ביאור:בבלי שבת דף מד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

אי לא שרית ליה - אתי לכבויי [1].

אמר רב יהודה בן שילא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יהודה בן לקיש במת.

אין ניאותין הימנו לפי שאינו מן המוכן:

תנו רבנן: מוֹתר השמן שבנר ושבקערה – אסור, ורבי שמעון מתיר.

משנה:

מטלטלין נר חדש [2] אבל לא ישן [3];

רבי שמעון אומר: כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת.

גמרא:

תנו רבנן: 'מטלטלין נר חדש אבל לא ישן, דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר: כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בו בשבת [4]; רבי שמעון אומר: חוץ מן הנר הדולק בשבת [5], כבתה מותר לטלטלה, אבל כוס, וקערה, ועששית [6] - לא יזיזם ממקומם [7]; ורבי אליעזר ברבי שמעון אומר: מסתפק מן הנר הכבה [8] ומן השמן המטפטף ואפילו בשעה שהנר דולק.'

אמר אביי: רבי אליעזר ברבי שמעון סבר לה כאבוה בחדא ופליג עליה בחדא: סבר לה כאבוה בחדא דלית ליה מוקצה, ופליג עליה בחדא: דאילו אבוה סבר כבה – אִין, לא כבה – לא [9], ואיהו סבר אף על גב דלא כבה.

אבל כוס וקערה ועששית לא יזיזם ממקומם - מאי שנא הני?

אמר עולא: סיפא אתאן לרבי יהודה.

מתקיף לה מר זוטרא: אי הכי מאי אבל [10]? אלא אמר מר זוטרא: לעולם רבי שמעון, וכי קָשָרי רבי שמעון- בנר זוטא, דדעתיה עלויה [11], אבל הני דנפישי – לא [12];

והתניא: מותר השמן שבנר ושבקערה - אסור, ורבי שמעון מתיר [13]?

התם קערה דומיא דנר [14], הכא קערה דומיא דכוס.

אמר רבי זירא: פמוט [15] שהדליקו בו בשבת, לדברי המתיר [16] – אסור [17], לדברי האוסר – מותר [18].

תוספות ד"ה לדברי המתיר אסור. פי' בקונטרס לדברי רבי מאיר; ואי תימא מאי קא משמע לן, הא בהדיא קאסר רבי מאיר נר שהדליקו בה באותו שבת? - ויש לומר דהוה אמינא הני מילי בנר של חרס דאית ביה תרתי: מוקצה מחמת מיאוס ומחמת איסור - קא משמע לן דאפילו בשל מתכת, דלא מאיס, ולית ביה אלא מוקצה מחמת איסור - אסר רבי מאיר;

ואין נראה לרבנו תם: דלפי זה, הא דמסיק 'דברי הכל אסור' - לא הוי אלא רבי מאיר ורבי יהודה דקאי עלייהו, ולא רבי שמעון! ומפרש וכן פירוש רבנו חננאל: לדברי המתיר היינו רבי שמעון - אסר כאן בפמוט: דהא פמוט גדול הוא, ככוס וקערה ועששית, כמו פמוטות של בית רבי דשילהי 'כל כתבי' (לקמן קכא:): לדברי האוסר היינו רבי מאיר ורבי יהודה, דאסרי בנר חרס שהדליקו בו באותו שבת, והני מילי בנר של חרס, דאיכא תרתי: מוקצה מחמת מיאוס ומחמת איסור, אבל בנר מתכת – שרו! ומסיק דאפילו בשל מתכת אסר רבי מאיר, והכי נמי אמרינן בפרק קמא דחולין [19]: ע"כ לא שרי רבי מאיר אלא במבשל דראוי לכוס, אבל בשוחט – לא.

למימרא דרבי יהודה מוקצה מחמת מיאוס אית ליה, מוקצה מחמת איסור לית ליה? והתניא: רבי יהודה אומר: כל הנרות של מתכת מטלטלין [20] חוץ מן הנר שהדליקו בו בשבת!?

אלא אי איתמר - הכי איתמר:

אמר רבי זירא: פמוט שהדליקו עליו בשבת - דברי הכל אסור; לא הדליקו עליו - דברי הכל מותר.

אמר רב יהודה אמר רב: מטה שיחדה למעות - אסור לטלטלה. [21]

מיתיביה רב נחמן בר יצחק: מטלטלין נר חדש אבל לא ישן [22],


עמוד ב

ומה נר, דלהכי עבידא, כי לא הדליק בה שרי לטלטולה, מטה - דלאו להכי עבידא לא כל שכן?

אלא אי איתמר - הכי איתמר:

אמר רב יהודה אמר רב: מטה שיחדה למעות, הניח עליה מעות [23] - [24]אסור לטלטלה [25]; לא הניח עליה מעות - מותר לטלטלה; לא יחדה למעות: יש עליה מעות [26] - אסור לטלטלה; אין עליה מעות [27] - מותר לטלטלה [28], והוא שלא היו עליה [29] בין השמשות [30].

אמר עולא: מתיב רבי אליעזר [כלים פ"יח מ"ב]: '[31] מוכני [32] שלה, בזמן שהיא נשמטת [33] - אין חבור לה [34], ואין נמדדת עמה [35], ואין מצלת עמה באהל המת [36], ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש עליה מעות' הא אין עליה מעות שריא, אף על גב דהוו עליה בין השמשות!

ההיא - רבי שמעון היא, דלית ליה מוקצה, ורב - כרבי יהודה סבירא ליה. [37]

הערות[עריכה]

  1. ^ אבל במוטל לחמה - לא שרי
  2. ^ שאינו מאוס וחזי לאישתמושי להדיא שלא דלק בו נר מעולם
  3. ^ דמוקצה מחמת מיאוס הוא
  4. ^ ואף על גב שכבה – אסור, דאית ליה לרבי מאיר מוקצה מחמת איסור ולית ליה מוקצה מחמת מיאוס
  5. ^ בעוד שהוא דולק – אסור, שמא יכבה הנר
  6. ^ כוס גדול של זכוכית שקורין לנפ"א
  7. ^ ואפילו כבה הנר, ולקמן מפרש טעמא
  8. ^ דכיון דכבה והולך - לא מחייב תו משום מכבה
  9. ^ דלא שמעינן ליה לרבי שמעון דשרי במתניתא אלא מותר שמן שבנר ושבקערה, דמשמע לאחר שכבה
  10. ^ מדקאמר 'אבל' - מכלל דבנר מותר
  11. ^ מבעוד יום; סבר שיכלה השמן מהר ואשתמש בנר לכשיכבה
  12. ^ לא אסיק אדעתיה שיכבו כל היום
  13. ^ וקערה נפישא, קשיא קערה אקערה
  14. ^ קתני לה, דזוטרא
  15. ^ מנורה של מתכת ואינה מאוסה
  16. ^ רבי מאיר המתיר בנר ישן
  17. ^ אוסר בהאי דמוקצה מחמת איסור, כדקתני לעיל חוץ מן הנר שהדליקו בו בשבת
  18. ^ לדברי רבי יהודה האוסר בנר ישן של חרס - התם הוא, דמאיס, אבל הכא שרי, ולית ליה מוקצה מחמת איסור
  19. ^ דף טו.
  20. ^ נר של מתכת לא מאיס, כגון של נחשת דלא בלע
  21. ^ שיחדה למעות מיתסרא בהזמנה בעלמא, ואף על פי שלא הניח עליה מעולם.
  22. ^ והא רבי יהודה קאמר לה, דאית ליה מוקצה, אלמא לא מיתסר בהזמנה, מדקאמר 'אבל לא ישן' ולא קתני 'אבל לא המיוחד לכך'
  23. ^ אפילו בחול
  24. ^ הרי הוקצה לאיסור, ו
  25. ^ ואפילו נסתלקו המעות מבעוד יום, ולא דמי לנר של מתכת, דשרי רבי יהודה, דהתם בלא יחדו
  26. ^ בשבת
  27. ^ בשבת
  28. ^ ואף על גב דהניח עליה מעות בחול
  29. ^ כל
  30. ^ שנסתלקו מבעוד יום; אבל היו עליה כל בין השמשות - איתקצי לכולי יומא
  31. ^ גבי שידה תנן, במסכת כלים, והיא עגלה של עץ מוקפת מחיצות למרכב אנשים ונשים:
  32. ^ =אופן
  33. ^ כעין אופני עגלה שלנו, שאדם יכול לסלקו מן העגלה
  34. ^ דחשובה היא כלי לעצמה; דאי שידה בת קבולי טומאה היא, כגון שאינה מחזקת ארבעים סאה בלח ונטמאה השידה - לא נטמא המוכני, ואי לאו בת קבולי טומאה היא ונגעה טומאה במוכני - המוכני טמאה לעצמה, דלא חשיבה [חלק] משידה, והיא מטלטלה מלאה וריקנית דיש לה בית קיבול
  35. ^ לענין טומאה, כדפרישית; דכלי עץ המחזיק ארבעים סאה בלח, שהן כוריים ביבש – טהור, כדאמרינן ב'במה מדליקין' (דף לה.) דכלי עץ איתקש לשק שיהא מיטלטל מלא וריקן, וזו אינו מיטלטל מלא, ותנן במסכת כלים [פ"יח מ"א] ומייתינן בגמרא דמנחות: השידה... בית הלל אומרים: נמדדת מבחוץ דרואין אותה כאילו היא עומדת בתוך כלי גדול, ואם מחזיק אותו כלי ארבעים סאה - טהורה השידה ואף על פי שהיא אינה מחזקת ארבעים סאה, דקסבר אף עוביה נמדד עמה, והמוכני אינו נמדד עמה להשלים, דרואין כאילו ניטל המוכני ואחר כך תנתן השידה לתוך הכלי
  36. ^ דאם השידה מחזקת ארבעים סאה, דאינה מקבלת טומאה - מצלת באהל המת, והוי אהל לעצמה; ולא שנכנסה לבית שהמת בו דאם כן אין כאן הצלה, שהרי הגג מאהיל על הטהרות מלמעלה, אלא כגון שנכנסה לבית הקברות, כדאמרינן בעירובין: רבי יהודה אומר: אף בבת הקברות, מפני שיכול לחוץ בשידה תיבה ומגדל' [בפרק 'בכל מערבין' בבלי דף ל,ב] דקסבר אהל זרוק, כלומר: אהל המיטלטל שמיה אהל, ומפסיק כלפי הטומאה, והמוכני - אם הוא גבוה מדופני השידה, וכלים [בולטים] מלמעלה מדופני השידה, וגובה המוכני מגין עליהם - אינו מצילן: דמוכני - כלי הוא לעצמו, ומקבל טומאה, ואינו חוצץ בפני הטומאה; ורבותי דוחקין ומפרשין אותה באהל המת ממש, ובשל חרס המוקפת צמיד פתיל; והרבה תשובות יש: חדא - דנמדדת לא שייך בשל חרס, דלא איתקש לשק, ובין מיטלטל ובין אינו מיטלטל – טמא! ועוד: אם המוכני מוקף צמיד פתיל - יציל בפני עצמו כלים שבתוכו! ועוד: בפירוש נשנית במסכת כלים בהלכות כלי עץ, והלכות כלי חרס נשנו לבדן והלכות כלי עץ נשנו לבדן
  37. ^ ומיהו מעות לא חזו מידי, ומודה רבי שמעון דעודן עליו אסור.