ביאור:בבלי שבת דף קטו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

מותר בקניבת ירק [1], מפצעין באגוזים ומפרכסין ברימונים מן המנחה ולמעלה, מפני עגמת נפש [2].'

דבי רב יהודה מקנבי כרבא, דבי רבה גרדי קארי; כיון דחזא דהוו קא מחרפי [3] - אמר להו [4]: אתא איגרתא ממערבא משמיה דרבי יוחנן דאסיר.

הדרן עלך ואלו קשרים




שבת פרק ששה עשר כל כתבי

משנה:

כל כתבי הקדש [5] מצילין אותן [6] מפני הדליקה, בין שקורין בהן [7] ובין שאין קורין בהן [8]; [9] אף על פי שכתובים בכל לשון [10];

טעונים גניזה [11].

[12]

ומפני מה אין קורין בהם?

מפני ביטול בית המדרש [13].

גמרא:

איתמר: היו כתובים תרגום או בכל לשון [14], רב הונא אמר: אין מצילין אותן מפני הדליקה, ורב חסדא אמר: מצילין אותן מפני הדליקה. אליבא דמאן דאמר 'ניתנו לקרות בהן' [15] - דכולי עלמא לא פליגי דמצילין; כי פליגי אליבא דמאן דאמר 'לא ניתנו לקרות בהן' [16]; רב הונא אמר: אין מצילין - דהא לא ניתנו לקרות בהן, רב חסדא אמר: מצילין - משום בזיון כתבי הקדש. תנן: כל כתבי הקדש מצילין אותן מפני הדליקה, בין שקורין בהן בין שאין קורין בהן, אף על פי שכתובין בכל לשון – מאי לאו שקורין בהן = נביאים, ושאין קורין בהן = כתובים, אף על פי שכתובין בכל לשון - דלא ניתנו לקרות בהן [17], וקתני מצילין, ותיובתא דרב הונא!

אמר לך רב הונא: ותסברא? [18] אימא סיפא: טעונין גניזה [19]; השתא [20] אצולי מצילינן, גניזה [21] מיבעי?

אלא, רב הונא מתרץ לטעמיה, ורב חסדא מתרץ לטעמיה:

רב הונא מתרץ לטעמיה: בין שקורין בהם = נביאים, ובין שאין קורין בהם = כתובים, במה דברים אמורים - שכתובין בלשון הקדש, אבל בכל לשון - אין מצילין, ואפילו הכי - גניזה בעו [22];

רב חסדא מתרץ לטעמיה: בין שקורין בהן = נביאים, ובין שאין קורין בהן = כתובים, אף על פי שכתובין בכל לשון – נמי מצילין, והכי קאמר: ומקק שלהן [23] טעונין גניזה.

מיתיבי: היו כתובים תרגום וכל לשון - מצילין אותן מפני הדליקה - תיובתא דרב הונא!

אמר לך רב הונא: האי תנא סבר ניתנו לקרות בהן.

תא שמע: ';היו כתובין גיפטית, מדית, עיברית [24], עילמית, יוונית, אף על פי שלא ניתנו לקרות בהן - מצילין אותן מפני הדליקה' - תיובתא דרב הונא!

אמר לך רב הונא: תנאי היא, דתניא [תוספתא שבת פ"יג מ"ב [ליברמן]]: 'היו כתובין תרגום ובכל לשון - מצילין אותן מפני הדליקה, רבי יוסי אומר: אין מצילין אותן מפני הדליקה. אמר רבי יוסי: מעשה באבא חלפתא [25] שהלך אצל רבן גמליאל בריבי [26] לטבריא, ומצאו שהיה יושב על שלחנו של רבי יוחנן בן נזיף ובידו ספר איוב תרגום והוא קורא בו. אמר לו: זכור אני ברבן גמליאל אבי אביך [27] שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית [28], והביאו לפניו ספר איוב תרגום, ואמר לבנאי: שקעהו תחת הנדבך [29]! אף הוא צוה עליו וגנזו. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: עריבה של טיט כפו עליו. אמר רבי: שתי תשובות בדבר, חדא - וכי טיט בהר הבית מנין [30]? ועוד: וכי מותר לאבדן ביד? אלא: מניחן במקום התורפה [31], והן מרקיבין מאליהן.' מאן 'תנאי' [32]?:


עמוד ב

אילימא תנא קמא דרבי יוסי [33] - ודילמא בהא קמיפלגי: מר סבר ניתנו לקרות בהן, ומר סבר לא ניתנו לקרות בהן [34]? אלא: רבי יוסי ותנא דגיפטית.

תנו רבנן: 'הברכות [35] והקמיעין, אף על פי שיש בהן אותיות של שם, ומעניינות [36] הרבה שבתורה [37] - אין מצילין אותן מפני הדליקה [38], אלא נשרפים במקומן [הן ואזכרותיהן]. מכאן אמרו: "כותבי ברכות - כשורפי תורה" [39]; מעשה באחד שהיה כותב בצידן, באו והודיעו את רבי ישמעאל, והלך רבי ישמעאל לבודקו [40]. כשהיה עולה בסולם הרגיש בו, נטל טומוס [41] של ברכות ושקען בספל של מים. ובלשון הזה אמר לו רבי ישמעאל: גדול עונש האחרון מן הראשון.'

בעא מיניה ריש גלותא מרבה בר רב הונא: היו [42] כתובין בסם ובסיקרא בקומוס ובקנקנתום בלשון הקדש, מצילין אותן מפני הדליקה או אין מצילין? תיבעי למאן דאמר [43] מצילין, תיבעי למאן דאמר אין מצילין:

תיבעי למאן דאמר אין מצילין: הני מילי - היכא דכתיבי תרגום ובכל לשון, אבל הכא דכתיבי בלשון הקדש – מצילין, או דילמא אפילו למאן דאמר מצילין, הני מילי היכא דכתיבי בדיו, דמיקיים, אבל הכא - כיון דלא מיקיים - לא?

אמר ליה: אין מצילין.

והא רב המנונא תנא 'מצילין'!

אמר ליה: אי תניא - תניא.

מאי תניא [44]?

אמר רב אשי: כדתניא: אין בין ספרים למגילה, אלא שהספרים נכתבים בכל לשון, ומגילה - עד שתהא כתובה אשורית, על הספר, ובדיו. [45]

בעא מיניה רב הונא בר חלוב [46] מרב נחמן: ספר תורה שאין בו ללקט [47] שמונים וחמש אותיות [48], כגון פרשת 'ויהי בנסע הארן' [49] - מצילין אותה מפני הדליקה? או אין מצילין?

אמר לו: ותיבעי לך פרשת ויהי בנסע הארן גופה [50]?

היכא דחסר פרשת ויהי בנסע - לא קמיבעיא לי, דכיון דאית ביה הזכרות, אף על גב דלית ביה שמונים וחמש אותיות – מצילין; כי קא מיבעיא לי – ספר תורה שאין בו ללקט [51] – מאי [52]?

אמר ליה: אין מצילין.

איתיביה: תרגום שכתבו מקרא, ומקרא שכתבו תרגום, וכתב עברית [53] - מצילין מפני הדליקה; ואין צריך לומר תרגום שבעזרא ושבדניאל ושבתורה [54].;

תרגום שבתורה מאי ניהו? (בראשית לא מז) [ויקרא לו לבן] יגר שהדותא [ויעקב קרא לו גלעד] [55] ואף על גב דלית בה שמונים וחמש אותיות!

כי תניא ההיא – להשלים [56].

איבעיא להו: הני שמונים וחמש אותיות, מכונסות או מפוזרות? רב הונא אמר: מכונסות. רב חסדא אמר: אפילו מפוזרות.

מיתיבי: 'ספר תורה שבלה, אם יש בו ללקט שמונים וחמש אותיות, כגון פרשת ויהי בנסע הארן - מצילין, ואם לאו - אין מצילין' תיובתא דרב הונא [57]!

תרגמה רב חסדא אליבא דרב הונא: בתיבות [58].

תנו רבנן: '(במדבר י לה-לו) ויהי בנסע הארן ויאמר משה [ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה ה' ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך [פסוק לו] ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל], פרשה זו עשה לה הקדוש ברוך הוא סימניות [59] מלמעלה ולמטה [60], לומר

הערות[עריכה]

  1. ^ דשבות - לאו איסורא דאורייתא הוא, אלא דרבנן, והכא משום עגמת נפש: שמתקן ואינו אוכל, והרי קרוב לעינוי – שרי
  2. ^ ודווקא מן המנחה ולמעלה, שהוא שואף ומצפה לעת אכילה, ואיכא עגמת נפש טפי
  3. ^ מקדימין לפני המנחה, דהשתא לאו עגמת נפש הוא
  4. ^ לאינשי ביתיה, כי היכי דלקבלו מיניה
  5. ^ כגון תורה נביאים וכתובים
  6. ^ כדקתני לקמן: למבוי שאינו מפולש, וטירחא בעלמא הוא דשרי בה, וחסרון עירוב, כדמפרש בגמרא
  7. ^ כגון נביאים שמפטירין בהן בשבת בבית הכנסת
  8. ^ כגון כתובים; ורבינו הלוי אמר: דאפילו יחידים אין קורין בהן, כדקתני טעמא: משום ביטול בית המדרש, דמשכי לבא, ובשבת היו דורשין דרשה לבעלי בתים שעסוקין במלאכה כל ימות החול, ובתוך הדרשה היו מורין להן הלכות איסור והיתר, וטוב להן לשמוע מלקרות בכתובים
  9. ^ ולא תימא תורה לחוד הוא דשרי למיטרח ולאצולי, ולא שאר ספרים;
  10. ^ ואיכא למאן דאמר לקמן לא ניתנו לקרות בהן, מצילין אותן
  11. ^ אסור להניחן במקום הפקר; ובגמרא מתרץ לה
  12. ^ ורבותי פירשו: דהאי 'בכל לשון' דקאמר - אכתובים קאי, ולא אנביאים; ומדומה אני מפני שמצינו ביונתן בן עוזיאל שאמרו 'תרגום הן' מפרשין כך; ואני אומר: אף בנביאים, אם אמר יונתן - לא כתבו, ולא ניתנו ליכתב, והכי מפרש במסכת מגילה (ט,א); ומאן דאסר בכולהו - אסר בר מספר תורה יוונית, משום מעשה דתלמי המלך, ולא מפליג התם בין נביאים לכתובים;
  13. ^ שהיה קבוע בשבת, כדפרישית לעיל
  14. ^ אכתובים קאמר, ולי נראה: אכל כתבי הקדש קאי
  15. ^ מותר לקרות בכתבי הקדש הכתובין בכל לשון, במסכת מגילה (ח,ב); ואין בין ספרים ותפילין ומזוזות, אלא שהספרים נכתבין בכל לשון
  16. ^ רבן גמליאל [מסורת הש"ס: רבי שמעון בן גמליאל] פליג עלה, ואמר: אף ספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית
  17. ^ דמדקאמר אף על פי - מכלל דלא ניתנו לקרות בהן, דאי ניתנו - מאי גריעותייהו?
  18. ^ לדידך דאמרת 'אף על פי שכתובין בכל לשון' – א'מצילין' קאי
  19. ^ על כרחיך מילתא באנפיה נפשיה הוא, וטעונין גניזה בחול – פשיטא
  20. ^ בשבת
  21. ^ בחול
  22. ^ ודקתני ואף על פי שכתובין בכל לשון - לאו אהצלה קאי, אלא אטעונין גניזה, והכי קאמר: אף על פי שכתובים בכל לשון, ובשבת אין מצילין אותן – בחול מיהא טעונין גניזה
  23. ^ אם בלו ונעשו רקבון, אף המקק = רקבובית של אכילת התולעים
  24. ^ כתב של עבר הנהר
  25. ^ אבא של רבי יוסי - 'חלפתא' שמו
  26. ^ לא שהיה בנו של רבי, אלא אדם גדול קרי 'בריבי'
  27. ^ הוא רבן גמליאל הזקן, ורבן גמליאל שהיה בדורו של חלפתא - הוא אבי אביו של רבינו הקדוש
  28. ^ שבהר הבית היו מעלות כשהוא הולך וגבוה, כדתנן במסכת מדות (פרק שני משנה ג)
  29. ^ שורת אבני הבנין
  30. ^ וכי בטיט היו בונין והלא בטרכסיד היו בונים, חול וסיד מעורבין, וטיט לא הוי אלא עפר ומים
  31. ^ גלוי והפקר
  32. ^ דקאמר רב הונא לעיל 'תנאי היא'? מאן מהני תנאי קאי כרב חסדא, ומאן כרב הונא
  33. ^ כרב חסדא, ורבי יוסי כרב הונא
  34. ^ דילמא טעמא דתנא קמא משום דקסבר ניתנו לקרות בהן, ונהי דרבי יוסי קאי כרב הונא, מיהו כרב חסדא לא קאי ולא חד: דהא רב חסדא אפילו למאן דאמר 'לא ניתנו' קאמר מצילין
  35. ^ מטבע ברכות שטבעו חכמים, כגון שמונה עשרה ושאר ברכות
  36. ^ מפרשיות
  37. ^ שהיו כותבין בקמיעין פסוקים ללחש, כגון 'כל המחלה [אשר שמתי במצרים לא עשים עילך]’ (שמות טו כו) וכגון 'לא תירא מפחד לילה' (תהלים צא ה)
  38. ^ אם נפלה דליקה בשבת
  39. ^ שהרי לא יצילם בשבת
  40. ^ אם אמת היה הדבר
  41. ^ קבוצות קונטריסים
  42. ^ תורה נביאים וכתובים
  43. ^ בנכתבים בכל לשון
  44. ^ היכא תניא
  45. ^ מדקאמר מגילה בדיו, וקתני דהוא מן הדברים שבין ספרים למגילה - שמע מינה שאר ספרים נכתבים בסם ובסיקרא.
  46. ^ שם אדם
  47. ^ שנשארת כאן תיבה ובמקום אחר תיבה
  48. ^ זהו שיעור לספר תורה שנמחק או בלה להיות עומד בקדושתו
  49. ^ שהוא ספר לעצמו, כדלקמן, ויש בה שמונים וחמש אותיות
  50. ^ שנכתבה לבדה, וחסרה אות; מהו להצילה
  51. ^ ובאותו ליקוט עצמו ליכא אזכרות
  52. ^ מהו להצילן
  53. ^ כתב עברית - אותיות גדולות הן, ואין דומות לכתב אשורית, אף על פי שכתובין בלשון הקדש, אלא שכתב האותיות משונות
  54. ^ שכתבו תרגום כהלכתו
  55. ^ ושבנביאים - כגון כדנה תימרון להום (ירמיהו י יא) שכתבו מקרא, [אי נמי] התרגום שבעזרא - כתבו מקרא
  56. ^ אם היה בו כדי ללקט ותרגום זו משלימו - מצטרף ומצילין בשבילו
  57. ^ דמדקתני 'ללקט' - מכלל דמפוזרות נינהו
  58. ^ הא דקתני 'ללקט', דמשמע מפוזרות - לא ללקט אות ואות לבד, אלא ללקט תיבה שלימה: תיבה כאן ותיבה כאן, עד שמונים וחמש אותיות; וכי פלגינין - באותיות המפוזרות
  59. ^ להבדילה מן הסמוכות לה
  60. ^ בתחלה ובסוף ויהי בנסוע הארון