ביאור:בבלי שבת דף עד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

אף על גב דאיכא [1] דדמיא לה - חשיב לה [2].

וליחשב נמי כותש [שהרי בתוספתא שבת פ"ט מ"יז [ליברמן]: 'הדש והכותש והנופט מלאכה אחת’] [3]?

אמר אביי: שכן עני אוכל פתו בלא כתישה [4].

רבא אמר: הא מני? - רבי היא, דאמר אבות מלאכות ארבעים חסר אחת [5], ואי חשיב כותש הויא ליה ארבעים!

וליפוק חדא מהנך [6] ולעייל [7] כותש [8]?

אלא מחוורתא כדאביי.

תנו רבנן: היו לפניו מיני אוכלין [9] - בורר ואוכל, בורר ומניח, ולא יברור [10], ואם בירר - חייב חטאת;

מאי קאמר?

אמר עולא: הכי קאמר: בורר ואוכל - לבו ביום, ובורר ומניח - לבו ביום, ולמחר [11] לא יברור, ואם בירר חייב חטאת!

מתקיף לה רב חסדא: וכי מותר לאפות לבו ביום? וכי מותר לבשל לבו ביום [12]?

אלא אמר רב חסדא: בורר ואוכל - פחות מכשיעור [13]; בורר ומניח - פחות מכשיעור; וכשיעור לא יברור ואם בירר חייב חטאת!

מתקיף לה רב יוסף: וכי מותר לאפות פחות מכשיעור [14]?

אלא אמר רב יוסף: בורר ואוכל – ביד, בורר ומניח – ביד; בקנון [15] ובתמחוי לא יברור ואם בירר פטור אבל אסור [16]; ובנפה ובכברה לא יברור ואם בירר חייב חטאת!

מתקיף לה רב המנונא: מידי 'קנון ותמחוי' קתני? [17]

אלא אמר רב המנונא: בורר ואוכל - אוכל מתוך הפסולת; בורר ומניח - אוכל מתוך הפסולת [18]; פסולת מתוך אוכל לא יברור ואם בירר חייב חטאת!

מתקיף לה אביי: מידי 'אוכל מתוך פסולת' קתני?

אלא אמר אביי: בורר ואוכל – לאלתר, ובורר ומניח [19] לאלתר [20], ולבו ביום לא יברור ואם בירר נעשה כבורר לאוצר [21] וחייב חטאת!

אמרוה רבנן קמיה דרבא, אמר להו: שפיר אמר נחמני [22]!

היו לפניו שני מיני אוכלין ובירר ואכל, ובירר והניח: רב אשי מתני פטור, רבי ירמיה מדיפתי מתני חייב:

רב אשי מתני פטור? - והא תני [23] חייב [24]?

לא קשיא: הא בקנון ותמחוי הא בנפה וכברה.

כי אתא רב דימי – אמר: שבתא דרב ביבי הואי [25], ואיקלעו רבי אמי ורבי אסי; שדא קמייהו כלכלה דפירי [26] ולא ידענא אי משום דסבר אוכל מתוך פסולת אסור, אי משום עין יפה הוא דמכוין.

חזקיה אמר: הבורר תורמוסים מתוך פסולת שלהן [27] – חייב.

לימא קסבר חזקיה אוכל מתוך פסולת אסור?

שאני תורמוסים,


עמוד ב

דשלקי ליה שבעא זימני [28], ואי לא שקלי ליה [29] – מסרח [30], וכפסולת מתוך אוכל דמי [31]. [32]

והטוחן:

אמר רב פפא: האי מאן דפרים סילקא [33] - חייב משום טוחן.

אמר רב מנשה: האי מאן דסלית סילתי [34] - חייב משום טוחן.

אמר רב אשי: אי קפיד אמשחתא [35] - חייב משום מחתך [36].

והלש והאופה:

אמר רב פפא: שבק תנא דידן בישול סממנין, דהוה במשכן, ונקט אופה [37]?

תנא דידן - סידורא דפת [38] נקט [39].

אמר רב אחא בר רב עוירא: האי מאן דשדא סיכתא לאתונא [40] - חייב משום מבשל.

פשיטא!?

מהו דתימא לשרורי [41] מנא קא מיכוין [42] - קא משמע לן דמירפא רפי [43] והדר [44] קמיט [45].

אמר רבה בר רב הונא: האי מאן דארתח כופרא [46] - חייב משום מבשל.

פשיטא!?

מהו דתימא כיון דהדר ואיקושא [47] אימא לא - קא משמע לן.

אמר רבא: האי מאן דעבד חביתא [48] - חייב משום שבע חטאות [49]; תנורא - חייב משום שמונה חטאות [50].

אמר אביי: האי מאן דעבד חלתא [51] - חייב אחת עשרה חטאות [52] , ואי חייטיה לפומיה [53] - חייב שלש עשרה חטאות [54]. [55]

הגוזז את הצמר והמלבנו:

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הטווה צמר שעל גבי בהמה בשבת - חייב שלש חטאות: אחת משום גוזז ואחת משום מנפץ ואחת משום טווה.

רב כהנא אמר: אין דרך גזיזה בכך ואין דרך מנפץ בכך ואין דרך טווי בכך.

ולא? והתניא משמיה דרבי נחמיה: 'שטוף בעזים וטוו בעזים' אלמא טוויה על גבי בהמה שמה טוויה!? [56]

חכמה יתירה [57] שאני [58].

תנו רבנן [תופסתא שבת פ"ט מ"כ]: התולש את הכנף [59], והקוטמו [60], והמורטו [61]- חייב שלש חטאות.

אמר רבי שמעון בן לקיש: תולש חייב משום גוזז, קוטם חייב משום מחתך [62], ממרט חייב משום ממחק [63].

הקושר והמתיר:

קשירה במשכן היכא הואי?

אמר רבא: שכן קושרין ביתדות אהלים [64] ע"א.

אמר ליה אביי: ההוא - קושר על מנת להתיר הוא [65]!? ע"א

אלא אמר אביי: שכן אורגי יריעות שנפסקה להן נימא קושרים אותה. ע"א

אמר ליה רבא: תרצת קושר, מתיר מאי איכא למימר?ע"א וכי תימא 'דאי מתרמי ליה תרי חוטי, קיטרי בהדי הדדי [66] - שרי חד [67] וקטר חד [68]'ע"א, השתא: לפני מלך בשר ודם אין עושין כן, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה עושין? [69]ע"א

אלא אמר רבא, ואיתימא רבי עילאי: שכן צדי חלזון קושרין ומתירין [70]. [71]ע"א

והתופר שתי תפירות:

והא לא קיימא [72]?

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: והוא שקשרן [73].

הקורע על מנת לתפור:

קריעה במשכן מי הוה?

רבה ורבי זירא, דאמרי תרווייהו:

הערות[עריכה]

  1. ^ אחריתי בהדה
  2. ^ חשבינהו לתרווייהו כאבות, ואף על גב דחדא נינהו
  3. ^ חטין במכתשת להסיר קליפתן, דהואי במקדש בסממנין? אלא - לאו משום דדמיא לדש לא חשיב לה, דהא נמי מיפרקה מלבוש היא
  4. ^ לכך, אף על גב דהואי במקדש, ואב מלאכה היא - כיון דתנא ליה 'דש' - לא תנא לה; וזורה ובורר ומרקד - סידורא דפת נינהו, וכיון דהוו במקדש, והכא אתחיל בסידורא דפת - תנינהו, כדאמרינן גבי אופה, דהוה ליה למתני מבשל, ולא אופה: דלא הוה במקדש? אלא משום סדורא דפת נקט ואתא, הואיל ואופה בפת כמבשל בסממנין; אבל כתישה - עשירים הוא דלתתי וכתשי לעשות סלת נקיה, אבל עניים לא טרחי, הלכך לא תנא לה, ומיהו ודאי אב מלאכה היא, ובכלל דש היא
  5. ^ דיליף לקמן בפרק 'הזורק' [שבת (צז,ב)]: 'דברים', 'הדברים', 'אלה הדברים' למניינא
  6. ^ או זורה או בורר או מרקד דהוו חדא, ליפוק מינייהו חדא
  7. ^ וליתני
  8. ^ דהכי עדיף: למיתני תרתי מהא ותרתי מהא, מלמיתני ולמיכפל תלתא זימני בחדא, ואיכא חדא דלא כפיל ביה מידי
  9. ^ ולא גרסינן 'שני מיני אוכלין'
  10. ^ לקמיה פריך: מאי קאמר?: ברישא תנא 'בורר' והדר תנא 'לא יברור'?
  11. ^ לצורך מחר
  12. ^ והכי נמי אב מלאכה היא, כיון דאמרת ולמחר חייב חטאת
  13. ^ פחות מכגרוגרת
  14. ^ נהי דחיוב חטאת ליכא, איסורא מיהא איכא, דקיימא לן חצי שיעור אסור מן התורה [בפרק בתרא דיומא (עד,א)], והיכי קתני 'בורר לכתחלה'
  15. ^ כלי עץ שעושין כעין צינור רחב מלאחריו וקצר [בעברית שלנו: וצר] מלפניו, ובעלי מטבע עושים אותו, והבורר בו קטנית - נותן קטנית במקום הרחב ומנענעו, והקטנית, מפני שהוא סגלגל - מתגלגל ויורד דרך פיו הקצר, והפסולת נשאר בכלי
  16. ^ מותר לכתחלה לא הוי - דדמי לברירה, וחייב חטאת לא הוי - דכלאחר יד הוא, דעיקר ברירה בנפה וכברה; אבל ביד לא דמי לבורר כלל
  17. ^ הוא הדין נמי דפריך 'מידי נפה וכברה' קתני?' , אלא חדא מינייהו נקט;
  18. ^ לא דרך ברירה היא
  19. ^ לאכול
  20. ^ שאין זה דרך בוררין
  21. ^ להצניע
  22. ^ אביי
  23. ^ לעיל
  24. ^ ואי בבורר ומניח לאלתר - מותר לכתחלה הויא, ופטור אבל אסור ליכא
  25. ^ הגיע יומו להיות עומד ומשמש על התלמידים
  26. ^ ולא רצה לברור האוכל מתוך העלין ולתת לפני כל אחד ואחד, אלא שטחן והם נוטלים ואוכלים, ובשטוח זה נפרש האוכל מאליו
  27. ^ לאחר ששלקן הוא בורר אוכל מתוך הקליפה
  28. ^ למתקן
  29. ^ לאוכל מתוך הפסולת, מתוך שהוא רך ונימוק על ידי שנשלק הרבה
  30. ^ והלכך אוכל נמי, כל זמן שמעורב בו - הוי כפסולת
  31. ^ ומיהו אוכל הוא, ומחמירין עליה למיהוי ההוא דשקיל כפסולת מתוך אוכל
  32. ^ ולי נראה הבורר תורמוסין מתוך פסולת שלהן - מששלקן פעם אחת - ממרקין ומערין אותן המים, ובורר המתולעות שלהן, כמו שעושין לפולין, וכן בכל פעם ופעם, וזה 'בורר האוכל ומניח הפסולת', ו'אי לא שלקי ליה מסרח' גרסינן, הלכך: מששלקום פעמים ושלש - חשיב ליה פסולת, הואיל ואי שביק להו הכי דלא הדר שליק להו - מסרחי, וכשהוא נוטלן מתוך שאר מינין גרועין המעורבין בהן - כפסולת מתוך אוכל דמי: דהנהו שאר מינין לא מסרחי, דגמר להו בישולייהו פעם ראשונה ושניה; ורבינו הלוי גריס: ואי שקילי ליה מסרח: - כשנוטלו נימוח בין אצבעותיו ונמאס! הלכך ההוא דשקיל הוי כפסולת, והנשאר הוי אוכל עד שחוזר ונוטלו.
  33. ^ 'דפרים' במ"ם גרסינן, ולא בסמ"ך, כדפירש ב'העור והרוטב' (חולין קכ א): 'מאי קיפה – פירמא' - מינציי"ר בלעז =חתכו הדק
  34. ^ עצים דקים להבעיר אש
  35. ^ לחותכן במדה
  36. ^ מחתך העור מקצצו במדה
  37. ^ דלא שייך במלאכת המשכן כלל
  38. ^ שהתחיל בו
  39. ^ ואופה במקום בשול דסממנין הוא, דהוא בישול דפת
  40. ^ שהשליך יתד לח לתנור חם ליבשו, שיתקשה
  41. ^ לחזק
  42. ^ ואין כאן בישול
  43. ^ על ידי חום האור, והמים שבתוכו יוצאין
  44. ^ ולאחר שיצאו מימיו -
  45. ^ מתקשה, וכי רפי ברישא - הוי בישולו
  46. ^ שהתיך זפת
  47. ^ חוזר ומתקשה
  48. ^ של חרס
  49. ^ טוחן הרגבים [1] ושוחקן הדק - הוי טוחן, ובורר הצרורות הגסות מתוכן - הרי שתים, ומרקידן בנפה [3], ומגבל הטיט [4] - דהיינו לש, וממרח הטיט כשעושה הגולם שיהא חלק - הרי ממחק [5], ומבעיר את האור בכבשן [6], ומצרפו בתוכו [7] - הרי מבשל; חיובא דחופר ליכא, דאינו צריך אלא לעפרה
  50. ^ דלאחר שצרפו בכבשן - הוא טח עליו טפילה שיהא עב וחומו מתקיים, והוא גמר מלאכתו, ואמרינן לקמן (שבת עה ב): כל מידי דהוי גמר מלאכה - חייב משום מכה בפטיש; אבל גבי חבית ליכא משום מכה בפטיש, דמאליה נגמרה מלאכתו בתנור
  51. ^ כוורת של קנים
  52. ^ זומר הקנים והוא צריך להם - חייב משום קוצר ומשום נוטע [2], אספם יחד - הרי זה מעמר [3], בירר יפות - הרי זה בורר[4], החליקן - הרי זה ממחק [5], עשאן דקות מאחת שתים או שלש - הרי זה טוחן [6], חתכן במדה - הרי זה מחתך [7], הסיך השתי - הרי זה מיסך [8], ארג אחת למעלה ואחת למטה כדי להעמידו - הרי עושה שתי בתי נירין [9], ארג - הרי זה אורג [10], חתך לאחר אריגתה כדי להשוותם - הרי זה מכה בפטיש [11], כדאמרינן לקמן (שבת עה ב): 'האי מאן דשקיל אקופי מגלימי - חייב משום מכה בפטיש' - הרי אחת עשרה
  53. ^ לעשות לה שפה
  54. ^ הוסיף כאן תופר וקושר, שצריך לקשור לאחר התפירה
  55. ^ ומשום בונה ליכא לחיוביה, לא בחבית ולא בתנור ולא בכוורת, דאין בנין בכלים; מפשיט ליכא למימר בקנים, דאין הפשטה אלא בעור, ויש מפרשים שקודח נקבים בעץ שתוחבין בו ראשי הקנים של שתי, ומחייב ליה משום טוחן; ולא נהירא לי: דההיא טחינה - מלאכה שאינה צריכה לגופה היא, וטוב לי לפרש שעושה אותן דקות, והוי כמאן דסלית סילתי.
  56. ^ קרא קדריש: טוו את העזים (שמות לה כו) - בגופן של עזים משמע;
  57. ^ כדכתיב וכל אשה חכמת לב (שמות לה כה)
  58. ^ אבל להדיוט - אין דרכו בכך, והוי כלאחר יד
  59. ^ נוצה גדולה מן כנף העוף
  60. ^ לאחר שתלשו - חותך ראשו שהוא דק, וראוי להניחו בכר וכסת
  61. ^ לצד זנבו, שהוא קשה - מורט שערו מכאן ומכאן, ומשליך הקנה, ונותן השיער בכר וכסת
  62. ^ דקפיד לחתוך עד מקום שהוא ראוי, וגם מן הקנה אורג כובעים, ועושה כובעים מכנפי עוף בלא שיער
  63. ^ דתנן גבי עור 'הממחקו'
  64. ^ נועצים יתידות בקרקע, כדכתיב 'יתדות המשכן' (שמות לה יח, ועוד), וקושרין היריעות בהן במיתריהם
  65. ^ וכי האי גוונא פטרינן ליה לקמן, דתנן [שבת פ"טו מ"ב]: כל קשר שאינו של קיימא - אין חייבין עליו
  66. ^ בשני חוטין זה אצל זה
  67. ^ לאחר אריגתן מתיר האחד, מפני שבולטין ונראין
  68. ^ כלומר: מניח כמו שהוא
  69. ^ שכשמתירו - נראה הנקב ביריעה: שחוטיה היו כפולין ששה, והיו גסין, ומתחלה היו זריזין בכך, וכי מתרמו לה תרי קיטרי - קושרין האחד ונותקין החוט השני מלמטה ולמעלה, ומספקן בחוט ארוך, וקושרין למעלה ולמטה, ואין שם שנים קשרים סמוכין.
  70. ^ שכל רשתות עשויות קשרים קשרים, והן קשרי קיימא, ופעמים שצריך ליטול חוטין מרשת זו ולהוסיף על זו - מתיר מכאן וקושר מכאן
  71. ^ צדי חלזון -לצבוע התכלת בדמו, והוא כמין דג קטן, ועולה אחת לשבעים שנה.
  72. ^ הכי, וכיון דלא קיימא - לאו מלאכה היא
  73. ^ שקשר שני ראשי החוט