שולחן ערוך יורה דעה קעב ג
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קעב · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
במשכנתא זו אם נותן המלוה ללוה דבר מועט לשנה בשביל שיקבל עליו איזה תיקון קל כגון שבירת קורה וכיוצא בזה מותר ואם נותן לו דבר קצוב לשנה כדי שיקבל אחריות מנפילה או שריפה יש מי שאוסר:
- הגה: כל משכנתא אינה נפדית לחצאין ואם הביא לו קצת מעותיו המלוה אוכל פירותיו עד שיתן לו כולם (ב"י בשם הרשב"א) הא דמשכנתא שריא דוקא כשהשכין לו השדה בשעה שנותן לו המעות דהוי כמכר אבל אם נותנה לו בחוב קדום אסור (ב"י בשם עיטור) ואם עשו משכונא סתם ולא התנו זה עם זה במשכנתא דסורא או בנכייתא אזלינן בתר מנהג העיר ומסתמא דעתייהו כמנהג העיר וכן אם יוכל לסלקו הולכים אחר המנהג (ב"י בשם בעל התרומות) ועיין ס"ק כ"ד ועי' בחושן המשפט נתבארו בו שאר דיני המשכנתא:
מפרשים
(כא) יש מי שאוסר. הוא הרמב"ן שהביא הרב המגיד שכתב הטעם דמשכנתא דסורא הוא מפני שאם שטפה נהר וכה"ג אינו נוטל כלום ואינו יכול לפרוע משאר נכסים אלמא דאם הלוה קבל עליו אחריות אסור אבל להפוסקים שכתבו הטעם משום דכתב לו כך בשטר או משום שאין כח ביד המלוה לגבות חובו כדלעיל ס"ק א' שרי:
(כב) אינה נפדית כו'. כן הוא בכל הספרים וט"ס הוא וכן הוא בעט"ז נפדית לחצאין כדאיתא בתשובת הרשב"א ומה שכתב המחבר בח"מ סי' ע"ד ס"ד אם משכן לו שדהו או אפי' שתי שדות אינו יכול לכופו שיחזיר לו חצי המשכונות היינו שיכול לוה שיאכל הפירות עד שישלם לו הכל תדע שדברי המחבר הם דברי הרמב"ן שהביא בה"ת שער ס"ט שכתב שם ומה שאמרו לוה וגואל לחצאין לומר שפודה מחצה אלא שהלוקח אוכל שדה כולה כו' וכ"כ ר' ירוחם ני"ב בשם הרמב"ן והרשב"א בתשובה דגואל לחצאין ועל כרחו מלוה יקבל החצי ומ"מ יאכל המלוה כל הפירות כו' ומביאו ב"י בח"מ שם:
(כג) בחוב קדום. אפי' בנכייתא אסור דבמאי קני פריטי אין כאן נסכא אין כאן. שם:
(כד) אזלינן בתר מנהג. צ"ע דבה"ת כ' בהפך וכן הרשב"ץ הביא ב' הדעות ולא הכריע אלא דהב"י כ' ונ"ל דבמקום שלא נהגו לעשו' כ"א משכנתא דסורא סתם משכנתא הכי הוא ושרי עכ"ל ודוקא במשכנתא דסורא אבל לא בנכייתא כדכתב הבה"ת דדי למתירים בנכייתא והבו דלא לוסיף עלה ומביאו ב"י וד"מ וצ"ע:
(כה) וכן אם כו'. אמרינן בש"ס דסתם משכנתא שתא דאי בעי לסלוקי ליה גו שתא לא מצי מסלק ליה וכ' הרב המגיד בשם הרשב"א דהיינו בסתם מקומות אבל אם היה שם מנהג לסלקו תוך שנתו הולכים אחר המנהג ומביאו ב"י וכ' שכ"נ מדברי הרמב"ם וכן כתב נ"י וכ"נ דעת הרב:
(כו) הולכים אחר המנהג. ובמקום שנוהגין שאם לא יפדנו לזמן ידוע כגון בתחלת כל שנה ושנה או ט"ו יום קודם שיכלה השנה שוב לא יפדנו אותה השנה כתב הראב"ד דחשיב אתרא דלא מסלקי כיון שאינו יכול לסלקו בכל שנה אחר שיעבור הזמן וא"א הרא"ש ז"ל כתב דחשיב שפיר אתרא דמסלקי כיון שיכול לסלקו בתחלת השנה עכ"ל טור וכ' ב"י בשם הרשב"א וה"ה ותלמידי רשב"א כהראב"ד:
(כז) ועיין בחשן המשפט. סי' ס"זס"ב נתבאר דין שביעית ובסימן קע"ה סנ"ז נ"ח נתבאר דין בר מצרא ובסימן רע"ח סס"ג נתבאר דין ירושת הבכור במשכנתא שכ' הטור בסימן זה ומה שהוזכר בש"ס וטור דמשכנתא באתרא דמסלקי אין ב"ח גובה ממנו מיורשי המלוה לא נזכר בטור ח"מ גם המחבר לא כתבו בשום מקום משום דמידי הוא טעמא אלא משום דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח וכמו שפירש"י והיינו לדינא דש"ס אבל בזמן הזה גובה ממטלטלי כמ"ש הט"ו בח"מ ר"ס ק"ז א"כ אין נפקותא בזה:
מנפילה או שריפה אסור. אין להקשות הא קיי"ל דמתנה שומר חנם להיות כשואל כמ"ש רמ"א סי' קס"ט סעיף י"ח שאני הכא דעיקר ההיתר של ענין זה בהא שהמקבל מקבל עליו אחריות מש"ה כל שהאחריות בטל ממנו אין כאן היתר שהרי מלוה ולוה יש כחן משא"כ בסי' קס"ט שאינו אלא שליחות ומזה סתירה למה שהמציא בדרישה בסי' קס"ז היתר חדש וכבר הארכתי בו קצת שם עיין עליו:
בחוב קדום אסור. ואפי' בנכייתא אסור שהרי פריטי אין כאן נסכא אין כאן כ"כ ב"י בשם בה"ע. ונראה לי דהיינו שאין אומר אלא לשון משכון לחוד דאז אמרינן כיון שאין כאן מעות על מה יחול נתינת המשכון והאי לישנא דפריטי אין כאן כו' איתא בפ"ק דקדושין ובאבן עזר סימן נ' סעיף ו' בש"ע אמר לאשה התקדשי לי בדינר ונתן לה משכון עד שיתן הדינר אינה מקודשת מטעם דמנה אין כאן משכון אין כאן. וע"פ זה נ"ל כי היכי דהתם אמרינן אם אמר לה זכי בגוף המשכון דמקודשת ה"נ אם אומר למלוה תחזיק בשדה ותקנה אותו בחזקה להיות לך קנוי לפירותיה והוא החזיק כן מותר אח"כ כשהוא בנכייתא כ"ש במשכנתא דסורא כנ"ל:
(ט) שאוסר: דעיקר ההיתר הוא מאחר שמקבל עליו אחריות מש"ה כל שהאחריות בטל אין כאן היתר וטעם המתירין משום דס"ל דההיתר הוא מטעם דכתב לו כך בשטר או משום שאין כח ביד המלוה לגבות חובו. ש"ך.
(י) אינה: כ' הש"ך דהוא ט"ס וצ"ל נפדית לחצאין דהיינו דהמלוה מחויב לקבל החצי מ"מ יאכל המלוה כל הפירות כמ"ש בח"מ בסי' ע"ד ס"ד.
(יא) אסור: אפילו בנכייתא דבמאי קני פריטי אין כאן נסכא אין כאן וכ"כ בעל העיטור וכ' הט"ז ונ"ל דהיינו שאין אומר אלא לשון משכון לחוד אבל אם אומר למלוה תחזיק בשדה ותקנה אותה בחזקה להיות לך קנוי לפירותיה והוא החזיק כן מותר בנכייתא כ"ש במשכנתא דסורא עכ"ל.
(יב) מנהג: כ' הש"ך צ"ע דהב"י לא כתב כן אלא במשכנתא דסורא אבל לא בנכייתא דדי למתירים בנכייתא והבו דלא לוסיף עלה.
(יג) הולכים: ובמקום שנוהגין שאם לא יפדנו לזמן ידוע כגון בתחלת כל שנה ושנה שוב לא יפדנו אותה שנה איכא פלוגתא בין הפוסקים אי דינן כאתרי דמסלקי או לא וכ' הב"י דכל הפוסקים ס"ל דהוי כאתרא דלא מסלקי.
(יד) נתבארו: בסי' ס"ז ס"ב ובסי' קע"ה סנ"ז נ"ח ובסי' רע"ח סס"ג.