בבא מציעא סז א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
הוה יתיבנא קמיה דרב נחמן ובעי לאותביה אונאה ואודיק חזיתן איילונית והרי אונאה דמחילה בטעות היא ולא הויא מחילה ואודיק חזיתן איילונית הרי איילונית דמחילה בטעות היא והויא מחילה דתנן אהממאנת בוהשנייה גוהאיילונית אין להן לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות ולא היא לא אונאה הויא תיובתיה ולא איילונית מסייע ליה לא אונאה תיובתיה דלא ידע דאיתיה אונאה דמחיל גביה ולא איילונית מסייע ליה דניחא לה דתיפוק עלה שמא דאישות ההיא דאיתתא דאמרה ליה לההוא גברא זיל זבין לי ארעא מקריביי אזל זבן לה א"ל אי הוו לי זוזי מהדרת לה ניהלי א"ל את ונוולא אחי אמר רבה בר רב הונא הכל את ונוולא אחי אמר סמכא דעתיה ולא גמר ומקני ארעא הדרה פירי ומאי רבית קצוצה הוו ויוצאין בדיינין או דילמא כי אבק רבית הוו ואין יוצאין אמר רבה בר רב הונא מסתברא כי אבק רבית הוו ואין יוצאין בדיינין וכן אמר רבא כי אבק רבית הוו ואין יוצאין בדיינין אמר ליה אביי לרבה משכנתא מאי התם טעמא מאי משום דלא קץ ליה הכא נמי לא קץ ליה או דילמא התם זביני הכא הלואה א"ל התם טעמא מאי משום דלא קץ ליה הכא נמי לא קץ ליה אמר רב פפי זעבד רבינא עובדא וחשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא הא משכנתא באתרא דמסלקי אכל שיעור זוזי מסלקינן ליה חאכל טפי לא מפקינן מיניה ולא מחשבינן משטרא לשטרא ובדיתמי אכל שיעור זוזי מסלקינן ליה אכל טפי מפקינן מיניה ומחשבינן משטרא לשטרא אמר רב אשי השתא דאמרת אכל טפי לא מפקינן מיניה טאכל שיעור זוזי נמי לא מסלקינן ליה בלא זוזי מאי טעמא סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא הוי אבק רבית ואבק רבית אינה יוצאה בדיינין עבד רב אשי עובדא ביתומים קטנים
רש"י
[עריכה]הוה יתיבנא - כי אמר ומודינא דאי שמיט ואכיל כו':
ובעי לאותביה אונאה - דתנן (לעיל דף נא.) דמחזיר לו אונאה ואע"ג דמדעת נתן לו הואיל וטעה אלמא מחילה בטעות לאו מחילה היא:
ואודיק - השגיח בי וראה שהיה בדעתי להשיב על דבריו:
חזיתן איילונית - קדמני להראותי טעמא לדבריו מאיילונית כדלקמן:
הממאנת - קטנה יתומה שהשיאתה אמה לדעתה אמרו חכמים יכולה למאן דמן התורה אין מעשה קטנה כלום ואמה אינה זוכה בה לקדשה ורבנן הוא דתקון נשואין ליתומים שלא ינהגו בה מנהג הפקר וישמרנה בעלה והם אמרו דסגי לה במיאון:
אין לה כתובה - ואף מה שהכניסה לו בנדונייתה ושמאתן בכתובתה וכל שכן מאתים שתיקנו לאשה משום דבעל כרחיה נפקא:
שנייה - שניות לעריות שגזרו חכמים בפ' שני דיבמות (דף כ.) אין לה כתובה דקנסא הוא דקנסינן לה מפני שמרגילתו עליה כדאמרינן ביבמות (דף פה:):
והאיילונית - דוכרניתא דלא ילדה לשון איל אין לה כתובה שמקחו טעות דלאו אדעתא דהכי נסבה ואע"ג דכי מחלה היא נדוניי' דילה למוסרה בידו טעות הואי מחילה בטעות הויא מחילה:
ולא פירות - נכסים שנפלו לה בירושה אחר שנשאת תיקנו חכמים שהבעל אוכל פירות ולא תיקנו תחתיהן שאם נשבית חייב לפדותה משלו ואלו אף על פי שאין להם תקנת פירות שאם נשבית לא יפדנה דלא קרינא בה ואותבינך לאינתו אפילו הכי לכשתצא לא יחזיר לה פירות שאכל:
ולא בלאות - הכניסה לו בגדים בנדונייתה אפי' יש מהם קיימים לא יחזיר בלאותיהן אלמא מחילת אכילת פירות אע"פ שבטעות מחלה לו מחילה היא:
דלא ידע - שנתאנה דליחול הלכך אין כאן מחילה ואפילו בטעות:
דניחא לה דניפוק עלה קלא שמא דאישות - ואפי' יודעת שאין נשואיה נשואין רצונה להאכילו:
א"ל - מוכר לשליח:
אי הוה לי זוזי מהדרת לי - רוצה אני שתקבל מעותי:
את ונוולא אחי - אתה והיא קרובים אתם ותתרצו ביניכם ונוולא לשון ארמי בין בזכר בין בנקבה כשרוצה לומר אתה והוא או אתה והיא כך ראיתי בתשובת הגאונים ואני אומר שזה שמה:
משכנתא מאי - משכן לו שדה ולא קץ עמו לאכול פירות לשם רבית אלא סתם והוא ירד ועשה ואכל:
הכא נמי לא קץ לי' - ופליג אדרב נחמן דאמר לעיל הדרא ארעא והדרי פירי:
וחשיב - כמה אכל פירות ואפקינהו מיניה:
באתרא דמסלקי - במקום שנהגו להלוות סתם ומלוה אוכל פירות ולא פסק עמו בנכייתא כדלקמן ונהגו לסלק את המלוה ממנה בכל עת שתשיג יד הלוה למעות:
אכל כשיעור זוזי - כפי מה שנמכרין הפירות בשוק ובא הלוה לפנינו ותבע ואמר איני רוצה שיאכל פירותי ברבית ישומו פירות שאכל ויטלם בחובו אילו הוו לי זוזי לא מסלקינן ליה השתא נמי פירי אכל זוזי דידי נינהו:
מסלקינן ליה - ואע"ג דאבק רבית הוא ואינה יוצאה בדיינין הני מילי לבתר דשקליה אבל זה זריז הוא ואינו מניחו לאכול אלא כדי הקרן:
אכל טפי לא מפקינן מיניה - דאבק ריבית הוא ואינה יוצאה בדיינין:
ולא מחשבינן משטרא לשטרא - אם חייב לו מעות בשטר אחר אין העודף בזה שאכל פרעון לחוב השטר האחר דהאי אפקינן מיניה הוא מה שאכל כבר:
וביתומים - אם שדה זו של יתומים היא:
אכל טפי מפקינן מיניה - שב"ד שבעיר אביהן של יתומים והרי הם שליטים לעשות משפט והם לא מחלו על העודף שאכל והוה ליה כמאן דסלקוה משעתא דאכל שיעור זוזי:
לא מסלקינן ליה בלא זוזי - עד שיתן לו כל שיעור מעות הלואתו וכיון דכי אכלינהו להך לאו בתורת פרעון אכלינהו. הוה ליה אבק רבית משעת אכילה ואינה יוצאה בדיינין וכי סלקוהו משדה זו בלא זוזי אפוקי מיניה אבק רבית שאכל הוא והאי דנקט לעיל אתרא דמסלקי דאילו אתרא דלא מסלקי שנהגו לאכול המשכונא שנים הקצובות למנהגן ואילו הוו ליה זוזי לא מצי מסלק ליה. הכל מודים דכל אותן השנים כמכר הוא אצלו ואי נמי אכל שיעור זוזי לא מסלקינן ליה:
תוספות
[עריכה]בטעות ולא הוי מחילה ולכך הדרי פירי אבל אם היה נותנו בתורת רבית לא הוי הדרי דאבק רבית הוא אבל התם גבי פירות דקל זביני ולא מחילה בטעות היא דנהי דיכול לחזור מ"מ אין לו לחזור כי היכי דליקו בהימנותיה ולכך אית לן למימר דאפילו היה יודע שיכול לחזור לא היה חוזר ורבא דהוה בעי לאותביה מאונאה היה סבור דטעמא דרב נחמן דלא מפקינן באי שמיט ואכיל משום דמחילה בטעות הויא מחילה ולפי סברת רבא היה משיבו ומביא ראיה מאיילונית: הממאנת והשנייה והאיילונית אין להן כתובה פירות ומזונות ובלאות. בפי"ב דכתובו' (דף קז:) תניא כיצד אמרו ממאנת אין לה מזונות אי אתה יכול לומר ביושבת תחת בעלה שהרי הבעל חייב במזונותיה אלא כגון שהלך בעלה למדינת הים ולותה ואכלה ועמדה ומיאנה ואיילונית נמי יש לפרש בענין זה דלמזונות שאחר מיאון ואחר שנמצאת איילונית לא אצטריך דפשיטא דלית לה מזוני ושנייה אין לפרש ביתבא תותיה דהא מילתא דפשיטא דהא אפילו אלמנה לכ"ג דאית לה כתובה אין לה מזונות היכא דיתבא תותיה כדאמר ביש מותרות (יבמות דף פה. ושם) בעמוד והוצא קאי מזוני אית לה וכשהלך בעלה למדינת הים ולותה ואכלה לא אצטריך דהא אלמנה לכ"ג כה"ג נמי אין לה כדמסיק ביש מותרות אלא לאחר מיתה איירי דס"ד דיש לה כמו לאלמנה כדאמרי' התם:
ובלאות. פי' בקונט' שהכניסה לו בגדים בנדונייתא אפילו יש מהן קיימין לא יחזיר ואי אפשר לומר כן דבכל מקום שמיירי בבלאות קיימין מזכיר בהדיא קיימין כדאמר סוף פרק אע"פ (כתובות דף סג:) מרדה הפסידה בלאותיה קיימין ובסוף אלמנה [ניזונית] (שם דף קא:) נמי אמרינן זנתה לא הפסידה בלאותיה קיימין ובהדיא אמרינן בפ' אלמנה (שם.) בגמרא דהך משנה לא שנו אלא נכסי מלוג אבל נכסי צאן ברזל אית לה ופריך אהייא אילימא אממאנת ואאיילונית אי דאיתנהו אידי ואידי שקלה ואי דליתנהו אידי ואידי לא שקלה אלא אשנייה אי דאיתנהו אידי ואידי שקלה ואי דליתנהו איפכא מבעי ליה ומסיק לעולם אשנייה ובליתנהו וקנסוה רבנן לדידה בדידיה ולדידיה בדידה אלא הנך בלאות דקתני הכא היינו בלאות שאין קיימין ופירות דקתני לאו בפירות שאכל קאמר דאפילו קרן גופיה אם אכלו אין לה אלא אצטריך לאשמועינן דאין לה פירות שליקט והם עדיין בעין אי נמי תקנת פירות קאמר דאין לה כגון שנשבית ולותה ופדתה עצמה ואחר כך מיאנה דומיא דמזונות:
פירי מאי כרבית קצוצה דמי ויוצאין. אע"ג דמשמע הכא דאי הדרו פירי לא הדרו אלא מטעם דהוי רבית קצוצה מכל מקום רבינא דאפיק פירי ע"כ לאו מהאי טעמא דהא אית ליה בריש פירקין (לעיל דף סב.) דמשכנתא בלא נכייתא בדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה אלא צ"ל דטעמא דרבינא משום דהויא מחילה בטעות ולא הוי מחילה ודוקא בזביני כעין עובדא דרבה בר רב הונא אפיק רבינא פירי ולא בהלואה ור"ת מפרש הכא כרבית קצוצה דמי לא מטעם רבית קצוצה יוצאים אלא כלומר משום דמחילה בטעות לא הויא מחילה ויוצאים כמו רבית קצוצה דיוצאה או דילמא הויא מחילה ואין יוצאים כאבק רבית דאין יוצאים בדיינין ואין נראה דמה לו לתלות מחילה בטעות ברבית קצוצה אבל טעמא דרבינא הויא ודאי משום מחילה כדפרישית:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]סד א מיי' פכ"ד מהל' אישות הלכה ה', סמג עשין מא, טור ושו"ע אה"ע סי' קט"ז סעיף ה':
סה ב מיי' פכ"ד מהל' אישות הלכה ב' ועיין בהשגות ובמגיד משנה, טור ושו"ע אה"ע סי' קט"ז סעיף ד':
סו ג מיי' פכ"ד מהל' אישות הלכה ב', טור ושו"ע אה"ע סי' קט"ז סעיף ג':
סז ד ה מיי' פ"ו מהל' מלוה ולוה הלכה ד', עיין מ"מ, ומיי' פי"א מהל' מכירה הלכה י"ב, סמ"ג עשין פב ולאוין קצג, טור ושו"ע חו"מ סי' קפ"ב סעיף י"ב, וטור ושו"ע חו"מ סי' ר"ז סעיף ח', וטור ושו"ע יו"ד סי' קע"ד סעיף ג':
סח ו ז מיי' פ"ו מהל' מלוה ולוה הלכה א', ועיין שם הל' ז, ובהשגות ובמגיד משנה, סמג לאוין שם, טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ד סעיף ג' וע"ש:
סט ח ט מיי' פ"ז מהל' מלוה ולוה הלכה א', סמג שם, טור י"ד סי' קעב כל הסוגיא, וע"ש שיש בה פירושי' שונים:
ראשונים נוספים
עבד רבינא עובדא וחשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא. כתב רבינו הגדול ז"ל בהלכות, בזביני וכ"ש במשכנתא ואלמא משכנתא בלא נכיתא רבית קצוצה היא לרבינא וק"ל כוותיה והפורש ממנו כפורש מחיים.
ואי קשיא הא דאמרי' בריש פירקין (בבא מציעא ס״ב ע״א) א״ל רבינא לרב והא משכנתא בלא נכיתא וכו' ובדיננו אין מחזירין ההיא בדלא מסלקי ודומיא דדינהם פריך והם בכל מקום אין מסלקין הם ובתורת זביני אתו לכל משכנתא והילכך כיון דלא מסלקי הוה ליה כזבינא הואיל ולא מצו לסלוקי כל אימת דבעי אלא עד משלם זמניה והוה ליה כמוכרה מעכשיו וחוזר ולוקחה ממנו לאחר זמן דהא מקניא ליה קנין הגוף לענין בכורה ושביעית וכי אמר מסתליקנא צריך למיקנא מיניה כמוכר.
וכן דעת כל המפרשים בזה שאפילו בלא נכיתא כלל קיל איסורא באתרא דלא מסלקי עד שרש״י ז״ל אומר שהיא מותרת בלא נכיתא כלל למר בריה דרב יוסף ואע״פ שאין זה מחוור מיהו ודאי קליש איסורא והכי מוכחא שמעתא הילכך לא הויא אלא אבק רבית אבל בנכיתא בין באתרא דמסלקי בין דלא מסלקי לרבינא שרי ואיהו גופיה אכיל וזהו דעת רבינו הגדול ז״ל והכי משמע דבאתרא דמסלקי נמי הוה אכיל דהא סתמא איתמר ואאתרא דמסלקי נמי קאי בגמרא וגמר לה נמי משדה אחוזה לומר דדרך מקח בהכי.
וקאמר רבינו ז״ל דלא קיי״ל כרבינא דרב כהנא ורב פפא ורב אשי לא אכלי וקיי״ל כרבים ואם נפשך לומר לאו מיפלג פליגי ואחמורי היא דמחמירי אנפשייהו הרי אמרו ומאן דאסר התם לאו הלואה הכא הלואה אלמא מיסר נמי אסרי, ותו דרב אחא ורפרם דפליגי בקיצותא תרויהו אסרי בהדיא למיכל בנכיתא לחודא וקיי״ל כוותיהו:
האי משכנתא באתרא דמסלקי אכל שיעור זוזי וכו'. מוקי לה רבינו הגדול בנכיתא ואינו במשמע, ועוד דלנרסת הספרים בנכיתא מותרת היא למר בריה דרב יוסף אלא י"ל דמר בריה דרב יוסף משמיה דרבה אמרה ורבה לטעמיה וקמ"ל כשמעתיה דאפילו באתרא דמסלקי אכל טפי לא מפקי' מיניה ורב אשי לא אוד ליה בהא אלא קאמר השתא דאמרת לומר לך דכל משכנתא דבטפי לא מפקי' בשיעור זוזי לא מסלקי' הילכך בנכיתא א"נ באתרא דלא מסלקי ומטא זימנא לא מסלקי בלא זוזי ואפשר שזו היא כונתו של רבינו דמשכנתא דרב אשי בלחוד מוקי בנכיתא וא"נ סבר רב אשי כרבה הלכתא כרבינא הוא בתרא.
וה"ג במקצת נוסחי עתיקי: ואמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבה האי משכנתא באתרא (דמסלקי) [דלא מסלקי] לא ניכול אלא בנכיתא, וצורבא מרבנן אפי' בנכיתא לא ניכול אבל באתרא דמסלקי לא אכיל בנכיתא, ולנוסחי דכתיב בהו באתרא דמסלקי דאלמא בנכיתא אכיל סבירא ליה כרבינא אלא דאחמור טפי ואמר דצורבא מרבנן לא ניכול, והכי מסתברא כנוסחי דכתיב דלא מסלקי מדלא אשכחן ליה צד היתר לצורבא מרבנן אלא במשכנתא דסורא ואי איתנהו להנהו נוסחי דגרסי באתרא דמסלקי הא מצי אכיל אי מתנה בהדיא דלא מסלק ליה ובנכיתא תדע שהרי אמרו אלא במאי וכו' ניכול בקיצותא וקס"ד קיצותא דאמר לו חמש שנין אכילנא בלא נכיתא מכאן ואילך שימנא לך כולהו פירי ומשמע דלא שריא א לא באתרא דלא מסלקי דאלו באתרא דמסלקי מאי מתנה ליה מאי דשיים ליה מחמש שנין ואילך אלו אית ליה זוזי בגו חמש לאו סלוקי מסלק ליה מיניה אשתכח דכי אכיל בגו חמש בלא נכייתא כלל אכל דכיון דמצי מסלק ליה אע"ג דלא סלקיה חמש שנין אכל בלא נכיתא אלא ודאי כי שרינן מאן דשרי קיצותא באתרא דלא מסלקי שרא דכיון דלא מצי מסלק ליה ושיים ליה כולהו פירי מכאן ואילך כמאן דמנכה ליה פלגא דמי אלא מר אכיל חמש קמייתא ומר אכיל חמש בתרייתא וכן ללישנא בתרא דמפרשי קיצותא עד חמש שנין בנכיתא בנכיתא וכו' כיון דבנכיתא לחודה אסור ליכא למשריה אלא באתרא דלא מסלקי, ואפי' הכי איכא מ"ד אסירא.
ואפשר דאפילו מאן דגריס באתרא דמסלקי ה"ה לאתרא דלא מסלקי דלא ניכול אלא בנכיתא וצורבא מרבנן אפילו בנכיתא לא ניכול אלא להכי נקט אתרא (דלא מסלקי) [דמסלקי] לאשמועינן דבנכיתא מיהא אכיל כרבינא ולא קיי"ל כויתיה אלא כמאן דאסר אפי' בקיצותא דהוא אתרא דלא מסלקי וכדפרישית מדשקלינן וטרינן בגמרא אליביה ומדאמרי' נמי סתמא רב כהנא ורב פפא ורב אשי לא אכלי בנכיתא ולא מסימי' באתרא דמסלקי משמע דליכא דוכתא דשריא, הילכך ליכא משכנתא דשריא אלא משכנתא דסורא דמאן דאסר לכ"ע אסר ולא לצורבא מרבנן בלחוד, וליתה לדמר בריה דרב יוסף ואיהו נמי מיחש חאיש לה ואמר צורבא מרבנן לא ניכול ולעולם יעשו כל אדם עצמן כתלמידי חכמים ולפי' השמיט רבינו הגדול ז"ל הכל [וכתב] ואלא במאי ניכול במשכנתא דסורא.
ומדברי ר"ח ז"ל קיצותא באתרא דמסלקי נמי היא ומוקי לה להא דאמרי באתרא דמסלקי אליבא דמאן דשרי בנכיתא או אליבא דמאן דשרי בקיצותא. ומיהו רבינו יצחק ז"ל מוקי לה בנכיתא ולא בקיצותא והכי מסתברא כדמפרשי' ומ"מ כיון דלא משכחינן בגמרא היתרא לשום משכנתא אלא במשכנתא דסורא שמעי' מינה דלא שנא נכיתא ול"ש קיצותא אפילו בדלא מסלקי אסירן תדע דהא משכנתא דסורא לא מסלקי מינה ואעפ"כ דוקא משום דנפקא ארעא בלא כסף הא לאו הכי אסירא.
ואף ר"ח ז"ל כתב ושקלי' וטרינן בשמעתא טובא ולא אשכחן היתרא אלא במשכנתא דסורא, וכתב עוד ורב אשי לא שרי אלא במשכנתא דסורא דשכירות היא ולית בה הלואה כלל, ואי קשיא לך הא דאמרי' בשמעתא האי משכנתא באתרא דמסלקי אין בעל חוב וכו' אלמא שריא בנכיתא ואפילו באתרא דמסלקי פריק רבינו הגדול ז"ל לאו למימר דשרו אלא דאי מתרמי מילתא דיינינן להו כי הני שמעתתא דאבק רבית הוא ואינו יוצא בדיינין ואפשר דמשום דלא מיזדהרו בהו אינשי איצטריכו רבנן למידן בהו דאי לא תימא הכי הא דרב פפא גופיה אסר ואיהו הוא מרא דהאי שמעתא ואיכא למימר דמשכחת לה בהתירא כגון דשיים ליה פירי כולהו בשעת הלואה כגון דא"ל כל זמן שתמשך משכונה זו בידך תהא אוכל פירות ומנכה מחובך כך וכך והוא שיעור בינוני למוכר פירות שדה כעין זו קודם שבאו לעולם בין עשתה פירות בין לא עשתה דליכא שכר מעותיו ועכשיו רוצה לפרעו ולסלקו ממשכונה זו, א"נ שיים ליה כולהו פירי למחצה לשליש ולרביע והוא עובד ואוכל כשאר אריסי העיר והשתא בעי לסלוקיה ולא ניחא ליה תו באריסות דידיה ולא בעי דניכול חלק דהאי במעותיו שהוא בא לפרעו עכשיו.
ור"ח ז"ל פליג אפיסקא כדכתבינן ואמר דהלכה כרבינא דאמר רבית קצוצה היא בזביני דעל תנאי כל זמן שיהו לי מעות תתזירנה לי, אבל משכנתא אבק רבית הוא וכך כתב רבינו הגדול ז"ל בהלכות ולא הסכים בדבר והדין עמו שהרי בגמרא מפורש או דלמא התם זביני הכא הלואה דשמעת מינה דטפי הויא רבית קצוצה במשכנתא מזביני הילכך כיון דרבינא אפיק בזבינא דלא כרבה כ"ש במשכנתא.
ועיקר טעמו של ר"ח ז"ל איני יודע דאי משום מחילה בטעות כדברי אחרים הא ליכא מחילה בטעות דהא ידע דכל אימת דלא מייתי ליה זוזי אכיל פירי, דמיא למשכנתא דמסלקי ועדיפא מינה ועוד דמעיקרא נמי לאו בתורת הכי אתינן לה אלא משום דכריבית קצוצה הוו ויוצאה בדיינין ולאו משום מחילה בטעות דליכא טעות כלל, ואי לאו משום איסורא דרביתא לא מצי למיהדר ביה קודם שיביא לו מעות, ולר' יהודה דאמר צד אחד ברבית מותר אוכל הוא פירות עד שיהו לו מעות ויחזירם לו והכי משמע לעיל, והכי נמי איתא בפרק בני העיר במסכת מגילה.
ועוד דגרסי' במסכת ערכין פ' המוכר שדהו המוכר בית בבתי ערי חומה הרי זו כמין רבית והדין בה בגמרא והתניא הרי זו רבית גמורה אלא שהתורה התירתה א"ר יוחנן לא קשיא הא ר' יהודה הא רבנן דתניא הרי שהיה נושה בחבירו מנה ועשה לו שדהו מכר וכו' עד מאי בינייהו אמר אביי צד אחד ברבית איכא בינייהו, רבא אמר דכ"ע וכו' ושמעי' מינה דמשכנתא בלא נכיתא באתרא דמסלקי רבית גמורה היא שהרי בית בבתי ערי חומה עד י"ב חודש משכונה היא לגמרי כאתרא דמסלקי שהרי אם מביא לו מעות מסלקו כל שעה שירצה, ותניא הרי זו רבית גמורה אלא שהתורה התירתה בבתי ערי חומה אבל לא במקום אחר, ובירושלמי נמי איתא בפרקין ומפרש לה כאן התורה התירה אבל במקום אחר לא, ולמדנו דסבירא להו דמשכנתא בלא נכיתא רבית קצוצה היא ואסור מין התורה והינו כרבינא דסבר הכי, ואם תשאל א"כ קשיא בריתא לרבה בר רב הונא, תשובתך הוא סבר תנאי הוא שהרי לרבא דאמר התם צד אחד ברבית אסור לדברי כולם תנאי דעלמא הוא וסבירא ליה לרבה בר רב הונא כתנא דמתני' דאמר הרי זו כמין רבית ואינה רבית, אבל מ"מ למדנו מפורש לפי דרכנו שיש תנא שהוא אומר דרבית קצוצה היא והינו כרבינא וכדפסק רבינו הגדול ז"ל.
אשתכח כללא דנקטינן משמעתא אליבא דהלכתא דמשכנתא בלא נכיתא באתרא דמסלקי רבית קצוצה היא ואפילו בשדות ובכרמים כרבינא דהא ההוא עובדא בארעא הות ולא בבתים, ובנכיתא אבק רבית הוא ואינו יוצא בדיינין ובאתרא דלא מסלקי אבק רבית היא ולעולם כל משכנתא אסורה אלא משכנתא דסורא בלחוד הוא דשריא.
ומסתברא דבאתרא דמסלקי אי עבר ומשכן ובתר זמן אתי מארי ארע' דהוא לוה לבי דינא ואמר לא בעינא דליכול תו לארעאי וכי הוו לי זוזא פרענא ליה מסלקי' ליה מפירי ולא אכיל תו הואיל וזה צועק עליו בב"ד שלא יאכל רבית אין נותנים לו רשות לאכלו ומסדרין לו ב"ד ומוניאין מלוה למלוה חובו כדין כל ב"ח ובאתרא דלא מסלקי נמי מסלקי' ליה מלמיכל פירי בתורת רבית' ולסלוקי לגמרי א"א דהא מיקניא ליה הילכך אכיל ליה פירי בשומא ומנכה ליה דמי כלהו פירי כמה דשיימי להו בי דינא והא דאמרינן בגמרא איזיל איטרח ואייתי זוזי מאי במשכנתא באתרא דמסלקי מינה אמירה למאן דשרי לה ולא קי"ל הכי ורבינא גופיה דאמרה אכיל בנכיתא ולא משכחת לה אליבא דהלכתא, וזהו שלא כתבה רבינו הגדול בהלכות.
ולמדנו שדעתו לומר באתרא דמסלקי מיהא אי אתי ואמר לא ליכול אע"ג דאמר לא אייתי ליה זוזי אלא כי מזדמנו לי ליזמני לא אכיל כמו שכתבנו אנו דאי לאו הכי ליכתו' לן מרן ולוקמה בדיעבד כדכתב בשארא אלא ש"מ כדאמרן. וקשה עלי הדבר שהרי פסקו בגמרא הילכתא לא אכיל וליכא לאוקומי לפסקא דגמרא דלא כהילכתא לפי' יש לנו להעמידה להא בדשאיים ליה כלהו פירי כדפרישנא לעיל על דרך אריסות והוא רוצה לשום לו כמי שהגיע זמנו להסתלק וקרוב אני לומר שאם אמר אין רצוני שתאכל עוד פירותי ואפרע לך חובך כשיזדמן לי או אדון עמך בב"ד ואכלן אחר כך שהוא משלם לו הואיל ושלא ברצונו אכלן גזלה היא בידו ומוציאין ממנו שכיון שהעסק אסור כיון שמיחה בו שלא יאכל עוד והדין עמו אין לזה רשות לאכול ואם אכל משלם ואם תשאל לדברינו יתמי דלאו בני מחילה נינהו ליהוי כמ"ד ליה לא בעינא דתיכול לארעאי ונפיק מיניה יכולני לומר דההיא בשאכל בחיי אביהן ויכולני לומר דכיון דמשכון ליה אבוהון אינהו נמי בתנאה דאבוהון קי' ואת"ל אינו משלם יכול אתה לפרש הא דאמרי' איזיל איטרח ואייתי זוזי לא אכיל לומר שאם אכל משלם כיון דאמר אייתי זוזי ונכון הוא.
ומצאתי בה"ג ה"ד אבק רבית כגון דמשכן ליה דקלי וקאכיל פיריהו א"נ דיתיב בביתי' ואי מנכ' ליה שרי ואי לאו מפקי' ליה מההוא ביתא. רבנן דבבל לא מפקון רבנן דבי חוזאה מפקין ואף על פי שאין דבריו בדין משכנתא מסכימין למה שאמרנו אנו מסתייעין ממה שאמר שאע"פ שהוא א"ר מפקי' ליה מההוא ביתא וכן עיקר.
וראיתי להראב"ד שכתב: נ"ל דא"ר שאינו יוצא בדיינים אי תפיס ליה לוה מיניה דמלוה בתר הכי לא מהדרי' ליה ומאי דתפס תפס וה"מ במשכנתא א"נ בזביני דאסמכתא דמנפשיה קא אכיל להו פירי אבל רבית מוקדמת ורבית מאוחרת דמדעתיה קא יהיב ליה לא ואע"ג דאסיר מאי דיהב יהב ואי תפס מיניה בתר הכי מהדרי' ליה, אלו דברי הרב.
ואי איתא להך סברא היכי אמרי' דלא מחשבינן משטרא לשטרא כלומר שאם היה חייב לו מעות בשטר אחר אין המותר שאכל פרעון לאותו השטר האחר והא תפיס לוה ולא מפקינן מיניה ומי עדיף ממאן דתפס מיניה בע"כ ואי משום שטרא הא קי"ל שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי ואי אמרינן בשטרי משכונות קאמרי' ומשום דמשכנתא קני לה מלוה לאו מילתא היא דהשתא קס"ד דסלוקי בלא זוזי לאו אפוקי מיניה הוא דאלמא משכנתא לא מיקני' ליה ועוד שאין רבינו הגדול מודה בסברא זו כמו שכתבנו למעלה.
ובירושלמי בריש פירקין גרסינן אמר ר' ינאי ע"כ רבית שיוצאה בדיינין בעין קומי ר"י רבית מהו שתצא בדיינין אם מזו אין מניחין לגדולי ארץ ישראל כלומר פי' כדא"ר יוחנן גופי' בגמרא דילן דאין רבית קצוצה יוצאה בדיינים מודה ר"י שאין שטר זקוק לחברו כלומר דלא מתשבינן משטרא לשטרא ומודה ר"י שאם השטר היה קיים דו מקיז ליה למדנו מכאן דאפילו בשטרי דלאו משכנתא אין מוציאין ממנו ולא מתשבינן משטר לשטר הילכך אי בתר דפרעיה לוה למלוה מדעת' דנפשיה תפיס מיני' מפקי' מיני' ומהדרי' למלוה.
ושוב ראיתי בין תשובת הגאונים דהיכא דתפס לוה כשיעור ההוא א"ר דאכל מלוה מלווה ובאו לחשבון וא"ל לוה למלוה נכי לי רבית דאכילת לך מינאי כי ההיא גונא ודאי לאו כל כמיני' מ"ט דכי אפוקי מיניה דמלוה דמי ואין יוצא בדיינים דאמר רב אשי השתא דאמרת ומיהו כל א"ר דאיכתיב בשטר וזקפיה אקרנא מנכי ליה מיניה ולא מגבי' ליה דקי"ל שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי וכ"ש האי דאיסורא הוא ולא נתן לגבות ובזה הורה רבינו הגדול בתשובה ואין צריך לפנים. ופיר' נכיתא שאמרו שינכה לו מחובו בכל שנה זו או פחות או יותר כל אימת דלא שיים ליה כולהו פירי וכך פירש רש"י וכל הגאונים ונהוג עלמא האידנא נמיכ' בנכיתא ובעל הלכות נמי אמר והאידנא מעשים בכל יום וקא אכילי בנכיתא וראשונים הוו מנכי ד' זוזי או תרין זוזי או כל דהו ורבנן דהשתא איפלגי בהאי שמעתא דתקינו ליה רבנן דיהיב טסקא וכארי בריא ומר אמר מאן דיליה ומר אמר מאן [דאכיל] פירי דארעא אמור רבנן מאן דאכיל בנכיתא ליתן טפי כליל כי היכי דנפיק מספיקא ושוב מצאתי לבעל מתיבות משמיה דרב יעקב גאון גברא דמשכן חצר או כרם ומנכה מהלואתו עד רביע מותר פחות מכאן אסור.
אלו דברי הראשונים, ואין אנו יורדין לסוף דעתם שלא מצינו לרבותינו בעלי גמרא הפרש בין נכיתא מרובה למועטת אלא שי"ל כדברי בעל הלכות דאי כארי איהו ארעא ופלח לה בכל צרכיה מדנפשיה ומנכה שיעור רביע מותר לפי שזה דרך לוקחי שדות באריסות הוא דעבדי ואכלי דהא אי הוה תיוהא מקבל ליה.
ומצאתי בשם הנשיא הגדול רבי משה בן הנשיא רבי טודרוס שחדש ואמר דנכיתא דאמרו רבנן הוא דמנכה ליה סלע או דינר כשבא לפרעו ונפקא משכנתא מתותי ידיה ומ"ה אסיר' אבל נכיתא דנהגו עלמא לנכויי שמינת זוז בכל שנה ושנה שריא דדמי למשכנתא דסורא שהרי אפשר דכלי כולי' חובי' בהך נכייתא פורתא פורתא.
וזו שגגת הוראה היא דמשכנתא דסורא לא מסלקי מינה עד משלם ההיא יומא ונפקא בלא כסף ואין כאן הלואה כלל אלא שכירות בעלמא היא וכן דעת רבי' שלא העמיד שמועות הללו במשכנתא באתרא דמסלקי אליבא דהלכתא ובמשכנתא דסור' וכן פי' ר"ח דשכירות היא ולית בה הלואה כלל ורב יצחק אלברגלוני כתב כך ור"ח לא היה מפרש דברי מר בריה דרב יוסף אלא אליבא דמאן דשרי בנכיתא או אליבא למאן דשרי בקיצותא ונראין דבריו דלשני הדעות הללו בלבד הוא דאלו לדעת משכנתא דסור' היאך יהא מקום שיסלקו אותו כל אימת דבעי והוא עשוי קציצות בתורת שכירות ומיהו אפשר לפרשה כגון דא"ל במשלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף ואי בעינא לסלוקך מקמי הכי דלישום ליה אלא שאין אחריות המלוה עליו שטפה נהר נמי אינו נוטל כלום אלא פירות שהיה עושה ואינו יכול לכופו לפרוע לו חובו לא מזו ולא משאר נכסי משא"כ במשכנתא סתם שהאחריות עליו ואם רצה תובע חובו ממנו ואם שטפה נהר גובה משאר נכסים ועוד שאין כאן לשון מלוה אלא לשון מקח דומיא דלוקח פירות כיון שקצב לפ"ז מתוקמן שמעתתא דאתרא דמסלקי במשכנתא דסור'.
והר"מ הספרדי כך הוא אומר דמשכנתא דסור' אפילו באתרא דמסלקי' היא מכל מקום לד"ה משכנתא דנכיתא האמורה בכל מקום היא שמנכה לו בכל שנה ושנה והרי הרב ז"ל אומר כן ובגמרא נמי מפורש דנכיתא דרבנן דומיא דשדה אחוזה היא סלע ופונדיון לשנה ואפילו הכי אסרי כדאמרינן התם לאו הלואה הכא הלואה וכדאמרי' נמי עד חמש שנין אכילנא בנכיתא מדקאמרי' נכית' נכית' תרי זימני שם דבכל שתא ושתא מנכ' ליה לפום מאי דאתני או זוז או דינר ואפ"ה אסרוה. אלא שיש לשאול למה והלא דרך מקח בכך הוא שהרי אמרו מה שעזי חולבות מכור לך מותר ותניא נמי גבי שדה כה"ג ואע"פ שהוא מקדים לו מעות והטעם שכיון שהלוהו אסור דמחזי כרבית שהרי המותר עליו במלוה והוא חייב בהן נמי כמו שפירשתי ושאין כן בזו שכל מה שנתן על פירותיו נתן ואינו חייב אלא להעמיד לו מקח ועוד דהתם אפשר דהוי בה תיוהא אבל הכא ודאי לא אפשר שהנכיתא דבר מועט הוא דומיא דשדה אחוזה וזה סיוע לדברי הגאונים שהזכרתי ואין זה מחוור אלא הטעם הראשון עיקר והוי יודע דבאתרא דסתם משכנתא שתא ולא מצי לסלוקיה עד שתא, א"נ אתני בהדיא בלא לסלוקיה עד חד זימנא עד ההוא יומא דיניה כדין אתרא דלא מסלקי ואבק רבית מכאן ואילך אתרא דמסלקי הוא ורבית קצוצה הוא ואין זה צריך לפנים.
לא הביא רבינו בהלכות הא דגרסי' בספרים עבד רב אשי עובדא ביתומים קטנים כגדולים ואפשר סומך לו דכל היכא דאכל טפי לא מפקינן אכל שיעור זוזי לא מסלקי והוא גרס ביתמי נמי אכל טפי לא מפקינן מיניה, ור"ח גורם בו איכא דאמרי אבל הר"מ הספרדי כת' ביתמי מסלקינן:
אמר ליה אביי לרבא, משכנתא מאי: כלומר, משכנתא באתרא דמסלקי ובלא נכייתא דומיא דזביני דאת ונוולא, ואהדר ליה דמשכנתא כי הא נמי אינה רבית קצוצה, ואינה יוצאה בדיינים.
הא דאמר רב פפי חשיב רבינא ומפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא: פירשה הראב"ד ז"ל במשכנתא, אבל בזביני, כעובדא דאת ונוולא, מודה הוא דאינה רבית קצוצה, דכל בזביני ליכא רבית קצוצה, (ומתניתין) [בש"מ _ (ב)[כ]מתני'] דנסיב אבק רבית במכירת פירות. והביא עוד ראיה, דהא חד צד ברבית הוא, ולר' יהודה מותר אפילו לכתחלה, ואי אפשר שיהא לר' יהודה מותר גמור ולרבנן רבית גמור, דאי אפשר שיהיה הפרש גדול כל כך ביניהם.
ואין דבריו מחוורים כאן, חדא דהא אמרינן חשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא, ורבה בר רב הונא גופיה לא אמר כלום במשכנתא [אלא] בזביני, ולא הוה ליה למימר [אלא] דלא כרבא, דהא מודה הוא בעקר מה שאמר רבה בר רב הונא דהיינו זביני, [אלא] שאפשר לדחוק ולדחות בזו, דכיון דרבא תלי להו בחד טעמא, ותלי ליה בדרבה בר רב הונא, משום הכי אמר דלא כרבה בר רב הונא. ומיהו אכתי קשיא, דאם איתא, מאי קא מבעיא להו פירי מאי, רבית קצוצה היא או לא, פשיטא דאינה רבית קצוצה ומדר' יהודה נשמע לרבנן.
וא"ת, דמספקא להו טעמא דר' יהודה דדילמא (אמ') [אף] לדידיה רבית קצוצה היא, דלא פליגי אלא ברבית על מנת להחזיר, וכדרבא דאוקי פלוגתייהו בהכי (סג, א), אם כן, אף אנן אין לנו ראיה מכאן דרבינא לא אמר (אלא) בזביני, דדילמא רבינא אית ליה כרבא, ועוד נראה לי, דאי אפשר לומר כן, דבהדיא מוקי אביי פלוגתייהו בערכין פרק המוכר (שהוא) [שדהו] בשעת היובל (לא, א) בצד אחד ברבית. ועוד דבהדיא אשכחן תנא בערכין (שם) דאמר בבית בבתי ערי חומה רבית גמורה היא, אלא שהתורה התירתה, וגרסינן בירושלמי (דפרקין ה"ב) כאן התירתה ולא במקום אחר.
והר"ז הלוי ז"ל פי' בהפך, וכתב דוקא בזביני דחשיב ואפיק ודלא כרבה בר רב הונא, אבל משכנתא, אפילו באתרא דמסלקי, לרבינא ליכא משום רבית קצוצה, מדאמרינן בריש פרקין (סב, א), והא משכנתא בלא נכייתא, דבדינייהו מוציאין מלוה למלוה ובדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה, וסתמא קאמר, אלמא לדידיה בשום משכנתא אפילו בלא נכייתא אין מחזירין. וגם זה [אינו] מחוור, דאם כן מאי קבעי מיניה אביי מרבא משכנתא מאי, דכיון דאפילו בזביני ליכא משום רבית קצוצה, כל שכן במשכנתא, אלא ודאי משמע דלכולי עלמא טפי חמירא משכנתא בלא נכייתא באתרא דמסלקין מזביני וכן בדין.
ודוחק הוא לומר דרבינא בלחוד הוא דאית ליה הכי, ואנן לרבינא הוא דקאמרינן, דהא ההיא דריש פרקין לרב אשי הוא דקאמר ליה, ובדרך פשיטותא הוא דקאמר לה, והא משכנתא בלא נכייתא דבדינינו אין מחזירין, דמשמע דליכא מאן דפליג, דאי לא, מאי קשיא, דלמא רב ספרא דקאמר לה לההיא לא סבירא ליה הכי, אלא ודאי משכנתא בלא נכייתא באתרא דמסליק לא קילא מזביני דאת ונוולא, ואפילו לרבינא, וההיא דלעיל באתרא דלא מסלקי היא וכדכתיבנא לעיל בודכתה משמו של הראב"ד ז"ל ועיקר. והנכון שבזו, דרבינא בין בזביני כי הני בין במשכנתא באתרא דמסלקי ובלא נכייתא קאמר, ובין בהא ובין בהא חשיב ומפיק פירי, וכן דעת הרי"ף ז"ל.
הא דאמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא הא במשכנתא באתרא דמסלקי, אכל שעור זוזי מסלקינן ליה, אכל טפי לא מפקינן מיניה: לומר דאבק רבית הוא, על כרחין בלא נכייתא קאמר. ותדע, דהא כלה שמעתין בתר עובדא דאת ונוולא ובתר משכנתא דקא בעא מיניה אביי מרבא גרירא, והנהו בלא נכייתא נינהו. ועוד דהא פשיט ליה רבא לאביי דמשכנתא בלא נכייתא כיון דלא קץ ליה, אבק רבית בלחוד היא, וכן פירשה הרי"ף ז"ל בהלכות בלישנא בתרא (כמו שכתוב שם _ בש"מ ליתא.)
אמר רב אשי השתא דאמרת אכל טפי לא מפקינן, אכל שעור זוזי [נמי] לא מסלקינן ליה בלא זוזי וכו': יש מי שפירש, לא מסלקינן ליה בלא זוזי כלל, ולומר דדוקא (כל) אכל שעור זוזיה, הא פחות מכאן קצת מחשבין ליה, דהא לא מסלקינן ליה השתא לגמרי בלא זוזי, ולא עוד אלא אפילו אכל שעור זוזי לא מסלקינן ליה לגמרי בלא זוזי כלל, אלא בית דין מנכין לו כפי ראות עיניהם, והשאר נותנים לו ומסלקים אותו. וכן כתב הרמב"ם ז"ל (הל' מלוה ולוה פ"ו ה"ב, פ"ז ה"א). ואין הדברים האלו מתקבלים על לב, דכל שאתה מסלקו בלא כל זוזיה ואפילו מנכה לו זוז אחד, אתה מוציא ממנו אותו זוז שאתה מגרע מחובו ומסלקו בלא אותו זוז. וכן פירש רש"י ז"ל וכן עקר.
עבד רב אשי עובדא ביתומים קטנים כגדולים: ואיכא למידק, דהא רבינא מחמיר טפי מרבא, דאילו לרבא משכנתא בלא נכייתא באתרא דמסלקינן אבק רבית, הואיל ולא קץ ליה, וכדאהדר [ל]אביי, ולרבינא רבית קצוצה, דהא חשיב ואפיק פירות, ורב אשי מחמיר טפי מרבינא, דאלו רבינא גופיה אכיל בנכייתא ואפילו באתרא דמסלקינן, כדאיתא לקמן, (ע"ב), ורב אשי אסר, ואם כן היאך אפשר דבאתרא דמסלקי בלא נכייתא אפילו לרבינא רבית קצוצה, ולרב אשי דמחמיר טפי אבק רבית.
ויש מפרשים, דרב אשי לאו אהאי משכנתא קא מהדר ולא בדידה עבד עובדא, אלא אדינא דקאמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא קא מהדר, והכי קאמר, לדידי רבית קצוצה היא ואפילו אכל טפי מפקינן מיניה, אבל לדידך דחשבת ליה אבק רבית אפילו אכל שעור זוזי לא מסלקינן ליה, דסלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא, ועבד רב אשי באבק רבית בעלמא אפילו ביתומים קטנים כגדולים.
ואינו מחוור, דמדקאמר הכא סתם עבד רב אשי עובדא, בודאי בהאי עובדא משמע, כלומר, במשכנתא דמיירי בה ולי נראה דרב אשי מחמיר טפי מרבינא בחד צד ומקל טפי מיניה בחד צד, דאלו לרבינא כל בנכייתא משרא שרי ואפילו לצורבא מרבנן, ואיהו גופיה נמי אכיל, ואלו לרב אשי צורבא [מרבנן] אסיר בכלהו, ואפשר דאפילו לכולי עלמא נמי אסר דאבק רבית הוא לדידיה, ומקל מרבינא בחד צד, דאלו לרבינא באתרא דמסלקי בלא נכייתא רבית קצוצה, ולרב אשי אין לך משכונא וזביני קרקע אסורים דבר תורה, אלא כלן אבק רבית נינהו, הוא[יל] ולא קץ, (וכרבא) [וכרבה] בר רב הונא. ורבא נמי על כרחין מחמיר טפי בחד צד מרבינא ומקל טפי מיניה בחד צד, דאילו לרבא באתרא דמסלקי אפילו בלא נכייתא אבק רבית ולרבינא רבית קצוצה, ואילו בנכייתא, לרבא אסור לצורבא מרבנן ורבינא גופיה אכיל בנכייתא, אלמא בין לרבא בין לרב אשי אין לך במכר קרקע ובמשכונא רבית קצוצה (וכי אצטריך רבא לאוקומי פלוגתייהו).
ושמא [יצא] להם זה מבית בבתי ערי חומר, וכתנא דמתניתין דערכין פרק המוכר שדהו בשעת היובל (לא, א) דקתני, בית בבתי ערי חומר הרי זה כמין רבית ואינה רבית, אע"ג דאוקימנא לה כר' יהודה (דאוקימנא) דאמר צד אחד ברבית מותר, סבירא להו דהלכתא כותיה הואיל וסתם מתניתין כותיה, אע"ג דפליגי עליה רבנן בברייתא, הוה ליה סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא והלכה כסתם מתניתין (יבמות מב, ב), אלא דמחמרי בה שלא לעשות כן לכתחלה, כל שהוא אוכל בלא תנאי נכייתא, לחוש לדברי חכמים דפליגי עליה בברייתא ואמרי רבית גמורה אלא שהתורה התירתה, וכאן התירה ולא במקום אחר, כדאיתא בירושלמי (דפרקין ה"ב). ואע"ג דרבא דאוקי פלוגתייהו בפרקין דהכא (סג, א) והתם בערכין ברבית על מנת להחזיר, דמשמע לכאורה דצד אחד ברבית לדידיה אסור לכולי עלמא, ולא פליגי ביה כלל, אלא לכלהו אסיר ובחד (כרבא) [גוונא], ועל כרחין לתנא דברייתא צד אחד אסור דבר תורה, דהא אפילו בעל מנת להחזיר רבית גמורה היא להם, אלא שהתורה התירתה כאן, וכל שכן באוכל בלא תנאי, וכיון שכן, אפילו לר' יהודה רבית גמורה היא, לא היא, דעל כרחין לרבא [אי] אפשר לומר כן, דהא משמע לעיל דכרבה בר רב הונא סבירא ליה, דאמר, אבק רבית הוא, ואפילו במשכנתא בלא נכייתא ובאתרא (דלא) [ד]מסלקינן ליה אהדר ליה לאביי דאבק רבית הוא, אלא לעולם ר' יהודה צד אחד ברבית אבק רבית ועל מנת להחזיר מותר, ולרבנן אפילו על מנת להחזיר רבית גמורה אלא שהתורה התירה בבית בתי ערי חומה, הא בעלמא אסור, וכל שכן בצד אחד ברבית שאוכל בלא תנאי, וכי איצטריך לאוקומי פלוגתייהו ברבית על מנת להחזיר, לאו לאשמועינן בדר' יהודה מידי בדבר תורה, דלר' יהודה בדבר תורה אפילו צד אחד ברבית משרי שרי, אלא לאשמועינן דלרבנן אפילו רבית על מנת להחזיר אסור דבר תורה, ולר' יהודה נמי צד אחד אסור מדרבנן, ולא התיר ר' יהודה בצד אחד לכתחלה, וביתוס בן זונן לא עשה מעשה על פי חכמים אלא ברבית על מנת להחזיר.
ואפשר, דרבה בר רב הונא ורב אשי כאוקימתא דרבא סבירא להו דר' יהודה ברבית על מנת להחזיר בלחוד שרי לגמרי, הא בצד אחד ברבית מודה דאבק רבית הוא, והילכך רבא ורב אשי דאסרי בלא נכייתא לכולי עלמא משום אבק רבית, כלהו כר' יהודה אמרי לה, אלא דרב אשי מחמיר טפי דלא אכיל אפילו בנכייתא כנ"ל. ומיהו אפילו ברבית על מנת להחזיר אסיר נמי, וכדכתיבנן לעיל (סה, ב בד"ה ורב ענן) במדות דרבית דר' חייא דפעמים שניהם אסורים, ועני רבא בתריה, דאמר לה, לכי מייתית קני מעכשיו, ולא אשכחינן התם היתרא אלא במשלשין את הפירות וכמו שכתבתי שם. ואביי דמוקים פלוגתייהו בצד אחד ברבית, משמע נמי דכר' יהודה נמי סבירא ליה מדבעא מיניה מרבה משכנתא מהו, ואמר ליה דמשכנתא נמי אבק רבית, וקבלה מיניה, ומיהו אבק רבית מיהא הוה ליה ודלא כר' יהודה, דאלו לר' יהודה מותר אפילו לכתחלה שהרי אמר שכן היה עושה ביתוס בן זונן על פי חכמים. וטעמא דאביי, משום דמחמיר בה לחוש לדברי חכמים, כדאמרי בה רבא ורבה ורב אשי ברבית ע"מ להחזיר, וכדכתיבנא. ורבינא סבר, דצד אחד ברבית רבית קצוצה היא לכולי עלמא ו[ב]רבית על מנת להחזיר [פליגי] ולפיכך חשיב ואפיק. וכלהו כר' יהודה סבירא להו, אלא דברבית על מנת להחזיר משמע דכלהו מחמרי בה, כך נראה לי.
אמר רבא הוה יתיבנא קמיה דרב נחמן ובעאי לאותוביה אונאה ואודיק חזיתן אילונית: פירוש אמר רבא היינו יושבין לפני רב נחמן כי אמר זביני מחילה בטעות הויא מחילה ובקשתי להשיבו שהרי אונאה מחילה בטעות הוי ולא הויא מחילה דאמר רבא אונאה יתר על שתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה וכיון דמחזיר אונאה לא הויא מחילה אלא הבטתי וראיתי שאילונית מסייע לרב נחמן שכן הנושא אילונית ולא הכיר בה אין לאותה אילונית לא כתובה ולא מזונות לא פירות וכו' דאילונית מחילה בטעות הויא למחר ולפיכך שתקתי ולא השבתי לו תשובה. ומאי משמע דהאי אודיק כאדם שמביט ממעלה למטה דהנך שבוייתא דאתיין לנהרדעא אותבינהו בי רב עמרם חסידא אודיק חדא מינייהו מפומא דאגרא ונפל נהורא כולה שמעתא בעשרה יוחסין. ובאלו טריפות ההוא גדיא דהוה בי רבינא דאודיק שעוי מפומא דאגרא מארובה של גג. ה"ר צמח בר פלטוי גאון ז"ל בתשובותיו סימן ש"מ.
ההיא איתתא דאמרה לההוא גברא זיל זבין ארעא מקריבאי אזל זבן לה אמר ליה מוכר פירוש בשעת מכר אי מתרמו לי זוזי מהדרנא לי נהלי לארעא אמר ליה את ונוולא אחי. אתא לקמיה דרבה בר רב הונא אמר כל את ונוולא אחי סמכא דעתיה דמוכר ולא גמר ומקני אלא בהאי תנאה כלומר ותנאו קיים. ובודאי שאלו אמר המוכר כן בניחותא פשיטא דמהני ואף על גב דלא אמר על מנת כיון דהוה בשעת מכר וכדכתיבנא לעיל אבל משום דאמר באתמהא וכאלו אינו רוצה אלא ברצונו של שליח ובהודאתו איצטריך למימר דאת ונוולא אחי הודאה היא וכתנאי גמור.
ואם תאמר והא אסמכתא היא והיכי מהני ליה תנאי למוכר. ויש לומר דהא ליתא חדא שאין לשון אסמכתא אלא באומר אם לא עשיתי דקניס נפשיה אבל באומר אם עשיתי ליכא אסמכתא. ועוד והוא הנכון בכאן דכל לגבי הכא לזכות באסמכתא הוא דלא קני אבל במשייר לעצמו בהקנאתו ליכא אסמכתא אלא נותן על תנאי הוא דלא קני וזה ברור. הריטב"א ז"ל.
הר"מ במז"ל כתב שהרי לא סמכא דעתו של קרוב זה על דברי השליח שהשליח לא השיבו תשובה ברורה ונמצא שלא גמר והקנה. הרמ"ך ז"ל. וימצאנו בספרים מדויקים מספרי הרמב"ם ז"ל שהרי סמכא דעתו וכו'.
את ונוולא אחי וכו': כתב ה"ר צמח בר פלטוי גאון בתשובת שאלה וזה לשונו: וששאלת מה פירוש את ונוולא אחי אמר לה קרוב הוא שלך את ונוולא את והוא כך אומר בפרק המפלת ותניא משום רבותינו העידו על הסנדל שצריך צורת פנים ואמר רב ביבי אמר רבי יוחנן מעדותו של רבי נחוניא נשנית משנה זו אמר רבי זירא זכה בה רב ביבי בשמעתיה אנא ונוולא הוה יתיבנא קמיה דרבי יוחנן כי אמרה להאי שמעתתא קדים אף הוא אמרה וזכה בה ונוולא אני והוא בלבד. וכן בפרק מי שאחזו יומא חד הוה יתיב איהו ונוולא בביתא ושלמה לאשמדאי בלבד ואמר ליה שלמה לאשמדאי כתיב כתועפות ראם לו ואמרינן כתועפות אלו מלאכי השרת וכו' עד כאן בסימן של"ט.
ארעא הדרא פירי מאי: סוגיא זו דחקתו לרש"י לפרש לעיל טעמיה דרב נחמן דאמר הדרא ארעא והדרי פירי משום דהוי רבית קצוצה דמשמע הכא דפירי אי הדרי הדרי מטעם זה אבל על כרחך אי אפשר לומר כן וכו' כמו שכתבו התוספות. הרא"ש.
ארעא הדרא לכי מהדר ליה זוזי פירי דאכל לוקח בינתים מאי: פירוש קמיבעיא משום דבתחלתו מכר גמור כמעכשיו היה על מנת שתחזור ותקנהו לו כשיתן לו דמים וכמתנה על מנת להחזיר וכדפרישנא לעיל אליבא דרבא וקמיבעיא לן אליבא דרבנן דפליגי בהדי רבי יהודה במכר על מנת להחזיר.
ואם תאמר ולמאן קא בעינן אי לרבי יהודה משרי שרי. ואי לרבנן אסור הוא וכרבית גמורה כדכתיבנא לעיל. יש לומר דלעולם לרבנן והיינו דמיבעיא לן דדילמא לא אמרי רבנן אלא בבית שפירותיה ודאין ודומיא דבית בבתי ערי חומה אבל בשדה שפירותיו ספק מיסתייה דליהוי אבק רבית וכיון דאכלינהו לא הדרי דאבק רבית אינה יוצאה בדיינים ורבה בר רב הונא ורבא אמרי דבשדה אבק רבית בלחוד הוא ולא הדרי ובעא מיניה אביי מרבא משכנתא בלא נכייתא מאי פירוש דשדה דאי דבית פשיטא דרבית קצוצה היא. הריטב"א.
וזה לשון הרשב"א: אמר ליה אביי לרבא משכנתא מאי: כלומר משכנתא באתרא דמסלקי ובלא נכייתא דומיא דזביני דאת ונוולא. ואהדר ליה דמשכנתא כי האי נמי אינה רבית קצוצה ואינה יוצאה בדיינים. עד כאן.
הכא נמי לא קץ ליה: פירש רש"י ז"ל לא קצץ לו בפירות שיאכל הפירות בשכר מעותיו אלא שמשכן לו סתם והוא אוכל פירות והקרן קיים הרי זה כקוצץ בפירוש וסתמו כפירושו. והנכון לפרש דבמכר טעמא מאי משום דלא יהיב ליה דבר קצוב דאפשר דלא הוה ליה רווחא ושיהא ההוצאה יתירה על השבח והכא נמי משכנתא דשדה וכרם אין שבחו קצוב דאפשר דלא עבדא כלל או דלא עבדא טפי מן ההוצאה.
או דילמא התם זביני והכא הלואה. פירוש דבזביני הוא דשריא היכא דלא קץ ליה דאיכא תרתי למעליותא אבל הכא דבהלואה היא אף על גב דלא קץ ליה והוו הפירות בספק מכל מקום כל היכא דאיתנהו רבית גמורה נינהו והדרי. ואמר ליה דהכא נמי כיון דלא קץ ליה אבק רבית בלחוד הוא. וכתב רש"י דפליגא אדרב נחמן דאמר הדרא ארעא והדרי פירי. ויש לומר דלא פליגא דהתם הלואה בלא משכנתא היא וכיון דאסמכתא לא קניא פירי לאו דידיה נינהו וגזל הוא דבהלואה מחילה בטעות לא הויא מחילה. הריטב"א.
אמר רב פפי עבד רבינא עובדא וחשיב ואפיק פירי: פירוש דמכר על מנת להחזיר צוה להחזיר הפירות משום רבית קצוצה דלא כרבה בר רב הונא דקסבר דרבנן לא שני להו בין מכר על מנת להחזיר דבית או דשדה וכיון דבמכר עבד הכי כל שכן במשכנתא בלא נכייתא דהויא לה רבית קצוצה אפילו בכרם והילכתא כוותיה דבתרא הוא. הריטב"א ז"ל.
וזה לשון הרשב"א ז"ל: הא דאמר רב פפי חשיב רבינא ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא. פירשה הראב"ד ז"ל במשכנתא אבל בזביני כעובדא דאת ונוולא מודה הוא דאינה רבית קצוצה דכל בזביני ליכא רבית קצוצה ובמתניתין דנסיב אבק רבית באכילת פירות. והביא עוד ראיה דהא צד אחד ברבית הוא ולרבי יהודה מותר אפילו לכתחלה ואי אפשר לומר כן שיהא לרבי יהודה מותר גמור ולרבנן רבית גמורה דאי אפשר שיהא הפרש גדול כל כך ביניהם.
ואין דבריו מחוורים כאן חדא דקא אמרינן חשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא ורבה בר רב הונא גופיה לא אמר כלום במשכנתא אלא בזביני ולא הוה ליה למימר אלא דלא כרבא דהא מודה הוא בעיקר מה שאמר רבה בר רב הונא דהיינו זביני. אלא דאפשר לדחוק ולדחות בזו דכיון דרבא תלי להו בחד טעמא ותלי לה בדרבה בר רב הונא משום הכי אמר דלא כרבה בר רב הונא.
ומיהו אכתא קשיא ואם איתא מאי קמיבעי להו פירי מאי רבית קצוצה היא או לא פשיטא דאינה רבית קצוצה ומדרבי יהודה נשמע לרבנן ואם תאמר דמספקא להו טעמא דרבי יהודה דדילמא אף לדידיה רבית קצוצה היא דלא פליג אלא ברבית על מנת להחזיר וכרבה דאוקי פלוגתייהו בהכי אם כן אף אנו אין לנו ראיה מכאן דרבינא לא אמרה בזביני דדילמא אף רבינא אית להו כרבה. ועוד דבהדיא אשכחן תנא בערכין דאמר בבית בבתי ערי חומה רבית גמורה היא אלא שהתורה התירתה וגרסינן בירושלמי כאן התירתה ולא במקום אחר.
והרב זרחיהו הלוי פירשה בהפך וכתב דדוקא בזביני הוא דחשיב ואפיק ודלא כרבה בר רב הונא אבל משכנתא אפילו באתרא דמסלקי לרבינא ליכא משום רבית קצוצה מדאמרינן בריש פירקין והא משכנתא בלא נכייתא דבדיניהם מוציאין מלוה למלוה ובדיננו אין מחזירין ממלוה ללוה וסתמא קאמר אלמא לדידיה משום משכנתא ואפילו בלא נכייתא אין מחזירין. וגם זה אינו מחוור דאם כן מאי קבעיא מיניה אביי מרבה משכנתא מאי דכיון דאפילו בזביני ליכא משום רבית קצוצה כל שכן במשכנתא אלא ודאי משמע דלכולי עלמא טפי חמירא משכנתא בלא נכייתא באתרא דמסלקי מזביני וכן בדין.
ודוחק הוא לומר דרבינא בלחוד הוא דאית ליה הכי ואנן לרבינא הוא דקאמרינה דהא האי דריש פירקין לרב אשי הוא דקאמר ליה ובדרך פשיטותא הוא דקאמר ליה והא משכנתא בלא נכייתא דבדיננו אין מחזירין דמשמע דליכא מאן דפליג דאי לא מאי קושיא דילמא רב ספרא דקאמר ליה להאי לא סבירא ליה הכי אלא ודאי משכנתא בלא נכייתא באתרא דמסלקי לא קילא מזביני דאת ונוולא ואפילו לרבינא והאי דלעיל באתרא דלא מסלקינן היא וכדכתיבנא לעיל בדוכתא משמו של הראב"ד ועיקר והנכון שבזו דרבינא בין בזביני כי הני בין במשכנתא באתרא דמסלקי ובלא נכייתא קאמר ובין בהא ובין בהא חשיב ואפיק פירי וכן דעת הריא"ף ועיקר. עד כאן.
והריא"ף כתב בתשובה וזה לשונו: מועתק מלשון ערבית. מה שאמרו עביד רב פפי עובדא וחשיב ואפיק פירי וכו' אין זה במכירה בהמתנה אלא במוכר על מנת שתחזור לו לפי שהמכירה בתנאי החזרה תחזור להיות כדין הלואה לפי שממונו הוא חוזר אליו ונמצא אוכל הפירות בחנם ואין זה המכר שאמרנו בו שהוא אבק רבית לא אמרנו כן אלא במכר שתהיה בו התוספת לסיבת ההמתנה. ומשכנתא בנכייתא אינה מותרת לכתחלה אלא אליבא דרבינא דהוה אכיל בנכייתא ולא אצל זולתו הלא תראה שרב אשי הוא בתרא כרבינא ודעתו בה שהיא אבק רבית באמרו כל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא מאי טעמא אבק רבית הוא וכו' והואיל והדבר כן כל מה שתראה בתלמוד נוטה להיתר אינו אלא בדיעבד אבל לכתחלה לא הלא תראה שרב אשי שאמר שהיא אבק רבית היא עצמו האומר סתם משכנתא שתא וכו' להודיע שאנחנו נמנע ממנה לכתחלה אבל דיעבד מה שעשה עשוי ולא נוציאנו ממנו זהו מה שנראה לי אחר העיון. עד כאן.
וזה לשון הראב"ד: ונראה לי דהא דחשיב רבינא ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא לאו אזביני קאי אלא אמשכנתא דאביי דאיבעיא ליה משכנתא מאי אליבא דרבה בר רב הונא איבעיא ליה והוא הוה מאריה דעובדא. ופשטו ליה דבמשכנתא נמי הכי סבירא ליה משום דלא קץ ליה דלא קאמר לו הלויני ואכול פירות בשכר מעותיך אלא משכונה סתם היא. ואפשר דמנכה ליה מה שיאכל ואפילו משכנתא בלא נכייתא נמי אבק רבית הוא לדעת רבה בר רב הונא ולדעת רבה דסבר לה כוותיה ורבינא לא סבירא ליה הכי אלא משכנתא בלא נכייתא רבית קצוצה היא.
מיהו דוקא באתרא דמסלקי כדכתיבנא בריש פירקין אבל באתרא דלא מסלקי כמכר הויא ואבק רבית הוא. ובנכייתא שרי למיכל לכתחלה דרבינא גופיה קא אכיל וכן כל הנהו שמותתא דלעיל פעמים ששניהם אסורים. ומשכן לו בית ומכר לו בית כולם כיון דעל ידי מכירה הן אבק רבית הוו דמי איכא מידי דלרבי יהודה מותר לכתחלה ולרבנן מוציאין בדיינים.
וכן נראה לי בהלוהו ודר בחצרו אבק רבית הוא ולא עוד אלא הלויני ודור בחצרי בחצר דלא קיימא לאגרא לאו רבית קצוצה היא דמאי קייץ ליה והא לא חסריה ולא מידי ואי בחצר דקיימא לאגרא כי אמר הלויני ודור בחצרי רבית קצוצה היא ולא עוד אלא דחמיר נמי ממשכנתא דאלו התם איכא דוכתא דשריא בנכייתא ואלו הכא לא ישכור הימנו בפחות קאמרינן וטעמא דמילתא משום דמשכנתא אית ליה אחריות על אותו קרקע וכזביני דמי דהא מיניה קא גבי זוזי ולא מצי לדחויי לארעא אחריתי מה שאין כן בהלויני ודור בחצרי שלא בדרך משכונא. דבהלוהו ודר בחצרו נמי דאמרינן דאבק רבית הוא דוקא בחצר דלא קיימא לאגרא אי נמי דקיימא לאגרא ובתר הלואה אמר ליה דור בחצרי חנם אבל אי קיימא לאגרא ודר בה שלא מדעתו אפוקי נמי מפקינן ולאו משום רבית אלא משום גזל דכיון דלאו מדעתיה דר ביה גזל הוא כן נראה לי בכל אלה.
וה"ר יצחק ז"ל כתב בהלכותיו כך דהלוהו ודר בחצר אבק רבית הוא וכיון דאבק רבית הוא פרע ליה כל מאי דאוזפיה דכל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא ולא חלק בדבר. ואני איני אומר כן דכי אמרינן הני מילי במשכנתא דאדעתא דארעא נחית וברשותא דמרה נחית ליה וכי מסלקינן ליה בלא זוזי או מנכינן ליה מאי דאכל אפוקי מיניה הוא אבל הכא מאן אחתיה לגוה והוא מנפשיה נחית ולאו אדעתא דמשכנתא הילכך אי לא פרעיה מנכה ליה מאגריה ואי פרעיה ודאי תו לא מפיק מיניה. ודוקא בחצר דלא קיימא לאגרא אי נמי בדקיימא לאגרא ואמר ליה דור בחצרי דמדעתיה דר ביה כדכתבינן.
גם יש לומר שאין בית דין כופין למלוה לנכות גם לא ללוה לפרוע ואם רצה המלוה לעמוד בחצר עד שיפרענו אין כופין אותו לצאת וכן הסכים ה"ר אפרים. ואני אומר נראין הדברים בשאמר לו דור בחצרי חנם כל ימי שהלואתך אצלי דהיינו סלוקיה אבל אם אמר לו דור בה שנה או שתים אינו רשאי להחזיק בה צד שיפרענו ואם עשה כן הרי זו גזלה ומוציאין ממנו שכר.
ומשכנתא בנכייתא באתרא דלא מסלקי קיימא לן כרבינא דאכיל ואף על גב דרב כהנא ורב פפי ורב אשי לא אכלי בנכייתא אינהו דמחמרי אנפשייהו ורבינא דעבד עובדא בנפשיה מיניה גמרינן למעשה ולא כדברי הרב שכתב דלית הילכתא כרבינא משום דהנך פליגי עליה והוי יחיד אצל רבים ולאו מילתא היא ואם אמרו רב כהנא ורב אשי אמרי לא ניכול איניש בנכייתא היה כדבריו אלא לא אמרו אלא דלא אכלי בנכייתא אחמורי הוא דמחמרי אנפשייהו והכי איתא בשמעתא לקמן האי משכנתא באתרא דלא מסלקי לא ניכול אלא בנכייתא ואי צורבא מרבנן הוא בנכייתא נמי לא ניכול אלמא חומרא בעלמא הוא ולצורבא מרבנן דמחמיר אנפשיה כרב כהנא ורב אשי והשתא נהוג עלמא למיכל בנכייתא באתרא דמסלקי הוא דכלהו משכנתא פסקי להו זמן דלא מצי פריק ליה עד זמן ידוע ופוק חזי מה עמא דבר. עד כאן.
וזה לשון הרמ"ך: משקלא וטריא דלעיל בפירקין דאמר ליה רבינא לרב אשי הרי משכנתא בלא נכייתא דבדיניהם מוציאין מלוה למלוה ובדיננו אין מחזירין וכו'. משמע מהכא דמשכנתא אפילו בלא נכייתא לא מפקינן פירי מיניה דמלוה בדיינין ורבינא דהוא בתרא קאמר לה והכא אמרינן דחשיב רבינא ואפיק פירי במשכנתא בלא נכייתא. ומצינן למימר דבהלוהו ודר בחצרו הוא דקאמר דאין מוציאין. ולא נהירא דהא אהדר ליה רב אשי אינהו בתורת זביני אתו לה אלמא בהלויני ודור בחצרי נמי קאמר הכי דאין מוציאין. ותמיהא לן הא דקאמר מר בריה דרב יוסף האי משכנתא באתרא דמסלקי כל אימת דמייתי לוה זוזי מאי איריא מסלקי ליה אפילו בלאו הכי נמי אבק רבית הוא למר כדעתיה ולמר כדעתיה.
לכך נראה לומר דבמשכנתא בלא נכייתא קמיירי ואפילו הכי כיון דמצי מסלק ליה כל אימת דבעי להו רבית קצוצה היא אפילו במשכונת בית וכיוצא בה דהא אפשר דלא אכיל בה כלל להרמב"ם. ועוד הורו רבותי שמשכונא שדה אפילו בשעת ההלואה ואפילו בלא נכייתא אבק רבית היא ואינה יוצאה בדיינים כיון שאין פירותיו מצויין בשדה בשעת ההלואה. עד כאן. נראה מדבריהם דאי משכן גביה שדה אילן או שדה לבן בקמתה שרבית קצוצה היא ואותם פירות יוצאין בדיינין. עד כאן.
וזה לשון תלמיד הר"ף ז"ל: ואם תאמר קשה דרבינא אדרבינא דלעיל אמר רבינא הרי משכנתא בלא נכייתא וכו'. ויש מתרצים דתרי רבינא הוו אחד בימי רב יוסף והיינו הך דהכא ואחד בימי רב אשי והיינו האי דלעיל והכי משמע בפרק אלו טרפות גבי סביך בבשרא.
ועור נראה לרבינו תם לפרש דלעיל דבהלואה ודאי אין מחזירין והכא מיירי בעובדא דרבה בר רב הונא דהאי דאת ונוולא אחי דהיינו מכר ומשום הכי אפיק פירי דמשום מאי אית לך למימר דלא הדרי פירי אי משום אבק רבית הרי לא אכלם בתורת רבית אלא בתורת מכר ואי משום מחילה היינו מחילה בטעות דלא הויא מחילה. ואם תאמר והא פירשנו לעיל כיון דבתורת מכר באו לידו מתחלה דהויא שפיר מחילה. ויש לומר דשאני התם משום דפירש לו בהדיא בשעת המכר שהיה מוכר לו הפירות אבל הכא מוכר לו הקרקע סתמא ולעולם היה בדעתו שתחזור לו הקרקע כשיביאו לו המעות ואם כן היינו מחילה בטעות. עד כאן.
ובשיטה כתוב וזה לשונו: ולי אני זעירא דמן תלמידייא חזי דרבינא פליג בזביני וכל שכן במשכנתא דהלואה גמורה היא ולית הלכתא כוותיה לא בזביני ולא במשכנתא דהאי רבינא לאו רבינא דסוף הוראה הוא שהרי רב פפא תלמידו של רבא הוה ורב כהנא שהיה תלמידיה של רבא רבו של רב אשי הוה כדאמרינן בעלמא אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא ולא יתכן שרב פפא יביא עובדא דרבינא דהוה תלמיד חבר לרב אשי. ואל תתמה דודאי תרי רבינא הוו והכין אמרו בתוספות פרק אלו טרפות גבי אמר רבינא והוא דסביך בבשרא.
וכתב רב שלום גאון דלית הלכתא כוותיה משום דלאו רבינא דסוף הוראה הוא מדאשכחן רב יוסף דפליג עליה. וכן לעיל פרק אלו מציאות אמר רבינא שמע מינה גלימא מכריז רבא אמר אפילו תימא וכו' אלמא דאיכא רבינא דהוה קשיש מרבא. לפיכך אני אומר הלכתא כרב אשי במשכנתא בלא נכייתא דאבק רבית הויא וכמו שאמר רבה לעיל כיון דלא קץ לא וכל שכן בזביני כרבה בר רב הונא וכרבא. ע"כ.
הא דאמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא האי משכנתא באתרא דמסלקי אכל שיעור זוזי מסלקינן ליה אכל טפי לא מפקינן מיניה. לומר דאבק רבית הוא על כרחך בלא נכייתא קאמר ותדע דהא כולה שמעתין בתר עובדא דאת ונוולא ובתר משכנתא דבעא מיניה אביי מרבא גרירא והנהו בלא נכייתא נינהו. ועוד דהא פשיט ליה רבא לאביי דמשכנתא בלא נכייתא כיון דלא קץ ליה אבק רבית בלחוד הוא וכן פירשה הרב בהלכות בלישנא בתרא. הרשב"א.
וזה לשון הריטב"א: אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא האי משכנתא באתרא דמסלקי וכו'. פירש הריא"ף דהאי משכנתא דאיירי הכא דחשבינן לה אבק רבית בלחוד כדמפרש ואזיל משכנתא בנכייתא היא דאלו בלא נכייתא הא אמר רבינא דרבית קצוצה היא. וליתא שהדבר למד מעניינו הכתוב למעלה דבמשכנתא בלא נכייתא איירינן מדלא מפרש לה וכן פירש רש"י. ומאי וקשה ליה מדרבינא לא קשיא כלל דהא משמיה דרבא אמרינן לה ורבא אמר לעיל משכנתא דכרם בלא נכייתא אבק רבית משום דלא קץ ליה והכא במשכנתא דכרם איירינן כהנהו דלעיל ואם איתא לפירוש דמרן אית לן למימר דהא מיירי במשכנתא דבית דההוא ודאי אפילו בנכייתא אבק רבית היא לכל הפחות כדברי רש"י והרמב"ם דאלו משכנתא דכרם בנכייתא שריא לגמרי ורבא גופיה שרי לה לקמן בנכייתא דקאמר לא ליכול איניש אלא בנכייתא ולא אפליגו עלה אלא לצורבא מרבנן.
והנכון דבמשכנתא דכרם בלא נכייתא קמיירי ואליבא דרבא דסבר דהוי אבק רבית ונפקא מינה לדידן למשכנתא דבית לדעת הרמב"ם ורש"י שסוברים שהיא אבק רבית בנכייתא. ומיהו קשיא לי האי נכייתא אי מהניא לגמרי מהניא ואי לא הא מאי דאכיל רבית קצוצה בהלואה היא. ונראה דמשכנתא דבית אפילו בנכייתא רבית קצוצה אבל בקיצותא הויא אבק רבית. עד כאן.
באתרא דמסלקי: פירש רש"י דאלו באתרא דלא מסלקי הכל מודים דשריא לגמרי. ואינו מחוור דאדרבה טפי קץ ליה באתרא דלא מסלקי. ולקמן גורס רש"י באתרא דמסלקי לא ליכול אלא בנכייתא ופירש דטעמא דאלו באתרא דלא מסלקי הוי כמכורה אצלו ובלא נכייתא נמי אכיל. וליתא אלא נקט אתרא דמסלקי לרבותא דאפילו ההיא לא אכיל אלא בנכייתא.
ואיכא נוסחי דגרסי התם אתרא דלא מסלקי והיא נכונה יותר כדמוכח לקמן וקשיא על רש"י. ולההיא נוסחא נקטיה לרבותא דאפילו ההיא בנכייתא מיהת אכיל בכרם. ונראה דלא אמר רבינו אלא בכרם דאלו בבית משכנתא בלא נכייתא אסירא אפילו באתרא דמסלקי. הריטב"א. ולקמן נאריך עוד בזה בסייעתא דשמיא.
ולא מחשבינן משטרא לשטרא: פירוש אם היו לו שתי משכונות מאדם אחד וממשכונא אחת אכל יותר ממעותיו ומן האחרת לא אכל כדי מעותיו אין מחשבין מותר של זו כנגד חסרון של זה ומסלק אותו משתיהם שהרי אכל שיעור זוזיה משתיהם אלא זו שלא השלים כדי מעותיו אוכל והולך עד שישלם. הראב"ד ז"ל.
כתב הריטב"א וזה לשונו: ולא מחשבינן משטרא לשטרא. קשיא לי ומאי שנא דמחשבינן מההוא שטרא גופיה וכי אין שעבוד הקרן של שטר זה קיים כשעבוד של שטר אחר. והנכון כדכתיבנא בחידושין דרבא דכיון דאכל סתם אנן מתשבינן כל מאי דאכל מקרנא מה שאין לומר כן על שטר חוב אחר שיש לו דודאי לאו מההוא אכל ורב אשי השיב דודאי אפילו בהא נמי אנן סהדי דפירא אכל וכיון דכן לא מכפינן ליה מידי אפילו מקרנא דהאי שטר והלכה כמותו. וכיון דכן אליבא דרב אשי משכנתא דאית בה אבק רבית יכול למחות בו הלוה שלא יאכל פירות באיסור כיון דאי אכיל לא מצי מפיק מיניה ואף על גב שקבע זמן לא מועיל לו כלום ובית דין חייבין למחות בידו ואם אכל בתר כן משלם מדין גזל וממשבינן ליה אפילו בשטרא אחרינא.
ומכל מקום כופין אותו לפרוע מיד שלא קבע זמן אלא על דעת שיאכל פירות. ונראה דלהכי נקט הכא רב יוסף אתרא דמסלקי משום דלדידיה אתרא דלא מסלקי בלא נכייתא רבית קצוצה היא ולא אמר לעיל דהוי אבק רבית אלא באתרא דמסלקין דומיא דזביני בתנאי ואפשר דהיינו דקרינן ליה לעיל דלא קץ מפני שיכול לסלקו כל זמן שירצה. עד כאן.
אמר רב אשי השתא דאמרת אכל טפי לא מפקינן מיניה וכו': יש מי שפירש לא מסלקינן ליה בלא זוזי כלל ולומר דדוקא אכל שיעור זוזיה הא פחות מכאן קצת מחשבין ליה דהא לא מסלקינן ליה השתא לגמרי בלא זוזי ולא עוד אלא אפילו אכל שיעור זוזי לא מסלקינן ליה לגמרי בלא זוזי כלל וכלל אלא בית דין מנכין לו לפי ראות עיניהם והשאר נותנים לו ומסלקינן אותו וכן כתב הרמב"ם ואין דברים אלו מתקבלין על הלב דכל שאתה מסלקו בלא כל זוזיה ואפילו מנכה זוז אחד אתה מוציא ממנו אותו זוז שאתה מגרע מחובו ומסלקו בלא אותו זוז וכן פירש רש"י. וכן עיקר.
עבד רב אשי עובדא ביתומים קטנים כגדולים: ואיכא למידק דהא רבינא מחמיר טפי מרבא דאלו לרבא משכנתא בלא נכייתא באתרא דמסלקין אבק רבית הואיל ולא קץ וכדאהדר ליה לאביי ולרבינא רבית קצוצה דהא חשיב ואפיק פירי ורב אשי מחמיר טפי מרבינא דאלו רבינא גופיה אכיל בנכייתא ואפילו באתרא דמסלקי כדאיתא לקמן ורב אשי אסר ואם כן היאך אפשר דבאתרא דמסלקי בלא נכייתא אפילו לרבינא רבית קצוצה ולרב אשי דמחמיר טפי אבק רבית.
ויש מפרשים דרב אשי לאו אההיא משכנתא קא מהדר ולאו בדידה עבד עובדא אלא אדינא דקאמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא קא מהדר והכי קאמר לדידי רבית קצוצה היא ואפילו אכל טפי מפקינן מיניה אבל לדידך דחשבת ליה אבק רבית אפילו אכל שיעור זוזי לא מסלקינן ליה דסלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא ועבד רב אשי עובדא באבק רבית דעלמא אפילו ביתומים קטנים כגדולים. ואינו מחוור דמדקאמר הכא סתם עבד רב אשי עובדא בודאי בהאי עובדא משמע כלומר במשכנתא דאיירי בה.
ולי נראה דרב אשי מחמיר טפי מרבינא בחד צד ומיקל טפי מיניה בחד צד ואלו לרבינא כל בנכייתא משרא שרי ואפילו לצורבא מרבנן ואיהו גופיה נמי אכיל ואלו לרב אשי צורבא מרבנן אסיר בכלהו ואפשר דאפילו לכולי עלמא נמי אסור דאבק רבית הוא לדידיה. ומיקל מרבינא בחד צד דאלו לרבינא באתרא דמסלקי בלא נכייתא רבית קצוצה ולרב אשי אין לך משכונא וזביני קרקע אסורים דבר תורה אלא כולן אבק רבית נינהו הואיל ולא קץ וכרבא וכרבה בר רב הונא. ורבא נמי על כרחך מחמיר טפי בחד צד מרבינא ומקיל טפי מיניה בחד צד דאלו לרבא באתרא דמסלקי אפילו בלא נכייתא אבק רבית ולרבינא רבית קצוצה ואלו בנכייתא לרבא אסור לצורבא מרבנן ורבינא גופיה אכיל בנכייתא אלמא בין לרבא בין לרב אשי אין לך במכר קרקע ובמשכונא רבית קצוצה ושמא יצא להם זה מבית בבתי ערי חומה וכתנא דמתניתין דערכין פרק המוכר שדהו בשעת היובל דקתני בית בבתי ערי חומה הרי זה כמין רבית ואינה רבית ואף על גב דאוקים לה כרבי יהודה דאמר צד אחד ברבית מותר סבירא ליה דהלכתא כוותיה הואיל וסתם מתניתין דהתם כוותיה ואף על גב דפליגי עליה רבנן בברייתא הוה ליה סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא והלכה כסתם מתניתין אלא דמחמרי בה שלא לעשות כן לכתחלה כל שהוא אוכל בלא תנאי נכייתא לחוש לדברי חכמים דפליגי עליה בברייתא ואמרי רבית גמורה היא אלא שהתורה התירתה וכאן התירתה ולא במקום אחר כדאיתא בירושלמי.
ואף על גב דרבא אוקי פלוגתייהו בפירקין דהכא והתם בערכין ברבית על מנת להחזיר דמשמע לכאורה דצד אחד ברבית לדידיה אסור לכולי עלמא ולא פליגי ביה כלל אלא לכלהו אסור ובחד גוונא ועל כרחך לתנא דברייתא צד אחד ברבית אסור דבר תורה דהא אפילו בעל מנת להחזיר רבית גמורה היא להם אלא שהתורה התירתה כאן וכל שכן באוכל בלא תנאי וכיון שכן אפילו לרבי יהודה רבית גמורה היא. לא היא דעל כרחך לרבא אי אפשר לומר כן דהא משמע לעיל דכרבה בר רב הונא סבירא ליה דאמר דאבק רבית הוא ואפילו במשכנתא בלא נכייתא ובאתרא דמסלקי אהדר ליה לאביי דאבק רבית הוא אלא לעולם לרבי יהודה צד אחד ברבית אבק רבית הוא ועל מנת להחזיר מותר ולרבנן אפילו על מנת להחזיר רבית גמורה אלא שהתורה התירה בבית בבתי ערי הומה הא בעלמא אסור וכל שכן צד אחד ברבית שאוכל בלא תנאי.
וכי איצטריך רבא לאוקומי פלוגתייהו ברבית על מנת להחזיר לאו לאשמועינן בדרבי יהודה מידי בדבר תורה דלרבי יהודה דבר תורה אפילו צד אחר ברבית משרא שרי אלא לאשמועינן דלרבנן אפילו רבית על מנת להחזיר אסור דבר תורה ולרבי יהודה נמי בצד אחד ברבית אסור מדרבנן ולא התיר רבי יהודה בצד אחד לכתחלה וביתוס בן זונין לא עשה מעשה על פי חכמים אלא ברבית על מנת להחזיר. ואפשר דרבה בר רב הונא ורב אשי כאוקימתא דרבא סבירי להו דרבי יהודה ברבית על מנת להחזיר בלחוד שרי לגמרי הא בצד אחד ברבית מודה דאבק רבית הוא והלכך רבא ורב אשי דאסרי בלא נכייתא לכולי עלמא משום אבק רבית כולה כרבי יהודה אמרי לה אלא דרב אשי מחמיר טפי דלא אכיל אפילו בנכייתא. כן נראה לי.
ומיהו אפילו ברבית על מנת להחזיר אסרי נמי וכדתניא לעיל במדות דרבית דרבי חייא דפעמים שניהם אסורים ועני רבא בתריה וכו' ולא אשכחן התם היתרא אלא במשלשין את הפירות וכמו שכתבתי שם ואביי דמוקי פלוגתייהו בצד אחד ברבית משמע נמי דכרבי יהודה סבירא ליה מדבעא מיניה מרבה משכנתא מהו ואמר ליה דמשכנתא נמי אבק רבית וקבל מיניה. ומיהו אבק רבית מיהא הוי ליה ודלא כרבי יהודה דאלו לרבי יהודה מותר אפילו לכתחלה שהרי אמר שכן היה עושה ביתוס בן זונין על פי חכמים וטעמא דאביי משום דמחמיר בה לחוש לדברי חכמים כדמחמרי בה רבה ורבא ורב אשי ברבית על מנת להחזיר וכדכתיבנא ורבינא סבר דצד אחד ברבית רבית קצוצה היא לכולי עלמא וברבית על מנת להחזיר פליגי ולפיכך חשיב ואפיק פירי וכלהו כרבי יהודה סבירא להו אלא דברבית על מנת להחזיר משמע דכלהו מחמרי בה. כן נראה לי הרשב"א.
וזה לשון הרמב"ן: הא דאמרינן האי משכנתא באתרא דמסלקי אכל שיעור זוזי וכו'. מוקי לה רבינו הגדול בהלכות בנכייתא. ואינו במשמע. ועוד דלגירסת הספרים מותרת היא נכייתא למר בריה דרב יוסף. אלא יש לומר דמר בריה דרב יוסף משמיה דרבה אמרה ורבה לטעמיה וקמשמע לן בשמעתין דאפילו באתרא דמסלקי אכל טפי לא מפקינן מיניה ורב אשי לא אודי ליה בהא אלא קאמר השתא דאמרת לומר לך דכל משכנתא דבטפי לא מפקינן כשיעור זוזי לא מסלקינן הילכך בנכייתא אי נמי באתרא דלא מסלקי ומטא זימנא לא מסלקינן בלא זוזי. ואפשר שזו היא כוונתו של רבינו דמשכנתא דרב אשי בלחוד מוקי בנכייתא ואי נמי סבר רב אשי כרבה והלכתא כרבינא דהוא בתרא. עד כאן.
הכי גריס רש"י האי משכנתא באתרא דמסלקי לא ניכול אלא בנכייתא: ופירש הוא דדוקא באתרא דמסלקי אבל באתרא דלא מסלקי וכו' ויש מקשים לפירושו דאם כן כי קאמר רבא בצורבא מרבנן אפילו בנכייתא לא ניכול ואקשינן עליה במאי אכיל ולא אשכח ליה היתרא אלא במשכנתא דסורא בלחוד לימא אכיל באתרא דלא מסלקי ולפיכך אמרו דבאתרא דלא מסלקי גרסינן ולומר דאפילו באתרא דלא מסלקי לא ניכול אלא בנכייתא וצורבא מרבנן לא משכחת ליה דאכיל אלא במשכנתא דסורא.
ומסתברא כגירסת הרב וכפירושו דאי לא למה ליה למר בריה דרב יוסף למימר באידך האי משכנתא באתרא דמסלקי אכל שיעור זוזי מסלקינן ליה דהא לדידיה אפילו באתרא דלא מסלקינן נמי כן דכל בלא נכייתא אבק רבית הוא אלא משמע דדוקא באתרא דמסלקי הא באתרא דלא מסלקי לדידיה אפילו בלא נכייתא ניכול והא דלא משכח לצורבא מרבנן דניכול אלא במשכנתא דסורא הדין נותן דאלו לדידיה אף על גב דבנכייתא משרא שרי ואפילו לכתחלה ואפילו הכי לצורבא מרבנן אסור כל שאינו מנכה כשיעור מאי דאכל היכא דאכל בלא נכייתא כל שכן ואפילו באתרא דלא מסלקי ובנכייתא נמי מהאי טעמא נמי אסיר ליה כל שהוא אוכל פירות בפחות וחוזר וגובה כל חובו ולפיכך לא אשכח אלא במסתלק בלא זוזי דמנכה והולך עד דכלה הקרן ואתו למשרי בקציצה ולא קם כל שהוא אוכל מקצת זמן בנכייתא לחודיה.
ואם תאמר אם כן מאי קאמר גבי קיצותא איכא דאמרי כל בלא נכייתא כולי עלמא לא פליגי דאסור דהא ודאי לכאורה קיצותא אתרא דלא מסלקי הוא עד דאכיל שיעור זוזיה ומסתליק דאי לא מאן שרי בקמייתא דהא אפשר דמסלק ליה תוך חמש שנים דאכיל בלא נכייתא ואשתכח דאכל באיסור אבק רבית ולרבינא רבית קצוצה אלא אתרא דלא מסלקי הוא ואפילו הכי אמרינן דלכולי עלמא בלא נכייתא אסור. יש לומר דכולי עלמא דקאמר לאו כולי עלמא ממש קאמר אלא רב אחא ורפרם דפליגי בה קאמר ויש לנו כיוצא בזה הרבה בתלמוד חדא ביבמות פרק ג' גבי יש תנאי בחליצה ואחרת ביומא פרק בתרא גבי כולי עלמא לא פליגי דמנעל הוא דהרבה כיוצא באלו. והכי קאמר כיון דרבא אסר לצורבא מרבנן מאי דשרי לעלמא אף בקיצותא ליתסר כיון דאיכא מאן דאסר. כן נראה לי. הרשב"א.
והרמב"ן ז"ל חולק וכתב דאפשר דאפילו מאן דגריס באתרא דמסלקי הוא הדין לאתרא דלא מסלקי דלא ניכול אלא בנכייתא וצורבא מרבנן אפילו בנכייתא לא ליכול אלא להכי נקט אתרא דמסלקי לאשמועינן דבנכייתא מיהא אכיל כרבינא. ולא קיימא לן כוותיה אלא כמאן דאסר אפילו בקיצותא. עד כאן.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה