ביאור:בבלי שבת דף קכה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

אם זרקה מבעוד יום לאשפה [1] - אסורה.

אמר בר המדורי אמר שמואל: קרומיות של מחצלת [2] מותר לטלטלם בשבת.

מאי טעמא?

אמר רבא, בר המדורי אסברא לי [3]: מחצלת גופא למאי חזיא - לכסויי ביה עפרא [4]; הני נמי חזיין לכסויי בהו טינופת.

אמר רבי זירא אמר רב: שירי פרוזמיות [5] - אסור לטלטלן בשבת.

אמר אביי: במטלניות שאין בהן שלש על שלש, דלא חזיין לא

לעניים ולא לעשירים.

תנו רבנן: 'שברי תנור ישן [6] - הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר: אין ניטלין.

העיד רבי יוסי משום רבי אליעזר בן יעקב על שברי תנור ישן שניטלין בשבת, ועל כיסויו [7] שאינו צריך בית יד [8].'

[9]

במאי קמיפלגי?

אמר אביי: בעושין מעין מלאכה [10], ואין עושין מעין מלאכתן [11] קמיפלגי, ואזדא רבי יהודה לטעמיה, ורבי מאיר לטעמיה [12].

מתקיף לה רבא: אי הכי, אדמיפלגי בשברי תנור - ליפלגו בשברי כלים בעלמא!

אלא אמר רבא: בשברי דהאי תנור [13] קמיפלגי, דתנן [כלים פ"ה מ"ו]: 'נתָנו על פי הבור או על פי הדות ונתן שם אבן [14], רבי יהודה אומר: אם מסיק מלמטה והוא נסוק מלמעלה [15] - טמא, ואם לאו [16] – טהור [17]; וחכמים אומרים: הואיל והוסק מכל מקום טמא'; ובמאי קמיפלגי? - בהאי קרא: (ויקרא יא לה) [וכל אשר יפל מנבלתם עליו יטמא] תנור וכירים יתץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם [18]; רבי יהודה סבר: מחוסר נתיצה - טמא, שאין מחוסר נתיצה - טהור. ורבנן סברי: טמאים יהיו לכם - מכל מקום.

ורבנן נמי, הכתיב 'יֻתץ'!

ההוא [19] לאידך גיסא: דסלקא דעתך אמינא 'כיון דחבריה בארעא - כגופא דארעא דמי' [20] קא משמע לן [21].

ואידך נמי, הכתיב 'טמאים יהיו לכם'!?

ההיא - כדרב יהודה אמר שמואל, דאמר רב יהודה אמר שמואל: מחלוקת בהיסק ראשון [22], אבל בהיסק שני [23] - אפילו תלוי בצואר גמל [24].

אמר עולא: והיסק ראשון לרבנן [25] - אפילו תלוי בצואר גמל [26].

מתקיף לה רב אשי: אי הכי [27], אדמיפלגי בשברי תנור - ליפלגו בתנור גופה; השתא תנור גופה לרבי יהודה לא הוי מנא, שבריו מיבעיא?

אלא אמר רב אשי: לעולם כדאמרן מעיקרא [28] ו[29]בעושה מעשה טפקא [30]; ורבי מאיר לדבריו דרבי יהודה קאמר [31]: לדידי – אפילו בעושין מעין מלאכה [32], אלא לדידך - אודי לי מיהא דכהאי גוונא מלאכתו הוא.

ורבי יהודה?

לא דמי: התם - הסקו מבפנים, הכא - הסקו מבחוץ, התם [33] - [34] מעומד [35], הכא - לאו מעומד.

העיד רבי יוסי משום רבי אליעזר בן יעקב על שברי תנור ישן שניטלין בשבת ועל כיסויו שאינו צריך בית יד:

אמר רבינא: כמאן מטלטלינן האידנא כיסוי דתנורי דמתא מחסיא דאין להם בית אחיזה [36]?

כמאן?

כרבי אליעזר בן יעקב.

משנה:

האבן שבקירויה [37], אם ממלאין בה ואינה נופלת [38] - [39] ממלאין בה, ואם לאו [40] - אין ממלאין בה [41];


עמוד ב

זמורה [42] שהיא קשורה בטפיח [43] - ממלאין בה בשבת [44].

פקק החלון, רבי אליעזר אומר: בזמן שהוא קשור ותלוי [45] - פוקקין בו, ואם לאו - אין פוקקין בו [46];

וחכמים אומרים: בין כך ובין כך פוקקין בו [47].

גמרא:

תנן התם [48]: 'אבן שעל פי החבית [49] - מטהּ [50] על צידהּ, והיא [האבן] נופלת';

אמר רבה אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן: לא שנו [51] אלא בשוכח [52], אבל במניח - נעשה בסיס לדבר האסור [53];

ורב יוסף אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן [54]: לא שנו [55] אלא בשוכח [56], אבל במניח - נעשה [57] כיסוי להחבית [58].

אמר רבה: מותבינן אשמעתין [59]: האבן שבקירויה, אם ממלאין בה ואינה נופלת - ממלאין בה [60]!? - ולא היא [61]: התם, כיון דהדקה [62] - שויא דופן.

אמר רב יוסף: ומותבינן אשמעתין אם לאו אין ממלאין בה [63]!? - ולא היא: התם, כיון דלא הדקה - בטולי בטלה [64].

במאי קמיפלגי?

מר סבר: בעינן מעשה, ומר סבר: לא בעינן מעשה.

ואזדו [65] לטעמייהו; דכי אתא רב דימי אמר רבי חנינא - ואמרי לה אמר רבי זירא אמר רבי חנינא: פעם אחת הלך רבי למקום אחד ומצא נדבך של אבנים [66], ואמר לתלמידיו: "צאו וחשבו כדי שנשב עליהן למחר", ולא הצריכן רבי למעשה; ורבי יוחנן אמר: הצריכן רבי למעשה; מאי אמר להו [67]? רבי אמי אמר: "צאו ולמדום [68]" אמר להו [69] [70]; רבי אסי אמר: "צאו ושפשפום [71]" אמר להו [72].

איתמר: רבי יוסי בן שאול אמר: סואר של קורות הוה [73], ורבי יוחנן בן שאול אמר: גשוש של ספינה הוה [74].

מאן דאמר גשוש - כל שכן סואר, ומאן דאמר סואר, אבל גשוש – קפיד עליה [75].

זמורה שהיא קשורה [קשורה בטפיח - ממלאין בה בשבת].

קשורה - אִין, לא קשורה [76] – לא; לימא מתניתין דלא כרבן שמעון בן גמליאל, דתניא: 'חריות של דקל שגדרן לעצים [77] ונמלך עליהן לישיבה - צריך לקשור [78]; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין צריך לקשור.'

אמר רב ששת: אפילו תימא רבן שמעון בן גמליאל; הכא במאי עסקינן - במחוברת באביה [79].

אי הכי קא משתמש במחובר לקרקע [80]!

למטה משלשה [81].

רב אשי אמר: אפילו תימא בתלושה, גזירה שמא יקטום [82].

פקק החלון [רבי אליעזר אומר: בזמן שהוא קשור ותלוי - פוקקין בו, ואם לאו - אין פוקקין בו; וחכמים אומרים: בין כך ובין כך פוקקין בו]:

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת [83]; לא נחלקו אלא להוסיף [84], שרבי אליעזר אומר: אין מוסיפין ביום טוב - ואין צריך לומר בשבת, וחכמים אומרים: מוסיפין בשבת - ואין צריך לומר ביום טוב.

וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין בו:

מאי בין כך ובין כך?

אמר רבי אבא אמר רב כהנא:

הערות[עריכה]

  1. ^ גלי דעתיה מאתמול דלאו מנא הוא
  2. ^ שנפרדו מן מחצלת ישנה
  3. ^ פירש לי טעמו של דבר
  4. ^ עומד לכסות בו צואה, אי נמי: שלא יעלה האבק
  5. ^ טליתות, כדאמר בסוכה (יא,א): רמא תכילתא בפירזמא דאינשי ביתיה
  6. ^ שכבר הוסק, וחרסיו קשים וחזו למלאכה
  7. ^ של תנור
  8. ^ דבלאו בית אחיזה מטלטלין ליה, ופלוגתא היא במתניתין: דאיכא למאן דאמר בָעינן בית אחיזה
  9. ^ לקמיה מפרש פלוגתייהו וטעמייהו:
  10. ^ כגון לכסות בהן פי חבית
  11. ^ לאפות
  12. ^ דאמר במתניתין לא בעינן מעין מלאכתן
  13. ^ העשוי כעין זה ששנוי במשנה זו שאני מביא לך, שלא נתקן כל צרכו מתחילתו ונשבר
  14. ^ תנורים שלהם עשוין כקדירות גדולות ואין להם שולים, ומושיבו לארץ ומדביק טיט סביבותיו לעשותו עב, שיחזיק חומו, והיא קרויה 'טפילה', והיא מגעת לארץ - ומתוך כך הבל שלו קיים; ואם נתנו על פי הבור או על פי הדות, שהיא כעין בור אלא שהבור בחפירה והדות בבנין, ונתן שם אבן בינו לבין דופן הבור לדוחקו שלא יפול, ויהא עומד באויר
  15. ^ אם דופנותיו למעלה קרובים לדופני הבור שלא הוצרך לתת בינתים אלא אבן דקה, ואין אויר ניכר בין דופני התנור לדופני הבור שיעכב את היסק התנור, אלא יועילו לו דופני הבור להחזיק את חומו, ושוליו קרובים לשולי הבור: שאם מסיקין אותו מלמטה: שעושין האור בבור, והתנור ניסוק מלמעלה בתוכו מאור דרך שוליו, או שהתנור בתוך חלל הבור באויר, וההיסק עולה סביב דופנותיו וניסוק, כגון שקצר מלמטה ורחב מלמעלה, או הבור רחב מלמטה ופיו קצר
  16. ^ אלא נסוק כשאר תנורים מתוכן
  17. ^ כדמפרש טעמא: דבעינן מחוסר נתיצה = שיהא קרוב להיות מחובר, וכי אינו קרוב לארץ - אין לך תנור נתוץ מזה, ואין לך לקיים בו 'תנור וכיריים יותץ' - דנתיצה לא שייכא אלא בבנין מחובר, וכשאין מחובר – 'שבירה' שייכא ביה
  18. ^ דכפל ביה קרא - רבויא הוא, שאף על פי שאינו מתוקן כל צרכו
  19. ^ האי 'יותץ'
  20. ^ לאו לאגמורי קולא אתא, ולמימר דאי ליכא לקיומי ביה נתיצה, כגון זה שאינו בנוי ומחובר וממילא הוא 'נתוץ', דליהוי טהור, דהדר תנא ביה קרא וטמאים יהיו לכם – לרבויי; אלא לאגמורי חומרא אתא: דלא תימא כל התנורים העשויים כהלכתן ומחוברים לארץ הרי הן כשאר בתים, וכקרקע דמי, הואיל וחברן, ולא לקבל טומאה
  21. ^ קא משמע לן 'יותץ' דאף על גב דשייכא ביה לשון נתיצה, כלומר דמחובר הוא - טמא, וכל שכן דמחוסר נתיצה
  22. ^ [בתנור] שלא הוסק מעולם, והיסק ראשון שנחלקו בו - דההוא משוי ליה כלי, כדתנן במסכת כלים (פ"ה מ"א): איזהו גמר מלאכתו - משיסיקנו לאפות בו סופגנין; בההיא פליג רבי יהודה, ואמר דאינו ראוי ליעשות כלי
  23. ^ שמתחלה נעשה כשאר תנורים מחובר לארץ או לאבן עב, והוסק שם ונעשה כלי, וסוף נטלו משם ונתנו על פי הבור וכאן נטמא - מודה רבי יהודה דאיתרבאי מ'וטמאים יהיו לכם'
  24. ^ אלא אם כן חלקוֹ, כדין טהרת תנור שצריך לשבור אף את חרסו, ואינו נטהר בנטילתו שלם ממקומו
  25. ^ דאמרי מריבוי דקרא, ואף על גב דאין הבל שלו מתקיים יפה - מקבל טומאה, לא תימא 'נתנו על פי הבור' דוקא, אלא
  26. ^ והוסק שם היסק ראשון - טמא
  27. ^ אדרבא, דאוקי פלוגתא דטלטול שברי תנור ישן, דלעיל בשברים
  28. ^ בעושין מעין מלאכה ולא מעין מלאכתן, ושברי תנור מעליא קאמר, ודקשיא לך: אמאי נקט תנור, - ליפלוג בשברי כלי? - בהאי איצטריכא ליה: ובעושין קצת מעין מלאכת אפייה,
  29. ^ כגון
  30. ^ רעפים שקורין טובל"ש, שמסיקין אותם ואופין בהן, כך שברים אלו רחבים; ומיהו אין להן תוך להסיקם מבפנים, אלא מבחוץ, כרעפים, ולאו משום דבעי רבי מאיר מעין מלאכתן, אלא משום דרבי יהודה נקט לה
  31. ^ נקט תנור, וקאמר
  32. ^ כדאמר במתניתין
  33. ^ בתנור
  34. ^ אופין
  35. ^ שהפת דבוקה בדופני התנור ועומדת ואינה מוטלת בשכיבה על גבי שוליו, כרעפים שהן שוכבות על רחבן
  36. ^ כיסוי תנור של אותו מקום לא היה להן בית אחיזה; [בניגוד ל]תנור [רגיל] - מפני שפיו למעלה יש לו כסוי, שלא יצא הבל שלו, לאחר שהדביק בו הפת מכסהו
  37. ^ דלעת יבישה חלולה, וממלאין בה מים, ומתוך שהיא קלה - אינה שואבת, אלא צפה, ונותנין בה אבן להכבידה
  38. ^ שקשורה יפה לפי הקירויה
  39. ^ שויא [לאבן] כלי, [ולכן]
  40. ^ הרי היא כשאר אבנים
  41. ^ ואין מטלטל את הקירויה, דשויא בסיס לאבן שנושאתה
  42. ^ של גפן
  43. ^ פך ששואבין בו מן הבור או מן המעין
  44. ^ דשויא כלי להך זמורה
  45. ^ שאינו נגרר בארץ: שהחבל שהוא קשור בו אינו מגיע לארץ
  46. ^ דמיחזי כמוסיף על הבנין
  47. ^ בגמרא מפרש לה
  48. ^ לקמן בהאי מסכתא [שבת פ"כא מ"ב]
  49. ^ והוצרך ליטול מן היין שבתוכה
  50. ^ החבית
  51. ^ דמותר לטלטל החבית והאבן עליה, דקתני: ואם היתה בין חביות, שירא להטותה שם שלא תפול האבן על החבית שבצדה – מגביה ומטה על צדה והיא נופלת
  52. ^ האבן עליה שלא במתכוין
  53. ^ נעשית החבית בסיס לאבן, שהיא דבר האיסור, ואין מטלטל את החבית
  54. ^ לקולא
  55. ^ דהוצרך להטות את החבית ולא ניתן לטלטל האבן להדיא
  56. ^ דלא נתכוין לעשותה כלי
  57. ^ האבן
  58. ^ ומגלה אותה כדרכה
  59. ^ על שמועה שלי שאמרתי: במניח - אין האבן נעשה כלי
  60. ^ אלמא אבן נעשה כלי
  61. ^ לא קשיא לי
  62. ^ שקשרה יפה
  63. ^ ולא אמרינן נעשה כלי בהנחה בעלמא, וקשיא לדידי, דאמרי לעיל במניח - נעשה כיסוי לחבית
  64. ^ דהתם הואיל ובלא קשירה לא חזיא למלאות, דהא נפלה, והאי לאו הדקה - בטולי בטלה מתורת כלי, גלי דעתיה דלא חשיב ליה, אבל כיסוי חבית – הנחה משויא ליה כלי
  65. ^ רבי אמי [שאת דבריו הביא רבה] ורבי אסי [שאת דבריו הביא רב יוסף]
  66. ^ אבנים סדורות ומוקצות לבנין
  67. ^ מאי מעשה הצריכן לרבי יוחנן
  68. ^ סדרו אותם והשיבום, כדי שלא נצטרך ליגע בהם למחר
  69. ^ לפי שאין הזמנה במעשה [כל דהו] מועלת לאבן לעשותה כלי, ורבי אמי לטעמיה, דאמר לעיל: אין אבן נעשית כלי בהנחה
  70. ^ 'למדום' - כדאמרינן במועד קטן (יב,א): עושה להם למודים = לסדר נסרים על פי הבור
  71. ^ מן הטיט, שיהו נאות לישב, ולמחר תלמדום
  72. ^ דבמעשה כל דהו נעשה כלי
  73. ^ ולא אבנים; סואר - סדר של קורות חדשות שמסדרין אותן לבנין כדי שלא יתעקמו
  74. ^ עץ ארוך שמגששים בו המים לפני הספינה, לידע שהוא בעומקו שתוכל ספינה להלך בהן
  75. ^ שלא יתעקם, ומייחד ליה מקום ומקצה ליה בידים ואפילו לרבי שמעון אסור לטלטלו, דמוקצה מחמת חסרון כיס אפילו רבי שמעון מודה
  76. ^ ואפילו יש עקמומית בראשה כעין מזלג, שראוי לתלות בה טפיח ולמלאות וחישב עליה
  77. ^ שחתכן להיסק
  78. ^ מערב שבת
  79. ^ בגפן
  80. ^ ואפילו קשורה מבעוד יום ליתסר
  81. ^ סמוך לקרקע, וכגון לשאוב מן המעין שאינו עמוק, ומותר להשתמש באילן למטה משלשה, כדאמרינן בפרק בתרא דעירובין (פ"י מ"ח, צט,ב): היו שרשיו גבוהין מן הארץ שלשה - לא ישב עליהם
  82. ^ שמא למחר תהיה לו ארוכה ויקטמנה מתוך שהיא רכה ונוחה לקטום, ונמצא עושה כלי, וחייב משום מכה בפטיש; אבל בחריות לישיבה - ליכא למיגזר הכי, הלכך במחשבה סגי
  83. ^ לפרוס מחצלת על ארבע מחיצות או על ארבע קונדסים להיות צל לאהל מן החמה; ודוקא גג, אבל מחיצה - לאו אהל הוא, ושרי לפורסה לצניעות, כדאמרינן עירובין (צד,א) בעובדא דשמואל; ופקק החלון דמתניתין - משום דבנין קבוע הוא, ומיחזי כמוסיף על הבנין
  84. ^ כגון שהיה מחצלת פרוסה עליהן וכרוכה ונשאר בה אויר, ולמחר פושטה, דומיא דפקק, דמוסיף בעלמא הוא