ביאור:בבלי שבת דף מה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

הכי נמי מיסתברא: דרב כרבי יהודה סבירא ליה, דאמר רב: מניחין נר על גבי דקל [1] בשבת [2] ואין מניחין נר על גבי דקל ביום טוב [3]; אי אמרת בשלמא דרב כרבי יהודה סבירא ליה, היינו דשָני בין שבת ליום טוב, אלא אי אמרת כרבי שמעון סבירא ליה - מה לי שבת ומה לי יום טוב [4]?

ורב כרבי יהודה סבירא ליה? והא בעו מיניה דרב: מהו לטלטולי שרגא דחנוכתא [5] מקמי חברי [6] בשבתא [7]? ואמר להו: שפיר דמי!?

שעת הדחק שאני, דהא אמר ליה רב כהנא ורב אשי לרב: הכי הלכתא [8]? אמר להו: כדי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק [9].

בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן: חטים שזרען בקרקע [10] וביצים שתחת תרנגולת – מהו [11]? כי לית ליה לרבי שמעון מוקצה - היכא דלא דחייה בידים, היכא דדחייה בידים אית ליה מוקצה? או דילמא לא שנא?

אמר ליה: אין מוקצה לרבי שמעון [12] אלא שמן שבנר בשעה שהוא דולק [13]: הואיל והוקצה למצותו [14] הוקצה לאיסורו [15].

ולית ליה הוקצה למצותו [16]? והתניא: 'סיככה [17] כהלכתה, ועיטרה בקרמים [18] ובסדינין המצויירין, ותלה בה אגוזין, אפרסקין [19], שקדים, ורמונין, ואפרכלי של ענבים, ועטרות של שבולין, יינות, שמנים [20] וסלתות - אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון [21], ואם התנה עליהן - הכל לפי תנאו'; וממאי דרבי שמעון היא [22]? דתני רבי חייא בר יוסף קמיה דרבי יוחנן: 'אין נוטלין עצים [23] מן הסוכה [24] ביום טוב [25] אלא מן הסמוך לה [26], ורבי שמעון מתיר [27]; ושוין בסוכת החג בחג שהיא אסורה [28], ואם התנה עליה הכל לפי תנאו'!?

[29]

כעין שמן שבנר קאמרינן [30], הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו [31].

איתמר נמי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אין מוקצה לרבי שמעון אלא כעין שמן שבנר בשעה שהוא דולק, הואיל והוקצה למצותו - הוקצה לאיסורו.

אמר רב יהודה אמר שמואל: אין מוקצה לרבי שמעון אלא גרוגרות וצימוקים בלבד [32].

ומידי אחרינא לא? והתניא 'היה אוכל בתאנים והותיר, והעלן לגג לעשות מהן גרוגרות, בענבים והותיר והעלן לגג לעשות מהן צימוקין - לא יאכל עד שיזמין; וכן אתה אומר באפרסקין וחבושין [33] ובשאר כל מיני פירות [34]'- מני? אילימא רבי יהודה, ומה היכא דלא דחייה בידים אית ליה מוקצה, היכא דדחייה בידים לא כל שכן [35]! אלא לאו רבי שמעון היא!

לעולם רבי יהודה, ואוכל אצטריכא ליה: סלקא דעתא אמינא כיון דקאכיל ואזיל לא ליבעי הזמנה - קא משמע לן כיון דהעלן לגג אסוחי אסחי לדעתיה מינייהו [36].

בעא מיניה רבי שמעון בר רבי מרבי:


עמוד ב

פצעילי תמרה [37] לרבי שמעון מהו [38]?

אמר ליה: אין מוקצה לרבי שמעון אלא גרוגרות וצימוקין בלבד [39].

ורבי לית ליה מוקצה [40]? והתנן [ביצה פ"ה מ"ז]: 'אין משקין ושוחטין [41] את המדבריות [42], אבל משקין ושוחטין את הבייתות' ותניא [תוספתא ביצה פ"ד מ"יא]: 'אלו הן 'מדבריות': כל שיוצאות בפסח ונכנסות ברביעה [43]; 'בייתות' = כל שיוצאות ורועות חוץ לתחום ובאות ולנות בתוך התחום; רבי אומר: אלו ואלו 'בייתות' הן, ואלו הן 'מדבריות'? כל שרועות באפר ואין נכנסות לישוב לא בימות החמה ולא בימות הגשמים [44]'!?

איבעית אימא: הני [45] נמי כגרוגרות וצימוקין דמיין [46],

ואי בעית אימא: [47] לדבריו דרבי שמעון קאמר ליה וליה לא סבירא ליה

ואיבעית אימא: לדבריהם דרבנן קאמר להו: לדידי לית לי מוקצה כלל; לדידכו אודו לי מיהת דהיכא דיוצאות בפסח ונכנסות ברביעה – ד'בייתות' נינהו; ורבנן אמרו ליה: לא, 'מדבריות' נינהו.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: אמרו [48]: הלכה כרבי שמעון.

ומי אמר רבי יוחנן הכי? והא בעא מיניה ההוא סבא קרויא - ואמרי לה סרויא [49] - מרבי יוחנן:

קינה של תרנגולת מהו לטלטולי בשבת?

אמר ליה: כלום עשוי [50] אלא לתרנגולין [51]? [52]!

הכא במאי עסקינן? - דאית ביה אפרוח מת [53].

הניחא למר בר אמימר משמיה דרבא, דאמר 'מודה היה רבי שמעון [54] בבעלי חיים שמתו [55] שאסורין' [56]; אלא למר בריה דרב יוסף משמיה דרבא דאמר 'חלוק היה רבי שמעון אפילו בבעלי חיים שמתו שהן מותרין' - מאי איכא למימר [57]?

הכא במאי עסקינן? - בדאית ביה ביצה [58].

והאמר רב נחמן [59]: מאן דאית ליה מוקצה - אית ליה נולד, דלית ליה מוקצה - לית ליה נולד?

דאית ביה ביצת אפרוח [60].

כי אתא רב יצחק ברבי יוסף אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יהודה ורבי יהושע בן לוי אמר: הלכה כרבי שמעון.

אמר רב יוסף: היינו דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: אמרו הלכה כרבי שמעון; 'אמרו' - וליה לא סבירא ליה [61].

אמר ליה אביי לרב יוסף: ואת לא תסברא דרבי יוחנן כרבי יהודה [62]? הא רבי אבא ורבי אסי איקלעו לבי רבי אבא דמן חיפא, ונפל מנרתא על גלימיה דרבי אסי ולא טילטלה; מאי טעמא? לאו משום דרבי אסי תלמידיה דרבי יוחנן הוה, ורבי יוחנן כרבי יהודה סבירא ליה: דאית ליה מוקצה?

אמר ליה: מנרתא קאמרת? מנרתא שאני, דאמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי: הורה ריש לקיש בצידן: מנורה הניטלת בידו אחת - מותר לטלטלה; בשתי ידיו - אסור לטלטלה [63]; ורבי יוחנן אמר: אנו אין לנו [64] אלא בנר [65] כרבי שמעון [66], אבל מנורה, בין ניטלה בידו אחת בין ניטלה בשתי ידיו - אסור לטלטלה. [67]

וטעמא מאי?

רבה ורב יוסף, דאמרי תרוייהו: הואיל ואדם קובע לה מקום.

אמר ליה אביי לרב יוסף: והרי כילת חתנים, דאדם קובע לו מקום, ואמר שמואל משום רבי חייא: 'כילת חתנים

הערות[עריכה]

  1. ^ מבעוד יום, וידלק שם
  2. ^ דליכא למיחש לכשיכבה לישקליה מיניה ונמצא משתמש במחובר: דכיון דאקצייה לדבר האסור בין השמשות - איתקצי לכולי יומא
  3. ^ דשקיל ומנח ליה, ומשתמש באילן
  4. ^ בשבת נמי שקיל ליה לכשיכבה
  5. ^ אחר שכבה
  6. ^ 'חברי' = שם אומה שהיתה עם פרסיים
  7. ^ שלא יראוהו בחצר, כדאמרינן בפרקין ד(לעיל דף כב:), דנותנו בטפח הסמוך לרשות הרבים, וידעו שהדליקו בו נר, והם גזרו שלא להדליק! אי נמי ביום חגם אין מניחין לדלוק אור אלא בבית עבודה זרה
  8. ^ בתמיה
  9. ^ סכנה, אלמא שלא בשעת הדחק אסור
  10. ^ ועדיין לא השרישו
  11. ^ ללקוט ולאכול
  12. ^ בדבר הראוי
  13. ^ כדתניא לעיל
  14. ^ לשבת
  15. ^ איסור כיבוי
  16. ^ בתמיה: דקסלקא דעתא שמן שבנר דוקא קאמר, דאיכא תרתי: מוקצה למצוה, ומוקצה של שעת דליקתו משום איסור כיבוי, אבל מוקצה למצוה גרידא לא אסר ואפילו בשעת המצוה
  17. ^ לסוכה
  18. ^ בגדי צבעונים שקורין אובריינ"א [מרוקמים]
  19. ^ פירסיק"י בלע"ז
  20. ^ בכלי זכוכית
  21. ^ והכא - מוקצה למצוה איכא, מוקצה דאיסור ליכא: דאי משום סתירת אהל, כי מטא חולו של מועד לשתרי, דומיא דנר שכבה
  22. ^ דמותיבנא לך מיניה
  23. ^ בפסח ועצרת
  24. ^ מסוכה העשויה לצל, ואפילו נפלו
  25. ^ משום מוקצה דאיתקצאי מחמת סתירת אהל ביום טוב
  26. ^ אם סמך חבילות עצים אצל דופנה - ליכא איסור מוקצה, דדעתיה עילויה מאתמול למישקלינהו למחר, דלא סתר בהו אהלא
  27. ^ אם נפלה, דלית ליה מוקצה; והכי מוקמינן ליה במסכת ביצה
  28. ^ שהוקצה למצותה: דמצותה כל שבעה; אלמא כל שעת מצותה נוהג מוקצה שלה, ואף על גב דליכא איסור סתירה
  29. '^ *ומהך דתני רבי חייא בר יוסף הוי מצי לאותבי ברישא, אלא ניחא ליה לאותבי ממתניתא דרבי חייא ורבי אושעיא, כדאמרינן בעלמא (חולין דף קמא.) כל מתניתא דלא מיתניא בי רבי חייא כו'
  30. ^ ולא משום איסור
  31. ^ אלא משום מצוה: דהואיל דהוקצה למצותו דשבת - הוקצה לכל זמן איסור דליקתו ולא יותר: דאין מצותו אלא בשעת דליקתו, ומשכבה - אין בו מצוה; אבל בסוכת החג מצותה כל שבעה, והקצאתה כל זמן מצותה
  32. ^ גרוגרות = תאנים שמעלה לגג ליבשן, ומשנשתהו שם מעט - אין ראוים לאכילה עד שיתייבשו, וכן צימוקים דענבים
  33. ^ קויינ"ץ
  34. ^ ואף על גב דהני חזי כל שעתא, ואפילו נשתהו - לא נתקלקלו, מיהו הואיל ואקצינהו - אסירי
  35. ^ למה לי הנך דנקט דדחינהו בידים? אפילו הכניסן נמי לאוצר בעו הזמנה
  36. ^ רבותא אשמעינן: דהוה אכיל ואזיל, מכיון דאסקינהו - אסח דעתיה ואקצן
  37. ^ תמרים הנלקטים קודם בישולן, וכונסין אותם בסלים שעושין מלולבין, והן מתבשלות מאליהן
  38. ^ מהו לאכול מהן קודם בישולן? מי מודה בהן דמוקצות הן כגרוגרות וצימוקין? או לא
  39. ^ דאיכא תרתי: דדחינהו בידים, ולא חזו
  40. ^ דקסלקא דעתא מדבעי מיניה אליבא דרבי שמעון - אלמא הוה שמיע ליה מאבוה דכרבי שמעון סבירא ליה
  41. ^ דרך להשקות בהמה לפני שחיטה שתהא נוחה להפשיט
  42. ^ הברייתות [מלשון בר=חוץ]
  43. ^ במרחשון
  44. ^ והני מיהא אסירי, אלמא אית ליה מוקצה
  45. ^ מדבריות
  46. ^ דדחינהו בידים ויש טורח לילך ולהביאם
  47. ^ ההיא דפצעילי תמרה
  48. ^ בני הישיבה
  49. ^ 'סרוייא' 'קרוייא' - על שם מקומו
  50. ^ לשום תשמיש
  51. ^ הלכך הוה ליה 'מלאכתו לאיסור', ואסור
  52. ^ אלמא אית ליה מוקצה
  53. ^ דלא חזי למיכל, ולכלבים נמי לא חזי; ואף על גב דאמר רבי שמעון 'מחתכין את הנבלה לפני הכלבים' - הני מילי במסוכנת, אבל בריאה – לא, דלא הוה דעתיה מאתמול לכלבים, והאי אפרוח שמת בשבת - נמי לא הוה דעתיה מאתמול לכלבים
  54. ^ דאף על גב דאמר 'מחתכין הנבלה לפני הכלבים' - הני מילי במסוכנת דדעתיה עליה מאתמול לכלבים, אבל מודה הוא
  55. ^ כלומר: בבריאים שמתו
  56. ^ שפיר קתרצת דלרבי שמעון גופיה לא חזי לכלבים
  57. ^ הא חזי לכלבים
  58. ^ שנולדה היום, ומודה רבי שמעון בנולד
  59. ^ בשמעתא קמייתא דביצה
  60. ^ וכלב לא אכיל לה משום קליפה
  61. ^ לרבי יוחנן לא סבירא דתיהוי הלכה כרבי שמעון, והיינו דרב יצחק
  62. ^ ומקמי דשמעת ליה לדרב יצחק, לא הוה ידעת דרבי יוחנן כרבי יהודה
  63. ^ כדמפרש טעמא לקמיה: דלאו לטלטולי עבידא, דאדם קובע לה מקום
  64. ^ שום היתר בהלכות טלטול נרות
  65. ^ ישן
  66. ^ דמתיר
  67. ^ הלכך: אי לאו מדרב יצחק - לא הוה ידענא ליה; אבל השתא ידענא דכרבי יהודה סבירא ליה בכולהו בר ממוקצה מחמת מיאוס דנר ישן.