ביאור:בבלי שבת דף קי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

בר קשא דפומבדיתא [1], דטרקיה חיויא - הוה תליסר חמרי חיורתא בפומבדיתא, קרעינהו לכולהו - ואישתכחו טריפה! הואי חדא בההוא גיסא דפומבדיתא, עד דאזלי מייתי לה - אכלה אריה!

אמר להו אביי: דילמא חיויא דרבנן טרקיה [2] דלית ליה אסותא [3], דכתיב (קהלת י ח) [חפר גומץ בו יפול] ופורץ גדר ישכנו נחש!

אמרו ליה: אִין רבי [4], דכי נח נפשיה דרב - גזר רב יצחק בר ביסנא [5] דליכא דלימטייה [6] אסא [הדס] וגידמי [ענפי דקלים] לבי הילולא בטבלא [7], ואזל איהו אמטי אסא וגידמי לבי הילולא בטבלא; טרקיה חיויא – ומית.

האי מאן דכרכיה חיויא [8] - לינחות למיא וליסחוף דיקולא [9] ארישא [10], ולהדקיה מיניה [11], וכי סליק עילויה [12] - לישדיה למיא [13] וליסלוק וליתי [14].

האי מאן דמיקני ביה חיויא [15]: אי איכא חבריה בהדיה - לירכביה ארבע גרמידי [16], ואי לא - לישואר נגרא [17], ואי לא - ליעבר נהרא, ובליליא לותביה לפוריא [יעמיד את מטתו] אארבעה חביתא [על ארבע חביות] [18] וניגני [ויישן] בי כוכבי [19], ולייתי ארבעה שונרי וליסרינהו בארבעה כרעי דפורייה [יקשור ארבעה חתולים לרגלי המטה], וליתי [ויביא] שחפי [20] ולישדי התם [ויפזר שם] [21], דכי שמע קלי - אכלי ליה [22].

האי מאן דרהיט אבתריה - לירהיט בי חלתא [23].

אי איתתא דחזיא חיויא ולא ידעה אי יהיב דעתיה עילוה [24] אי לא יהיב דעתיה עילוה - תשלח מאנה ונשדייה קמיה [25]; אי מכרך בהו - דעתיה עילוה, ואי לא - לא יהיב דעתיה עילוה;

מאי תקנתה [26]?

תשמש קמיה [27].

איכא דאמרי: כל שכן דתקיף ליה יצריה! אלא תשקול ממזיה ומטופרה ותשדי ביה [28], ותימא "דישתנא אנא [29]"! [30].

האי איתתא דעייל בה חיויא [31] ליפסעה [32] ולתבוה אתרתי חביתא [33] וליתי בישרא שמנה ולישדי אגומרי [ולשים על גחלים] [34] וליתי אגנא דתחלי [35] וחמרא ריחתנא [36] ולותבו התם [37] וליטרוקינהו בהדי הדדי [38], ולינקוט צבתא בידה [39] דכי מירח ריחא - נפיק ואתי, ולישקליה וליקלייה בנורא, דאי לא [40] - הדר עילוה.

כל האוכלין [אוכל אדם לרפואה, וכל המשקין שותה]:

כל האוכלין לאיתויי מאי?

לאיתויי טחול לשינים [41] וכרשינין לבני מעיים [42].

כל המשקין לאיתויי מאי?

לאיתויי מי צלפין [43] בחומץ.

אמר ליה רבינא לרבא: מהו לשתות מי רגלים בשבת?

אמר ליה: תנינא כל המשקין שותה, ומי רגלים לא שתו אינשי.

חוץ ממי דקלים [וכוס עיקרין, מפני שהן לירוקה; אבל שותה הוא מי דקלים לצמאו, וסך שמן עיקרין שלא לרפואה]:

תנא: חוץ ממי דקרים;

מאן דתנא 'מי דקרים' - שהם דוקרים את המרה; ומאן דאמר 'מי דקלים' - שיוצאין מן שני דקלי.

מאי 'מי דקלים'?

אמר רבה בר ברונא: תרתי תלאי [44] איכא במערבא, ונפקא עינא דמיא מבינייהו; כסא קמא [45] – מרפי [46], אידך [47] – משלשל [48], ואידך - כי היכי דעיילי [49] - הכי נפקי [50]!

אמר עולא: לדידי שתי שיכרא דבבלאי ומעלי מינייהו; והוא - דלא רגיל ביה [51] ארבעין יומין [52].

רב יוסף אמר: זיתום המצרי [53]: תילתא שערי ותילתא קורטמי [54] ותילתא מילחא.

רב פפא אמר: תילתא חיטי, ותילתא קורטמי, ותילתא מילחא <וכמונא>;

וסימניך [55]: סיסאני [56]; ושתי להו בין דבחא לעצרתא [57]; דקמיט [58] - מרפי ליה, ודרפי - קמיט ליה.

וכוס עקרין:

מאי 'כוס עקרין'?

אמר רבי יוחנן: לייתי מתקל זוזא קומא אלכסנדריא [59], ומתקל זוזא גביא גילא [60], ומתקל זוזא כורכמא רישקא [61], ולישחקינהו בהדי הדדי; לזבה - תלתא בחמרא [62] ולא מיעקרא [63], לירקונא - תרין [64] בשיכרא [65] – ומיעקר [66]; לזבה [67] - תלתא בחמרא ולא מיעקרא;

ואי לא [68] - לייתי תלתא


עמוד ב

קפיזי [69] שמכי [70] פרסאי [71], ונישלוק בחמרא, ונשקייה, ונימא לה: "קום מזוביך" [72];

ואי לא - לותבה אפרשת דרכים, ולינקטה כסא דחמרא בידה, וליתי איניש מאחורה וליבעתה [73], ולימא לה "קום מזוביך"!

ואי לא - ליתי בונא [74] דכמונא ובונא דמוריקא [75] ובונא דשבלילתא [76], ונישלוק בחמרא, ונשקייה, ונימא לה: "קום מזוביך"!

ואי לא - ליתי שיתין [ששים] שיעי דדנא [77] ולשפיה [78] ולימא לה" "קום מזוביך"!

ואי לא - ליתי פשטינא [79] ולישלוק בחמרא, ולשפיה, ונימא לה: "קום מזוביך"!

ואי לא - ליתי חרנוגא [80] דהיגתא רומיתא [81], וליקלי [וישרפו אותו], וליסבה בשחקי דכיתנא [82] בקייטא [83] ובשחקי דעמר גופנא [84] בסיתוא [בסתיו];

ואי לא - ליכרי שבע בירי [85] וליקלי בהו שבישתא ילדה דערלה [86], ולינקטה כסא דחמרא בידה [87] ולוקמה מהא ולותבה אהא, ולוקמה מהא ולותבה אהא [88], ואכל חדא וחדא [89] לימא לה "קום מזוביך"!

ואי לא - ליתי סמידא [90] וליסכה [91] מפלגא לתתאי ולימא לה "קום מזוביך"!

ואי לא - ליתי ביעתא דנעמיתא [92], וליקלי, וליסבה בשחקי דכיתנא בקייטא ובשחקי דעמר גופנא בסיתוא;

ואי לא - ליפתח לה חביתא דחמרא לשמה [93];

ואי לא - לנקיט שערתא דמשתכחת בכפותא דכודנא חיורא [94]; אי נקטה [95] חד יומא - פסקה [96] תרי יומי, ואי נקטה תרי יומי - פסקה תלתא יומי; ואי נקטה תלתא יומי - פסקה לעולם. [97]

לירקונא [98] - תרין בשיכרא ומעיקר;

ואי לא [99] - לייתי רישא דשיבוטא [100] דמילחא [101], ולישלוק בשיכרא, ולישתי;

ואי לא - לייתי מוניני דקמצי [102], ואי ליכא מוניני דקמצי - לייתי מוניני דנקירי [103], וליעייליה לבי בני, ולישפייה [104]; ואי ליכא בי בני - לוקמיה בין תנורא לגודא [105].

אמר רבי יוחנן: הרוצה שיחממנו [106] יקנחנו בסדינו [107].

רב אחא בר יוסף חש ביה, עבד ליה רב כהנא [108] ואיתסי.

ואי לא - ליתי תלתא קפיזי [109] תמרי פרסייתא, ותלתא קפיזי דקירא דנישתרופי [110], ותלתא קפיזי אהלא [111] תולענא [112] - ולישלוקינהו בשיכרא, ולישתי;

ואי לא - ליתי עילא בר חמרא [113] וליגלח [114] מציעתא דרישא [115] ולישביק ליה דמא מאפותיה [116] ולותביה ארישיה [117] - וליזהר מעיניה [118] דלא ליסמי להו!

ואי לא - ליתי רישא דברחא [119] דמנח בכיבשא [120] ולישלוק בשיכרא, ולישתי;

ואי לא - ליתי דבר אחר [121] חוטרנא [122] וליקרעיה, ולותביה אליביה;

ואי לא - ליתי כרתי מכבתותא דמישרי [123].

ההוא טייעא דחש ביה, אמר ליה לגינאי: שקול גלימאי והב לי מישרא דכרתי!

יהיב ליה, ואכלה.

אמר ליה: אושלן גלימיך [124] ואיגני ביה [125] קלי [126]! איכרך [127] גנא ביה [128]; כד איחמם וקם נפל פורתא פורתא מיניה [129].

לירקונא תרין בשיכרא ומיעקר - ומי שרי [130]? והתניא: מניין לסירוס באדם שהוא אסור? - תלמוד לומר (ויקרא כב כד) [ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו לה’] ובארצכם לא תעשו - בכם לא תעשו [131], דברי רבי חנינא!

הני מילי היכא דקא מיכוין, הכא - מעצמו הוא, דאמר רבי יוחנן: 'הרוצה שיסרס תרנגול - יטול כרבלתו ומסתרס מאליו [132]'.

והאמר רב אשי: [133] רמות רוחא הוא דנקיטא ליה [134]!

אלא בסריס [135].

והאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן:

הערות[עריכה]

  1. ^ ממונה למלך, וישראל היה
  2. ^ שעבר על נידוי חכמים
  3. ^ ונחש הנושכו על כך אין לו רפואה, לפיכך לא נמצא לו רפואה
  4. ^ כן רבינו, כך היה
  5. ^ שיהיו ממעטים משמחה אותה שנה
  6. ^ ולא יהא אדם מביא
  7. ^ שהיו רגילים להביא הדס וענפי דקלים לשמוח לפני החתן והכלה, וכשמביאים אותן לפניהם - מקשקשים לפניהם בשוק בבואם בתופים וזוגין; טבלא = אשקליט"א [פעמון קטן], וגזר שלא יקשקשו לפניהם עוד
  8. ^ נכרך סביבותיו
  9. ^ סל
  10. ^ דחיויא, למעלה מראשו
  11. ^ יוריד הסל מעט מעט לצד הנחש, ויבדיל בו הנחש מבשרו: שיעלה על הסל: שאם אוחזו בידו או מנתקו בחזקה - יכעוס וישכנו
  12. ^ הנחש על הסל
  13. ^ ימהר וישליכנו במים
  14. ^ ויברח לו
  15. ^ כועס ורודף אחריו, ומריח ריח פעמיו ורודפו
  16. ^ [ארבע אמות] שיפסקו עקבי פעמיו, ולא יוכל להריחם
  17. ^ חריץ של מים ידלוג
  18. ^ שלא יעלה אליו מהר, ולא יריח ריחו
  19. ^ במקום גלוי, שלא יעלה דרך הגג ויפיל עצמו עליו
  20. ^ ענפים וקסמים וכל דבר המקשקש זה בזה
  21. ^ ומשמיע קול כשיעבור עליהן
  22. ^ וירגישו החתולים ויאכלוהו
  23. ^ בין החולות, שאין נחש יכול לרוץ שם, ויחזור לאחוריו
  24. ^ לתאות תשמיש
  25. ^ תפשוט בגדיה ותשליכם לפניה
  26. ^ אי יהיב דעתיה עלה
  27. ^ עם בעלה, ותתגנה בפניו
  28. ^ ותזרק ביה
  29. ^ דרך נשים לי
  30. ^ ולחש בעלמא הוא
  31. ^ כשהוא תאב לה נכנס כולו באותו מקום
  32. ^ יפסקו את רגליה זה מזה
  33. ^ מקצתה על זו ומקצתה על זו, כדי שיפתח רחמה
  34. ^ כי היכי דניסליק ריחא
  35. ^ סל מלא שחליים
  36. ^ שיש לו ריח טוב
  37. ^ על גבי קרקע תחת מושבה
  38. ^ היין והשחליים כדי שיעלה הריח
  39. ^ איטנליי"ש [מלקחיים]
  40. ^ קלי ליה
  41. ^ ואף על פי שקשה לבני מעיים
  42. ^ ואף על פי שקשה לשינים, כדאמרינן בברכות (מד,ב), סלקא דעתך אמינא כיון שקשים לאדם - לאו אורחיה למיכלינהו אי לאו לרפואה שיש בהם, ומוכחא מילתא, וניתסר - קא משמע לן
  43. ^ פרי של צלף, קפריי"ר
  44. ^ דקלים נטיעות, מין תמרים שנקרא בלשון ארמי תאל"י
  45. ^ דשתו מהנהו מיא
  46. ^ זבל שבמעים במקצת
  47. ^ כוס שני
  48. ^ מאד
  49. ^ צלולים
  50. ^ שמנקין המעיים מן הרעי מראשונים
  51. ^ למשתי שיכרא
  52. ^ כבר עברו ארבעים יום
  53. ^ הוא 'מי דקרים', ועל שם שדוקרים את החולי
  54. ^ כרכום
  55. ^ דלא תחליף שמעתתא
  56. ^ כלי שנותנין בו תמרים, כדאמרינן בעלמא (בבא מציעא סז ב): 'ואי אגבהינהו בסיסני – קננהו'; שם כלי זה יהא לך סימן, שיש בו שני סמכין: רב יוסף אמר שׂערי [ורב פפא אמר חיטין]
  57. ^ בין פסח לעצרת
  58. ^ עצור
  59. ^ שרף אילנות של אלכסנדריא
  60. ^ אלו"ם בלעז
  61. ^ כרכום של גן, קרו"ג אוריינט"ל, הגדל בגנים
  62. ^ הנך תלתא מיני לישקייה בחמרא
  63. ^ אינה נעקרת מלילד, לפי שהיין מפיג חוזקן של סמנים, ומתרפאה מן החולי
  64. ^ מינייהו לישתי
  65. ^ וזהו רפואתו
  66. ^ מלהוליד
  67. ^ הדר נקט ליה משום הנך רפואות דנקט ואזיל
  68. ^ כולהו לא מעלי אלא לזבה
  69. ^ כלי מחזיק שלשה לוגין
  70. ^ בצלים
  71. ^ גדולים הם
  72. ^ חדלי מזוביך, כמו ויעמוד השמן (מלכים ב ד ו)
  73. ^ יבעתנה בלי ידיעתה, פתאום
  74. ^ מלא אגרוף
  75. ^ כרכום
  76. ^ תלתן פנגרי"ג [חילבה]
  77. ^ מגופת חבית
  78. ^ לכשישורו במים
  79. ^ עשב שאינו גדל בקומה, אלא הולך ופשט על גבי קרקע
  80. ^ מין עשב הוא שגדל אצל ההיגים
  81. ^ מין הגא הוא, שנקראת רומית
  82. ^ יקחו אותו האפר בבלאי: בגדי פשתן
  83. ^ בקיץ
  84. ^ קוטו"ן [צמר גפן, כותנה]
  85. ^ שבעה גומות
  86. ^ זמורות של כרם ילדה
  87. ^ יאחוז כוס של יין בידה, ותשב על הגומא
  88. ^ מעל גומא זו יושיבוה על זו
  89. ^ ועל כל עמידה
  90. ^ קמח סולת
  91. ^ יסוכו אותה ממנו
  92. ^ בת היענה
  93. ^ כלומר יין הרבה תשתה תמיד
  94. ^ שעורה הנמצאת בגללי פרדה לבנה
  95. ^ לה בידה
  96. ^ מזובה
  97. ^ אית דגרס: נקטה חדא נימא, גרעין אחד.
  98. ^ דאמרן לעיל [סוף קי,א] קומא וגביא גילא וכורכמא
  99. ^ דלית ליה, אי נמי: עביד ולא אהני
  100. ^ ראש דג ששמו שיבוטא
  101. ^ שהוא מלוח
  102. ^ ציר חגבים
  103. ^ מין עופות קטנים
  104. ^ ישפשפוהו בו
  105. ^ בין תנור וכותל, במקום חם, שיזיע ויצא החולי
  106. ^ לזה
  107. ^ יעטפנו בסדינו יפה, או בסדין של חולה אחר של חולי זה
  108. ^ רפואה זו של סדין
  109. ^ רש"י לעיל: כלי מחזיק שלשה לוגין
  110. ^ שעוה הצפה ונוטפת מכוורת שנתמלאה ועודפת
  111. ^ אלויי"ן
  112. ^ אדום
  113. ^ עייר בן אתונות
  114. ^ החולה
  115. ^ אמצעית ראשו
  116. ^ יקיז לעייר ממצחו
  117. ^ ישפך הדם על התגלחת
  118. ^ שלא יכנס מדם זה בעיניו
  119. ^ של איל
  120. ^ כבוש בחומץ או בציר
  121. ^ חזיר
  122. ^ טלוא בחברבורות; מנומר
  123. ^ מאמצע הערוגה, שהם חריפים
  124. ^ השאילני הטלית
  125. ^ ואישן בה
  126. ^ מעט
  127. ^ נכרך בה
  128. ^ וישן בה
  129. ^ קדחה הטלית מחום שריפת החולי, שיצא עם הזיעה, ונפלה חתיכות דקות
  130. ^ לשתות כוס עיקרין
  131. ^ לא תעשו - קרי ביה לא תיעשו
  132. ^ ואף על גב דסירוס אסור בידים
  133. ^ דההוא לאו סירוס הוא, אלא
  134. ^ לתרנגול, ומשניטל הודו הוא מתאבל, ואינו משמש, אבל בסירוס, אפילו ממילא – אסור
  135. ^ הך דשרי למישתי כוס של עיקרין - במי שהוא סריס כבר עסקינן