ירושלמי בבא מציעא ה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< | ירושלמי · מסכת בבא מציעא · פרק ה · הלכה ב | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה


הלכה ב משנה[עריכה]

מרבין על השכר ואין מרבין על המכר כיצד השכיר לו את החצר ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה ואם של חודש בחודש בסלע לחדש מותר מכר לו את השדה ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך באלף זוז ואם לגורן בשנים עשר מנה אסור מכר לו את השדה ונתן לו מקצת דמים ואמר לו אימתי שתרצה הבא מעות וטול את שלך אסור הלווהו על שדהו ואמר לו אם אתה נותן לי מיכן ועד שלש שנים הרי הוא שלי הרי הוא שלו כך היה בייתוס בן זונין עושה על פי חכמים

הלכה ב גמרא[עריכה]

תני המוכר שדה לחבירו ואמר לו על מנת שאהא בה אריס על מנת שאהא בה שותף על מנת שהמעשרות שלי על מנת שכשתמכרנה לא תמכרנה אלא לי שכל זמן שאני רוצה נותן דמיה ונוטלה מותר היה חייב לו מעות וכתב לו שדהו במכר כל זמן שהמוכר אוכל פירות מותר כל זמן שהלוקח אוכל פירות אסור ר יודה אומר בין כך ובין כך מותר א"ר יודה כך היה בייתוס בן זונין עושה ע"פ חכמים אמרו לו משם ראייה מוכר אוכל פירות היה ר יוחנן ור לעזר ור הושעיה אמרי מבתי ערי חומה למד ר יהודה דתני שנה האמורה בתורה ערי חומה הרי הן כמין רבית ואינה רבית תניי חורן תני הרי זו ריבית אלא שהתירה התורה מאן דמר הרי זו כמין ריבית ואינה רבית ר"מ מאן דמר הרי זו ריבית אלא שהתורה התירה ר יודה א"ר אידי כד סלקית מגלותא אשכחית עובדא קומי ר אמי הרי זו כמין רבית ואינה רבית א"ר חזקיה לא אמרו אלא זו רבית שהתורה התירה כאן התורה התירה הא במקום אחר לא אפילו כן לא אשגח רבי אמי אמר בייתא עם דיירא דאיר