ביאור:בבלי שבת דף עג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

אלא לאו, רישא בעבודה זרה וסיפא בשאר מצות!?

ושגג בלא מתכוין בשאר מצות היכי דמי?

דסבור דשומן הוא ואכלו [1] מה שאין כן בשבת דפטור [2] דנתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר – פטור.

ואביי [3], שגג בלא מתכוין [4] היכי דמי [5]?

דסבור רוק הוא [6], ובלעו [7], מה שאין כן [8] בשבת, דפטור: דנתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר – פטור; אבל נתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר – חייב.

איתמר: נתכוון לזרוק שתים וזרק ארבע: רבא אמר פטור, אביי אמר חייב:

רבא אמר פטור - דלא קמיכוין לזריקה דארבע [9];

אביי אמר חייב - דהא קמיכוין לזריקה בעלמא;

כסבור רשות היחיד ונמצאת רשות הרבים: רבא אמר פטור ואביי אמר חייב:

רבא אמר פטור: דהא לא מיכוין לזריקה דאיסורא;

ואביי אמר חייב: דהא קא מיכוין לזריקה בעלמא!

וצריכא [10]: דאי אשמעינן קמייתא - בההוא קאמר רבא דהא לא קמיכוין לחתיכה דאיסורא, אבל נתכוון לזרוק שתים וזרק ארבע - דארבע בלא תרתי לא מיזרקא ליה [11], אימא מודה ליה לאביי? ואי אשמעינן בהא - בהא קאמר רבא דהא לא קמיכוין לזריקה דארבע [12], אבל כסבור רשות היחיד ונמצא רשות הרבים - דמכוין לזריקה דארבע [13], אימא מודי ליה לאביי?

צריכא.

תנן [שבת פ"ז מ"ב]:: אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, והוינן בה: מנינא למה לי? ואמר רבי יוחנן: שאם עשאן כולם בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת; בשלמא לאביי דאמר כי האי גוונא חייב, משכחת לה [14] דידע דאסורא שבת וידע לה איסור מלאכות וקא טעה בשיעורין [15], אלא לרבא דאמר פטור היכי משכחת לה [16]? [17] בזדון שבת ושגגת מלאכות [18]? הניחא אי סבר לה כרבי יוחנן, דאמר כיון ששגג בכרת אף על פי שהזיד בלאו - משכחת לה: דידע לה לשבת בלאו, אלא אי סבר לה כרבי שמעון בן לקיש, דאמר עד שישגוג בלאו וכרת, דידע לה לשבת במאי?

דידע לה בתחומין, ואליבא דרבי עקיבא.

משנה:

אבות מלאכות ארבעים חסר אחת: הזורע, והחורש, והקוצר, והמעמר, והדש, והזורה [19], הבורר [20], הטוחן, והמרקד [21], והלש, והאופה [22];

הגוזז את הצמר [23], המלבנו [24], והמנפצו [25], והצובעו, והטווה, והמיסך [26], והעושה שתי בתי נירין [27], והאורג שני חוטין, והפוצע שני חוטין [28], הקושר, והמתיר, והתופר שתי תפירות, הקורע על מנת לתפור שתי תפירות [29] [30];

הצד צבי, השוחטו, והמפשיטו, המולחו [31], והמעבד את עורו, והממחקו [32] והמחתכו [33] [34];

הכותב שתי אותיות והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות [35];

הבונה, והסותר, המכבה, והמבעיר [36];

המכה בפטיש [37];

המוציא מרשות לרשות

- הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת:

(שבת עג ב)

גמרא:

מנינא למה לי [38]?

אמר רבי יוחנן: שאם עשאן כולם בהעלם אחד - חייב על כל אחת ואחת [39].

הזורע והחורש:

מכדי מכרב כרבי [40] ברישא [תחילה, לפני הזריעה], ליתני 'חורש' והדר ליתני 'זורע'?

תנא בארץ ישראל קאי, דזרעי ברישא והדר כרבי [41].

תנא: הזורע והזומר והנוטע והמבריך והמרכיב - כולן מלאכה אחת הן; מאי קא משמע לן? הא קא משמע לן: העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת - אינו חייב אלא אחת. [42]

אמר רבי אחא אמר רבי חייא בר אשי אמר רבי אמי: זומר חייב משום נוטע [43], והנוטע [44] והמבריך והמרכיב - חייב משום זורע [45].

משום זורע – אִין, משום נוטע לא [46]?

אימא 'אף משום זורע' [47].

אמר רב כהנא: זומר [48] וצריך לעצים [49] - חייב שתים: אחת משום קוצר [50] ואחת משום נוטע.

אמר רב יוסף: האי מאן דקטל אספסתא [51] - חייב שתים: אחת משום קוצר ואחת משום נוטע.

אמר אביי: האי מאן דקניב סילקא [52] - חייב שתים: אחת משום קוצר ואחת משום זורע.

והחורש:

תנא [תוספתא שבת פ"ט מ"יז [ליברמן]]: 'החורש והחופר והחורץ [53] - כולן מלאכה אחת הן [54]'.

אמר רב ששת: היתה לו גבשושית [55] ונטלה: בבית חייב משום בונה [56], בשדה חייב משום חורש [57].

אמר רבא: היתה לו גומא וטממה [58] - בבית חייב משום בונה, בשדה משום חורש [59].

אמר רבי אבא: החופר גומא בשבת ואינו צריך אלא לעפרה [60] - פטור עליה [61], ואפילו לרבי יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה [62] - הני מילי מתקן [63]; האי - מקלקל הוא [64].

והקוצר:

תנא [תוספתא שבת פ"ט מ"יז [ליברמן]]: הקוצר הבוצר והגודר [65] והמסיק [66] והאורה [67] - כולן מלאכה אחת.

אמר רב פפא: האי מאן דשדא פיסא לדיקלא [68] ואתר תמרי [69] - חייב שתים: אחת משום תולש [70] ואחת משום מפרק [71].

רב אשי אמר: אין דרך תלישה בכך ואין דרך פריקה בכך [72]

והמעמר:

אמר רבא: האי מאן דכניף מילחא ממלחתא [73] - חייב משום מעמר [74].

אביי אמר: אין עימור אלא בגידולי קרקע!

והדש:

תנא [דומה לתוספתא שבת פ"ט מ"יז [ליברמן], ושם: הדש והכותש והנופט מלאכה אחת]: הַדָּש, והמנפץ [75], והמנפט [76] - כולן מלאכה אחת הן.

הזורה הבורר והטוחן והמרקד:

היינו 'זורה' היינו 'בורר' היינו 'מרקד'!? [77]

אביי ורבא, דאמרי תרוייהו: כל מילתא דהויא במשכן,

הערות[עריכה]

  1. ^ והיינו דשגג: דסבור שומן הוא, ולא נתכוין לאכול חלב, וחייב - ואף על פי דמתעסק הוא לרבא, דהא לא מתכוין לאכילת איסור - חייב, דאמר שמואל בכריתות (פרק רביעי, יט,ב): בחלבים ועריות מתעסק חייב, שכן נהנה
  2. ^ אבל בשבת - פטור, דלא נהנה, והיינו סייעתא לדידיה, דאמר:
  3. ^ אמר לך: לעולם כי האי גוונא אף בשבת חייב, דלאו מתעסק הוא
  4. ^ דשאר מצות
  5. ^ חייב
  6. ^ שהיה חלב נימוח
  7. ^ דלא איכוין לאכילה: דרוק - לאו בר אכילה הוא, אלא בליעה, דכתיב (איוב ז יט) עד בלעי רוקי, ועלתה בידו אכילה, דהא לא איכוין לאכילה
  8. ^ דכוותייהו
  9. ^ ויהא שוגג בשבת או במלאכה; אבל זה אינו שוגג לא בשבת ולא במלאכות, אלא מתעסק בדבר אחד של היתר ועלתה בידו איסור
  10. ^ לאיפלוגי בכולהו, אף על גב דדמי להדדי
  11. ^ וזה שנתכוין לשתים וזרק ארבע - נעשית מחשבתו, דהא יש בכלל ארבע שתים, הלכך לאו מתעסק הוא
  12. ^ ובציר מהני לא שם זריקה עלה
  13. ^ דנתכוין לזריקה גמורה
  14. ^ משכחת לה להאי שנשתכחה תורת כל הלכות שבת ממנו, ואפילו הכי חשיבא ליה כזדון שבת ושגגת מלאכות לחיוביה אכל חדא
  15. ^ שנתכוין לפחות מכשיעור, ועשה כשיעור: דלכולן יש שיעור
  16. ^ דמיחייב שום אדם על כל מלאכה ומלאכה שבהעלם אחד
  17. ^ על כרחך
  18. ^ הוא דבעית לאשכוחיה, והכא דאיעלימו כולהו מיניה מאי זדון שבת איכא - במה ניכר לו שבת משאר ימים?
  19. ^ ברחת לרוח
  20. ^ פסולת בידיו
  21. ^ בנפה; ובגמרא פריך: הני כולהו חדא היא, דלהפריש פסולת מתוך אוכל נעשות שלשתן
  22. ^ לא הוה במשכן, דלא שייך אלא בפת, ופת לא שייכא במלאכת המשכן, אבל כולהו קמייתא הואי בסממנין של צבע תכלת וארגמן ותולעת שני; ובגמרא פריך: דשביק תנא מבשל דהוי בסממנים ונקט אופה? ושיעורן של אלו - כגרוגרת, חוץ מחורש דבכל שהוא; [לקמן בפרק 'הבונה' (שבת קג א)
  23. ^ הגוזז צמר וכל שאר מלאכות - שייכי בצמר של מלאכת המשכן
  24. ^ מכבסו בנהר
  25. ^ קרפי"ר בלעז [לסרוק או לנפץ צמר]
  26. ^ אורדי"ר [במסכת: לערוך את חוטי השתי]
  27. ^ ליצ"ש [חוטי השתי או בתי חוטי השתי] : שנתן שני חוטין בתוך הבית ניר; ובגוזז ובמלבן וכולהו אינך מפרש שיעורן לקמן, בפרק 'האורג'
  28. ^ מנתק: פעמים שיש בשני חוטין יותר מדאי, ומנתק מהן ומקלישן לצורך; והני כולהו: ממיסך ואילך עד קושר ומתיר שייכי ביריעות, ולקמן מפרש מאי קושר ומאי מתיר איכא
  29. ^ פעמים שהנקב עגול ואינו יכול לתופרו יפה אלא אם כן קורעו, כדמפרש בגמרא, אבל קורע שלא לתפור - לא הוי במשכן
  30. ^ ותופר וקורע ביריעות הוא
  31. ^ לעור
  32. ^ מגרר שערו
  33. ^ מקצעו ומחתכו לרצועות וסנדלים
  34. ^ הצד את הצבי וכל מלאכת עורו - נוהגת בתחשים למשכן בעורותיהן
  35. ^ ותב ומוחק - לקמן
    עמוד ב
    מפרש למאי מיבעיא למשכן: שכן רושמין על קרשי המשכן לידע איזה בן זוגו, וכותב אות בזו ואות בזו; ומוחק - פעמים שטעה
  36. ^ באש שתחת הדוד של סממנין
  37. ^ הוא גמר כל מלאכה, שכן אומן מכה בקורנס על הסדן להחליקו בגמר מלאכה, ומתניתין נמי לא מיחייב ליה אלא בגמר מלאכה
  38. ^ ליתני: 'אבות מלאכות: הזורע והחורש כו', ואנא חזינא אי ארבעין נינהו!
  39. ^ ובא להודיעך שאם נתעלמו כל הלכות שבת ממנו - חייב כמה חטאות עליו
  40. ^ חורשין
  41. ^ ארץ ישראל - קשה היא, ואין יכול לכסות בלא חרישה, ואשמעינן: דהא נמי חרישה היא
  42. ^ כולן מלאכה אחת הן - דזומר נמי לצמוחי אילנא הוא, ונפקא מינה דאי עבד ליה כולן בהדי זורע - לא מיחייב אלא חדא, דהעושה מלאכות הרבה כו'; זורע אב מלאכה, ונוטע נמי אב מלאכה הוא - דהיינו זורע, אלא שזה בזרעים וזה באילנות, וכן מבריך ומרכיב, אבל זומר = תולדה.
  43. ^ משום תולדת נוטע, דלצמוחי עביד
  44. ^ גופיה, וכן
  45. ^ כלומר: אינהו נמי זורע הן, זה אב בזרעים וזה אב באילנות
  46. ^ אמבריך ואמרכיב קאי
  47. ^ דהך = זריעה באילנות, ואי עביד ליה בהדי זורע - מיחייב חדא ותו לא
  48. ^ להצמיח הגפן
  49. ^ להסקה
  50. ^ משום דצריך להם - הויא תולדה דקוצר: דצריך נמי לקצור
  51. ^ שחת, וקוצרין אותו שלשה פעמים בחדש, וחוזר וצומח
  52. ^ חותך תרדין מן המחובר, וחוזרין וגדלין
  53. ^ עושה חריצין בקרקע
  54. ^ אינו חייב אלא אחת: דכולהו לרפויי ארעא עבידי ראו מועד קטן ב:: "מה דרכו של חורש לרפויי ארעא". רש"י למד משם שהגדרת החרישה היא הרפיית הקרקע. אך רוב המפרשים פירשו שהגדרת החרישה היא כללית יותר - ראו למשל רבינו חננאל.
  55. ^ תל קטן
  56. ^ בבית שייך בנין, שמתכוין להשוות קרקעיתו
  57. ^ דמרפי ארעא
  58. ^ בעפר
  59. ^ היינו חורש: שהעפר שמילאה בו הוי רפוי וטוב לזריעה, והשוה לקרקע להיות נזרע עם השדה
  60. ^ לכסות צואה
  61. ^ ואין כאן משום בנין בבית דקלקול הוא ולזריעה נמי לא חזיא אבל אם היה צריך לה חייב משום בונה
  62. ^ בפרק 'המצניע' (שבת צג ב) גבי מוציא את המת במטה
  63. ^ כמו מוציא את המת לקוברו אינו צריך לגופה דהוצאה, ולא למת, אלא לפנות ביתו; והוצאה הצריכה לגופה כגון שהוא צריך לחפץ זה במקום אחר
  64. ^ את ביתו
  65. ^ בתמרים
  66. ^ בזיתים
  67. ^ בתאנים
  68. ^ זרק פיסת רגבים לדקל
  69. ^ השיר התמרים
  70. ^ תולדה דקוצר
  71. ^ תולדה דדש, שמפרק תבואה משבליה, לשון 'פורק מן החמור'; דישקארגיי"ר בלעז [לפרוק משא, לעקור דבר ממקומו] - רבינו לוי; וגם בתשובת רבינו משולם הגאון מצאתי כן; ואף זה מפרק התמרים מן המכבדות
  72. ^ על ידי זריקה; אלא או ביד או בכלי, ותולש כלאחר יד הוא, ופטור
  73. ^ שצבר מלח מ'משרפות מים', דמתרגמינן 'חריצי ימא' (יהושע יא ח) שממשיך לתוכו מים מן הים, והחמה שורפתן, והן נעשין מלח; ואותו חריץ קרי 'מילחתא'
  74. ^ שאף הוא כמאסף בשבָלין הוא
  75. ^ פשתן בגבעולין
  76. ^ צמר גפן בקשת, כדרך האומנין; וצמר גפן - גידולי קרקע הוא, להכי קרי ניפוט דיליה תולדה דדש: שמפרק גרעינין ממנו, ולא קרי ליה תולדת מנפץ -דצמר
  77. ^ 'היינו' - כמו 'הי ניהו', כלומר: דמפליג להו תנא דמתניתין לתלת? והלא כולן מלאכה אחת הן: דמפריש אוכל מן הפסולת!?