שולחן ערוך יורה דעה קעב ב
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קעב · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
משכונא זו אם בא המלוה לחזור ולהשכירה ללוה בדבר קצוב לשנה יש אוסרין (בה"ת וריב"ש סי' ש"ה בשם רמב"ן) ויש מתירין (ריב"ש בשם י"א מביאו ב"י בסי' קס"ד) ואם אדם אחר שכרה מהמלוה יכול הוא לשכרה ממנו:
- הגה: ועיין לעיל סימן קס"ד גם נתבאר לעיל אם אכל המלוה הפירות לאחר זמן המשכנתא:
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(יט) משכונא זו. דסורא אבל משכונא אחרת אסור אפי' אדם אחר שכרה כדלעיל סי' קס"ד וכ"כ הטור בשם הרמ"ה וכתב דאם התנה כן הוה ר"ק וגם הרב מודה לזה ודלא כהעט"ז וכתב הטור וכ"ש מה שנוהגין שהלוה נותן משכנות בעד הקרן והשוכר בפירות דהוי ר"ק:
(כ) יכול כו'. מיהו נ"ל שצריך שלא יתנו בכך מתחלה בשעת הלואה. העט"ז:
ט"ז - טורי זהב
משכונא זו. פי' משכנתא דסורא שנזכר בש"ע סעיף א' וההיתר בזה אם כבר החזיק המלוה בשדה כמ"ש סי' קס"ד אבל שאר משכנתא אסור אליבא דכ"ע וכמ"ש סי' קס"ד ומסקנת הטור כאן כדעת הרמ"ה דבשאר משכנות הוה רבית קצוצה אם התנה בשעת המשכונא שיחזור וימכור לו השדה בפירות או אגר לו במעות ואפי' אם שכרו לאחר ואותו אחר השכירו ללוה כל שהיה כן תנאי בתחלה שיהיה כן ולא כהרא"ש דס"ל דלא הוה רבית קצוצה גם בתנאי אלא צריך שיאמר בשכר המתנת מעותיך אני אחזור ואשכיר לך אלא כל שהוזכר כן תחלה שיהיה אח"כ חיוב עליו להחזיר ולהשכירו לו הוי רבית קצוצה וכתב ב"י וז"ל בשם ה"ר ירוחם שכ' ואותן המקומות שנותנין מעות על הבתים במשכונתא וב"ה דר בו בשלו ואין המלוה מחזיק לעולם בבית ואדם אחר מתחייב למלוה בדבר קצוב בכל שנה כ' מורי הר"ר אברהם בן אסמעאל דאם אותו שמחייב עצמו עושה כן מדעת עצמו מותר כי הא דאמרינן הילך ד' זוזי ואוזפי' לפלניא זוזי אבל אם עשה בשליחות הלוה אסור ולדברי כולם הוה רבית קצוצה עכ"ל ב"י ודבר ברור הוא דהך הוראה שזכר הש"ע דאם אדם אחר שכרה מהמלוה דמותר ללוה להשכירם ממנו אינה ענין להך הוראה דרבינו ירוחם דדין אדם אחר כו' אינו שרי אלא במשכנתא דסורא כמו שזכרנו וכמ"ש הש"ע להדיא בסי' קס"ד סעיף ב' אבל בשאר משכנתא אסור אפי' בהפסק אחר דמחזי כרבית משא"כ במשכנתא דסורא דהוי כמכר גמור אבל הדין של הר"ר ירוחם שרי אפי' בשאר משכנות דאין כאן שום רבית דאפי' בהלואה גמורה שרי לומר הילך ד' זוזי ותלוה לפלוני כנזכר בסימן ק"ס סעיף י"ג ובטור כתב דין שלישי שהיו נוהגים בימיו שאדם אחר שכרו על דעת שהלוה ידור שם וע"כ כ' וראובן נשאר בבית כלו' שלא זז משם אפי' בשעת שכירות האחר והמלוה ידע מזה שהאחר עושה בשביל זה ועל זה מסיק בשם הרמ"ה דהוי רבית קצוצה וכמ"ש לעיל וכתבתי זאת לפי שבלבוש כתב אבל אם אדם אחר שכרו מהמלוה כגון ראובן משכן ביתו לשמעון ולוי שכרו משמעון ונשאר ראובן בבית ופורע השכירות ללוי ולוי פורע השכירות לשמעון ה"ז מותר דהוי ליה לוי גבי שמעון כאומר הילך ד' זוזי ואוזפיה מנה לראובן שלא בא מיד לוה למלוה ואף על גב דבסימן ק"ס אמרינן שצריך שלא יפייסנו הלוה משלו ה"מ גבי רבית קצוצה אבל משכנתא כי הך דהוי כמקח או שכירות קרקע וליכא אלא אבק רבית לית לן בה עכ"ל משמע שהוא מתיר בזה אפי' שוכר לוי בשביל ראובן דהא מדמהו לאומר הילך ד' זוזי כו' וגם פריך עליו אח"כ ואע"ג דבסי' ק"ס כו' ואני אומר כבודו במקומו מונח אבל כאן התיר איסור גמור מפורש דדין זה ממש כתב עליו הטור שהיו נוהגין בו בימיו וכ' הרא"ש שהוא אבק רבית וחלק עליו הטור והרמ"ה שהוא רבית קצוצה כי התנה תחילה וכאן התנה תחילה דהא דימה אותו לאומר הילך ד' זוזי ואוזפי מנה לפלוני ואפי' לא התנה מ"מ הוה אבק רבית לכ"ע ואפי' במשכנתא דסורא אסור בזה כיון שראובן נשאר בבית ולא החזיק המלוה בו כמ"ש סי' קס"ד דבעינן דוקא החזיק ולא התיר כאן בש"ע בשכר אדם אחר אלא שאותו אחר שכרו לעצמו ואח"כ שכרו הלוה מן אותו אחר ואפי' זה אינו מותר אלא במשכנתא דסורא ואין ענין דין זה שזכר בלבוש דומה לההיא דאומר הילך ד' זוזי כו' שכתבו ב"י בשם רבינו ירוחם דדין של בעל הלבוש הוא רבית קצוצה למסקנת הטור ובשום מקום בעולם לא מצינו שיהיה אסור ע"י עצמו ומותר ע"י אחר אם לא בההיא שבסי' ק"ס הילך ד' זוזי כו' דזה דווקא שלא פייסו הלוה לכך וזהו דין רבינו ירוחם אבל פייסו פשיטא שאסור בכל גווני וישתקע הדבר ולא יאמר:
באר היטב
(ח) לשכרה: כ' הלבוש מיהו נ"ל שצריך שלא יתנה בכך בשעת ההלואה וכ"ז במשכנתא דסורא אבל משכונא אחרת אפי' אם אדם אחר שכרה אסור ואם התנה כן הוי ר"ק ודלא כהלבוש וגם הט"ז השיג על הלבוש ע"ש וכ' רבינו ירוחם ואותן המקומות שנותנין מעות על הבתים במשכונא וב"ה דר בו בשלו ואין המלוה מחזיק לעולם בבית ואדם אחד מתחייב למלוה בדבר קצוב בכל שנה כ' מורי הרד"א דאם אותו שמחייב עצמו עושה כן מדעת עצמו מותר אבל אם עשה בשליחות הלוה אסור והוי ר"ק לכ"ע עכ"ל.