ביאור:בבלי שבת דף נד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

שית זונה ונצורת לב. [1]

הרחלים יוצאות כבולות:

מאי כבולות?

שמכבלין אליה שלהן למטה [2] כדי שלא יעלו עליהן הזכרים.

מאי משמע דהאי 'כבול' לישנא דלא עביד פירי הוא?

דכתיב (מלכים א ט יג) מה הערים האלה אשר נתת לי אחי [3] ויקרא להם ארץ כבול עד היום הזה;

מאי 'ארץ כבול'?

אמר רב הונא: שהיו בה בני אדם שמכובלין [4] בכסף ובזהב.

אמר ליה רבא: אי הכי - היינו דכתיב (מלכים א ט יב) [ויצא חירם מצר לראות את הערים אשר נתן לו שלמה] ולא ישרו בעיניו - מפני שמכובלין בכסף ובזהב לא ישרו בעיניו?

אמר ליה: אִין! כיון דעתירי ומפנקי - לא עבדי עבידתא [5].

רב נחמן בר יצחק אמר: ארץ חומטון [6] היתה, ואמאי קרי לה 'כבול'? - דמשתרגא בה כרעא [7] עד כבלא [8], ואמרי אינשי "ארעא מכבלא דלא עבד פירי".

כבונות:

מאי כבונות?

שמכבנין אותו למילת [9], כדתנן [נגעים פ"א מ"א]: שאת כצמר לבן; מאי צמר לבן? אמר רב ביבי בר אביי: כצמר נקי בן יומו שמכבנין אותו למילת.

והעזים יוצאות צרורות [רבי יוסי אוסר בכולן חוץ מן הרחלין הכבונות;

רבי יהודה אומר: עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב]:

איתמר: רב אמר הלכה כרבי יהודה, ושמואל אמר הלכה כרבי יוסי;

ואיכא דמתני להא שמעתא באפי נפשיה [10]: רב אמר ליבש מותר ולא לחלב, ושמואל אמר אחד זה ואחד זה אסור;

ואיכא דמתני לה [11] אהא: 'עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב; משום רבי יהודה בן בתירא אמרו: כך הלכה [12], אבל מי מפיס איזו ליבש ואיזו לחלב [13]? ומתוך שאין מכירים - אחד זה ואחד זה אסור'; אמר שמואל - ואמרי לה אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בן בתירא.

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: הלכה כתנא קמא [14].

משנה:

ובמה אינה יוצאה?

לא יצא גמל במטולטלת*, לא עקוד ולא רגול [15] וכן שאר כל הבהמות;

לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך [16] אבל מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך, ובלבד שלא יכרוך [17].

[18]

גמרא:

תנא 'לא יצא הגמל במטולטלת הקשורה לו בזנבו אבל יוצא הוא במטולטלת הקשורה בזנבו ובחוטרתו [19].

אמר רבה בר רב הונא: יוצא הגמל במטולטלת הקשורה לה בשילייתה [20].

לא עקוד ולא רגול:

אמר רב יהודה: 'עקוד' = עקידת יד ורגל [21], כיצחק בן אברהם; 'רגול' = שלא [יעשה כך:] יכוף ידו [22] על גבי זרועו ויקשור [23] [ויוציא בשבת].

מיתיבי: עקוד = שתי ידים ושתי רגלים; רגול = שלא יכוף ידו על גבי זרועו ויקשור?

הוא דאמר כי האי תנא, דתניא: 'עקוד = עקידת יד ורגל, או שתי ידים ושתי רגלים [24]; רגול = שלא יכוף ידו על גבי זרועו ויקשור'; ואכתי לא דמי [25]: בשלמא רישא וסיפא ניחא [26], [27] מציעתא [28] קשיא [29]!?

אלא הוא דאמר כי האי תנא: עקוד = עקידת יד ורגל כיצחק בן אברהם; רגול = שלא יכוף ידו על גבי זרועו ויקשור.

ולא יקשור גמלים [זה בזה וימשוך]:

מאי טעמא?

אמר רב אשי: משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא [30].

אבל מכניס [חבלים לתוך ידו וימשוך, ובלבד שלא יכרוך]:

אמר רב אשי: לא שנו אלא לענין כלאים [31]

כלאים דמאי? אילימא כלאים דאדם [32], והתנן [כלאים פ"ח מ"ו]: אדם מותר עם כולם [33] לחרוש ולמשוך [ולהנהיג] [34]'! אלא כלאים דחבלים [35]? – והתנן [כלאים פ"ט מ"י]: התוכף [36] תכיפה אחת [37] אינה חיבור [38]'!?

לעולם כלאים דחבלים, והכי קאמר: 'ובלבד שלא יכרוך ויקשור [39]'.

אמר שמואל: ובלבד שלא יצא [חבל] מתחת ידו טפח [40].

והא תנא דבי שמואל 'טפחיים'!?

אמר אביי: השתא דאמר שמואל טפח ותנא דבי שמואל טפחיים - שמואל [41] הלכה למעשה אתא לאשמעינן [42];


עמוד ב

והתניא: ובלבד שיגביה מן הקרקע טפח [43]!?

כי תניא ההיא - בחבלא דביני ביני [44].

משנה:

אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו, ולא בזוג [45] אף על פי שהוא פקוק [46], ולא בסולם שבצוארו, ולא ברצועה שברגלו, ואין התרנגולים יוצאין בחוטין ולא ברצועה שברגליהם [47], ואין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן [48], ואין הרחלים יוצאות חנונות, ואין העגל יוצא בגימון ולא פרה בעור הקופר [49] ולא ברצועה שבין קרניה [50];

פרתו של רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים.

גמרא:

מאי טעמא?

כדאמרן [51].

ולא בזוג, אף על פי שהוא פקוק [52]:

משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא [53].

ולא בסולם שבצוארו:

אמר רב הונא: בי לועא [54] למאי עבדי ליה?

להיכא דאית ליה מכה דלא הדר חייך ביה [55].

ולא ברצועה שברגלו:

דעבדי ליה לגיזרא [56].

ואין התרנגולין יוצאין בחוטין:

דעבדי ליה סימנא כי היכי דלא ליחלפו [57].

ולא ברצועה:

דעבדי ליה כי היכי דלא ליתברו מאני [58].

ואין הזכרים יוצאין בעגלה:

כי היכי דלא לחמטן אלייתיה [59].

ואין הרחלים יוצאות חנונות:

יתיב רב אחא בר עולא קמיה דרב חסדא, ויתיב וקאמר: משעה שגוזזין אותה - טומנין לה עזק [60] בשמן [61] ומניחין לה על פדחתה [62] כדי שלא תצטנן.

אמר ליה רב חסדא: אם כן - עשיתהּ מר עוקבא [63]!?

אלא יתיב רב פפא בר שמואל קמיה דרב חסדא, ויתיב וקאמר: בשעה שכורעת לילד - טומנין לה שני עזקין של שמן ומניחין לה אחד על פדחתה ואחד על הרחם, כדי שתתחמם.

אמר ליה רב נחמן: אם כן - עשיתה ילתא [64]!?

אלא אמר רב הונא: עץ אחד יש בכרכי הים, ו'חנון' שמו; ומביאין קיסם ומניחין לה בחוטמה כדי שתתעטש ויפלו דרני [65]ראשה.

אי הכי זכרים נמי?

כיון דמנגחי זכרים בהדדי - ממילא נפלן.

שמעון נזירא אמר: קיסמא דריתמא [66].

בשלמא דרב הונא, היינו דקתני חנונות; אלא לרבנן מאי 'חנונות'?

דעבדינן להו מילתא דמרחמינן עלייהו.

ואין העגל יוצא בגימון:

מאי עגל בגימון?

אמר רב הונא: בר נירא [67].

אמר רבי אלעזר: מאי משמע דהאי 'גימון' לישנא דמיכף? - דכתיב (ישעיהו נח ה) [הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו] הלכוף כאגמון ראשו [ושק ואפר יציע הלזה תקרא צום ויום רצון לה’] .

ולא פרה בעור הקופר:

דעבדי לה כי היכי דלא למציוה יאלי [68].

ולא ברצועה שבין קרניה:

אי לרב - בין לנוי בין לשמר אסור [69]; אי לשמואל - לנוי אסור, לשמר מותר.

פרתו של רבי אלעזר בן עזריה:

וחדא פרה הויא ליה? והא אמר רב - ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב - תריסר אלפי עגלי הוה מעשר רבי אלעזר בן עזריה מעדריה כל שתא ושתא?

תנא: לא שלו היתה, אלא של שכינתו היתה; ומתוך שלא מיחה בה - נקראת על שמו.

רב ורבי חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא - מתנו בכוליה דסדר מועד כל כי האי זוגא [70]; חלופי רבי יוחנן ומעייל רבי יונתן [71]: כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה - נתפס על אנשי ביתו [72]; באנשי עירו - נתפס על אנשי עירו; בכל העולם כולו [73] - נתפס על כל העולם כולו.

אמר רב פפא: והני דבי ריש גלותא נתפסו על כולי עלמא!

כי הא דאמר רבי חנינא: מאי דכתיב (ישעיהו ג יד) ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו [ואתם בערתם הכרם גזֵלַת העני בבתיכם] - אם שרים חטאו

הערות[עריכה]

  1. ^ שית זונה נוטריקון דשחוזות; שית = בית הבשת.
  2. ^ לשון בכבלי ברזל (תהלים קמט ח); קשורה
  3. ^ בעשרים ושתים עיר שנתן שלמה לחירם משתעי קרא
  4. ^ מעוטפין ומקושרין
  5. ^ אנגריא של מלך
  6. ^ מלחה ומתבקעת
  7. ^ טובעת בה הרגל
  8. ^ פרק התחתון שקורין קויל"ה [קרסול]
  9. ^ ושרין בגד סביבו ביום שנולד שצמרו נקי ומשמר צמרו שלא יטנף, לעשות מצמרו כלי מילת; 'מכבנין' - על שעושין כמין קרסי מתכת לחבר הבגד, כמו תנתן כבינתי לבתי (גיטין דף טו.) ; נושק"א בלע"ז [סיכה הסוגרת את הבגד בצוארון]
  10. ^ ולא אפלוגתא דמתניתין
  11. ^ להא דשמואל
  12. ^ דליבש מותר ולחלב אסור
  13. ^ מי מטיל גורל ומבחין איזו ליבש ואיזו לחלב, והרואה אותם צרורות ליבש אומר דלחלב הוא, ואתי למישרי תרווייהו
  14. ^ דמתניתין, דשרי בתרוייהו
  15. ^ מפרשינן בגמרא שעוקדים ידיהם עם רגליהם בכבלים שלא יברחו
  16. ^ האחד, כדמפרש בגמרא
  17. ^ החבלים בכרך אחד; ובגמרא מפרש טעמא
  18. ^ *מטולטלת: יש מפרשים פושלא [רצועה] שתחת זנבו, ויש מפרשים מרדעת; והאחרון נראה בעיני, דאי רצועה שתחת הזנב - קשורה ומחוברת לסרגא, ואיך תפול? וטעמא דמתניתין משום שמא תפול ומייתי לה הוא.
  19. ^ חלדרוב"א [דבשת] שיש לכל גמלים על גביהם; דכיון דקשורה בשניהם - לא נפלה
  20. ^ דכיון דכאיב לא מנתחא ליה; ולי נראה: מטולטלת = כר קטן מלא מוכין נותנין לו תחת הזנב כדי שלא תשחית הרצועה הבשר, לפי שהמשוי שעל גבה, כשהגמל יורד - מכביד ויורד כלפי צוארה אלא שהרצועה מעכבתו
  21. ^ אחד מן הידים ואחד מן הרגלים כובל ביחד
  22. ^ אחד מידיו כופף כלפי מעלה
  23. ^ וקושר כדי שלא יהו לו אלא שלש רגלים לברוח
  24. ^ שתי ידים כאחד או שתי רגלים כאחד
  25. ^ האי תנא לדרב יהודה
  26. ^ כדרב יהודה
  27. ^ אבל
  28. ^ דקתני 'או שתי ידים או שתי רגלים'
  29. ^ קשיא לדרב יהודה, דלא קרי 'עקוד' אלא יד ורגל כיצחק בן אברהם, דכתיב (בראשית כב ט) ויעקד: כפף ידיו ורגליו לאחוריו וקשר יד ורגל יחד, ונפשט צוארו לאחוריו
  30. ^ לשוק, למוכרם; 'חינגא' על שם שסובבין את השוק מחולות מחולות עגולות של בני אדם
  31. ^ האי שלא יכרוך דמתניתין - לא שייך ביה איסור שבת, אלא משום כלאים אסר ליה כדמפרש ואזיל:
  32. ^ דכי כריך להן סביבות ידו - נמצא קשור עם הגמלים, ופעמים שהן מושכין שום דבר, ונמצא אדם וגמל מנהיגין יחד
  33. ^ עם כל הבהמות
  34. ^ שלא אסרה תורה אלא שני מיני בהמה יחד, כעין שור וחמור; ומשנה זו במסכת כלאים
  35. ^ שיש בהן חבלי צמר וחבלי פשתן, וכי כריך להו - הוו כלאים, וידו מתחממת באחיזתן; וקסבר דבר שאין מתכוין אסור
  36. ^ בגדי צמר ופשתים
  37. ^ כגון על ידי מחט פעם אחת, או שקשר קשר אחד
  38. ^ דכתיב (דברים כב יא) צמר ופשתים יחדו: לא אסרה התורה אלא חבור יפה המתקיים
  39. ^ כריכה וקשירה בשתי תכיפות
  40. ^ ראש החבל לא יצא מתחת ידו טפח למטה, דדמי כמי שנושאה בידו, ולא מתחזיא שהיא מאפסר הגמלים
  41. ^ דאמר 'טפח'
  42. ^ דהבא לימלך לפנינו - אמרינן ליה 'טפח', שלא להקל באיסורין; ומיהו עד טפחיים ליכא איסור
  43. ^ אבל כל כמה דבעי - ניפוק מתותיה ידיה
  44. ^ שבין ידו לגמל - בההוא קאמר כמה דבעי נהוי, ובלבד שיגביהנו מן הקרקע טפח כדי שתהא נראה הבהמה נמשכה בו, דאי לא - לא מיתחזי נטירותא דבהמה, אלא כמשאוי בעלמא: שאין נראה שאוחז ראשה בידו
  45. ^ אישקליט"א [פעמון]
  46. ^ אף על פי שחללו פקוק במוכין, שאין העינבל שלו מקשקש להשמיע קול; ובגמרא מפרש טעמא
  47. ^ סולם ורצועה וכל הנך דמתניתין מפרש בגמרא; וכולהו משום דחייס עלייהו, ואי נפלי אתי לאיתויי
  48. ^ כגון קרון קטן שעושין לו תחת זנבו, שראש זנב אותן האילים רחב כמין כר קטן, ואין בו עצם אלא שומן, ועב וכבד; וכשנגרר לארץ - נשרט ונשחת; ועושים לו עגלה מתגלגלת אחריו כשהוא הולך, והזנב קשור עליה
  49. ^ קופר - שרץ הוא, שנימיו חדין כמחט, וקורין לו הריצו"ן, וקושרין עורו בדדי הפרה שלא יניקוה שרצים
  50. ^ דמשאוי הוא לה, כדמפרש בגמרא
  51. ^ שאינה קשורה בו מערב שבת, דלא גלי מאתמול שיהא צריכה לכך שיהא לה למלבוש
  52. ^ סתום
  53. ^ לשוק למכור ותולין לו זוג להנאותו
  54. ^ שקושרין אצל הלחי
  55. ^ שלא יוכל להחזיר צוארו לצד המכה לחככה בשיניו; וקושרן בצוארו, וחשובים הן יותר מקשישין שעל גבי השבר, ואי נפלו חייס עלייהו ומייתי להו בשגגה
  56. ^ אנטורטלייר"י בלע"ז: בהמה שפסיעותיה קצרים ומכה רגליה זה בזה - עושין לה כמין טבעת של עקלים או רצועות עבות וקושרין אותה למעלה מפרסות הרגל מקום שמנקשין זו בזו
  57. ^ בתרנגולי חבריהם
  58. ^ שקושרין שני רגליה יחד ברצועה קצרה שלא תוכל להרים רגליה ולהתיז
  59. ^ שלא ילקו בסלעים וטרשים; בלניי"ר בלע"ז
  60. ^ צמר גפן או כל דבר רך
  61. ^ לאחר שגוזזין אותה טומנים לה עזק בשמן עד שיגדל צמרה
  62. ^ מצחה
  63. ^ ניהגת ברחל זו חשיבותו של מר עוקבא, שהיה עשיר ואב בית דין; וכי דרך חשיבותה לכך
  64. ^ אשתו של רב נחמן
  65. ^ תולעים מ
  66. ^ קיסם של רותם שמניחין לה בחוטמה
  67. ^ עול קטן שמניחין לעגל בצוארו שיהיה למוד לכוף ראשו לכשיגדל
  68. ^ שלא ינקוה עלוקה, שקורין שנשוא"ש
  69. ^ דכל נטירותא יתירתא אמרינן משאוי הוא
  70. ^ ארבעתן יחד
  71. ^ יש מחליפין רבי יוחנן ומעיילי רבי יונתן
  72. ^ נענש על עבירות שבידן
  73. ^ בכל ישראל, כגון מלך ונשיא, שאפשר לו למחות: שיראין מפניו ומקיימין דבריו