ביאור:בבלי שבת דף כה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

עשה ^[1], והוה ליה יום טוב עשה ולא תעשה, ואין עשה ^[2] דוחה את ^[3] לא תעשה ועשה ^[4].

ביום טוב הוא דאסיר, הא בחול שפיר דמי ^[5]; מאי טעמא?

אמר רב: כשם שמצוה לשרוף הקדשים שנטמאו - כך מצוה לשרוף את התרומה שנטמאת ^[6] ואמרה תורה: בשעת ביעורה תיהני ממנה.

היכן אמרה תורה?

1. מדרב נחמן, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אמר קרא (במדבר יח ח) [וידבר ה' אל אהרן] ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי [לכל קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה ולבניך לחק עולם] - בשתי תרומות הכתוב מדבר: אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה, ואמר רחמנא 'לך' - שלך תהא להסיקה תחת תבשילך.

2. ואיבעית אימא מדרבי אבהו, דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: ^[7] (דברים כו יד) [לא אכלתי באני ממנו] ולא בערתי ממנו בטמא [ולא נתתי ממנו למת שמעתי בקול ה' אלקי עשיתי ככל אשר צויתני] ^[8] - ממנו אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר שמן של תרומה שנטמאת.

ואימא 'ממנו אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר שמן של קדש שנטמא?

לאו קל וחומר הוא: מה מעשר הקל אמרה תורה 'לא בערתי ממנו בטמא', קדש חמור לא כל שכן!?

אי הכי - תרומה נמי לימא 'קל וחומר הוא'!

הא כתיב 'ממנו'!

ומה ראית?

מסתברא: קדש לא ממעיטנא ^[9], שכן סימן פנ"ק עכ"ס: פיגול נותר קרבן מעילה וכרת אסור לאונן! ^[10]

אדרבה, תרומה לא ממעיטנא, שכן מחפ"ז סימן: מיתה חומש

עמוד ב

ואין לה פדיון ואסורה לזרים! ^[11]

הנך נפישן ^[12]!

ואיבעית אימא: קדש חמור, שכן ענוש כרת ^[13].

3. רב נחמן בר יצחק אמר: אמר קרא (דברים יח ד) [ראשית דגנך תירשך ויצהרך וראשית גז צאנך] תתן לו - לו ולא לאורו ^[14]; ^[15] מכלל דבת אורו הוא ^[16].

רבי ישמעאל אומר [אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת]:

מאי טעמא?

אמר רבא: מתוך שריחו רע, גזרה שמא יניחנה ויצא

אמר ליה אביי: ויצא ^[17]?

אמר ליה: שאני אומר הדלקת נר בשבת חובה, דאמר רב נחמן בר רב זבדא - ואמרי לה אמר רב נחמן בר רבא - אמר רב: הדלקת נר בשבת חובה ^[18]; רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית ^[19] רשות, ואני אומר מצוה.

מאי מצוה?

דאמר רב יהודה אמר רב: כך היה מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי: ערב שבת מביאים לו עריבה מלאה חמין, ורוחץ פניו ידיו ורגליו, ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין ^[20], ודומה למלאך ה' צבאות, והיו תלמידיו מחבין ממנו כנפי כסותן ^[21]; אמר להן: "בני! לא כך שניתי לכם: סדין בציצית, בית שמאי פוטרין ^[22] ובית הלל מחייבין ^[23], והלכה כדברי בית הלל"!

ואינהו ^[24] סברי גזירה משום כסות לילה ^[25].

(איכה ג יז) ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה;

מאי 'ותזנח משלום נפשי'? - אמר רבי אבהו: זו הדלקת נר בשבת ^[26];

'נשיתי טובה'? - אמר רבי ירמיה: זו בית המרחץ;

רבי יוחנן אמר: זו רחיצת ידים ורגלים בחמין;

רבי יצחק נפחא אמר: זו מטה נאה וכלים נאים שעליה;

רבי אבא אמר: זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמידי חכמים.

סימן מ"ט ק"ס:

תנו רבנן: 'איזה עשיר ^[27]? - כל שיש לו נחת רוח בעשרו ^[28], דברי רבי מאיר;

רבי טרפון אומר: כל שיש לו מאה כרמים ומאה שדות ומאה עבדים שעובדין בהן ^[29];

רבי עקיבא אומר: כל שיש לו אשה נאה במעשים;

רבי יוסי אומר: כל שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו.

תניא [תוספתא שבת פ"ב מ"ג]: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין מדליקין בצרי.'

מאי טעמא?

אמר רבה: מתוך שריחו נודף - גזרה שמא יסתפק ממנו ^[30].

אמר ליה אביי:

הערות

^ דמשמע שבות בו
^ דבאש תשרופו
^ יום טוב דהוא
^ ואף על גב דהדלקת נר ביום טוב - מלאכה המותרת היא, הואיל והבערת שאר קדשים שאין נהנין מהן נאסרין - גם זו לא יצא מן הכלל
^ לאיתהנויי מינה
^ דדמיא לקדש, ועוד: משום תקלה
^ במעשר שני כתיב:
^ 'בטמא' - בין שאני טמא בין שהוא טמא
^ מהך חומרא
^ יש בו חומרי פנקעכ"ס, וראוי גם לזו: חייבין עליו משום פיגול: שחט על מנת לאכול חוץ לזמנו ואכל אפילו בזמנו; ומשום נותר חוץ לזמנו ממש, ולא חשב מתחלה; וקרוי קרבן, ויש בו מעילה ואף על גב שקדש לאכילת כהנים אין בהן מעילה - מכל מקום תורת מעילה שייכא ביה: אם קדשי קדשים הן - יש בהן מעילה לפני זריקה לכל הנהנה מהן, ואם קדשים קלים הן - יש מעילה באימוריהן לאחר זריקת דמים, לאפוקי תרומה דלית בה כלל; וכרת לאוכלה בטומאת הגוף, ותרומה במיתה בידי שמים: ימיו נקצרים, אבל אינו הולך ערירי; אסור לאונן קל וחומר ממעשר; אבל תרומה מותרת לאונן - ביבמות בפרק 'הערל' (דף ע:): זר זר שתי פעמים זרות אמרתי לך, ולא אנינות; אונן = כל זמן שלא נקבר מתו!
^ מיתה בידי שמים לזר האוכלה, או כהן טמא; וחומש לזר האוכלה בשוגג, דכתיב (ויקרא כב יד) כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו, אבל קדש משעה שיש היתר לכהנים כתרומה ויצא מידי מעילה - שוב אין חומש בשגגת אכילתו; ויש דמוקמי לה בחומשין דחומשא, ולא נהירא: דהא רבינן ביה חומש דחומש בהקדש בפרק 'הזהב' (בבא מציעא דף נד:), ואין לה פדיון להוציאה לחולין, אבל קדש - יש קדש שנפדה, כגון שהומם לפני שחיטה; ואסורה לזרים לעולם, אבל קדש - יש קדש שמותר לזרים לאחר זריקה, כגון מעשר בהמה, ותודה, ושלמים!
^ בשם
^ כרת עדיפא, דאית בה תרי חומרי: ימיו נכרתין, והולך ערירי
^ מכאן שאין תורמין מן הטמא על הטהור, דכתיב תתן לו: דבר הראוי לו לאכול ולא לתת לאורו להסיק
^ ומדאיצטריך למעוטי
^ להסקה
^ מאי איכפת לן
^ כבוד שבת הוא, שאין סעודה חשובה אלא במקום אור כעין יממא [בפרק בתרא דיומא (דף עה:)]
^ ליל שבת
^ סדינים של פשתן ובהן ציצית של תכלת = כלאים, אלא שמותר מן התורה, דדרשינן סמוכין (דברים כב יא-יב): לא תלבש שעטנז [צמר ופשתים יחדו] [פסוק יב] גדילים תעשה לך (מנחות פ"ד, דף לט.)
^ שהיו להם סדינים שאינן מצוייצין
^ ואף על גב דציצית חובה הוא בכל טליתות שיש לו לאדם ואפילו מונחים בקופסא - הני דפשתן פטורין משום דכלאים לא שרא רחמנא, דלא דרשי סמוכין
^ דדרשי סמוכין
^ [תלמידיו] שהיו אוסרין
^ נהי דהלכה כבית הלל וחייבין מדאורייתא, מיהו [רבנן] גזור בהו משום כסות לילה: שמא יהא לו כסות שמיוחד ללילות, ויטיל בו ציצית, ונמצא לובש כלאים שלא במקום מצוה: דכסות לילה לא מיחייב בציצית, דכתיב וראיתם אותו (במדבר טו לט); וביבמות פרכינן: וכי בית דין מתנין לעקור דבר מן התורה לפטור את החייב? ומשני: שב ואל תעשה שאני
^ שלא היה לו ממה להדליק, ובמקום שאין נר - אין שלום: שהולך ונכשל והולך באפילה
^ נפקא מיניה למטרח להדורי אמילתא
^ שמח בחלקו אם מעט אם רב
^ בשדות עבודה הצריכה להם
^ ותניא בתוספתא: הנותן שמן לנר חייב משום מבעיר, והמסתפק חייב משום מכבה; במסכת ביצה בגמרא דיום טוב (דף כב.)

[1] דמשמע שבות בו

[2] דבאש תשרופו

[3] יום טוב דהוא

[4] ואף על גב דהדלקת נר ביום טוב - מלאכה המותרת היא, הואיל והבערת שאר קדשים שאין נהנין מהן נאסרין - גם זו לא יצא מן הכלל

[5] לאיתהנויי מינה

[6] דדמיא לקדש, ועוד: משום תקלה

[7] במעשר שני כתיב:

[8] 'בטמא' - בין שאני טמא בין שהוא טמא

[9] מהך חומרא

[10] יש בו חומרי פנקעכ"ס, וראוי גם לזו: חייבין עליו משום פיגול: שחט על מנת לאכול חוץ לזמנו ואכל אפילו בזמנו; ומשום נותר חוץ לזמנו ממש, ולא חשב מתחלה; וקרוי קרבן, ויש בו מעילה ואף על גב שקדש לאכילת כהנים אין בהן מעילה - מכל מקום תורת מעילה שייכא ביה: אם קדשי קדשים הן - יש בהן מעילה לפני זריקה לכל הנהנה מהן, ואם קדשים קלים הן - יש מעילה באימוריהן לאחר זריקת דמים, לאפוקי תרומה דלית בה כלל; וכרת לאוכלה בטומאת הגוף, ותרומה במיתה בידי שמים: ימיו נקצרים, אבל אינו הולך ערירי; אסור לאונן קל וחומר ממעשר; אבל תרומה מותרת לאונן - ביבמות בפרק 'הערל' (דף ע:): זר זר שתי פעמים זרות אמרתי לך, ולא אנינות; אונן = כל זמן שלא נקבר מתו!

[11] מיתה בידי שמים לזר האוכלה, או כהן טמא; וחומש לזר האוכלה בשוגג, דכתיב (ויקרא כב יד) כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו, אבל קדש משעה שיש היתר לכהנים כתרומה ויצא מידי מעילה - שוב אין חומש בשגגת אכילתו; ויש דמוקמי לה בחומשין דחומשא, ולא נהירא: דהא רבינן ביה חומש דחומש בהקדש בפרק 'הזהב' (בבא מציעא דף נד:), ואין לה פדיון להוציאה לחולין, אבל קדש - יש קדש שנפדה, כגון שהומם לפני שחיטה; ואסורה לזרים לעולם, אבל קדש - יש קדש שמותר לזרים לאחר זריקה, כגון מעשר בהמה, ותודה, ושלמים!

[12] בשם

[13] כרת עדיפא, דאית בה תרי חומרי: ימיו נכרתין, והולך ערירי

[14] מכאן שאין תורמין מן הטמא על הטהור, דכתיב תתן לו: דבר הראוי לו לאכול ולא לתת לאורו להסיק

[15] ומדאיצטריך למעוטי

[16] להסקה

[17] מאי איכפת לן

[18] כבוד שבת הוא, שאין סעודה חשובה אלא במקום אור כעין יממא [בפרק בתרא דיומא (דף עה:)]

[19] ליל שבת

[20] סדינים של פשתן ובהן ציצית של תכלת = כלאים, אלא שמותר מן התורה, דדרשינן סמוכין (דברים כב יא-יב): לא תלבש שעטנז [צמר ופשתים יחדו] [פסוק יב] גדילים תעשה לך (מנחות פ"ד, דף לט.)

[21] שהיו להם סדינים שאינן מצוייצין

[22] ואף על גב דציצית חובה הוא בכל טליתות שיש לו לאדם ואפילו מונחים בקופסא - הני דפשתן פטורין משום דכלאים לא שרא רחמנא, דלא דרשי סמוכין

[23] דדרשי סמוכין

[24] [תלמידיו] שהיו אוסרין

[25] נהי דהלכה כבית הלל וחייבין מדאורייתא, מיהו [רבנן] גזור בהו משום כסות לילה: שמא יהא לו כסות שמיוחד ללילות, ויטיל בו ציצית, ונמצא לובש כלאים שלא במקום מצוה: דכסות לילה לא מיחייב בציצית, דכתיב וראיתם אותו (במדבר טו לט); וביבמות פרכינן: וכי בית דין מתנין לעקור דבר מן התורה לפטור את החייב? ומשני: שב ואל תעשה שאני

[26] שלא היה לו ממה להדליק, ובמקום שאין נר - אין שלום: שהולך ונכשל והולך באפילה

[27] נפקא מיניה למטרח להדורי אמילתא

[28] שמח בחלקו אם מעט אם רב

[29] בשדות עבודה הצריכה להם

[30] ותניא בתוספתא: הנותן שמן לנר חייב משום מבעיר, והמסתפק חייב משום מכבה; במסכת ביצה בגמרא דיום טוב (דף כב.)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]