [51] והשלימו [52] לעשרה [53] - מותר לטלטל בכולו; מאי טעמא? הוי 'חורי רשות היחיד' [54] וחורי רשות היחיד - כרשות היחיד דמו, דאיתמר: חורי רשות היחיד כרשות היחיד דמו; חורי רשות הרבים [55]: אביי אומר כרשות הרבים דמו, רבא אומר לאו כרשות הרבים דמו [56].

אמר ליה רבא לאביי: לדידך, דאמרת חורי רשות הרבים כרשות הרבים דמו, מאי שנא מהא: דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: 'לא נצרכה אלא לקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים' [57]? ותיהוי כחורי רשות הרבים [58]?

התם [קרן זוית] לא ניחא תשמישתיה, הכא ניחא תשמישתיה.

תנן [שבת פ"יא מ"ג]: הזורק ארבע אמות בכותל למעלה מיעשרה - כזורק באויר; למטה מעשרה טפחים - כזורק בארץ, והוינן בה: מאי כזורק בארץ? והא לא נח [59]? ואמר רבי יוחנן: בדבילה שמינה שנו; ואי סלקא דעתא חורי רשות הרבים כרשות הרבים דמו, למה לי לאוקמה בדבילה שמינה? לוקמה בצרור וחפץ, ודנח בחור?

זימנין משני לה 'שאני צרור וחפץ דמיהדר ואתי' [60], זימנין משני לה 'בכותל דלית ביה חור'; ממאי? מדקתני רישא זרק למעלה מעשרה טפחים - כזורק באויר ואי סלקא דעתא בכותל דאית ביה חור, אמאי כזורק באויר? הא נח בחור [61]! וכי תימא מתניתין דלית בהו ארבעה על דארבעה, והאמר רב יהודה אמר רבי חייא: 'זרק למעלה מעשרה טפחים והלכה ונחה בחור כל שהוא - באנו למחלוקת רבי מאיר ורבנן [62], דרבי מאיר סבר חוקקין להשלים [63], ורבנן סברי אין חוקקין להשלים'! אלא לאו שמע מינה בכותל דלית ביה חור?

שמע מינה.

גופא אמר רב חסדא: נעץ קנה ברשות היחיד וזרק ונח על גביו אפילו גבוה מאה אמה – חייב, מפני שרשות היחיד עולה עד לרקיע.

לימא רב חסדא דאמר כרבי [64], דתניא: זרק [65] ונח על גבי זיז כל שהוא - רבי מחייב וחכמים פוטרים <אלמא לא בעינן מקום ארבעה על ארבעה>.

הערות[עריכה]

  1. ^ ואשמעינן דאף על גב דהיקפה יתר מבית סאתים, ולא הוקף לדירה: שאין ביתו סמוך לה קודם היקף; ולענין לטלטל לתוכה הויא ככרמלית, כדאמרינן בעירובין שאין מטלטלין בו אלא בארבע [אמות] - אפילו הכי דאורייתא רשות היחיד היא, והזורק מרשות הרבים לתוכה חייב
  2. ^ כדעולא דאמר מחיצה היא לקרות רשות היחיד, אלא שמחוסרת דירה - לכך אסורה לטלטל מדרבנן, והא דקתני 'רשות הרבים לטומאה' - כגון שיש פתחים במחיצותיה, ונכנסין בזו ויוצאין בזו
  3. ^ דאמר 'אמאי קרי לה רשות היחיד כו', מאי טעמא לא אמר 'כגון דאית לה מחיצות, ורשות היחיד גמורה קאמר, וניזיל בתר שמעתיה, דאמר הזורק לתוכו חייב
  4. ^ אמר לך
  5. ^ וכרמלית לא קרי לה תנא 'רשות היחיד'
  6. ^ הנך ים ובקעה ואיסטוונית
  7. ^ לא זו היא כרמלית דהוזכר במנין רשויות? הא קתני 'אינו לא כרשות היחיד ולא כרשות הרבים ואין מוציאין כו' - שמע מינה זו היא רשות שלישי
  8. ^ 'כרמלית' דקתני
  9. ^ לאוסופי כרמלית אחריתי, כגון
  10. ^ קרן זוית שנכנס בו בית לתוכו והניח מקרקעו לרשות הרבים
  11. ^ שאין יכולין להכנס לה להדיא דרך הילוכו, אי נמי בית שפניו עומד באלכסון: שזויתו אחת סמוכה לרשות הרבים והשניה משוכה מרשות הרבים ולפנים, זוית הבולטת מעכבת את הרבים מליכנס בהדיא בתוך כניסה של זוית האחרת
  12. ^ שהיו עמודים ברחבה, ותולין בהם התגרים פרגמטיא, וגם איצטבאות היו לפניהם לישב שם התגרים
  13. ^ שהיו עמודים הרבה באורך ורוחב, וזה שלא כנגד זה
  14. ^ סתם לבינה - ארכה ורחבה שלשה [טפחים] ואין לעביה שיעור: יש מהן עבות ויש מהן דקות
  15. ^ גירסת רש"י: על פניה, כגון דבילה שמינה או טיט
  16. ^ אם זרק ארבע אמות, דהוי כמונח ברשות הרבים: דכל למטה מעשרה - רשות הרבים הוא, ובלבד שינוח למטה משלשה דהוי כקרקע, או באויר - כי האי: דנדבקה בכותל, וכדאמרינן במתניתין לקמן [שבת פ"יא מ"ג] הזורק ארבע אמות בכותל... למטה מעשרה טפחים - כזורק בארץ, וחייב; וכי אמר למטה מעשרה ברוחב ארבעה - כרמלית, וכשאין רחב ארבעה - מקום פטור, היינו בתשמיש המסוים, כגון: גב לבינה, וראש כותל, או עמוד, דהני מסתיים תשמישתייהו; אבל אויר – כגון: פני הכותל, דבר הנדבק בו לא הוי רשותא לנפשיה, אלא: אי למטה מעשרה הוא - הוי רשות הרבים גמור, ואי למעלה מעשרה הוא - דלא שלטי ביה רבים - הוי אוירא בעלמא 'מקום פטור', כדתנן [שבת פ"יא מ"ג] למעלה מעשרה טפחים - כזורק באויר, ופטור
  17. ^ כדמוקי לה אביי ורבא:
  18. ^ דהוי מקום לעצמה
  19. ^ דורצא"י [קוץ]
  20. ^ איגלטי"ר [ורד-בר]
  21. ^ הוי מקום פטור לעצמו: דלא דרסי בה רבים עליה, שלא יזוקו
  22. ^ דדרסי עליה בסנדליהון
  23. ^ אף על גב דלא גבוה לא דרסי עלה
  24. ^ רוחב, ואי לא – 'מקום פטור' הוא, ומותר לכתחלה להוציא משם לרשות הרבים ולרשות היחיד
  25. ^ בגובה
  26. ^ ולקמיה מפרש לה:
  27. ^ כגון בקעה המוקפת גדר והיא יתירה על בית סאתים, ולא הוקפה לדירה
  28. ^ עובי קירויו
  29. ^ דגבוה עשרה הוי רשות היחיד
  30. ^ דכיון דלא גבוה המחיצה עשרה, הוי כרמלית
  31. ^ אלמא איפכא שמעינן לה
  32. ^ אויר של בקעה או של ים או של קרפף יתר על בית סאתים תופס את שמו עד עשרה
  33. ^ אבל למעלה מעשרה אין שֵׁם כרמלית על אוירו בדבר שאינו מסויים, כגון פני לבינה או פני כותל או קלט מן האויר למעלה מעשרה מותר להוציא לכתחילה משם לרשות היחיד ולרשות הרבים, דאין שם כרמלית עליו כי היכי דאויר למעלה מעשרה ברשות הרבים לאו רשות הרבים הוא, כדתנן לקמן [שבת פ"יא מ"ג]: למעלה מעשרה [טפחים] כזורק באויר - גבי כרמלית נמי לאו כרמלית הוא; ובדבר מסוים – כגון: ראש עמוד, וגב לבינה - ליכא לאוקמיה: דאי אית ביה ארבע - פשיטא דלמעלה מעשרה לא הוי כרמלית, דהא אפילו עמוד ברשות הרבים - רשות היחיד הוא! ואי דלית ביה ארבעה, ולמטה מעשרה מי הוי כרמלית? הא קאמר 'אין כרמלית פחותה מארבע'! ואי בדקאי בכרמלית, וכיון דלית ביה ארבעה הוי שם הכרמלית עליו, אם כן מצינו חומר בכרמלית מרשות הרבים: דאילו ברשות הרבים כי האי גוונא 'מקום פטור' הוא, ובטל, ומותר לרשות הרבים ולרשות היחיד, ואנן אמרינן בשמעתין דהאי תופסת עד עשרה מקולי רשות הרבים הוא - הלכך לא מיתוקמא אלא באוירא
  34. ^ דאין רשות היחיד שולטת בחצר באויר למעלה מעשרה אלא מקום פטור הוא ובטל אף לגבי רשות הרבים
  35. ^ כמונח על גבי קרקע, דלא בעי הנחה על גבי מקום ארבעה ברשות היחיד, כדמפרש לקמיה בשמעתין:
  36. ^ כל אויר שכנגד רשות היחיד, בין אויר חצר בין אויר עמוד ברשות הרבים גבוה שערה ורחב ארבעה - כנגדו עד לרקיע שם רשות היחיד עליו
  37. ^ דאין אויר רשות הרבים למעלה מעשרה והוי אוירא 'מקום פטור'
  38. ^ ולמה ליה לשמואל לאשמעינן
  39. ^ ברשות הרבים ונדבק
  40. ^ כגון דבילה שמינה, כדמוקי לה לקמן
  41. ^ ופטור: דלאו ברשות הרבים נח, ורשות היחיד נמי לא הוי אלא דבר המסויים ורחב ארבעה
  42. ^ וחייב: דאויר רשות הרבים, משנח משהו - הוי הנחה
  43. ^ ולא דמי לנח על דבר המסויים למטה מעשרה, דההוא חשיב למיהוי רשות חשוב לעצמו: או כרמלית או מקום פטור, ולא הויא הנחה ברשות הרבים
  44. ^ כדפרישית
  45. ^ לעיל קאי: אדרב דימי ורב ששת, דאקילו בה רבנן בכרמלית: הואיל ואיסורה מדבריהם אקילו בה
  46. ^ רב דימי אשמעינן
  47. ^ כי היכי דרשות היחיד ליתיה פחות מרחב ארבעה, והמכניס מרשות הרבים עליו פטור - כרמלית נמי לא הוי, ומותר לכתחלה להכניס מרשות הרבים ומרשות היחיד עליו
  48. ^ ורב ששת אשמעינן דמקולי רשות הרבים נמי אקילו עלה
  49. ^ דאינה תופסת באויר למעלה מעשרה כרשות היחיד, אלא למטה מעשרה, כתורת רשות הרבים
  50. ^ בקרקע הבית באמצעיתו
  51. ^ ארבעה באורך ורוחב
  52. ^ במקום חקק
  53. ^ לחלל עשרה גבוה עד הקירוי
  54. ^ נעשה כל הבית כולו 'חורי רשות היחיד' כמו כותלי רשות היחיד ובהם חורים כלפי רשות היחיד, שהם כרשות היחיד, והני נמי: כיון דנגד החקק רשות היחיד גמור - אינך הוי פיאות של תשמישי רשות היחיד
  55. ^ חורים שהכתלים כלפי רשות הרבים
  56. ^ אלא רשות לעצמן הן, ואם רחבים ארבעה - הוי כרמלית, ואי לא הוי מקום פטור
  57. ^ והכרמלית דתני בברייתא [(לעיל דף ז,א): אבל ים ובקעה והאיסטוונית והכרמלית] - אוקמוה רב דימי בקרן זוית כו'
  58. ^ ואמאי הויא כרמלית
  59. ^ וכי חזרה נפלה לתוך ארבע אמות, דעל כרחך כשמכה בכותל קופצת לאחוריה
  60. ^ כלומר: בכותל דאית ביה חור, ואפילו הכי לא אוקמיה רבי יוחנן בדנח בחור, משום דלאו אורחייהו דצרור וחפץ לנוח על ידי זריקה במקום שנופלין שם
  61. ^ הא הוה ליה מרשות הרבים לרשות היחיד, דהוה ליה גבוה עשרה ורשות לעצמו
  62. ^ במסכת יומא גבי מזוזה
  63. ^ רבי מאיר סבר דבר שאין בו שיעור ויש שם עובי ורחב לחקוק ולהשלים לכשיעור - אמרינן כמאן דחקוק דמי; והכא נמי לרבי מאיר חוקקין להשלים, וחייב, וסתם משנה רבי מאיר
  64. ^ דלא בעי הנחה על גבי מקום ארבעה
  65. ^ קסלקא דעתא מרשות הרבים לרשות היחיד