ביאור:בבלי שבת דף נה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

זקנים מה חטאו? אלא אימא 'על זקנים [1] שלא מיחו בשרים'!

רב יהודה הוה יתיב קמיה דשמואל; אתאי ההיא איתתא, קא צווחה קמיה ולא הוה משגח בה; אמר ליה: לא סבר ליה מר (משלי כא יג) אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה?

אמר ליה: שיננא! רישך בקרירי [2], רישא דרישיך בחמימי - הא יתיב מר עוקבא אב בית דין [3], דכתיב (ירמיהו כא יב) בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רוע מעלליהם! [4]

אמר ליה רבי זירא לרבי סימון: לוכחינהו מר להני דבי ריש גלותא!

אמר ליה: לא מקבלי מינאי.

אמר ליה: אף על גב דלא מקבלי - לוכחינהו מר, דאמר רבי אחא ברבי חנינא: מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בה לרעה חוץ מדבר זה [5], דכתיב (יחזקאל ט ד) ויאמר ה' אליו עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תיו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה [6]; אמר לו הקב"ה לגבריאל: לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה [7], ועל מצחם של רשעים תיו של דם כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה; אמרה מדת הדין לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! מה נשתנו אלו מאלו? אמר לה: הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים! אמרה לפניו: ריבונו של עולם! היה בידם למחות ולא מיחו! אמר לה: גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם לא יקבלו מהם! אמרה לפניו: ריבונו של עולם! אם לפניך גלוי - להם מי גלוי? - והיינו דכתיב (יחזקאל ט ו) זקן בחור ובתולה טף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התיו אל תגשו וממקדשי תחלו - [8] וכתיב [סוף הפסוק] ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית.

תני רב יוסף: אל תקרי ’[ומ]מקדשי' אלא 'מקודשי' [9]: אלו בני אדם שקיימו את התורה כולה מאלף ועד תיו! ומיד (יחזקאל ט ב) והנה ששה אנשים באים מדרך שער העליון אשר מפנה צפונה ואיש כלי מפצו בידו ואיש אחד בתוכם לבוש הבדים וקסת הסופר במתניו ויבאו ויעמדו אצל מזבח הנחושת; מזבח הנחושת מי הוה [10]? - אמר להו הקב"ה: התחילו ממקום שאומרים שירה לפני [11].

ומאן נינהו 'ששה אנשים'?

אמר רב חסדא: קצף, אף, וחימה, ומשחית, ומשבר, ומכלה

ומאי שנא תיו?

אמר רב: תיו – תחיה, תיו – תמות [12];

ושמואל אמר: תמה זכות אבות;

ורבי יוחנן אמר: תחון זכות אבות;

וריש לקיש אמר: תיו = סוף חותמו של הקב"ה, דאמר רבי חנינא: חותמו של הקב"ה 'אמת' [13]!

רבי שמואל בר נחמני אמר: אלו בני אדם שקיימו את התורה כולה מאלף ועד תיו [14].

מאימתי תמה זכות אבות?

אמר רב: מימות הושע בן בארי, שנאמר (הושע ב יב) [ועתה] אגלה את נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי [15];

ושמואל אמר: מימי חזאל, שנאמר (מלכים ב יג כג) וחזאל מלך ארם לחץ את ישראל כל ימי יהואחז וכתיב (מלכים ב יג כד) ויחן ה' אותם וירחמם ויפן אליהם למען בריתו את אברהם יצחק ויעקב ולא אבה השחיתם ולא השליכם מעל פניו עד עתה [16];

רבי יהושע בן לוי אמר: מימי אליהו, שנאמר (מלכים א יח לו) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלהים בישראל ואני עבדך ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה [17];

ורבי יוחנן אמר: מימי חזקיהו, שנאמר (ישעיהו ט ו) למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת ה' צבאות תעשה זאת [18].

אמר רב אמי: אין מיתה בלא חטא [19], ואין יסורין בלא עון:

אין מיתה בלא חטא - דכתיב (יחזקאל יח כ) הנפש החוטאת היא תמות בן לא ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת הרשע עליו תהיה;

אין יסורין בלא עון - דכתיב (תהלים פט לג) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם [20].


עמוד ב

מיתיבי: 'אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבונו של עולם! מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון? אמר להם: מצוה קלה צויתיו ועבר עליה! אמרו לו: והלא משה ואהרן שקיימו כל התורה כולה - ומתו? אמר להם: (קהלת ט ב) [הכל כאשר לכל] מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב [ולטהור ולטמא ולזבח ולאשר איננו זבח כטוב כחטא הנשבע כאשר שבועה ירא].

הוא דאמר כי האי תנא, דתניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף משה ואהרן בחטאם מתו, שנאמר (במדבר כ יב) [ויאמר ה' אל משה ואל אהרן] יען לא האמנתם בי [להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם] - הא האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם.'

מיתיבי: 'ארבעה מתו בעטיו של נחש [21], ואלו הן: בנימין בן יעקב, ועמרם אבי משה, וישי אבי דוד, וכלאב בן דוד' וכולהו גמרא לבר מישי אבי דוד, דמפרש ביה קרא, דכתיב (שמואל ב יז כה) ואת עמשא שם אבשלום תחת יואב על הצבא ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב - וכי בת נחש הואי? והלא בת ישי הואי, דכתיב [22] (דברי הימים א ב טז) ואחיותיהן צרויה ואביגיל [ובני צרויה אבשי ויואב ועשה אל שלשה]!? - אלא בת מי שמת בעטיו של נחש; מני? אילימא תנא דמלאכי השרת - והא איכא משה ואהרן? אלא לאו רבי שמעון בן אלעזר היא [23], ושמע מינה יש מיתה בלא חטא ויש יסורין בלא עון, ותיובתא דרב אמי?

תיובתא.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר ראובן חטא [24] - אינו אלא טועה, שנאמר (בראשית לה כב) [ויהי בשכן ישראל בארץ ההוא וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל] ויהיו בני יעקב שנים עשר - מלמד שכולן שקולים כאחת [25]; אלא מה אני מקיים 'וישכב את בלהה פילגש אביו' [26]? - מלמד שבלבל מצעו של אביו ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה.

[בענין ראובן ראה 'שיחות לספר בראשית' של הרב נבנצאל, שיחה לה לפרשת ויחי; ולענין דוד, בגמרא להלן – שיחה לו.]

תניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: מוצל אותו צדיק מאותו עון, ולא בא מעשה זה לידו; אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומר (דברים כז כ) ארור שוכב עם אשת אביו [כי גלה כנף אביו ואמר כל העם אמן] ויבא חטא זה לידו [27]? אלא מה אני מקיים 'וישכב את בלהה פילגש אביו'? - עלבון אמו תבע, אמר: אם אחות אמי היתה צרה לאמי - שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי? עמד ובלבל את מצעה!

אחרים אומרים: שתי מצעות בלבל, אחת של שכינה [28] ואחת של אביו, והיינו דכתיב (בראשית מט ד) [פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך] אז חללת יצועי עלה [29] <אל תקרי יצועי אלא יצועיי>

כתנאי: '(בראשית מט ד) פחז כמים אל תותר [כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה] [30]:

רבי אליעזר אומר: פָּזתה [31], חָבתה, זָלתה [32];

רבי יהושע אומר: פסעתה על דת, חטאת, זנית;

רבן גמליאל אומר: פיללתה [33], חלתה [34], זרחה תפלתך;

אמר רבן גמליאל: עדיין צריכין אנו למודעי: רבי אלעזר המודעי אומר: הפוך את התיבה ודורשה: זעזעתה [35], הרתעתה פרחה חטא ממך! [36]
רבא אמר - ואמרי לה רבי ירמיה בר אבא: זכרת עונשו של דבר חלית עצמך חולי גדול [37] פירשת מלחטוא.

ראובן [לעיל] בני עלי בני שמואל דוד ושלמה ויאשיהו סימן:

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר בני עלי חטאו [38] - אינו אלא טועה [39], שנאמר (שמואל א א ג) [ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבח לה' צבאות בשלה] ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה'; סבר לה כרב, דאמר רב [40]: פנחס לא חטא [41]מקיש חפני לפנחס: מה פנחס לא חטא - אף חפני לא חטא; אלא מה אני מקיים (שמואל א ב כב) [ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל ואת] אשר ישכבון את הנשים [הצבאות פתח אהל מועד]? - מתוך ששהו את קיניהן[42], שלא הלכו אצל בעליהן [43] - [44] מעלה עליהן הכתוב כאילו שכבום [45].

גופא: אמר רב: פנחס לא חטא [46], שנאמר (שמואל א יד ג) ואחיה בן אחיטוב אחי אי כבוד בן פנחס בן עלי כהן ה' [בשִׁלוֹ נשא אפוד והעם לא ידע כי הלך יונתן]; אפשר חטא בא לידו והכתוב מייחסו [47]? והלא כבר נאמר [48] (מלאכי ב יב) יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה' צבאות [49]; אם ישראל הוא - לא יהיה לו ער בחכמים [50] ולא עונה בתלמידים, ואם כהן הוא - לא יהיה לו בן מגיש מנחה [51]; אלא לאו שמע מינה פנחס לא חטא? אלא הא כתיב 'אשר ישכבון'? – 'ישכבן' כתיב [רק אחד, והוא חפני].

והכתיב (שמואל א ב כד) אַל בָּנַי כי לא טובה השמועה [אשר אנכי שמע מעברים עם ה’] [52]?

אמר רב נחמן בר יצחק: 'בני' כתיב.

והכתיב 'מעבירים'?

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: 'מעבירם' כתיב. [53]

והכתיב [ובני עלי] בני בליעל [לא ידעו את ה’]?

מתוך שהיה לו לפנחס למחות לחפני ולא מיחה - מעלה עליו הכתוב כאילו חטא.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר

הערות[עריכה]

  1. ^ סנהדרין
  2. ^ אני, שאני רבך איני נכוה
  3. ^ אבל מר עוקבא שהוא ראש לי ולך ואב בית דין - יכווה בחמין
  4. ^ לא ענש אלא מי שבידו לשפוט
  5. ^ שנאמר במקרא: זה שהוציא דבור לטובה ומפני עונש תוכחה חזר בו
  6. ^ אלו צדיקים
  7. ^ שאני רוצה לשלוח בעיר
  8. ^ היינו דכתיב מעיקרא ועל כל איש אשר עליו התיו אל תגשו ולבסוף וממקדשי תחלו
  9. ^ שהודה למקטרג מדת הדין וחזר מן הטוב
  10. ^ בימי יחזקאל? והלא שלמה גנזו ועשה מזבח אבנים של ל"ב אמה, דכתיב (מלכים א ח סד) כי מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל - כאדם האומר לחבירו "ננס פלוני", ופסול לעבודה
  11. ^ מן הלוים שאומרים שיר בכלי נחשת
  12. ^ לרשעים
  13. ^ אמצעית לאותיות, וראשון ואחרון, על שם אני ראשון ואני אחרון (ישעיהו מד ו) ואני הוא
  14. ^ התיו - סימן להם שקיימו התורה מראש עד סוף
  15. ^ שאין עוד זכות לאבות, שאכלוה
  16. ^ אבל מכאן ואילך השליכם ולא פנה אל ברית אבות
  17. ^ ה' אלהי אברהם ואלהי יצחק וישראל היום יודע שאתה זוכר ברית אברהם יצחק וישראל, מדקאמר היום יודע ותו לא - מכלל דתמה, ועל ידי רחמים הוזכרה להם בימי חזאל
  18. ^ בימי חזקיהו- דכתיב מעתה ועד עולם קנאת ה' צבאות תעשה זאת - ולא זכות אבות
  19. ^ וחטאו של אדם גורם לו מיתה
  20. ^ בשבט ובנגעים היינו יסורים, וקאמר שאין באין אלא משום פקידת עון
  21. ^ בעצתו של נחש שהשיא לחוה, ולא בחטא אחר שלא חטאו; 'בעטיו' - כמו עטא וטעם (דניאל ב יד)
  22. ^ בבני ישי משתעי
  23. ^ דאמר משה ואהרן בחטאם מתו, ומודה בהני
  24. ^ במעשה בלהה
  25. ^ להוציא מלבך, שלא תחשדנו
  26. ^ דכתיב בההוא קרא
  27. ^ ויגזור הקב"ה שיהיו מן המקללים
  28. ^ כך היה יעקב עושה בארבעה אהלי נשיו: מעמיד מטה לשכינה, ובאותו אהל שהוא רואה בו השכינה הוא בא ולן אותו הלילה
  29. ^ חללת אותו שם שעלה על יצועי, דהיינו שכינה; מדלא כתיב 'יצועי עלית'; טעם אחר: עד שלא נבנה אהל מועד היתה שכינה מצויה באהלי צדיקים
  30. ^ 'פחז' נוטריקון הוא
  31. ^ מיהרת בעצמך וחטאת; 'פזתה' לשון 'עמא פזיזא' (לקמן דף פח.)
  32. ^ זלזלת
  33. ^ להנצל מן החטא
  34. ^ ויחל משה (שמות לב יא)
  35. ^ יראת לחטוא
  36. ^ לרבי אליעזר ורבי יהושע חטא, ולרבן גמליאל ולמודעי - בקש לחטוא ולא חטא.
  37. ^ להתאפק לכבוש יצרך
  38. ^ באשת איש
  39. ^ ומיהו בבזיון קדשים חטאו
  40. ^ לקמן בשמעתין
  41. ^ ויליף לה מקרא; ורבי יונתן יליף לה לחפני מהאי קרא ד
  42. ^ שהיו מסרבין להקריב שום קרבן אלא בקושי, כדכתיב (שמואל א ב טו) גם בטרם יקטירון את החלב וגו', וכשהיו זבות ויולדות באות ממקום אחר לשילה להקריב את קיניהן, והן היו משהין מלהקריבם, והנשים לא היו יכולין לסמוך עליהם שיקריבו, והיו שוהות שם
  43. ^ ולא היו חוזרות אצל בעליהן עד שראו קיניהן קרבין והיו טהורות לקדשים וליכנס לעזרה
  44. ^ לפיכך
  45. ^ שהיו מונעים אותן מפריה ורביה
  46. ^ באשת איש, ד'אשר ישכבון את הנשים' אינו אלא חפני לבדו
  47. ^ לשבח, ואת בן בנו מייחסו אחריו
  48. ^ גבי עבירה דנואפים
  49. ^ והאי קרא - בבא על הנכרית ועל הזונה מישתעי, כדדרשינן ליה ב'אלו הן הנשרפין', דכתיב לעיל מיניה (מלאכי ב יא) כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר, ודרשינן: כי חלל יהודה קדש - זו זונה, וכן הוא אומר (דברים כג יח) לא תהיה קדשה וגו'
  50. ^ חריף להבין ולהורות בין החכמים, כדאמרינן בעירובין (דף נג:) 'אהרנית ערנית'
  51. ^ וכאן מייחס כהן מגיש מנחה אחר פנחס
  52. ^ אביהם היה מוכיחם
  53. ^ קשה בעיני שם החכם הנזכר כאן, כי אומר אני שטעות גדול הוא, ולא גרסינן לה להא מילתא, שהרי בספרים מוגהים כתיב 'מעבירים', וגם במסורה הגדולה במקום שמנויין שם כל התיבות דלא כתיב בהן יו"ד וקורין, ולא נמנה זה, והם מנויין על פי החשבון! וזו [והכתיב 'מעבירים'?] אינה קשיא, דהאי 'מעבירים' - לאו לשון עבירה הוא, אלא לשון ויעבירו קול במחנה (שמות לו ו), והכי קאמר להו: "לא טובה השמועה אשר אנכי שומע את עם ה' מעבירים ומכריזין וקובלים עליכם", והאי 'מעבירים' לשון רבים הוא, ואעם ה' קאי, ולאו אבני עלי, שהרי הם היו עוברים ולא היו מעבירים את אחרים