ביאור:בבלי שבת דף יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

המשך המשנה  

השמש [1];

אמר רבן שמעון בן גמליאל: נוהגין היו בית אבא שהיו נותנין כלי לבן [2] לכובס נכרי שלשה ימים קודם לשבת [3];

ושוין אלו ואלו שטוענין [4]קורת בית הבד ועגולי הגת [5].

גמרא:

מאן תנא 'נתינת מים לדיו [6] זו היא שרייתן [7]' [8]?

אמר רב יוסף: רבי היא, דתניא [תוספתא שבת פ"יב מ"יא]: 'אחד נותן את הקמח ואחד נותן את המים - האחרון חייב [9], דברי רבי; רבי יוסי אומר: אינו חייב עד שיגבל'.

אמר ליה אביי: ודילמא עד כאן לא קאמר רבי יוסי אלא בקמח, דְבַר גיבול הוא, אבל דיו - דלאו בר גיבול הוא - אימא ליחייב?

לא סלקא דעתך, דתניא [גם זה תוספתא שבת פ"יב מ"יא]: אחד נותן את האפר ואחד נותן את המים - האחרון חייב, דברי רבי; רבי יוסי ברבי יהודה אומר: עד שיגבל! ודילמא מאי 'אפר' [10] = 'עפר', דבר גיבול הוא [11]?

והתניא [12]: [13]אפר והתניא [14]עפר [15]?

מידי גבי הדדי תניא! [לא, ולכן אפשר לומר שבאמת מאי 'אפר'? = 'עפר’]

תנו רבנן [תוספתא שבת פ"א מ"יא]: 'פותקין [16] מים לגינה [17] ערב שבת עם חשיכה, ומתמלאת והולכת כל היום כולו; ומניחין מוגמר [18] תחת הכלים ערב שבת, ומתגמרין והולכין כל היום כולו; ומניחין גפרית תחת הכלים ערב שבת עם חשיכה ומתגפרין והולכין כל השבת כולה [19]; ומניחין קילור [20] על גבי העין ואיספלנית [21] על גבי מכה ערב שבת עם חשיכה, ומתרפאת והולכת כל היום כולו;

אבל אין נותנין חטין לתוך הריחים של מים [22] אלא בכדי שיטחנו מבעוד יום.'

מאי טעמא?

אמר רבה: מפני שמשמעת קול [23].

אמר ליה רב יוסף: ולימא מר 'משום שביתת כלים', דתניא (שמות כג יג) ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו [ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך] - לרבות שביתת כלים [24]'?

אלא אמר רב יוסף: משום שביתת כלים;

והשתא דאמרת לבית הלל אית להו שביתת כלים דאורייתא [25], גפרית ומוגמר מאי טעמא שרו [26]?

משום דלא קעביד [27] מעשה [28].

אונין של פשתן מאי טעמא שרו?

משום דלא עביד מעשה, ומינח נייחא;

מצודת חיה ועוף ודגים דקא עביד מעשה [29], מאי טעמא שרו?

התם נמי בלחי [30] וקוקרי [31] דלא קעביד מעשה [32].

והשתא דאמר רב אושעיא אמר רב אסי: מאן תנא שביתת כלים דאורייתא? - בית שמאי היא, ולא בית הלל [33], לבית שמאי בין קעביד מעשה בין דלא קעביד מעשה אסור [34], לבית הלל אף על גב דקעביד מעשה שרי!

והשתא דאמרת דלבית שמאי, אף על גב דלא עביד מעשה אסור אי הכי


עמוד ב

מוגמר וגפרית מאי טעמא שרו בית שמאי [35]?

התם מנח אארעא [36].

גיגית ונר וקדרה ושפוד [37], מאי טעמא שרו בית שמאי?

דמפקר להו [38] אפקורי [39].

מאן תנא להא, דתנו רבנן [תוספתא שבת פ"ד מ"א]: 'לא תמלא אשה קדרה עססיות ותורמסין [40] ותניח לתוך התנור ערב שבת עם חשכה, ואם נתנן, למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו [41];

כיוצא בו לא ימלא נחתום חבית של מים ויניח לתוך התנור ערב שבת עם חשכה, ואם עשה כן למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו'; לימא בית שמאי היא, ולא בית הלל?

אפילו תימא בית הלל, גזירה שמא יחתה בגחלים [42];

אי הכי, מוגמר וגפרית נמי לגזור?

התם לא מחתי להו, דאי מחתי סליק בהו קוטרא [43] וקשי להו [44].

אונין של פשתן נמי ליגזור?

התם, כיון דקשי להו זיקא - לא מגלו ליה [45];

צמר ליורה לגזור [46]?

אמר שמואל: ביורה עקורה [47].

וניחוש שמא מגיס בה [48]?

בעקורה וטוחה [49].

והשתא דאמר מר [50] גזירה שמא יחתה בגחלים [51], האי קדרה חייתא שרי לאנוחה ערב שבת עם חשיכה בתנורא [52], מאי טעמא: - כיון דלא חזי לאורתא - אסוחי מסח דעתיה מיניה ולא אתי לחתויי גחלים [53] ובשיל [54] שפיר דמי [55]; בשיל ולא בשיל – אסיר, ואי שדא ביה גרמא חייא [56] - שפיר דמי.

והשתא דאמר מר 'כל מידי דקשי ליה זיקא לא מגלו ליה', האי בשרא דגדיא [57] ושריק [58] - שפיר דמי; דברחא ולא שריק – אסור [59]; דגדיא ולא שריק, דברחא ושריק [60]: רב אשי שרי ורב ירמיה מדיפתי אסיר.

ולרב אשי, דשרי, והתנן [שבת פ"א מ"י]: אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום - התם דברחא ולא שריק.

איכא דאמרי: דגדיא, בין שריק בין לא שריק שפיר דמי; דברחא נמי ושריק שפיר דמי; כי פליגי דברחא ולא שריק: דרב אשי שרי ורב ירמיה מדיפתי אסיר.

ולרב אשי דשרי, [שבת פ"א מ"י]: אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום - התם בבשרא אגומרי [בשר על גחלים] [61].

אמר רבינא: האי קרא חייא [קישוא טרי שצולים בתוך התנור] - שפיר דמי: כיון דקשי ליה זיקא - כבשרא דגדיא דמי.

בית שמאי אומרים אין מוכרין [לנכרי ואין טוענין עמו ואין מגביהין עליו אלא כדי שיגיע למקום קרוב, ובית הלל מתירין]:

תנו רבנן: 'ב"ש אומרים: לא ימכור אדם חפצו לנכרי ולא ישאילנו ולא ילונו [62] ולא יתן לו במתנה אלא כדי שיגיע [63] לביתו [64]; ובית הלל אומרים: כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה [65];

רבי עקיבא אומר: כדי שיצא מפתח ביתו [66];

אמר רבי יוסי ברבי יהודה: הן הן דברי רבי עקיבא הן הן דברי בית הלל; לא בא רבי עקיבא [67] אלא לפרש דברי בית הלל [68].

תנו רבנן: 'בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם חמצו לנכרי אלא אם כן יודע בו שיכלה קודם הפסח - דברי בית שמאי; ובית הלל אומרים: כל זמן שמותר לאוכלו - מותר למוכרו;

רבי יהודה אומר:

הערות[עריכה]

  1. ^ בעוד החמה זורחת
  2. ^ שהוא קשה לכבס, וצריך שלשה ימים
  3. ^ ומחמירין על עצמן כבית שמאי
  4. ^ את הזיתים ב
  5. ^ ואת הענבים בעיגולי הגת: שלא היו עוצרין אותן בגלגל כמו שלנו, אלא טוענין אותן בקורות כבדין; והני דגת קרי 'עיגולין', שהיו דפין עבין עשוין כעיגולין; ושוין שטוענין אותן מבעוד יום, והמשקה הולך וזב כל השבת; ובגמרא (דף יט.) פריך: מאי שנא דלא פליגי בית שמאי בהא? ומפרש: משום דאי נמי עביד להו בשבת - ליכא חיוב חטאת: דכי אמרינן סחיטת זיתים וענבים אב מלאכה [בפרק חבית שנשברה (לקמן דף קמג:)], הני מילי בזיתים וענבים שלא ריסקן מבעוד יום, דהוה ליה 'מפרק דבר ממשאו הגדל בתוכו', והיא תולדה דדש; אבל הכא אין נותנין קורה על גבי זיתים עד שטוחנין תחלה בריחים, וכן ענבים דורכין אותן תחלה ברגל, ובלאו קורה נמי משקה נפיק ממילא, אלא דלא נפיק שפיר כי השתא, ולא דמי לדש
  6. ^ ואף על פי שלא גיבל הדיו
  7. ^ והוי לישה דידיה בהכי
  8. ^ ומיחייב משום לש, דהא מתניתין ליכא גבול, ואפליגו בה מבעוד יום - מכלל דבשבת חייב חטאת הוא
  9. ^ משום לש, שהוא אב מלאכה
  10. ^ אפר - לאו בר גיבול הוא
  11. ^ לטיט של בנין
  12. ^ תרתי מתניתא
  13. ^ חדא ד
  14. ^ חדא ד
  15. ^ חדא תניא רבי חייא, וחדא תניא רבי אושעיא, וחדא מינייהו תניא לעפר בלשון אפר
  16. ^ פותחין
  17. ^ עושין נגר קטן משפת המעין לגנה
  18. ^ = לבונה ומיני בשמים נותנין על האש, ומעשנין הבגדים שיהא ריחן נודף
  19. ^ כלי כסף שמציירין בהם פרחים וצורות בחרט, ומעשנן בגפרית, והן משחירות וניכרות וקורין נייל"ר
  20. ^ תחבושת שקורין לוז"א
  21. ^ רטייה
  22. ^ וכל שכן ברחיים של יד ושל חמור: דאדם מצווה על שביתת בהמתו
  23. ^ ואוושא מילתא בשבת ואיכא זילותא
  24. ^ דכתיב לעיל מינה למען ינוח שורך וחמורך [כמוך] (שמות כג יב)
  25. ^ דהא על כרחיך האי מתניתא בית הלל, מדשרי בהנך, וקתני דרחיים אסור משום שביתת כלים
  26. ^ והוא הדין לכל הנך דמתניתין: הרי המוגמר מונח בערדסקאות, ונמצא כלי עושה מלאכה
  27. ^ הכלי שום
  28. ^ אלא מונח על הארץ, והן בתוכו; אבל הרחיים עבדי מעשה; ולב"ש, כיון דמונחין בגווה - היינו מעשה דיליה
  29. ^ שהפח נקשר ותופס העוף, וכן יקוש שפושטים לחיות ללוכדן ברגלים, כשנוגעין בו - קופץ ומתחבר מאליו ולוכד
  30. ^ חכה שקורין איימ"א [הקרס בסוף החכה], שהדג בולעו ומהדקו, והכלי אינו זז ממקומו
  31. ^ שעושין סלים, פיה אחד רחב ופיה השני קצר מאד, והדג (ס"א והחיה) נכנס שם ומוציא ראשו בפי הקצר, ואין גופו יכול לצאת, וכשבא להחזיר ראשו לפנים - ראשי קרומות נכנסין לו תחת לחיו
  32. ^ דהשתא לא עביד כלי מידי
  33. ^ והא דריחים - בית שמאי
  34. ^ ובית שמאי לא שני להו בין היכא דעביד כלי מעשה בין היכא דלא עביד, דהא אסרי באונין דמתניתין, וכיון דבית שמאי היא
  35. ^ הא מנחי בכלים
  36. ^ כגון דמנחי מוגמר וגפרית בארעא ולא בכלי
  37. ^ גיגית שהשכר בתוכו ואי אפשר לשופכו לארץ, והשעורין נשורין כל השבת יותר משמונה ימים והשבת בכלל; וכן נר הדולק בשבת, וכן קדרה שעל גבי כירה שאי אפשר שלא תצטמק בשבת, וכן שפוד המונח בתנור, כדתנן (דף יט:) משלשלין את הפסח ולא פליגי בית שמאי!
  38. ^ לכלים
  39. ^ ושוב אינו מצווה על שביתתן
  40. ^ מיני קטניות וצריכין בישול יותר
  41. ^ כדי שלא יהנה ממלאכת שבת
  42. ^ למהר בישולן
  43. ^ של עצים ומשחיר הבגדים
  44. ^ ועשן העצים קשה להם וכן בגפרית
  45. ^ משטח פי תנור, וליכא למגזר שמא יחתה בגחלים
  46. ^ שמא יחתה בגחלים
  47. ^ מעל האור
  48. ^ מהפך בה, ובמבושל הוי בישול
  49. ^ מכוסה בכיסוי שלה, וטוחה בטיט סביב, דכולי האי לא טרח - ומידכר
  50. ^ דהנחת קדרה
  51. ^ לא אסירא אלא משום חתייה
  52. ^ להשהותה לכתחלה מבעוד יום בתנור, והיא מתבשלת כל הלילה
  53. ^ דודאי חייתא לאו אדעתא למיכלה לאורתא אנחה התם, ומשום למחר לא אתי לחתויי, שהרי יש לה שהות גדול! ולא דמי לעססיות ותורמסין שאין כל הלילה והיום די להן
  54. ^ מבושלת כל צרכה
  55. ^ להניחה דלא בעי חיתוי
  56. ^ דלאו דעתיה למיכליה לאורתא
  57. ^ גדיא קשי ליה זיקא
  58. ^ פי התנור בטיט סביב כיסוי אינו מוכן לחתות
  59. ^ איל גדול - לא קשיא ליה זיקא, ואתי לגלויי פי התנור: ליטול כיסויו לחתות
  60. ^ איכא חדא לאיסורא וחדא להיתרא
  61. ^ שאינו בתנור דאפילו כיסוי ליכא ומוכן להפוך בו ולחתות
  62. ^ 'שאלה' = דבר החוזר בעין; הלואה - בדבר הניתן להוצאה
  63. ^ הנכרי
  64. ^ מבעוד יום, ואף על גב דבדידיה קטרח - מחמירין בית שמאי דמיחלף בשלוחו
  65. ^ של עיר אחרת שהנכרי דר שם, שהרי יכול להניחו שם
  66. ^ של ישראל
  67. ^ לחלוק על בית הלל
  68. ^ אלא לחלוק על תנא בן מחלוקתו, שאמר אליבא דבית הלל 'לבית הסמוך לחומה', ובא רבי עקיבא לומר: לא אמרו בית הלל כן, אלא כו'