ביאור:בבלי שבת דף קמח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

הלכה מחזירין את השבר [1].

רבה בר בר חנה איקלע לפומבדיתא, לא על לפירקיה דרב יהודה. שדריה לאדא דיילא [2], אמר ליה: זיל גרביה [3]. אזיל גרביה; אתא [4], אשכחיה [5] דקא דריש: 'אין מחזירין את השבר'; אמר ליה: הכי אמר רב חנא בגדתאה אמר שמואל: הלכה, מחזירין את השבר.

אמר ליה: הא חנא דידן [6], והא שמואל דידן - ולא שמיע לי [7], ולאו בדינא גרבתיך [8]?

מי שנפרקה ידו [ורגלו לא יטרפם בצונן, אבל רוחץ הוא כדרכו, ואם

נתרפא - נתרפא].

רב אויא הוה יתיב קמיה דרב יוסף, שניא ליה ידיה [9]. אמר ליה: הכי מאי?

אסור.

והכי מאי? [10]

אמר ליה: אסור.

אדהכי איתפח ידיה. אמר ליה: מאי תיבעי לך, הא תנן 'מי שנפרקה ידו או רגלו - לא יטרפם בצונן, אבל רוחץ כדרכו. ואם נתרפא - נתרפא.

אמר ליה: ולא תנן 'אין מחזירין את השבר', ואמר רב חנא בגדתאה אמר שמואל: הלכה מחזירין את השבר?

אמר ליה: כולהו בחדא מחיתא מחיתנהו [11]?: היכא דאיתמר [12] - איתמר, היכא דלא איתמר - לא איתמר.

הדרן עלך חבית




שבת פרק עשרים ושלשה שואל

משנה:

שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן, ובלבד שלא יאמר לו "הלויני" [13].

וכן האשה מחבירתה ככרות.

ואם אינו מאמינו – מניח טליתו אצלו, ועושה עמו חשבון לאחר שבת;

וכן ערב פסח בירושלים שחל להיות בשבת [14]: מניח טליתו אצלו ונוטל את פסחו, ועושה עמו חשבון לאחר יום טוב [15].

גמרא:

אמר ליה רבא בר רב חנן לאביי: מאי שנא 'השאילני' ומאי שנא 'הלויני'?

אמר ליה: 'השאילני' - לא אתי למיכתב, 'הלויני' – אתי למיכתב [16].

והא כיון דבחול [17] זימנין דבעי למימר ליה 'הלויני' ואמר ליה 'השאילני' ולא קפיד עילויה [18], ואתי למיכתב, בשבת נמי [19] אתי למיכתב [20]!?

אמר ליה: [21], בשבת כיון דהשאילני הוא דשרו ליה רבנן הלויני לא שרו ליה - מינכרא מילתא, ולא אתי למיכתב. [22]

אמר ליה רבא בר רב חנן לאביי: מכדי אמרו רבנן [23] כל מילי דיום טוב, כמה דאפשר לשנויי – משנינן [24], הני נשי דמליין חצבייהו מיא, מאי טעמא לא משנין?

משום דלא אפשר: היכי לעבדי?: דמליין בחצבא רבא לימלו בחצבא זוטא? - הא קא מפשו בהילוכא! דמליין בחצבא זוטא לימלו בחצבא רבא? - קא מפשו במשוי!


עמוד ב

ניפרוס סודרא? - אתי לידי סחיטה! [25] נכסייה בנכתמא [26] - [27]זימנין דמיפסק, ואתי למקטריה [28]! הלכך: לא אפשר.

ואמר ליה רבא בר רב חנן לאביי: תנן [ביצה פ"ה מ"ב]: לא מספקין [29] ולא מטפחין [30] ולא מרקדין [31] ביום טוב [32], וקא חזינן דעבדין, ולא אמרינן להו ולא מידי!

ולטעמיך, הא דאמר רבא: 'לא ליתיב איניש אפומא דלחייא [33] דילמא מיגנדר ליה חפץ ואתי לאיתויי [34]', והא קא חזינן נמי דמותבי חצבי ויתבן אפומא דמבואה [35] - ולא אמרינן להו ולא מידי! אלא: הנח לישראל, מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין. סבור מינה 'הני מילי בדרבנן, אבל בדאורייתא – לא' - ולא היא: לא שנא בדרבנן ולא שנא בדאורייתא, דהא תוספת דיום הכפורים דאורייתא היא, וקא חזינן להו דקאכלי ושתו עד שתחשך, ולא אמרינן להו ולא מידי.

וכן אשה מחבירתה ככרות:

בשבת הוא דאסיר [36], אבל בחול - שפיר דמי [37]; לימא מתניתין דלא כהלל; דתנן [בבא מציעא פ"ה מ"ט]: וכן היה הלל אומר: לא תלוה אשה ככר לחבירתה עד שתעשינה דמים, שמא יוקרו חטין ונמצאו באות לידי רבית!

אפילו תימא הלל, הא - באתרא דקיץ דמיה [38], הא - באתרא דלא קיץ דמיה.

ואם אינו מאמינו:

איתמר: הלוואת יום טוב, רב יוסף אמר: לא ניתנה ליתבע [39], ורבה אמר: ניתנה ליתבע:

רב יוסף אמר: לא ניתנה ליתבע, דאי אמרת ניתנה ליתבע - אתי למיכתב.

רבה אמר: ניתנה ליתבע, דאי אמרת לא ניתנה - לא יהיב ליה, ואתי לאימנועי משמחת יום טוב.

תנן: אם אינו מאמינו - מניח טליתו אצלו; אי אמרת בשלמא לא ניתנה ליתבע - משום הכי מניח טליתו אצלו, ועושה עמו חשבון לאחר שבת; אלא אי אמרת ניתנה ליתבע - אמאי מניח טליתו אצלו? ליתן ליה ולתבעיה!?

אמר: לא בעינא דליקום בדינא ודיינא [40].

מתיב רב אידי בר אבין [שביעית פ"י מ"ב]: 'השוחט את הפרה וחילקה בראש השנה [41]: אם היה חדש [42] מעובר [43] – משמט [44], ואם לאו [45]אינו משמט', ואי לא ניתנה ליתבע - מאי משמט [46]?

שאני התם, דאיגלאי מילתא דחול הוא [47].

תא שמע מסיפא: אם לאו – אינו משמט [48]; אי אמרת בשלמא ניתנה ליתבע - היינו דקתני אינו משמט, אלא אי אמרת לא ניתנה ליתבע - אמאי אינו משמט?

[49] דאי יהיב ליה - שקיל.

מכלל דרישא, אי יהיב ליה - לא שקיל [50]?

רישא [51] צריך למימר ליה "משמט אני", סיפא - לא צריך למימר ליה [52] "משמט אני", כדתנן [שביעית פ"י מ"ח]: 'המחזיר חוב בשביעית, יאמר לו "משמט אני", ואם אמר לו [53] "אף על פי כן [54]" - יקבל ממנו, משום שנאמר (דברים טו ב) וזה דבר השמטה [שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו לא יגש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה לה’] [55]'.

רב אויא שקיל משכונא [56];

רבה בר עולא מערים איערומי [57].

וכן ערב פסח:

אמר רבי יוחנן: מקדיש אדם פסחו בשבת [58], וחגיגתו ביום טוב [59].

נימא מסייע ליה: וכן ערב פסח בירושלים שחל להיות בשבת - מניח טליתו אצלו ונוטל את פסחו ועושה עמו חשבון לאחר יום טוב!

הכא במאי עסקינן - בממנה אחרים עמו [60] על פסחו [61], דמעיקרא מיקדש וקאי.

והא אנן תנן אין נמנין על הבהמה בתחילה ביום טוב?!

שאני הכא, כיון דרגיל אצלו - כמאן דאימני ביה מעיקרא דמי. והא תני רבי הושעיא: הולך אדם אצל רועה הרגיל אצלו ונותן לו טלה לפסחו ומקדישו, ויוצא בו!

התם נמי, כיון דרגיל אצלו - אקדושי ליה מעיקרא [62].

והא מקדיש קתני!

הקדש עילוי [63], מדרבנן.

ומי אמר רבי יוחנן הכי? והא אמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה, ותנן [ביצה פ"ה מ"ב]: לא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומות ומעשרות, כל אלו - ביום טוב אמרו, קל וחומר בשבת!

לא קשיא; כאן - בחובות שקבוע להן זמן, כאן [64] - בחובות שאין קבוע להן זמן [65].

משנה:

מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו [66] מפיו, אבל לא מן הכתב [67];

מפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו על השולחן [68], ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה [69];

ומטילין חלשין [70] על הקדשים [71] ביום טוב, אבל לא על המנות [72].

הערות[עריכה]

  1. ^ סבירא ליה לשמואל מחזירין תנן
  2. ^ מנשטר"ל, ממונה
  3. ^ קח בגדו עד שיבא
  4. ^ רבה
  5. ^ לרב יהודה
  6. ^ ממקומנו הוא
  7. ^ ולא שמענו זאת מפיו עד הנה
  8. ^ בתמיה; שאילו לא באת לא למדנו
  9. ^ נשתנית ידו ממקומה, אשולשיינ"ר בלעז [נקע]
  10. ^ היה עושה בענינים הרבה ושואל;
  11. ^ באריגה אחת ארגתו
  12. ^ דמתניתין לאו דוקא תנן
  13. ^ מפרש בגמרא
  14. ^ ולא נזכר מערב שבת לקנות
  15. ^ ליום שלישי
  16. ^ 'הלויני' משמע לזמן מרובה, וקיימא לן במסכת מכות (ג,ב): סתם הלואה שלשים יום, ואתי מלוה זה לכתוב על פנקסו: "כך וכך הלויתי" כדי שלא ישכח
  17. ^ נמי
  18. ^ והויא הלואה
  19. ^ כי אמר 'השאילני' - סבר דהלואה היא
  20. ^ ומאי היכר איכא
  21. ^ בחול דלא שנא כי אמר ליה הלויני לא שנא כי אמר ליה השאילני, לא קפדינן עילויה - אתי למיכתב
  22. ^ הכי גרסינן: אמר ליה בשבת כיון ד'השאילני' שרו ליה רבנן 'הלויני' לא שרו ליה -מינכרא מילתא ולא אתי למכתב
  23. ^ במסכת ביצה
  24. '^ דאמרינן [פ"ד מ"א]: המביא כדי יין - לא יביאם בסל ובקופה כו'
  25. ^ ודקאמר במסכת ביצה 'ניפרוס סודרא עלויה כו' - התם בדבר יבש קא מיירי.
  26. ^ כיסוי
  27. ^ כיון דמצרכת ליה כיסוי - קטר ליה בכד, ו
  28. ^ והיא קשר של קיימא דאסור מדאורייתא
  29. ^ כף אל כף משום אבל
  30. ^ (על הלב)
  31. ^ לשמחה
  32. ^ וטעמא מפרש במסכת ביצה: שמא יתקן כלי שיר
  33. ^ לפי שאין ניכר כל כך בין מבוי לרשות הרבים
  34. ^ חפץ המתגלגל תוך ארבע אמות
  35. ^ 'ומגנדר חצביהן ומייתין ליה' לא גרסינן
  36. ^ לומר 'הלויני', משום מכתב
  37. ^ הא בחול שרי ולא חיישינן לרבית, ואף על גב דבלשון הלואה קאמר ליה
  38. ^ באתרא דקיץ דמייהו דככרות, לא אתי לידי רבית: שאם יוקירו - יתן דמיהן
  39. ^ בבית דין, שאין בית דין נזקקין לה לעולם
  40. ^ לא לבא לדין ולא לברור דיין ולהטריח את עצמו
  41. ^ של מוצאי שביעית ללוקחים, ובהקפה, וקיימא לן שביעית משמטת בסופה, דכתיב 'מקץ [שבע שנים תעשה שמטה]’ (דברים טז א)
  42. ^ אלול
  43. ^ ועשו ראש השנה שני ימים
  44. ^ דיום טוב ראשון - של סוף שביעית היה, ונמצאת זו הלואת שביעית
  45. ^ הויא לה הלואת מוצאי שביעית, ו
  46. ^ הואיל ואין בית דין נזקקין לכופו שמוטה היא ועומדת
  47. ^ שהרי חדש מעובר, ולא הוי יום טוב עד למחר, הלכך: אי לאו דשביעית הוא - הוה גבי
  48. ^ אלמא ניתנה ליתבע
  49. ^ ומשני: מאי אינו משמט? -
  50. ^ בתמיה
  51. ^ דהלואת שביעית היא, אי נמי יהיב ליה לוה
  52. ^ מלוה
  53. ^ לוה
  54. ^ איני חפץ שישמטו
  55. ^ אפילו מקבל חובו, יזכיר לו שמיטה בדבורו
  56. ^ בשעת הלואה מהלואת יום טוב
  57. ^ לאחר יום טוב לוקח ממנו שום חפץ ומעכבו
  58. ^ אם חל ארבע עשרה בשבת
  59. ^ ביום הקרבתה - מותר להקדיש, ואף על גב דתנן 'אלו הן משום שבות אין מקדישין' – הני, כיון דהקרבתן דוחה - קדושתן דוחה
  60. ^ כדכתיב (שמות יב ד) במכסת נפשות
  61. ^ שהיה קדוש ועומד מאתמול
  62. ^ מקדיש ליה רועה מערב שבת, שהרי יודע שזה סומך עליו
  63. ^ מעלה בעלמא שיקדישו בעלים
  64. ^ דקתני 'אין מקדישין'
  65. ^ שאין הקרבתן דוחה שבת
  66. ^ מיני מעדנים
  67. ^ אם כתב מערב שבת "כך וכך אורחים פלוני ופלוני זמנתי", כדי שלא ישכחם - לא יקרא באותו כתב בשבת; ובגמרא מפרש טעמא
  68. ^ לשון פייס: מטיל פייס לחלק מי מגיע כל מנה ומנה
  69. ^ שיהו המנות שוות, ולא תהא אחת גדולה ואחת קטנה לזכות בגדולה הזוכה על פי הגורל, והמתחייב על פי הגורל לקטנה יטלנה; ובגמרא מפרש טעמא
  70. ^ גורלות
  71. ^ בין הכהנים
  72. ^ בגמרא מפרש