בבא מציעא סז ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
כגדולים אמר רבא בריה דרב יוסף משמיה דרבא אהאי משכנתא באתרא דמסלקי לא ניכול אלא בנכייתא וצורבא מדרבנן אפילו בנכייתא לא ניכול אלא במאי ניכול בקיצותא הניחא למאן דאמר קיצותא שריא אלא למאן דאמר קיצותא אסירא מאי איכא למימר דאתמר קיצותא פליגא בה רב אחא ורבינא חד אמר קיצותא שריא וחד אמר קיצותא אסירא היכי דמי קיצותא דאמר ליה עד חמש שנין אכילנא לה בלא נכייתא מכאן ואילך שיימנא לך כולהו פירי איכא דאמרי כל בלא נכייתא אסור אבל היכי דמי קיצותא דאמר ליה עד חמש שנין אכילנא בנכייתא מכאן ואילך שיימנא לך כולהו פירי מאן דאסר בקמייתא שרי בבתרייתא מאן דאסר בבתרייתא היכי שרי למיכל שרי בכי משכנתא דסורא דכתבי בה הכי במשלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אמרי תרוייהו גהאי משכנתא באתרא דמסלקי אין בעל חוב גובה הימנה ואין הבכור נוטל בה פי שנים ושביעית משמטתה דובאתרא דלא מסלקי בעל חוב גובה הימנו ובכור נוטל בו פי שנים ואין שביעית משמטתה ואמר מר זוטרא משמיה דרב פפא ההאי משכנתא באתרא דמסלקי מסלקי ליה ואפילו מתמרי דאבודיא וואי אגבהנהו בסיסני קננהו ולמאן דאמר כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח אפילו דלא אגבהנהו בסיסני קננהו:
זפשיטא באתרא דמסלקי ואמר לא מסתלקנא הא קאמר דלא מסתלקנא אלא באתרא דלא מסלקי ואמר מסתלקנא מאי צריך למקנא מיניה או לא רב פפא אמר לא צריך למקנא מיניה רב ששת בריה דרב אידי אמר צריך למקנא מיניה והלכתא חצריך למקנא מיניה אמר איזיל טואייתי זוזי לא אכיל איזיל ואטרח ואייתי זוזי רבינא אמר אכיל ומר זוטרא בריה דרב מרי אמר לא אכיל יוהלכתא לא אכיל רב כהנא ורב פפא ורב אשי לא אכלי בנכייתא רבינא אכיל בנכייתא אמר מר זוטרא מאי טעמא דמאן דאכיל בנכייתא מידי דהוה אשדה אחוזה שדה אחוזה לאו אע"ג דקא אכיל פירי טובא אמר רחמנא
רש"י
[עריכה]כגדולים - ואע"ג דאכל שיעור זוזי לא מסלקינן ליה דקסבר מתחילת אכילתן אבק רבית הוא ואין כח בדיינין להוציאו:
באתרא דמסלקי לא ניכול פירא אלא בנכייתא - שינכה לו מן החוב דבר קצוב לשנה דנראה כמוכרו לו ויורד בספק דאפילו תלקה ולא יהו בה פירות ינכה לו אותה קצבה הלכך כי שקיל מיניה טפי לאו רבית הוא ודווקא באתרא דמסלקי אבל באתרא דלא מסלקי כל ימי הזמן הוי כמכירה אצלו ובלא נכייתא נמי אכול:
וצורבא מדרבנן - שצריך לישר דרכיו ולהתקדש אף במותר לו פן ילמדו ממנו לזלזל באיסורין אפילו בנכייתא נמי לא ניכול:
קיצותא - לקמן מפרש:
מאן דאסר בקמייתא - ללישנא קמא דאמר באוכל בלא נכייתא פליגי סבר בבתרייתא כולי עלמא שרי:
למאן דאסר בבתרייתא - ללישנא בתרא דאמרינן אפילו כי אכל חמש שנים קמאי בנכייתא פליגי דחד מנייהו אסר היכא שרי:
במשלם שניא כו' - דלא מיחזי כהלואה אלא כלוקח הימנו פירות השנים האלו במעות הללו:
אין בעל חוב גובה הימנה - אם מת המלוה ונפלה לפני בניו אין בעל חוב של אביהם גובה הימנה דאין להם לאביהם בגופה של קרקע כלום ומטלטלי בעלמא נינהו ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב דבשלמא בעודו קיים גבי אפילו מגלימא דעל כתפיה שהרי לו הלוה מעותיו ונשתעבד והתורה אמרה יבא שליח ב"ד ויכנס לביתו ויטול משכונו דכתיב (דברים כד) והאיש אשר אתה נושה בו וגו' ואמרינן לקמן (דף קיג.) זה שליח ב"ד אבל היכא דמית בהדי יתמי מאי עבידתיה דתבע הרי לא לוו ממנו ואי ירתי קרקעות משתעבדי נכסיה מחיים ומיחייב מדין ערב דנכסייהו דבר איניש אינון ערבון ביה דכי אוזפיה עלייהו סמך אבל מטלטלי אפילו דין ערב ליכא דלאו עלייהו סמיך מלוה הואיל ובידו להצניען ולאבדן:
ואין הבכור נוטל פי שנים - למאן דאמר בבבא בתרא (דף קכד:) דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה הא נמי הואיל ואתרא דמסלקין מלוה בעלמא הוא דאין השדה לפניו אלא לשעבוד פירות והוה ליה ראוי ואין בכור נוטל בראוי לבא לפניהם לאחר מיתה לחלוק כבמוחזק ביד אביו דכתיב (דברים כא) בכל אשר ימצא לו:
ושביעית משמטתה - כשאר מלוה בשטר שנכסי לוה משועבדין להן ושביעית משמטתן דאין זה מלוה על משכון שאין שביעית משמטתו דהתם במשכון של מטלטלין קיימינן וטעמא משום דבעל חוב קונה משכון שבידו דילפינן (לקמן דף פב.) מולך תהיה צדקה והוה ליה כגבוי:
בעל חוב גובה ממנו - דמכר הוא אצלו והיינו טעמא דכולהו:
אפי' מתמרי דאבודיא - כשגודרין תמרים שוטחין מחצלות תחת הדקלין ונופלים התמרים עליהם ואם בא ושילם לו מעותיו מסלקו אף מן התמרים התלושין שעל המחצלות:
ואי אגבהינהו כבר בסיסני - שנתנן בתוך סלים כשנטלן מן המחצלות:
קנה - אותם בהגבהה קודם שקיבל מעותיו והרי הן שלו:
ולמ"ד - בבבא בתרא (ד' פה:):
כליו של לוקח קונה לו - ואפי' הוא ברשות של מוכר:
אע"ג דלא אגבהינהו - לפי שקנו לו מחצלותיו שהן כליו:
ואמר לא מסתלקנא - בשעת מתן מעות התנה על מנת שלא תוכל לסלקני עד כך וכך שנים כו' ועל מנת כן נתן מעותיה וקרקע נקנה בכסף בין דרך מקח בין דרך שכירות בין בכל הדרכים כפי התנאי:
צריך למיקנא מיניה - דאי לא קני מיניה דיבורא בעלמא הוא ויכול לומר לא אשנה מן המנהג:
א"ל איזיל ואייתי זוזי - ואשלם לך ומעתה אל תאכל פירות עוד:
לא אכיל - הואיל והמעות מוכנים לו ולא נתנו לו רשות להיות שומט ואוכל ובאתרא דמסלקי קאי:
שדה אחוזה - שאמרה תורה (ויקרא כז) לפדותה מן ההקדש לפי השנים שעד היובל סלע ופונדיון לשנה כפי חשבון חמשים שקל לבית זרע חומר שעורים לארבעים ותשע שנות היובל:
ואע"ג דאכיל פירי - הקדש טובא ששוין פירות של כל השנה הרבה:
תוספות
[עריכה]במישלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף. תימה מה בין זה לנכיית' דע"כ יכול לסלקו דאם לא היה יכול לסלקו אם כן בלא נכייתא נמי שרי כדמשמע לעיל דקאמר באתרא דמסלקי לא ניכול אלא בנכייתא משמע אבל באתרא דלא מסלקי אכלי אפילו בלא נכייתא וזה דוחק לומר דבנכייתא אין דרך לנכות אלא דבר מועט אבל במשכנתא דסורא רגילים היו לשום כדי שויו דמשמע דמשום דכתיבי הכי שרי וי"ל דמאחר שמפרש כן לא מיחזי כהלואה אלא כלוקח ממנו פירות של השנים הללו באותן דמים אבל כשאינו כותב לו כך אלא מנכה כל שנה ושנה בפני עצמה נראה כאילו מוזיל גביה פירות אותה שנה בשכר מותר המלוה כדתנן (לעיל ד' סד:) לא ישכור הימנו בפחות ואפילו אם נאמר שלא יוכל לייקר לו פירות של שנה אחרת דמסתמא אין באין לעשות תנאי חדש בכל שנה מ"מ הואיל ולא קצבו סכום כל השנים לפרש בשטר במישלם שניא אילין תיפוק מיחזי כהלואה:
האי משכנתא באתרא דמסלקי אין ב"ח גובה הימנה. דהוי כמטלטלי דיתמי דלא משתעבדי לבעל חוב ולא דמי ליתומים שגבו קרקע בחובת אביהן דב"ח חוזר וגובה אותה מהן אע"ג דשומא הדרא לעולם דלא הדרא אלא משום ועשית הישר והטוב ומרישא הוא דקא זבין לה כדאמרינן בפ"ק (לעיל ד' טז:) ולהכי נמי אוכלין הפירות בלא נכייתא:
ושביעית משמטתה. לא דמי למלוה על המשכון דאינה משמטתה דשאני מטלטלין דתפיס להו וקנה להו שלא בשעת הלואתו כר' יצחק (לקמן ד' פב.) ולהכי גם בשעת הלואה חשוב של אחיך בידך אבל קרקע לא:
והלכתא צריך למקנא מיניה. אין לפרש משום דמלוה קאמר מסתלקנא והוי פטומי מילי דלוה איבעי לאתנויי דא"כ אמאי צריך למיקנא לימא דלוה יתנה ונראה דאיירי לאחר שלוה הימנו סתם דאפי' אם יתנה הלוה צריך קנין שלא יחזור בו דאי בתחילת הלואה אע"ג דהוי אתרא דלא מסלקי כיון שזה עמד וצווח לא יכול לקנות אלא מה שהוא מקנה לו:
רבינא אכל בנכייתא. תימה דלעיל אמרינן דצורבא מרבנן אפי' בנכייתא לא ניכול ועוד דלעיל איפליגו בקיצותא רב אחא ורבינא ואפי' מאן דשרי מודה בנכייתא דאסור לכל הפחות לצורבא מרבנן ואומר ר"ת דרבינא לא היה רוצה ליטול השם ולעשות עצמו צורבא מרבנן ועוד נמצא מוגה בספרו של רבינו תם רפרם במקום רבינא בפלוגתא דקיצותא וי"מ דהך נכייתא דרבינא היינו קיצותא דאיכא דאמר לעיל חמש שנים אכליה בנכייתא מכאן ואילך שיימינן לכולהו פירות דהא פליגי רב אחא ורבינא וקיימא לן דרבינא לקולא ונראה שגם ר"ח סובר כן שפסק דקיי"ל כרב אשי דלא אכיל בנכייתא ולא שרי לצורבא מרבנן אלא כמשכנתא דסורא אם כן ר"ל דנכייתא דהכא הוה קיצותא מדלא שרי אלא כמשכנתא דסורא:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]ע א מיי' פ"ו מהל' מלוה ולוה הלכה ז', ומיי' פ"ז מהל' מלוה ולוה הלכה א', סמ"ג לאוין קצג, טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ב סעיף א' בהג"ה:
עא ב מיי' פ"ו מהל' מלוה ולוה הלכה ח', סמ"ג לאוין קצג, טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ב סעיף א':
עב ג ד מיי' פ"ז מהל' מלוה ולוה הלכה ד', סמ"ג לאוין קצג, טור י"ד סי' קעב, וטור ושו"ע חו"מ סי' ס"ז סעיף ב', וטור ושו"ע חו"מ סי' רע"ח סעיף ז':
עג ה ו מיי' פ"ז מהל' מלוה ולוה הלכה ד', סמג שם, טור י"ד סי' קעב:
עד ז ח מיי' פ"ז מהל' מלוה ולוה הלכה ג', סמג שם, טור י"ד סי' קעב:
עה ט י טור י"ד סי' קעב:
ראשונים נוספים
הא דאמרינן באתרא דמסלקי ואמר לא מסליקנא הא קאמר לא מסתליקנא. פרש"י שהתנה בשעת מתן מעות וע"מ כן נתן מעותיו ושכירות קרקע נקנית בכסף ומיהו תמהני באתרא דלא מסלקי ואמר מסתליקנא אמאי צריך למקנ' מיניה שהרי לא קנו לו מעותיו אלא ע"מ כן אלא משמע דהאי תנאה לאחר מתן מעות הוא כגון דאשכחיה אחר שהלוהו באתרא דניסלקי וא"ל לא מסתלקנ' עד זמני ואודי אידך ואמר לא תסתלק דכיון דארע' ברשות מלוה היא ואיהו קאי בגווה לוה בדבור' בעלמא מצי מחיל ליה זכותי' אבל באתרא דלא מסלקי' ואמר מסתלקנא כיון דמלוה הוא דמתני ללוה ואיהו לא תפיס מידי במאי קני מיניה דליסתלק ועוד דודאי כל שמשכן שדה לחברו בנכיתא או בקיצותא נעשה כאומר לו תיקני לך שדי לפירותיה עד זמן פלוני.
ומנהגא דנהוג דאי מייתי ליה בגו זימניה ליסתלק ואפילו אתני בהדי' בדיבורא בעלמא מצי לבטוליה דהא קא מחיל ליה ומבטל לתנאיה אבל באתרא דלא מסלקי ואמר מסתלקנא כיון דקנה קרקע עד זמנו היאך זה קונה בדיבורו לסלקו הילכך צריך למקנ' מיניה ומ"ד לא צריך כיון דעיקרה מלוה היא ומצי מחיל ליה מ"ל מחילה במקצת מ"ל בכולו והילכתא צריך למיקנ' מיניה כדאמרן:
הכי גרס רש"י ז"ל: האי משכנתא באתרא דמסלקי לא ניכול אלא בנכייתא: ופירש הוא ז"ל, דדוקא באתרא דמסלקי אבל באתרא דלא מסלקי אפילו בלא נכייתא שרי, דמכר הוא ליומיה. ויש מקשים לפירושו, דאם כן כי קאמר רבא, וצורבא מרבנן אפילו בנכייתא לא ניכול, ואקשינן עליה, ואלא במאי אכיל, ולא אשכח ליה היתרא אלא במשכנתא דסורא בלחוד, לימא אכיל באתרא דלא מסלקי בין בנכייתא בין בלא נכייתא, ולפיכך אמרו דבאתרא דלא מסלקי גרסינן, ולומר דאפילו באתרא דלא מסלקי לא ניכול, וצורבא מרבנן לא משכחת לה דאכיל אלא במשכנתא דסורא.
ומסתברא לי כגרסת הרב ז"ל ופירושו, דאי לא, למה ליה למר בריה דרב יוסף ללמימר באידך (ע"א), האי משכנתא באתרא דמסלקי, אבל שעור זוזי מסלקינן ליה, דהא לדידיה אפילו באתרא דלא מסלקי כן, דכל בלא נכייתא אבק רבית הוא, אלא משמע דדוקא באתרא דמסלקי, הא באתרא דלא מסלקי לדידיה אפילו בלא נכייתא ניכול, והא דלא משכח לצורבא מרבנן דליכול אלא במשכנתא דסורא, הדין נותן, דאלו לדידיה אע"ג דבנכייתא משרא שרי ואפילו לכתחלה, אפילו הכי לצורבא מרבנן אסר כל שאינו מנכה כשעור מאי דאכל. היכא דאכיל בלא נכייתא כל שכן ואפילו (כ"ש) באתרא דלא מסלקי, ובנכייתא נמי מהאי טעמא אסור ליה כל שהוא אוכל פירות בפחות וחוזר וגובה כל חובו, ולפיכך לא אשכח אלא במסתלק בלא זוזי, דמנכה והולך עד דכלה הקרן, ואתו למשרי בקיצותא, ולא [קם _ ש"מ] כל שהוא אוכל מקצת זמן בנכייתא לחודה.
וא"ת אם כן מאי קאמר גבי קיצותא, איכא דאמרי כל בלא נכייתא לא פליגי דאסיר, דהא ודאי לכאורה קיצותא אתרא דלא מסלקי הוא עד דאכיל שעור זוזי ואסתלק, דאי לא, מאן שרי בקמייתא, דהא אפשר דמסלק ליה תוך ה' שנים דאכיל בלא נכייתא, ואשתכח דאכל באסור אבק רבית מיהא, ולרבינא רבית קצוצה, אלא אתרא דלא מסלקי הוא, ואפילו הכי אמרינן דלכולי עלמא בלא נכייתא אסור. י"ל דלכולי עלמא דקאמרה לאו כולי עלמא ממש קאמר, אלא רב אחא ורפרם דפליגי בה קאמר, ויש לנו כיוצא בזו הרבה בגמ', חדא ביבמות פרק רבן גמיאל (נג, א), יש תנאי בחליצה ואחרת ביומא פרק בתרא (עח, ב), גבי כולי עלמא לא פליגי דמנעל הוא, והרבה כיוצא באלו, והכי קאמר, כיון דרבא אסר לצורבא מרבנן מאי דשרי לעלמא, אף בקיצותא ליתסר, כיון דאיכא מאן דאסר, כך נראה לי.
והלכתא קיצותא אסורא. לא גרסינן ליה, ואינו ברוב הספרים.
הא דאמרינן: האי משכנתא באתרא דמסלקי השביעית משמטתה, ובאתרא דלא מסלקי אין השביעית משמטתה: איני יכול להולמה יפה, דהיכי דמי, אי בגו זימניה, אע"ג דלוה מצי לסלק למלוה, מכל מקום המלוה אינו רשאי לכוף את הלוה לפורעו בגו זימניה, ואם כן, הוה ליה כמלוה את חבירו לעשרה שנים שאין השביעית משמטתה, כדאיתא במכות (ג, ב) ואע"ג דמצי לוה למפרעיה גו זימניה, דמכל מקום אינו בכלל לא יגוש, ואי לאחר זימניה אפילו באתרא דמסלקי נמי, דכל לבתר זימניה אתרא דמסלקי נינהו. ואפשר לומר, דכל אתרא דלא מסלקי הרי הוא כמכר, עד דפרע ליה זוזי, והילכך אפילו לאחר זימניה אין השביעית משמטתה. ואם הדין הזה אמת, כל שלא נהגו לסלק ואפילו תוך שנה אין השביעית משמטתה, דהא אמר רב אשי (לקמן סח, א) אמרו לי סבי דפומבדיתא סתם משכנתא שתא, ומאי אתרא דמסלקי שאמרו שהשביעית משמטתה, באתרא שנהגו לסלק אפילו גו שתא, כך נראה לי.
הא דאמר מר זוטרא משמיה דרב פפא, באתרא דמסלקי מסלקי ליה מתמרי דעל בודיא: מסתברא דבלא נכייתא היא, דאפילו בלא נכייתא אבק רבית הוא, וכמר בריה דרב יוסף משמיה דרבא, דכלה שמעתין בהכי רהטא, ותדע לך עוד, דאי בנכייתא משרא שרי, דהוה ליה כמכר ואוזולי אוזיל גביה, ואפילו פירי דמחברי (שאינן ליה פי' רש"י אינן ליה) [שיימינן ליה] [כדשיימינן] באתרא דלא מסלקי כי משלם זמניה ומסתלק, דמאי שנא, והא דלא כרבינא דחשיב ליה רבית קצוצה. (צריך) [ואפשר] לפרש דבנכייתא קאמר, ולדידיה אפילו בנכייתא חשיב ליה אבק רבית באתרא דמסלקי, והא נמי דלא כרבינא דאיהו אכיל בנכייתא, כך נראה לי.
הא דאמר: באתרא דמסלקי ואמר לא מסתלקנא: פירשה רש"י ז"ל, שאמר בשעת הלואה, ואפילו הכי, באתרא דלא מסלקי ואמר מסתלקנא צריך למקנא מיניה, דאי לא, [אלא] אמר ליה בדבורא בעלמא לא משנינן ממנהגא. וכן נראה שפירשה הרמב"ם ז"ל (פ"ז מהל' מלוה ולוה ה"ג) ואינו מחוור, דהא לא משכן ליה אלא בתנאי זה (כך). (ורש"י) והראב"ד ז"ל פירש(ו)ה, במתנין לאחר שהתחילו בקניית המשכונא וקודם שנגמר הקנין, וכענין שפי' למעלה (סו, א בד"ה סיפא) גבי לכשיהיו לך מעות אחזירם לך, ורב פפא סבר לה כרב אשי דהתם, דסבירא ליה דלאו פטומי מילי נינהו, ורב ששת סבר כאמימר דפטומי מילי נינהו, כיון שלא התנה מי שהתנאי לזכותו ולא חזקו כשהתנה בו חברו.
וגם זה אינו מחוור בעיני, שאם כן אפילו בלא קנין נמי, אלא כל שחזקו הלוה ואמר אין, על דעת כן אני ממשכן, מסתלק, ואם כן למה אמרו שצריך למקנא מיניה. אלא לאחר שירד בה וזכה בה קאמר, דאי אמר לא מסתלקנא והודה לו בעל השדה, (ולפי') לא מסתלק דעכשיו מחזיק בקרקע בתנאי זה, אבל באתרא דלא מסלקי ואמר (לא) מסתלקנא במה זכה בעל הקרקע, אלא אם כן קנו מידו, ומאן דאמר לא צריך למיקני סבר מידי דהוה אמחילה, דהא אי בעי מחיל מלותו גביה.
אמר איזיל ואייתי זוזי לא אכיל, איזיל ואטרח ואייתי זוזי מאי, רבינא אמר אכיל, מר זוטרא בריה דרב מרי אמר לא אכיל, והלכתא לא אכיל: מסתברא לי, דאי אפשר להעמידה באתרא דלא מסלקי ובנכייתא ובגו זמניה, דאפילו כי מייתי זוזי לא מסתלק, וכל שאמרו לא מסתלק, מסתברא דלא מסתלק כלל קאמר, ואפילו מאכילת פירי, אלא לא מסתלק ואוכל, וכל שכן דאי אפשר להעמידה במשכנתא דסורא, דפירי הוא דזבין ליה וזוזי מאי עבידתייהו. וכן אי אפשר להעמידה באתרא דמסלקי ובנכייתא, דכיון דשריא כי אמר איזיל (ואטרח) ואייתי זוזי אמאי מסתלק עד דמייתי ליה ופרעיה, דאפילו במסלקי ובנכייתא שריא לרבינא ואיהו נמי אכיל, דאיהו משדה אחוזה גמיר כדאיתא בסמוך, והתם ה"מ למפרק כל אימת דבעי. וכן אי אפשר להעמידה באתרא דמסלקי ובלא נכייתא, דההיא לרבינא אפילו אכל מפקינן מיניה, ובאתרא דלא מסלקי ובלא נכייתא נמי היכי אכיל לרבינא, ואי שריא דמכירה ליומיה היא, אמאי לא אכיל מר זוטרא. ואפשר דאבק רבית היא, ואם אמר ליה לא בעינא דתיכול לכולי עלמא לא אכיל, ואי אכיל גזל הוא מהשתא ומפקינן מיניה, אבל השתא דאמר ליה אטרח ואייתי, סבר רבינא דלאו כמאן דאמר ליה לא תיכול, ומר זוטרא בריה דרב מרי סבר דהרי זה כאומר לו לא תיכול ולא אכיל. ואינו מחוור, דכל שיש בו אסור אבק רבית היכי קאמר רבינא אכיל, ולא הוה להו לאפלוגי אלא כשעבר ואכל לאחר מכאן, אי מפקינן ליה מיניה אי לא.
על כן נראה דאי אפשר להעמידה אלא באתרא (דלא) [ד]מסלקי ובנכייתא, ולא כתב לו ואכול בנכייתא כל זמן שתמשך משכונא זו בידך, ושלים זימניה, וזה אוכל אפילו לאחר זמנו בנכייתא כמו שהיה אוכל תחלה, ומותר. והילכך כל שאמר לו הרי מעותיך מזומנים לך ואביא לך לא אכיל, אבל אמר אטרח ואביא לך, סבר רבינא למימר, אע"ג דשלים זמניה ולא כתב ליה אכול בנכייתא כל זמן שתמשך משכונא זו בידך, מכל מקום כעין מכר היא לאכול מיהא בנכייתא עד שיפדנה או עד שימחה בידיה, וכל דלא מחה בהדיא או דא"ל איזיל ואייתי זוזי, (ו)אכיל, ומר זוטרא סבר דאפילו אמר ליה אטרח ואייתי זוזי הרי הוא כמוחה ואינו אוכל, ואפסיק הלכתא כותיה.
רב פפא ורב כהנא ורב אשי לא אכלי: יש לפרש, לא אכלי משום דאסור לדידהו לכולי עלמא, וכן דעת הרי"ף ז"ל, והיינו דאמרינן בסמוך, ומאן דאסר אמר לך שדה אחוזה הקדש הוא, דאלמא הני רבנן דלא אכלי (אסר) אסרי. אבל הראב"ד ז"ל כתב, מדאמר לא אכלי ולא אמר אסרי, שמע מינה דלא אסרי, אלא מחמרי אנפשייהו ולא אכלי. ויש לי ליישב לפי דבריו הא דאמרינן ומאן דאסר, דלא אסר לכולי עלמא קאמר, אלא דאסרי לנפשייהו ולכל צורבא מרבנן כוותייהו.
ויש ספרים דלא גרסי מאן דאסר, אלא ומאן דלא אכיל, וכן נראה באמת הגרסא הנכונה, מדקאמר מאן דאכיל גמיר משדה אחוזה, דאי לא, הוו להו נמי למימר מאן דשרי, כדאמרי מאן דאסר. אלא (דקיל"ן) [דקשיא לי] דאי משום חומרא ולצורבא מרבנן, אמאי לא עריב ותני רבא בהדייהו, דהא אמר רבא צורבא מרבנן לא ניכול, ופרישנא לא ניכול אלא במשכנתא דסורא. וזו קצת ראיה לדברי הרי"ף ז"ל לדעתי, וצריכא לי עיון.
ומהא דאמר: מאן דאכיל גמר משדה אחוזה: שמעינן דמאן דשרי, אפילו באתרא דמסלקי משרא שרי ובנכייתא, ורבינא דאכיל, אפילו באתרא דמסלקי אכיל. וזה שלא כדברי הראב"ד ז"ל שכתב בריש פרקין, גבי הא דאמר רבינא לרב אשי, והא משכנתא בלא נכייתא דבדיניהם אין מוציאין ובדינינו אין מחזירים, דרבינא אסר באתרא דמסלקי ואפילו בנכייתא, ואין דברי הרב ז"ל מחוורים כאן כמו שכתבנו (עי' לעיל סב, א בד"ה א"ל רבינא ובדף סז, א ד"ה הא דאמר, בש"מ לקמן קי, א בד"ה מלוה בשם רבינו).
האי משכנתא באתרא דמסלקי וכו': פירש רש"י דאי באתרא דלא מסלקי שרי בלא נכייתא דהוי כמכר ולא ירדתי לסוף דעתו דסוף סוף כיון שהוא חוזר אותה לו לסוף השנים שפסקו שלא יסלקנו הרי אין כאן מכר כלל ולא אפילו ליומיה והרי הוא מחזיר לו כל מעותיו במה שקנה שדה או פירות כל אותם שנים ועוד הוקשה לי במה שאמרו סתם באתרא דלא מסלקי דמשמע דלא מסלקי בשום זמן.
לכך נראה לי דהכי פירושו שאינם מסלקין אותו לעולם במעות אלא בשומת קרקע והוי כעין אפותיקי מפורש ועדיפא מיניה שהוא ברשות הילכך כשלוקח לבסוף וגובה ממנה הוי כאלו גבאה מעיקרא. ומכל מקום קשה פירות מה ששוה יותר מכנגד חובו במה אכלם. וזו אינה קושיא דכיון דמתוך השדה הוא נפרע הא ליכא הכא אגר נטר לי כלל. ויש לומר על ידי הדחק דלעולם בסוף הזמן חוזר המעות כולם ומכל מקום הוי כמוכר וחוזר ולוקח וזה דוחק. וצריך עיון אלא במאי ניכול וכו'. ומאי קושיא לא ניכול בדאתני דלא לסלוקי דהוה ליה כאתרא דלא מסלקי. ועוד מאי היתרא דקיצותא אי מסלקי בגו קיצותא.
לכך נראה לי שכל אלו כעין שאלות לברר הדין הם וקיצותא כגון דאתני דלא ליסלק בגו ההוא זימנא ומחזי כמכר וכדפירש רש"י לעיל ושרי שכל אלו הדברים הם דרבנן הם אמרו והם אמרו ואין לדקדק עליהם כל כך שלא חשו אלא שלא יראה ממש כרבית ואידך לישנא כיון דמסלקי בסוף קיצותא ושקיל זוזיה לא שרי כלל וכדפרשינן לעיל. שיטה.
הכי גרסינן קיצותא פליגי בה רב אחא ורפרם: ולא גרסינן ורבינא דהא רבינא אפילו בנכייתא אכיל איהו גופיה וכל שכן דשרי בקיצותא ואם כן הוה ליה למימר תסתיים דאיהו דשרי הכא.
עד חמש שנין אכילנא בלא נכייתא מכאן ואילך שיימנא לך כלהו פירי: ואם תאמר ומאי רבותא דהא ממשכנתא בנכייתא אדרבה גריעא טפי יש לומר שזה דרך אריסין הוא שזה אוכל חמשא וזה אוכל חמשא ומינה דלא שרינן אלא באתרא דלא מסלקי דהתם הוא דדמי לאריס ושמע מינה דאפילו באתרא דלא מסלקי בעינן נכייתא או קיצותא ולא כדברי רש"י.
איכא דאמרי כל בלא נכייתא כולי עלמא לא פליגי דאסור: פירוש ואפילו לאיניש דעלמא יהא מעיקרא אכיל בלא נכייתא ונוטל הודאי מפני השומא דלקמן דאפשר דלא אתי. כי פליגי דאמר ליה עד חמש שנים אכילנא בנכייתא. ופירש דהאי שרי אפילו לצורבא מרבנן. ויש למדין מכאן להתיר משכנתא רבית בקיצותא כי האי ואינו מחוור דשאני הכא דמדינא בנכייתא לחוד שריא אבל התם דבנכייתא אסירא הוה ליה כקיצותא דלעיל דאסירא דחמש שנין דאכל בנכייתא באיסורא אכל וכן עיקר. במשכנתא דסורא פירוש דהוי להו כזביני ודעת מרי דהא נמי באתרא דלא מסלקי אי נמי נראים דברים דאפילו באתרא דמסלקי ומחשבין לפי חשבון וגובה השאר דהא בידו של לוה הוא שלא לסלקו אם ירצה. הריטב"א.
והלכתא קיצותא אסירי לא גרסינן ליה ואינו ברוב הספרים. הרשב"א.
האי משכנתא באתרא דמסלקי: פירוש משכנתא בנכייתא. ואף על גב דלקמן אמרינן דרב פפא לא אכיל בנכייתא. התם משום מדת חסידות לצורבא מרבנן אבל לעלמא שריא בכרם מיהת. אי נמי משכחת לה להא במשכנתא דסורא אפילו לצורבא מרבנן ומיהו לדעת מרי לא אתיא במשכנתא בנכייתא לעלמא דלדידיה משכנתא דסורא לא שריא לצורבא מרבנן באתרא דמסלקי.
יש מרבותינו שאמרו שמשכונות בנכייתא שאנו נוהגין לנכות בכל שנה דינם כמשכנתא דסורא ואוזולי הוא דמוזיל גביה ולא אמרו בתלמוד משכנתא בנכייתא אלא שמנכה דבר קצוב לכל זמן המשכונא אבל הני דידן הא אפשר שיכלה החוב בזה ותיפוק בלא כסף. וליתא חדא דהא מדמינן לה לקמן להקדש שמנכה סלע לכל שנה. ועוד דכיון שאנו קובעים זמן לפרעון עד זמן שלא יכלה אפילו אחד ממאה מן החוב האיך נדון בו דנפקא בלא כסף. הריטב"א.
הא דאמרי רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע האי משכנתא באתרא דמסלקי אין הבכור נוטל בה פי שנים צריך אתה לידע דלאו אגופה דמלוה קאמרי דהא אפילו לרב פפא דסבירא ליה דשעבודא לאו דאורייתא היכא דעבדיה ניהליה אפותיקי בשטר הא קא מודה דמשעבדא וכל שכן לרב הונא בריה דרב יהושע דסבירא ליה דשעבודא דאורייתא כדאיתא סוף בבא בתרא הילכך איבעי לן למימר דלאו אמלוה גופה קאמרי אלא אפירי דקא אכלי מהאי משכנתא בנכייתא דאי אמר להו הבו לי מנתאי מהאי משכנתא ואיכול פירי מינה אמרי ליה לא יהבינן דהשתא לא גבינן למלוה ושבחא הוא דקאכלית ואין לך פי שנים בשבח נכסים וכי אתי מלוה כי שקלת פי שנים בקרנא למאן דאית ליה מלוה מוחזק הוא אבל השתא מיהת לא שקלת בכורה דשבח הוא דאכלית. אבל באתרא דלא מסלקי אי אמר הבו לי מנתאי במשכנתא כיון דמקנה להו ארעא לפירי כמאן דקניא להו גופא דארעא דמי ויהבי ליה מיניה פי שנים ואכיל פירי. ולענין בעל חוב באתרא דמסלקי אפילו במלוה גופיה נמי לא שקיל דמטלטלי נינהו ולא משתעבדי ליה. הראב"ד.
הא דאמרינן האי משכנתא באתרא דמסלקי השביעית משמטת וכו': איני יכול להולמה יפה דהיכי דמי אי בגו זימניה אף על גב דלוה מצי מסלק למלוה מכל מקום המלוה אינו רשאי לכוף את הלוה לפרעו גו זימניה ואם כן הוה ליה כמלוה את חברו לעשר שנים שאין השביעית משמטתה כדאיתא במכות ואף על גב דמצי לוה למפרעיה גו זימניה דמכל מקום אינו בכלל לא יגוש. ואי לאחר זימניה אפילו באתרא דלא מסלקינן נמי דכל לבתר זימניה אתרא דמסלקי הוא.
ואפשר לומר דכל אתרא דלא מסלקי הרי הוא כמכר עד דפרע ליה זוזיה והילכך אפילו לאחר זימניה אין השביעית משמטתו ואם הדין הזה אמת כל שלא נהגו לסלק ואפילו תוך שנה אין השביעית משמטתה ואף על פי שנהגי לסלק אחר שנה מכל מקום תוך שנה ראשונה אין מסלקין ולפיכך כל בסתם מקומות אין השביעית משמטתה דהא אמר רב אשי אמרו לי סבי דפומבדיתא סתם משכנתא שתא ומאי אתרא דמסלקי שאמרו שהשביעית משמטתה באתרא שנהגו לסלק אפילו גו שתא. כן נראה לי. הרשב"א.
וזה לשון הריטב"א. ואין השביעית משמטתה. קשיא לי אפילו ליכא משכנתא כלל כיון שלא הגיע זמנו לגבות דהויא אתרא דלא מסלקי היאך משמטת הא קיימא לן המלוה את חברו לעשר שנים אינו משמט. יש לומר דאין הכי נמי דלא איצטריך ואגב דלעיל נקטה. אבל רש"י כתב דטעמא דכולה משום דכמכר היא אצלו. ולדבריו יש לומר דהכא במאי עסקינן דהוי אתרא דלא מסלקי לוה למלוה אבל אם היה רוצה המלוה לתבוע חובו היה רשאי וכגון שהתנו כן בפירוש דאי לא כל שקבעו זמן באתרא דלא מסלקי בין שיקבענו הלוה או המלוה על דעת כן הוא שלא יוכל זה לתבוע קודם זמנו ולא זה לסלקו. עד כאן.
הא דאמר מר זוטרא משמיה דרב פפא באתרא דמסלקי מסלקי ליה מתמרי דעל בודיא מסתברא דבלא נכייתא היא דאפילו בלא נכייתא אבק רבית הוא וכמר בריה דרב יוסף משמיה דרבא דכולה שמעתין בהכי רהטא. ותדע לך עוד דאי בנכייתא משרא שרי דהוה ליה כמכר ואוזולי אוזיל גביה ואפילו פירי דמחברי שיימינן ליה כדשיימינן ליה באתרא דלא מסלקי כי משלם זימניה ומסתלק דמאי שנא והא דלא כרבינא דחשיב ליה רבית קצוצה. ואפשר לפרש דבנכייתא קאמר ולדידיה אפילו בנכייתא חשיב ליה אבק רבית באתרא דמסלקי והא נמי דלא כרבינא דאיהו אכיל בלא נכייתא. כן נראה לי. הרשב"א.
ואי אגבהינהו בסיסני קננהו: והוא הדין אם לקטן בידו וכדאיתא בפרק הניזקין גבי עני הנוקף בראש הזית. ואם תאמר ולמה לי הגבהה יקנה לו חצר למלוה כיון שממושכנת אצלו דהא קונין בקרקע מושאל או מושכר. ואין לומר דשאני הכא דהוי אתרא דמסלקי דסוף סוף מקמי דמסלקי זכה לו ולא גרע מקרקע מושכר או מושאל סתם. והנכון דלגבי איניש דעלמא הוא דקני ליה אבל לגבי בעלים גופייהו לא קני ליה לחובתן של בעלים ובעל כרחן.
ומכאן היה נראה לכאורה כי באתרא דלא מסלקי אם הגיע זמנו בתשרי מסלקינן ליה אפילו מפירות דעל בודיא וכל שכן מן המחוברין לגמרי אלא שנוטל הוצאתו בלבד דכיון שהגיע זמנו באתרא דמסלקי. ונראין דברים ושאני אתרא דמסלקי שהוא כמו שהתנה כן בפירוש ועל דעת זה יורד אבל באתרא דלא מסלקי משכנתא דשכונה גביה היא לגמרי וכמכר היא אצלו כדפירש רש"י לענין דליהוי כלוקח לפירות דקיימא לן בבבא בתרא שמין את המחובר ללוקח. וצריך עיון.
ושמעינן דאף על גב דבחוב דעלמא אם זרק הלוה חובו למלוה בידו או בחצר המשתמרת לדעתו בפניו נפטר מחובו וכדמוכח בגיטין ודוכתי אחריני שאם עשה כן במשכונא באתרא ולא מסלקי לא הפסיד המלוה פירותיו עד זמנו דאי לא תימא הכי הויא להו כולהו אתרא דמסלקי שיזרוק בו בעל כרחו. ונראין דברים דמשכנתא בזמנה נגאלת לחצאין ויוצאת לחצאין וצריך להתנות שיאכל כל הפירות עד שיפרע מכל חובו לגמרי וידוע הוא כי המלוה יש לו (אבר) לעבד המשכונא ואי לא לא אכיל פירי ומיהו אם ראה שההוצאה יתירה על השבח הרשות בידו שלא לעבד ושלא לאכול. ונראין דברים שיכול למשכנה לאחרים או להחכירה או להשכירה תוך זמנו ולא אסרינן לקמן אלא חכירי נרשאי שהוא לגופן של לווים וכן דעת מורי. הריטב"א.
כתב הרמ"ך ואי אגבהינהו בסיסני קננהו אף על פי שאינם מבושלים כל צרכן וצריכי לבודיא צריך עיון. עד כאן.
הא דאמרינן באתר דמסלקי ואמר לא מסתליקנא הא קאמר לא מסתליקנא פירש רש"י שהתנה בשעת מתן מעות ועל מנת כן נתן מעותיו ושכירות קרקע נקנית בכסף. ומיהו תמהני באתרא דלא מסלקי ואמר מסתליקנא אמאי צריך למקנא מיניה שהרי לא קנו מעותיו אלא על מנת כן. אלא משמע דהאי תנאה לאחר מתן מעות הוא כגון דאשכחיה אחר שהלוהו באתרא דמסלקי ואמר ליה לא מסתלקנא עד זמני ואודי אידך ואמר לא תסתלק דכיון דארעא ברשות מלוה היא ואיהו קאי בגווה לוה בדיבורא בעלמא מצי מחיל ליה זכותיה. אבל באתרא דלא מסלקינן ואמר מסתלקנא כיון דמלוה הוא דמתני ללוה ואיהו לא תפיס מידק במאי קני מיניה דליסתלק.
ועוד דודאי כל שמשכן שדה לחברו בנכייתא או בקיצותא נעשה כאומר לו תיקני לך שדי לפירותיה עד זמן פלוני ומנהגא דנהוג דאי מייתי ליה בגו זימניה ליסתלק ואפילו אתני בהדיה בדיבורא בעלמא מצי לבטוליה דקא מחיל ליה ומבטל לתנאיה אבל באתרא דלא מסלקי ואמר מסתלקנא כיון דקנה קרקע עד זמנה היאך זה קונה בדיבורך לסלקו. הילכך צריך למיקני מיניה ומאן דאמר לא צריך כיון דעיקרה מלוה היא ומצי מחיל מה לי ממילה במקצת מה לי בכולו. והילכתא צריך למיקני מיניה כדאמרן. הרמב"ן.
באתרא דלא מסלקי ואמר מסתלקנא: פירוש בדבור לחוד ואפילו אמרו בשעת משכונה דלא אתי דבור ומרע לשטרא אבל טפויי אשטרא שפיר דמי. הילכך באתרא דמסלקי ואמר לא מסתלקנא ועל מנת כן נתן המעות מהני. אי נמי יש לומר דלעולם בשעת מתן מעות אפילו באתרא דלא מסלק ואמר לא מסתלקנא מהני והכא בדאמר שלא מדעת בשעת מתן מעות אלא לאחר זמן ומכל מקום כיון דאיכא משכנתא והסילוק הוי כעין מחילת תנאי ועוד שהשדה ברשות זה ומחזיק בו כל שעה קני דאם לא קנה בשעת מתן מעות במעות יקנה עתה בתזקה אבל אידך במאי קני ורב פפא במאי סבר לא שנא דהכל הוי כעין מחילת תנאי. והלכתא לא אכיל וכו' פירוש ובלבד שלא היה בדרך תחבולה אלא שיתנו לו בית דין זמן להביא. כן נראה לי. שיטה.
וזה לשון תלמיד הר"פ: היינו טעמא דצריך למקני מיניה משום שלוה הימנו סתם ולאחר זה התנה לו התנאי ואם כן אי לא אקני מיניה דיבורא בעלמא הוא ויכול לומר לא אשנה מן המנהג אבל לעיל מיירי באתרא דמסלקי ואמר לא מסתלקנא בתחלת ההלואה, הסגנון כך הוא דכיון דהוי באתרא דמסלקי וכל זמן שיש ללוח מעות יכול לסלק למלוה כמו כן המלוה יכול לתבוע מעותיו ללוה כל זמן שירצה והשתא דהתנה עמו שלא יסלקנו עד כך וכך שנים כמו כן התנה עמו דבעבור שלא יסלקנו עד אותו הזמן לא יתבע מעותיו עד אותו זמן ואותה הנאה דהארכת הזמן שוה פרוטה ובהאי הנאה קונה דהיינו כמו אם נתן פרוטה לקנות הימנו. עד כאן.
וזה לשון הריטב"א: פשיטא באתרא דמסלקי ואמר לא מסתלקנא הא אמר לא מסתלקנא. פירש רש"י שאמר כן בשעת מתן מעות ולפיכך תנאו קיים כיון שהתנה לזכותו ואין צריך קנין. אבל באתרא דלא מסלקי ואמר מסתלקנא שהתנאי הוא לחובתו והיה על הלוה להתנות דמי לפטומי מילי בעלמא וכיון דאמר בדרך סיפור ולא אמר על מנת איבעי לן אם צריך למיקני מיניה או לא. ואינו מחוור בעיני רבינו דאי חיישינן לפטומי מילי למה לן קנין בעל מנת סגי או שיקיים הלוה דבריו.
לכך נראה דכולה לאחר מתן מעות שכבר ירד המלוה לתוכה ואפילו הכי אם מצא את הלוה ואמר לא מסתלקנא והודה לו זכה כיון שהוא בתוך הקרקע ומחזיק בו בכל שעה והוה ליה כאלו אמר לו לך חזק וקני וקרקע נקנה בחזקה. אבל באתרא דלא מסלקי ואמר ללוה מסתליקנא בהאי מיבעיא לן אם צריך קנין מי אמרינן זה כעין מחילה היא ובדברים בעלמא סגי או דילמא כיון שאינו מוחל כלום בגוף החוב אלא מן הזכות שיש לו בגופה של שדה צריך הקנאה אחרת. ואסיקנא דצריך קנין ובקנין סגי ליה דאמרינן מגופה של קרקע קנו מידו כההיא דאמרינן בכתובות פרק הכותב. עד כאן.
וזה לשון הראב"ד: פשיטא האי משכנתא באתרא דמסלקי וכו'. נראה לי כי הכל בשעת המשכונא וכיון דמלוה קא מתנה בהדיה ושתקי ליה הוי תנאיה תנאה דעליה דידיה רמי לאיתנויי והנאה דידיה הוא ולא צריך למקני מיניה. אלא באתרא דלא מסלקי ואמר בשעת המשכונא מסתליקנא ואינהו לא קבעו מיניה אלא מדעתא דנפשיה הוא דאמר צריך למיקני מיניה או לא. רב פפא אמר לא צריך למיקני מיניה סבר לה כרב אשי דאמר כל בשעת מעשה תנאו קיים כל מי שיתנה והשני שותק. ורב שישא בריה ורב אידי אמר צריך למקני מיניה דעליה דידהו רמיא מילתא לאתנויי דהנאה דידהו היא והיינו דאמימר ואמר לעיל כיון דמאן דעליה רמי לאתנויי לא אתני והאי דלא רמי עליה אתני ואידך שתיק ליה פטומי מילי הוא ולא סמיך על ההוא תנאה כדפרישית לעיל והילכתא צריך למקני מיניה. עד כאן.
אמר איזיל ואייתי זוזי לא אכיל מסתברא לי דאי אפשר להעמידה באתרא דלא מסלקי וכו': ככתוב בנמוקי יוסף. ובאתרא דלא מסלקי ובלא נכייתא נמי אי אבק רבית הוא היכי אכיל רבינא ואי שרי דמכירה ליומיה היא אמאי לא אכיל מר זוטרא. ואפשר דאבק רבית היא ואי אמר ליה לא בעינא דתיכול לכולי עלמא לא אכיל ואי אכיל גזל הוא מהשתא ומפקינן מיניה אבל השתא דאמר ליה אטרח ואייתי סבר רבינא דלאו כמאן דאמר ליה לא תיכול ומר זוטרא בריה דרב מרי סבר דהרי זה כאומר לו לא תיכול ולא אכיל. ואינו מחוור דכל שיש בו איסור אבק רבית היכי קאמר רבינא אכיל ולא הוה להו לאפלוגי אלא בשעבר ואכל לאחר מכאן אי מפקינן מיניה או לא. על כן נראה דאי אפשר להעמידה אלא באתרא דמסלקי ובנכייתא וכו' כמו שכתוב בנמוקי יוסף. הרשב"א.
רב פפא ורב כהנא ורב אשי לא אכלי: יש לפרש לא אכלי משום דאסור לדידהו לכולי עלמא וכן דעת הריא"ף. והיינו דאמרינן בסמוך ומאן דאסר אמר לך שדה אחוזה הקדש הוא דאלמא הני רבנן דלא אכלי מיסר אסרי. אבל הראב"ד כתב מדאמרינן לא אכלי ולא אמרינן אסרי שמע מינה דלא אסרי אלא אחמורי מחמרי אנפשייהו ולא אכלי. ויש לי ליישב לפי דבריו הא דאמרינן ומאן דאסר דלא אסר לכולי עלמא קאמר אלא דאסרי לנפשייהו ולכל צורבא מרבנן כוותייהו.
ויש ספרים דלא גרסי מאן דאסר אלא ומאן ולא אכיל וכן נראית באמת הגירסא הנכונה מדקאמר מאן דאכיל גמיר משדה אחוזה דאי לא הוה להו למימר מאן דשרי כדאמרינן מאן דאסיר. אלא דקשיא לי דאי משום חומרא ולצורבא מרבנן אמאי לא עריב ומני רבא בהדייהו דהא אמר רבא וצורבא מרבנן לא ניכול ופרישנא לא ניכול אלא במשכנתא דסורא. וזו קצת ראיה לדברי הריא"ף לדעתי וצריך לי עיון.
ומהא דאמרינן מאן דאכיל גמר משדה אחוזה שמעינן דמאן דשרי אפילו באתרא דמסלקי שרי ובנכייתא ורבינא דאכיל אפילו באתרא דמסלקי אכיל וזה שלא כדברי הראב"ד שכתב בריש פירקין גבי הא דאמר רבינא לרב אשי והא משכנתא בלא נכייתא דבדיניהם מוציאין וכו' דרבינא אסיר באתרא דמסלקי ואפילו בנכייתא ואין דברי הרב מחוורין כאן כמו שכתבנו.
הא דאמרינן ומאן דאסר אמר לך שדה אחוזה הקדש הוא: קשיא לי ולמה הוצרכו לחזר אחר טעם זה וכי מאן דאסר רבית קצוצה היא והא אף לדידהו אבק רבית הוא ורב אשי הא עבד עובדא ביתומים קטנים כגדולים. ומר זוטרא משמיה דרב פפא דלא אכיל אמר לעיל באתרא דמסלקי מסלקינן ליה אפילו מתמרי דעל בודיא ואי אגבהינהו בסיסני קני ותו קשיא לן מאן דאכיל נמי מאי קמייתי משדה אחוזה למשכנתא בנכייתא למגמר מינה דלא הוי אבק רבית.
ונראה לי משום ולרבינא בלא נכייתא רבית קצוצה איצטריך למגמר מהתם דבנכייתא כל דהו לישתרי וכיון דשרי רחמנא בהדיא משרי שרי לה לגמרי דכיון דמנכה ליה מחוביה לא מחזי כרבית אלא כמוזיל גביה ובודאי כל מאי דשרא רחמנא בהדיא ואמרו דלעבדו הכין וכדאמרינן בשדה אחוזה דלפרקו בסלע ופונדיון בשנה שמע מינה מילתא והיתרא גמור הוא וליכא למיחש בה למידי לפיכך הני דלא אכלי נמי איצטריכו למיהב בה טעמא ולמימר דשאני התם דהקדש הוא ורחמנא אוקמיה אפדיון ובפדיון כל דהו סגי ליה. כן נראה לי.
עוד קשה לי ונגמר מבית בבתי ערי חומה לכולי עלמא שרי למיכל ואפילו בלא נכייתא ובאתרא דמסלקי ואלו לרבינא מכר כי הא אפילו רבית קצוצה היא. ויש לומר דרבינא מוקי לה ברבית על מנת להחזיר כדמוקי לה רבא בערכין פרק המוכר שדהו הא כל שלא התנה רבית קצוצה היא לדידיה ודלא כרבא ורב אשי ורבה בר רב הונא. ואי נמי לרבנן דברייתא דקאמרי רבית גמורה אלא שהתורה התירתה וכאן התיר ולא במקום אחר וכדאמרינן בירושלמי ולומר דאי אפשר למיגמר מינה דכיון דמסלקינן לאו מכירה היא אלא כהלואה ומן הדין בעלמא רבית קצוצה היא דכבר אסרה תורה מלוה ברבית אלא על כרחנו רבית גמורה היא שהתירה כאן התורה ולא במקום אחר ולא גמרינן מינה.
אלא דאכתי קשיא לי לרבה בר רב הונא ורבא ורב אשי דאמרי דאפילו באתר דמסלקי ובלשון נכייתא מישרא שרי דבר תורה וכמו שכתבתי למעלה ובבית בבתי ערי חומה התירה התורה בהדיא מפני מה אינה מותרת להם לכתחלה ואפילו מדרבנן ולמה מחמירין בה ורבינא לא החמיר במה שהתירה התורה בהדיא ומשמע דכלהו נמי לא הוו מחמרי בה אלו אשכחו דהתירה התורה זביני כי הני אלא דשאני שדה אחוזה דהקדש הוא ורחמנא אוקמיה אפדיון. ויש לי לומר דעד כאן לא קשרינן אלא בנכייתא דמיחזי כעין אכילת פירות וכמוזיל גביה אבל בלא נכייתא מיחזי כרבית וחיישינן דלא ליתי ליגע בשל תורה ברבית דעלמא. כן נראה לי.
ולענין פסק הלכה בעניני המשכונות כבר כתבנו למעלה שאין הפרש בין משכונת שדה וכרם למשכונת בתים ושכן הסכימו רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים ואף על פי שרש"י חלק ביניהם ואפילו במנכה. והריא"ף פסק במשכנתא באתרא דמסלקי ובלא נכייתא וכן בזביני דתנאי דכשיהיו לי המעות תמזיר לי המכר דהוי רבית קצוצה ואף על פי שלא קצץ לו כרבינא דחשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא. ובנכייתא באתרא דמסלקי ואפילו באתרא דלא מסלקי אבק רבית ואף על גב דרבינא אכיל ורבא נמי שרי ואמר לא ניכול אלא בנכייתא דאלמא בנכייתא שרי הא איכא רב פפא ורב כהנא ורב אשי דלא אכלי בנכייתא דסבירי להו דאסירא והתם בשדה אחוזה הקדש הוא אבל הכא הלואה היא ומיחזי כרבית הילכך אליבא דידהו אבק רבית הוא ואינה יוצאה בדיינים. וליתא לדרבינא בהא ואלא במאי ניכול במשכנתא דסורא.
והראב"ד כתב דאפילו בהא קיימא לן כרבינא דאכיל בנכייתא ורב כהנא ורב פפא ורב אשי דלא אכלי אחמורי הוא דמחמרי אנפשייהו והיינו דאמרינן לא אכלי ולא אמרינן אסרי. והשתא נהוג עלמא למיכל בנכייתא ואתרא דלא מסלקי הוא דכלהו משכנתא פסקי להו זמן דלא מצי פריק לה עד זמן ידוע ופוק חזי מה עמא דבר זה לשון הרב. וזה בשטתו שכתב למעלה דאפילו לרבינא באתרא דמסלקי אבק רבית ואפילו בנכייתא. וכבר כתבנו שאין דבריו מחוורין בזה דהא רבינא משדה אחוזה גמיר ואיהו בהכי אכיל ושדה אחוזה כל היכא דבעי לסלוקי פריק וממלק את ההקדש ועוד כתב הראב"ד דההיא דאיזיל ואייתי זוזי במשכנתא בנכייתא היא ובדשלם זימניה דאי לא שלים לאו כל כמיניה למפרקה מיניה. ומיהו אף על גב דשלים כל מאי דממשכא משכנתא בידיה משכנתא היא ואכיל עד דפריק לה או עד דמחי בידיה ואמר איזיל ואייתי זוזי או אטרח ואייתי זוזי מיהו מאי דתלש מיהא אכיל. עד כאן.
ומכלל דבריו למדנו דבאתרא דלא מסלקי אפילו לבתר דשלים זמניה שרי ובנכייתא אי כתיב ליה מיהא אכול בנכייתא כך וכך כל זמן שתמשך משכונא בידך. אלא שאני תמה למה הוצרך הרב להראות שעכשיו נהגו שלא לסלק דבכולהו משכנתא פסקי להו זמן דהא בלאו הכי כל סתם מקומות אתרא דלא מסלקי נינהו דהא קיימא לן דסתם משכנתא שתא ואין הפרש בין קובע זמן בפירוש לקובע סתם דהיינו שתא וכן אין הפרש בין זמן מרובה לזמן מועט.
ואני תמה גם בדברי הריא"ף ז"ל שפסק אפילו באתרא דלא מסלקי ובנכייתא אבק רבית הוא ומדאמרינן רב כהנא ורב פפא ורב אשי לא אכלי דדילמא כולהו נמי אכלי באתרא דלא מסלקי ובנכייתא דהא לאו פרושי קא מפרש במאי ומדאתינן למהדר בתר טעמא דמאן דשרי ומאן דאסר ואמרינן דמאן דשרי יליף משדה אחוזה דהוא באתרא דמסלקי ובנכייתא ואמרינן ומאן דאסר התם הקדש הוא אם כן סתמא דמילתא דאינהו נמי באתרא דמסלקי הוא דלא אכלי הא באתרא דלא מסלקי לא אשכחן להו דאסרי. ויש לומר דכיון דאמרי סתם בתר כל הני שמעתתא רבינא אכיל ורב כהנא ורב פפא ורב אשי לא אכלי שמע מינה דבכלהו לא אכלי.
ומכל מקום מסתברא דאפילו לענין משכנתא בנכייתא בין באתרא דלא מסלקי בין באתרא דמסלקי כל בנכייתא שרי כרבינא ורבינא בכלהו אכיל וכמו שכתבתי דמשדה אחוזה גמיר וכיון דאיהו אכיל מעשה רב. ורבא נמי משרא שרי כל בנכייתא אלא דבצורבא מרבנן אמר דלא ניכול אלא במשכנתא דסורא. ועוד דהא אמרינן פשיטא באתרא דמסלקי ואמר לא מסתליקנא כלומר ולא מסלקינן ליה ואפילו אמר לא בעינא דתיכול לא שמע ליה ואכיל וכל שכן דאי אכיל לבתר דמחי ביה לא מפקינן מיניה דכל מסתלק ולא מסתלק מאכילת פירי משמע ובאתרא דלא מסלקי ואמר מסתליקנא אמר רב ששת בר אידי דצריך למיקני מיניה ורב פפא אמר לא צריך מבל מקום מודה רב פפא דאי לא אמר מיהא אכיל ואינו חושש ואיפסיק הלכתא בהדיא בגמרא כרב ששת בר אידי דאמר צריך למקני מיניה דאלמא באתרא דלא מסלקי מיהא שרי ורב פפא דאמר דלא אכיל איהו הוא דמודה בהא או דאיהו נמי אכיל או דאיהו לא אכיל ומחמיר אנפשיה ושרי לעלמא.
ובאיטרח ואייתי זוזי אמר מר זוטרא דלא אכיל הא כל שלא אמר אכיל ואיפסיק בהדיא בגמרא הלכתא והלכתא לא אכיל הא לא אמר אכיל ולא בלאפוקי מיניה בלחוד פליגי ולומר דלמאן דאמר לא אכיל מפקינן מיניה דאי הא אתא לאשמועינן הוה ליה לפרושי הכין בהדיא איזיל ואטרח ואייתי זוזי ואכיל רבינא אמר לא מפקינן מיניה ומר זוטרא אמר מפקינן ומדאמר אכיל ולא אכיל שמע מינה לכתחלה אכיל לכולי עלמא עד דאמר ליה אטרח ואייתי זוזי. וכבר כתבנו למעלה שזו אי אפשר לפרשה במשכנתא דסורא ועוד דאמרינן לקמן ולית הלכתא כחכירי דנרשאי וההיא ודאי לא במשכנתא דסורא מיירי דבמשכנתא דסורא מכירת פירות גמורה היא ואפילו חכיר לה מארי ארעא משרי שרי דלא מיחזי כלל כרבית אלא במשכנתא דעלמא דאלמא כי חכיר לה למארי ארעא אסירן הא לעלמא משרא שרי.
ועוד נראה לי ראיה גמורה מדאמרינן לקמן בפרק האומנין גבי יבש האילן או נקצץ אלא הכא במאי עסקינן בזמן שאין היובל נוהג הכי נמי מסתברא דאי סלקא דעתך בזמן שהיובל נוהג נמי כליא קרנא נצלחיה לציבי ופרקינן אי משום הא לא קשיא זימנין דשלמו שני משכנתא מקמי יובל אי נמי מטו זוזי לידיה ופריק ליה ארבע וחמש שנין מקמי יובל וההיא ודאי לאו במשכנתא דסורא היא דמשכנתא דסורא לא מצי פריק לה אלא במשכנתא דעלמא אלמא משרא שרי. ורפרם ורב אחא דפליגי בקיצותא דילמא לצורבא מרבנן הוא דפליגי דעלה קמייתינן לה לפלוגתייהו ואפילו פליגי ואסרי לכולי עלמא לא דחינן כל הני דאמרן מקמי דידהו.
ואני תמה אפילו באתרא דמסלקי ובלא נכייתא ובזביני דאסמכתא כזביני דאת ונוולא למה פסק הרב כרבינא דהא פליגא דידיה ארבה בר רב הונא ורבא. ואביי נמי דמשמע דקבלה מרבא במשכנתא וכל שכן בזביני ואינהו רבים נינהו. ועוד דרב אשי נמי משמע דכוותייהו סבירא ליה וכמו שכתבתי למעלה שאין לו בזביני ומשכנתא רבית קצוצה אלא שהרב פירשה לההיא דעבד בה רב אשי עובדא במשכנתא בנכייתא וכבר הורה זקן.
אבל (אלמא) במשכנתא בנכייתא אפילו באתרא דמסלקי שריא וכן בכל משכנתא שכתב לו כל זמן שתמשך משכונה זו בידך ובאתרא דלא מסלקי ובנכייתא לזמן שקצץ לו אף על פי שלא כתב לו כל זמן שתמשך משכונה זו בידך מסתברא דאי אכיל ומנכה ליה שרי כל שלא מוחה בידו או שאמר לו איזיל ואייתי זוזי או שאמר לו אטרח ואייתי זוזי אבל אי לא אמר ליה ואכיל גזל הוא בידו ואפוקי נמי מפקינן מיניה שהראב"ד כתב בכל אבק רבית. אבל לאחר שמיחה בידו גזל הוא וחוזר. הרשב"א.
וזה לשון הרמב"ן: הילכך ליכא משכנתא דשריא אלא משכנתא דסורא דמאן דאסר לכולי עלמא אסר ולא לצורבא מרבנן בלחוד וליתא לדמר בריה דרב יוסף ואיהו נמי מיחש חייש לה ואמר צורבא מרבנן לא ניכול ולעולם יעשה כל אדם עצמו כתלמיד חכם ולפיכך השמיט רבינו הגדול הכל וכו'. ואי קשיא לך הא דאמרינן בשמעתא האי משכנתא באתרא דמסלקי אין בעל חוב גובה הימנו וכולה שמעתין אלמא שריא בנכייתא ואפילו באתרא דמסלקי. פריק רבינו הגדול לאו למימרא דשרי אלא דאי מתרמי מילתא דיינינן להו כי הני שמעתתא דאבק רבית הוא ואינו יוצא בדיינים ואיפשר דמשום דלא מזדהרי בהו אינשי איצטריכו רבנן למידן בהו דאי לא תימא הכי הא דרב פפא גופיה אסר ואיהו הוא מרא דהא שמעתתא ואיכא למימר דמשכחת ליה בהיתרא כגון דשאים ליה פירי כולהו בשעת הלואה כגון דאמר לו כל זמן שתמשך משכונה זו בידך תהא אוכל פירות ומנכה מחובו כך וכך והוא שיעור בינוני למוכר פירות שדה כגון זו קודם שבאו לעולם בין עשתה פירות בין לא עשתה דליכא שכר מעותיו ועכשיו רוצה לפרעו ולסלקו ממשכונה זו אי נמי שאים ליה כולהו פירי למחצה לשליש ולרביע והוא עובד ואוכל כשאר אריסי העיר והשתא בעי לסלוקיה ולא ניחא ליה תו באריסות דידיה ולא בעי דניכול חלק דהאי במעותיו שהוא בא לפרעו עכשיו. ע"כ.
וזה לשון הר"ן: ואיכא מאן דאמר דמשכנתא דסורא אתרא דלא מסלקי היא דכי היכי דמלוה לא יכיל למכפייה ללוה למפרע ליה מידי איא נקים לארעא עד משלם שניה הכי נמי לוה לא יכיל למכפייה למלוה למפרע ליה חוביה ולאפוקי ארעא מיניה עד משלם שניה ומשום הכי שרי דלאו הלואה היא כלל אלא מוכר שדהו לפירותיה. אבל אלו יכול לוה לסלוקי למלוה בגו זימניה בנכייתא אף על גב דמלוה לא יכול למכפייה ללוה אסיר במשכנתא בנכייתא באתרא דמסלקי.
ואחרים אומרים דמשכנתא דסורא אפילו אם מצי לסלק ליה לוה למלוה שריא דכיון דמלוה לא יכול למכפייה ללוה למפרע ליה חוביה זביני נינהו ולא הלואה ולא דמי לאתרא דלא מסלקי דהתם הלואה היא שהרי לסוף זמנו מלוה נפרע מן הלוה וכן דעת הרמב"ם. ולפי זה נראה לי דאתי שפיר הא דאמרינן רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דאמרי תרווייהו האי משכנתא באתרא דמסלקי אין בעל חוב גובה ממנה דאלמא משכחת לה למשכנתא דשריא באתרא דמסלקי והיינו משכנתא דסורא וכדכתיבנא דאם איתא דליכא משכנתא באתרא דמסלקי דשריא היכי שקלינן וטרינן במאי דאסיר אטו ברשיעי עסקינן אלא כדכתיבנא. ולא נתחוורו דברי הרי"ף שכתב בהלכות דלאו למימר דשרי אלא דאי איתרמי מילתא דיינינן הכי. עד כאן לשונו.
וכתב הרמב"ן ומסתברא דבאתרא דמסלקי אי עבר ומשכן ובתר זמן אתי מארי ארעא דהוא לוה לבי דינא ואמר לא בעינא דליכול תו לארעאי וכי הוו לי זוזא פרענא ליה מסלקינן ליה מפירי ולא אכיל תו הואיל וזה צועק עליו בבית דין שלא יאכל רבית אין נותנים לו רשות לאכלו ומסדרין לו בית דין ומוציאין מלוה למלוה חובו כדין כל בעל חוב. ובאתרא דלא מסלקי נמי מסלקינן ליה מלמיכל פירי בתורת רביתא ולסלוקי לגמרי אי אפשר דהא מיקניא ליה הילכך אכיל ליה פירי בשומא ומנכה ליה דמי כלהו פירי כמה דשיימי להו בי דינא. והא דאמרינן בגמרא איזיל איטרח ואייתי זוזי מאי במשכנתא באתרא דמסלקי מינה אמירא למאן דשרי לה ולא קיימא לן הכי ורבינא גופיה דאמרה אכיל בנכייתא ולא משכחת לה אליבא דהלכתא וזהו שלא כתבה רבינו הגדול בהלכות ולמדנו שדעתו לומר דבאתרא דמסלקי מיהא אי אתי ואמר לא ליכול אף על גב דאמר לא אייתי ליה זוזי אלא כי מזדמנו לי ליזמני לא אכיל כמו שכתבנו אנו דאי לאו הכי לכתוב לן מרן ולוקמה בדיעבד כדכתב בשארא אלא שמע מינה כדאמרן.
וקשה עלי הדבר שהרי פסקו בגמרא הלכתא לא אכיל וליכא לאוקומי לפסקא דגמרא דלא כהלכתא. לפיכך יש לנו להעמידה להא בדשאיים ליה כלהו פירי כדפרישנא לעיל על דרך אריסות והוא רוצה לשום לו כמי שהגיע זמנו להסתלק. וקרוב אני לומר שאם אמר אין רצוני שתאכל עוד פירותי ואפרע לך חובך כשיזדמן לי או אדון עמך בבית דין ואכלן אחר כך שהוא משלם לו הואיל ושלא ברצונו אכלן גזלה היא בידו ומוציאין ממנו שכיון שהעסק אסור כיון שמיחה בו שלא יאכל עוד והדין עמו אין לזה רשות לאכול ואם אכל משלם.
ואם תשאל לדברינו יתמי דלאו בני מחילה נינהו ליהוי כמאן דאמר ליה לא בעינא דתיכול לארעאי ונפיק מיניה. יכולני לומר דההיא בשאכל בחיי אביהן ויכולני לומר דכיון דמשכן ליה אבוהון אינהו נמי בתנאה דאבוהון קיימי. ואם תמצא לומר אינו משלם יכול אתה לפרש הא דאמרינן איזיל איטרח ואייתי זוזי לא אכיל לומר שאם אכל משלם כיון דאמר אייתי זוזי ונכון הוא. עד כאן לשון הרמב"ן.
וזהו לדברי הריא"ף אבל לדברי המתירין בנכייתא אין צורך לומר כן אלא דההיא דאיזיל ואיטרח משכנתא בנכייתא היא דשריא ומיהו יראה שהדין אמת שאם אכל משלם דקאי אהא דאמר מר זוטרא בריה דרב פפא האי משכנתא באתרא דמסלקי וכו'. ואי אגבהינהו בסיסני קני כלומר דאי אתא ואייתי ליה זוזי ואשכחיה דקא גדיר תמרי מדיקליה הממושכן אצלו אפילו אותם תמרים שכבר נתלשו ונפלו על המחצלת השטוחה תחת הדקל דלוה אינון ואף על גב דמחצלת של מלוה כדקיימא לן דכליו של לוקח לא קני. אבל אם כבר נתנם בסל מקמי דאתא לוה ואייתי ליה זוזי כבר קנאם מלוה בהגבהה כשנטלם מעל בודיא ונתנם בסל והכא לענין קנין גמור איירינן הכי נמי הא דאיזיל ואייתי זוזי בהא סוגיא ובהא דינא אזלא. שיטה.
עוד כתב הרמב"ן ומצאתי בהלכות גדולות היכי דמי אבק רבית כגון דמשכן ליה דקלי ואכיל פירייהו אי נמי דיתיב בביתיה ואי מנכה ליה שרי ואי לא מפקינן ליה מההוא ביתא. רבנן דבבל לא מפקין רבנן דבי חוזאה מפקין. ואף על פי שאין דבריו בדין משכנתא מסכימין למה שאמרנו אנו מסתייעין ממה שאמר שאף על פי שהוא אבק רבית מפקינן ליה מההוא ביתא וכן עיקר. עד כאן.
וזה לשון הר"ן: ומסתברא דבאתרא דמסלקי אי עבר ומשכן ובתר הכי אתא לוה לבי דינא ואמר לא בעינא דליכול תו לארעאי וכו'. ולא עוד אלא אפילו אכלן לאחר מכאן משלם לו וכו'.
ואם תאמר אם כן היכי שקלינן וטרינן בגמרא באיזיל ואטרח ואייתי זוזי תיפיק ליה דאפילו לא אמר איזיל אטרח אלא שמיחה בו שלא יאכל פירותיו ברבית לא אכיל ואם אכל מוציאין ממנו לפי מה שכתבנו למעלה. אף בזו יש לי לומר כמו שתירצתי למעלה דמשכחת לה במשכנתא דסורא באתרא דמסלקי על הדרך שכתבתי. עד כאן.
עוד כתב הרמב"ן וראיתי להראב"ד שכתב נראה לי דאבק רבית שאינו יוצא בדיינים אי תפיס ליה לוה מיניה דמלוה בתר הכי לא מהדרינן ליה ומאי דתפס תפס. והני מילי במשכנתא אי נמי בזביני דאסמכתא דמנפשיה קא אכיל להו לפירי אבל רבית מוקדמת ורבית מאוחרת דמדעתיה קא יהיב ליה לא ואף על גב דאסור מאי דיהב יהב ואי תפס מיניה בתר הכי מהדרינן ליה אלו דברי הרב. ואי איתא להך סברא היכי אמרינן דלא מחשבינן משטרא לשטרא כלומר שאם היה חייב לו מעות בשטר אחר אין המותר שאכל פרעון לאותו השטר האחר והא תפיס לוה ולא מפקינן מיניה ומי עדיף ממאן יתפס מיניה בעל כרחו ואי משום שטרא הא קיימא לן שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי ואי אמרת בשטרי משכונות קאמרינן ומשום דמשכנתא קני לה מלוה לאו מילתא היא דהשתא קסלקא דעתין דסלוקי בלא זוזי לאו אפוקי מיניה הוא דאלמא משכנתא לא מיקניא ליה ועוד שאין רבינו הגדול מודה בסברא זו כמו שכתבנו למעלה ובירושלמי בריש פירקין גרסינן אמר רבי ינאי ע"כ רבית שיוצאה בדיינין בעון קומי רבי יוחנן רבית מהו שתצא בדיינים אם מזו אין מניחין לגדולי ארץ ישראל כלום. פירוש כדאמר רבי יוחנן גופיה בגמרא דילן דאין רבית קצוצה יוצאה בדיינים. מודה רבי יוחנן שאין שטר זקוק לחברו כלומר דלא מחשבינן משטרא לשטרא ומודה רבי יוחנן שאם השטר היה קיים דו מקיז ליה. למדנו מכאן דאפילו בשטרי דלאו משכנתא אין מוציאין ממנו ולא מחשבין משטר לשטר הילכך אי בתר דפרעיה לוה למלוה מדעתא דנפשיה תפיס מיניה מפקינן מיניה ומהדרינן למלוה. הרמב"ן.
וכתב הר"ן וזה לשונו: וכתב הראב"ד דבכל אבק רבית אי תפס לוה לא מפקינן מיניה. ולא מחוור דהא אמרינן ודלא מחשבינן משטרא לשטרא וכו'. אלא ודאי אפילו תפס מפקינן מיניה כיון שכן הדבר ברור שאינו חייב להחזיר אפילו בבא לצאת ידי שמים כיון דמפקינן מאידך אי תפיס. עד כאן.
עוד כתב הרמב"ן וזה לשונו: ושוב ראיתי בין תשובות הגאונים והיכא דתפס לוה כשיעור ההוא אבק רבית דאכל מלוה מלוה ובאו לחשבון ואמר ליה לוה למלוה נכי לי רבית דאכילת לך מינאי כי ההיא גונא ודאי לאו כל כמיניה מאי טעמא דכי אפוקי מיניה דמלוה דמי ואין יוצא בדיינים דאמר רב אשי השתא דאמרת. ומיהו כל אבק רבית דאיכתיב בשטר וזקפיה אקרנא מנכי ליה מיניה ולא מגבינן ליה דקיימא לן שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי וכל שכן האי דאיסורא הוא ולא ניתן לגבות וכזה הורה רבינו הגדול בתשובה ואין צריך לפנים.
ופירוש נכייתא שאמרו שינכה לו מחובו בכל שנה זו או פחות או יותר כל אימת דלא שיים ליה כולהו פירי וכך פירש רש"י וכל הגאונים. ונהוג עלמא האידנא למיכל בנכייתא ובעל הלכות נמי אמר והאידנא מעשים בכל יום וקא אכלי בנכייתא וראשונים הוו מגבי ארבע זוזי או תרין זוזי או כל דהו ורבנן דהשתא איפליגו בהאי שמעתא דתקינו ליה רבנן דיהיב טסקא וכארי בריא ומר אמר מאן דיליה ומר אמר מאן פירי דארעא אמור רבנן מאן דאכיל בנכייתא ליתן טפי קליל כי היכי דנפיק מספקא.
ושוב מצאתי לבעל מתיבות משמיה דרב יעקב גאון גברא דמשכן חצר או כרם ומנכה מהלואתו עד רביע מותר פחות מכאן אסור אלו דברי הראשונים. ואיו אנו יורדין לסוף דעתם שלא מצינו לרבותינו בעלי גמרא הפרש בין נכייתא מרובה למועטת. אלא שיש לומר כדברי בעל הלכות דאי כארי איהו ארעא ופלח לה בכל צרכיה מדנפשיה ומנכה שיעור רביע מותר לפי שזה דרך לוקחי שדות באריסות הוא דעבדי ואכלי דהא אי הוה בה תיוהא מקבל ליה.
ומצאתי בשם הנשיא הגדול רבי משה בן הנשיא רבי טודרוס שחדש ואמר דנכייתא דאמרו רבנן הוא דמנכה ליה סלע או דינר כשבא לפרעו ונפקא משכנתא מתותי ידיה ומשום הכי אסירא אבל נכייתא דנהגו עלמא לנכויי שמינית זוז בכל שנה ושנה שריא דדמי למשכנתא דסורא שהרי אפשר דכלי כוליה חוביה בהך נכייתא פורתא פורתא. וזו שעת הוראה היא דמשכנתא דסורא לא מסלקי מינה עד משלם ההוא יומא ונפקא בלא כסף ואין כאן הלואה כלל אלא שכירות בעלמא היא וכן דעת רבינו שלא העמיד שמועות הללו במשכנתא באתרא דמסלקי אליבא דהלכתא ובמשכנתא דסורא וכן פירש רבינו חננאל דשכירות היא ולית בה הלואה כלל. ורב יצחק אל ברגלוני כתב כך ורבינו חננאל לא היה מפרש דברי מר בריה דרב יוסף אלא אליבא דמאן דשרי בקיצותא. ונראין דבריו דלשני הדעות הללו בלבד הוא דאלו לדעת משכנתא דסורא היאך יהא מקום שיסלקו אותו כל אימת דבעי והוא עשוי קציצות בתורת שכירות.
ומיהו אפשר לפרשה כגון דאמר ליה במשלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף ואי בעינא לסלוקך מקמי הכי דלישום ליה אלא שאין אחריות המלוה עליו שטפה נהר נמי אינו נוטל כלום אלא פירות שהיה עושה ואינו יכול לכופו לפרוע לו חובו לא מזו ולא משאר נכסי מה שאין כן במשכנתא סתם שהאחריות עליו ואם רצה תובע חובו ממנו ואם שטפה נהר גובה משאר נכסים. ועוד שאין כאן לשון מלוה אלא לשון מקח דומיא דלוקח פירות כיון שקצב. ולפי זה מתוקמן שמעתתא דאתרא דמסלקי במשכנתא וסורא.
והר"מ הספרדי כך הוא אומר דמשכנתא דסורא אפילו באתרא דמסלקינן היא. מכל מקום לדברי הכל משכנתא דנכייתא האמורה בכל מקום היא שמנכה לו בכל שנה ושנה והרי הרב ז"ל אומר כן ובגמרא נמי מפורש דנכייתא דרבנן דומיא דשדה אחוזה היא סלע ופונדיון לשנה ואפילו הכי אסרי כדאמרינן התם לאו הלואה הכא הלואה וכדאמרינן נמי עד חמש שנים אכילנא בנכייתא מדקאמרינן נכייתא נכייתא תרי זימני שמע מינה דבכל שתא ושתא מנכה ליה לפום מאי דאתני או זוז או דינר ואפילו הכי אסרוה.
לא הביא רבינו בהלכות הא דגרסינן בספרים עבד רב אשי עובדא ביתומים קטנים כגדולים. ואפשר סומך לו דכל היכא דאכל טפי לא מפקינן אכל שיעור זוזי לא מסלקינן והוא גורס ביתמי נמי אכל טפי לא מפקינן מיניה. ורבינו חננאל גורס בו איכא דאמרי. אבל הר"מ הספרדי כתב ביתמי מסלקינן. עד כאן.
הילכך נקיטיה לפום מנהגא דילן דבנכייתא בכל דוכתא שרי. ובלא נכייתא באתרא דמסלקי רבית קצוצה ואפילו בשדות וכרמים דהא בעובדא דטולה דאמרה ליה לההוא גברא זבין לי ארעא מסקינן דרבית קצוצה היא. ובאתרא דלא מסלקי הוי אבק רבית. הר"ן.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה