שולחן ערוך יורה דעה קעב א
שולחן ערוך יורה דעה · קעב · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
המלוה את חבירו ומשכן לו בית או שדה על מנת שיאכל פירותיו כל ימי המשכונה אם היא כמשכנתא דסורא דהיינו שממשכנה לו לשנים ידועות וכותב במשלם שנין אלין תיפוק ארעא בלא כסף אפילו מרחיב הזמן הרבה שאין מגיע לכל שנה אלא דבר מועט כגון שהלוהו מנה והתנה עמו שאחר עשר שנים תחזור קרקע זו לבעליה חנם והיה שכר אותה קרקע שוה אלף דינרים בכל שנה מותר שאין זה אלא כמי ששכר בפחות וכן אם התנה בעל הקרקע עמו שבכל זמן שירצה הלוה לסלקו שיביא לו מעות ויחשוב לו עשר בכל שנה ויסלקו מהשדה או מהבית והוא יחזיר לו שאר דמים ויסתלק מותר שמאחר שאין כח ביד המלוה לגבות מחובו כלום ולהחזיר הקרקע ללוה אינו אלא שכירות:
- הגה: וי"א דאפילו בלא משכנתא דסורא יש היתר ללוות כיצד אם הלוה לזמן קצוב כך וכך שנים אם הלוה יוכל לסלקו תוך הזמן ומנכה לו כל שנה ושנה אפילו דבר מועט דזהו מקרי משכנתא בנכייתא שרי ואם לא מנכה ליה כלום אסור והוי אבק רבית ואם אין הלוה יכול לסלקו תוך הזמן אפילו בלא נכייתא שרי (טור בשם רש"י ורא"ש) וי"א דאין חילוק בין אתרא דמסלקי ובין אתרא דלא מסלקי אלא בשניהם בנכייתא שרי ובלא נכייתא אסור (ב"י בשם רשב"א) ויש לילך בדבר זה אחר המנהג (תשובת רשב"א ובה"ת).
- ובמדינות אלו נוהגים היתר במשכנתא בנכייתא אפי' יכול לסלק (רשב"א ונ"י והרב המגיד כתבו מנהג זה) ואין חילוק בזה בין שדה לבית (טור בשם ר"י ור"ח ורבינו ירוחם ועב"ח שגם רא"ש סובר כן) או שאר מטלטלין (מרדכי ובית יוסף ס"ס זה בשם תשובת רשב"א ועיין בח"מ ר"ס ע"ג בהג"ה) דבכל מידי בנכייתא שרי ויש מתירין להלוות על ספרים או מקומות ב"ה ולישב עליהם אפילו בלא נכייתא דהוי לצורך מצוה ומותר ללוות ברבית לצורך מצוה (תשובת מהרי"ל סי' ל"ז והאגודה) וטוב להחמיר לעשות בנכייתא וכל זה לא מיירי אלא כשאחריות המשכונות על המלוה אבל כשהלוה כותב לו אחריות על שאר נכסיו ולא יוכל להגיע למלוה שום הפסד אסור (טור) ובכל מקום דהמשכנתא הוי אבק רבית אם בא הלוה לנכות למלוה הפירות שאכל לא מנכינן ליה דהואיל והמשכנתא הוי ברשות המלוה ולוה עליה מתחילה אילו מנכין ליה מחובו הוי כאילו מוציאין האבק רבית ממנו בדיינים (טור) מיהו אם אמר לו לא בעינא דתיכול עוד פירותי ברבית אם אכלן אח"כ אפי' באתרא דלא מסלקי מנכין לו פירות שאכל אח"כ (ב"י בשם הראב"ד ובתה"ד סי' ש"ה בשם הרמב"ן):
מפרשים
(א) וכותב כו'. משמע דטעם ההיתר הוא בשביל שכותב כך בשטר וכן משמע בטור וכ"כ התוס' דף ס"ז ריש ע"ב ולפ"ז אפילו יש כח ביד המלוה לגבות חובו כשירצה מותר וכן מוכח להדיא באשר"י ואפשר דגם ה"ה מודה לזה דמ"ש הטעם שאין כח ביד המלוה לגבות חובו כו' חד מתרי טעמי נקט ונ"מ דכל היכא שאין ביד המלוה [לכופו אף שביד הלוה לסלקו] אפילו לא כתב בשטר במשלם כו' שרי וכן מסיים הרב המגיד שם טעם זה ג"כ בשם הרמב"ן ומיהו פשט דבריו שם משמע דלעולם בעינן שלא יהא כח ביד המלוה לגבות מחובו כלום וכן נראה דעת המחבר:
(ב) שאחר י' שנים. וה"ה יותר ועי' בתשובת מהר"ם אלשקר סימן קט"ו מדין משכנתא:
(ג) וכן אם התנה כו'. כלומר אפי' התנה הלוה שיוכל לסלקו כו' וכ"ש לא התנה דשרי:
(ד) מהשדה כו'. כלומר ל"מ שדה שפעמים אינו עושה פירות ונכנס בספק שמא לא יעשה פירות אלא אפילו בית וחצר שפירותיהן דהיינו הדירה מצויה תדיר מותר דלפעמים נמי יש קלקול בבית כדלקמן בהג"ה:
(ה) יוכל לסלקו כו'. ע"ל ס"ק כ"ו איזה מקרי יוכל לסלקו:
(ו) אפי' דבר מועט. אפי' פחות מכדי שיעור שדה אחוזה שהוא לזרע חומר שעורים סלע ופונדיון לשנה. ב"י וד"מ:
(ז) וי"א דאין חילוק כו'. אינו מדוקדק דודאי יש חילוק לי"א אלו שהם הרשב"א וסייעתו בין אתרא דמסלקי לאתרא דלא מסלקי בלא נכייתא דבמסלקי הוי ר"ק ובלא מסלקי הוי א"ר כדאיתא בדבריהם להדיא אלא כיון דס"ס איסורא איכא לא ירד הרב לחלק בכך. ומשמע להדיא דלשתי סברות אלו אפילו יש כח ביד המלוה לגבות חובו שרי כיון דהוה בנכייתא ועל פי זה הוא גם כן המנהג ודלא כהעט"ז שהכניס בדברי הי"א רק שהמלוה לא יוכל לכוף הלוה כו' וכן נוהגין כו' וע"ש שדבריו מעורבבי':
(ח) ויש מתירין. עיין בתשובת מהרי"ל שם משמע דאפילו בר"ק יש להתיר דמדמי ליה למעות של יתומים ולפי מאי דמסיק שם לאסור מעות של יתומים בר"ק וכ"כ הרב לעיל סימן ק"ס סי"ח ה"ה הכא וכ"כ מהרש"ל פרק החובל סי' ע"ב ע"ש שהאריך:
(ט) על ספרים כו'. כ' בסמ"ע בח"מ סי' ע"ב ס"ק ה' דצ"ע דהא ראבי"ה במרדכי סוף פרק אלו מציאות אוסר גם בספרים בלא נכייתא ולק"מ דהא גם הרשב"א בתשובה לא מתיר בספרים אלא בנכייתא וכ"ז לא נעלם מעיני הרב שהרי כתב בד"מ וז"ל במרדכי ס"פ אלו מציאות אם הלוה לו על ספרים אסור ללמוד בהן ואפילו התנה עמו מיהו בנכייתא שרי ובפ' א"נ כתב דלרש"י דבית וחצר אסור בנכייתא ה"ה בספרים אסור אפי' בנכייתא משמע דלר"ת דמתיר ה"ה בספרים וכ"כ ב"י ודלא כנ"י וכ"כ ב"י (ס"ס זה) תשו' הרשב"א דאפי' ספרים שרי בנכייתא וכתב מהרי"ל בתשובה סימן ל"ז וכתוב באגודה דנהגו להלוות על מקומות ב"ה ולישב עליהם משום דמצוה הוא כו' נראה דכ"ש ספרים עכ"ל ד"מ הרי שלא נעלם מהרב דעת ראבי"ה וסייעתו שאוסרים גם בספרים בלא נכייתא וע"פ דבריהם כתב וטוב להחמיר לעשות בנכייתא וק"ל:
(י) אלא כשאחריות המשכונות כו'. אין ר"ל כשיאבדו המשכנות לא יתחייב הלוה לשלם חובו דהא משמע מדברי ה"ה בשם הרמב"ן דאפילו גובה משאר נכסיו מותר אלא ר"ל לאפוקי כשכותב לו אחריות על שאר נכסיו דאז כשיתקלקל המשכון מיד יש לו משכון אחר אבל כשלא כתב לו אחריות על נכסיו אע"פ שאם יתקלקלו המשכנות גובה משאר נכסיו מ"מ כיון שאין לו מיד משכון אחר שרי וכן משמע בטור וכתב הב"ח סי"ב דאע"ג דגובה משאר נכסיו מותר (ולפמ"ש א"צ לדחוק ולפרש לשון מיד שכ' הטור כמ"ש הב"ח אלא ה"ק דאין לו לבקש על נכסים אחרים דמיד יש לו משכון אחר) ובעט"ז לא הבין כן וע"ש שדבריו מעורבבים:
(יא) אבל כו'. שאם יפול הבית או ישרף מיד יפרע משאר נכסיו. טור. ואע"ג די"ל שלא יצטרך לבית ולא ימצא לו שוכרי' כדכתבו התוס' משו' ה"ט לחוד לא נתיר דאין טעם זה אלא סניף לשאר טעמים כגון שריפה ונפילה. ד"מ ודלא כב"י:
(יב) הפירות שאכל כו'. וכ"ש אכל טפי משיעור החוב שאין מוציאין ממנו:
(יג) דהואיל כו'. כלומר דל"ד לדלעיל סי' קס"ז ס"ג דהכא המשכנתא היא בתחלה ברשות המלוה שלוה עליה וכמ"ש שם בס"ק י"א:
(יד) מיהו כו'. וכן אם אמר אטרח ואייתי זוזי אמרי' בש"ס דלא אכיל המלוה שוב הפירות. וכ' הב"י בשם הרשב"א דהיינו באתרא דלא מסלקי ובנכייתא ושלים זמניה וזה אוכלו אחר זמנו בנכייתא כמו שהיה אוכל תחלה שזה מותר אע"ג דלא כתב ליה אכול בנכייתא כ"ז שתמשוך זו בידי וכ"כ בה"ת בשם הראב"ד וע"ש ועב"י ד"ה ואם אמר המלוה כו':
(טו) אם אמר כו'. כ' ב"י בשם תלמידי רשב"א י"מ דוקא בב"ד וי"מ אפי' שלא בב"ד נמי:
(טז) פירותי ברבית כו'. משמע דוקא היכא דהוי א"ר הוא דמנכינן ליה היכא דמיחה וכ"כ בעט"ז אבל היכא דאפי' א"ר נמי לא הוי כגון בנכייתא באתרא דמסלקי כיון דשרי אע"ג דמיחה לא מנכינן ליה עד דמייתי זוזי וכ"כ הב"י בשם הרשב"א וכ"פ הב"ח:
(יז) אפילו כו'. משמע דר"ל אפי' הוא באתרא דלא מסלקי אלא עד זמן פלוני דמנכינן כל מה שאכל קודם זמן הסילוק וכדעת הרמב"ן שהביאו בה"ת והריב"ש וכתב דמ"מ לסלוקי לגמרי א"א דהא מקני' ליה אלא אכיל פירי בשומא ומנכינן ליה דמי כולי פירי כמה דשיימי ליה ב"ד עכ"ל. ובהא א"ש דלא תיקשי מה שכתב המחבר בח"מ סי' ע"ד ס"ג חוב דמשכונא דקאכיל מיניה פירות באתרא דלא מסלקי אם רצה אינו מקבל המעות קודם הזמן אא"כ מניח לו הפירות לאכול וסתם הרב כדבריו דהתם ה"ק דמחויב להניח לו לאכול בשומא מיהו דעת הראב"ד שהביא הב"י דקודם זמן הסילוק אינו יכול למחות ולא מנכינן ליה כיון דהוא באתרא דלא מסלקי וכן מוכח דעת הרשב"א שהביא הנ"י שם גבי אטרח ואייתי זוזי ונ"ל דספיקא דדינא הוא והמע"ה:
(יח) מנכין לו כו'. שכיון שזה מוחה עליו שלא יאכל גזל הוא. נ"י:
כמשכנתא דסורא כו'. אבל במשכנתא בנכייתא כדרך שזכר רמ"א בהג"ה בשם י"א זהו אסור לדעה זאת והטעם בב"י בשם רמב"ן שבמשכנתא דסורא אין אחריות המלוה עליו ואם שטפה נהר אינו נוטל כלום אלא פירות שהוא עושה ואינו יכול לכופו לפרוע חובו לא מזו ולא משאר נכסי' משא"כ במשכנתא סתם שהאחריות עליו ואם רצה תובע חובו ממנו ואם שטפה נהר גובה משאר נכסים עכ"ל:
ואין חילוק בזה בין שדה לבית. זהו דעת ר"ת לאפוקי מדעת רש"י בטור שמחלק בין בית לשדה דבשדה מותר בנכייתא לפי שיש לפעמים הפסד אבל בבית הוי קרוב לשכר ורחוק מהפסד ור"ת ס"ל גם בבית יש הפסד שמא ישרף וכתב הטור ואפי' לדעת ר"ת נ"ל אם כותב לו אחריות על שאר נכסים אסור שאם יפול הבית או ישרף מיד נפרע משאר נכסיו עכ"ל ואח"כ כתב בשם הרא"ש בתשובה ע"ז דלא הוי רבית קצוצה כיון שלא פסק לו רבית על ההלואה וגם אם יפול הבית או ישרף יפסיד שמעון מעותיו כו' ולא ברירא האי טעמא כו' נראה לפרש מ"ש הרא"ש יפסיד שמעון מעותיו ר"ל הקרן דאע"פ שיש לו אחריות על שאר נכסיו מ"מ אפשר שישרפו או יקלקלו כולם ולא יהיה לו ממה לגבות והטור לא ס"ל כן דלא חיישי' לזה ונראה להביא ראיה לסברת הרא"ש ממה ששנינו בפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כ') לענין שחייב להרחיק התנור מהכותל ואם הזיק משלם מה שהזיק פרש"י שאם הזיק אחר שהרחיק כשיעור ישלם ואעפ"כ השכנים מעכבים עליו שמא ידליק בתיהם ולא יהיה לו ממה לשלם עכ"ל ה"נ יש חשש זה דאין קרן שלו בטוח ובב"י אמר שבטור משמע דיפסיד מעותיו היינו הקרן והקשה על זה דמאי איריא שכתב לו אחריות דאפילו בלאו הכי לא הפסיד מעותיו כל כמה שלא כתב לא יהא לך פרעון אלא מזה כמ"ש בח"מ סי' קי"ז. ומו"ח ז"ל הקשה עליו מח"מ סימן ע"ב דלא הפסיד הקרן כשנשרף המשכון ולפי מה שכתבתי ניחא הכל דלא קאי אדינא שמן הדין יפסיד אלא אבטחון שלא ימצא ממה לשלם כן נראה לי נכון להלכה דלא הוה רבית קצוצה כדעת הרא"ש גם הב"י כתב דנראה לו שיש בזה כמה תיוהות והפסד:
ויש מתירין להלוות על ספרים כו'. צ"ע דלמה סמך רמ"א על דעה זו כיון דבח"מ סימן ע"ב ובב"י מחודשים י"א מביא תשובת רשב"א דרבית קצוצה היא וכן במרדכי ס"פ אלו מציאות אוסר בלא נכייתא ולכל הפחות היה לו להביא בשם י"א להחמיר ובח"מ שם כתבנו עוד מזה:
כותב לו אחריות כו'. כבר כתבתי הנראה לע"ד שלענין הלכה אבק רבית הוא ואפילו יהיה הדבר ספק מכל מקום אין כח לומר רבית קצוצה היא ולהוציא ממון:
הוי ברשות המלוה. עי' סי' קס"ו סעיף ג':
מיהו אם אמר לא בעינא כו'. דאז אכלם בגזל לא ברבית וכל גזל מוציאין ממנו:
(א) דסורא: והטעם בב"י בשם הרמב"ן שבמשכנתא דסורא אין אחריות המלוה עליו ואם שטפה נהר אינו נוטל כלום אלא פירות שעושה ואינו יכול לכופו לפרוע חובו לא מזו ולא משאר נכסים משא"כ במשכנתא סתם שהאחריות עליו ואם רצה תובע חובו ממנו ואם שטפה נהר גובה משאר נכסים והש"ך כ' דמשמע טעם ההיתר הוא בשביל שכותב כך בשטר ולפ"ז אפילו יש כח ביד המלוה לגבות חובו כשירצה מותר מיהו דעת המחבר נראה דלעולם בעינן שלא יהא כח בידו לגבות מחובו כלום.
(ב) מועט: אפילו פחות מכדי שיעור שדה אחוזה שהוא לזרע חומר שעורים סלע ופונדיון לשנה. ב"י וד"מ.
(ג) לסלק: כ' הש"ך ואפילו יש כח ביד המלוה לגבות חובו שרי כיון דהוא בנכייתא וע"פ זה הוא המנהג ודלא כדכתב הלבוש ע"ש.
(ד) ספרים: כ' הט"ז צ"ע דלמה סמך רמ"א על דעה זו כיון דבח"מ סי' ע"ב הביא הב"י תשובת הרשב"א וכן המרדכי דאסור בלא נכייתא ור"ק הוא ולכל הפחות היה לו להביא בל' י"א להחמיר והש"ך כתב שלא נעלם מעיני הרב דברים אלו וכמ"ש בד"מ לכך סיים וטוב להחמיר לעשות בנכייתא.
(ה) כשאחריות: פי' שכותב לו אחריות על שאר נכסיו דאז אם יתקלקל המשכון מיד יש לו משכון אחר אבל כשלא כתב לו אחריות על שאר נכסיו אע"פ שאם יתקלקל המשכון גובה משאר נכסיו מ"מ כיון שאין לו מיד משכון אחר שרי. ש"ך.
(ו) אסור: וכ' הט"ז ומ"מ לא הוי אלא אבק רבית.
(ז) מנכין: שכיון שזה מוחה עליו שלא יאכל גזל הוא ואם צריך שיאמר זה דוקא בב"ד או לא כתב ב"י ב' דעות בזה ומשמע דוקא היכא דהוי א"ר הוא דמנכינן ליה היכא דמיחה אבל היכא דאפילו א"ר נמי לא הוי כגון בנכייתא באתרא דמסלקי כיון דשרי אע"ג דמיחה לא מנכינן ליה עד דמייתי זוזי ובאתרא דלא מסלקי ובנכייתא ושלים זמניה וזה אוכל אחר זמנו בנכייתא כמו שהיה אוכל בתחלה זה מותר אע"ג דלא כתב ליה אכול בנכייתא כ"ז שתמשוך זו בידך כ"כ הב"י בשם הרשב"א וכתב הש"ך וא"ל ממ"ש המחבר בח"מ סי' ע"ד ס"ג חוב דמשכונו דקאכיל מיניה פירות באתרא דלא מסלקי אם רצה אינו מקבל המעות קודם הזמן אלא א"כ מניח לו הפירות לאכול וסתם הרב כדבריו דהתם ה"ק דמחייב להניח לו לאכול בשומא ומנכינן ליה דמי כולי פירי כמה דשיימי ליה ב"ד מיהו דעת כמה פוסקים דקודם זמן הסילוק אינו יכול למחות ולא מנכינן ליה כיון דהוא באתרא דלא מסלקי ונראה לי דספיקא דדינא הוא והמע"ה עכ"ל.