ביאור:בבלי שבת דף עו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

אמר רבי אלעזר: הא [1] דלא כרבי שמעון בן אלעזר, דתניא: כלל אמר רבי שמעון בן אלעזר: כל שאינו כשר להצניע ואין מצניעין כמוהו והוכשר לזה והצניעו, ובא אחר והוציאו - נתחייב זה במחשבה של זה.

משנה:

המוציא תבן כמלא פי פרה, עצה [2] כמלא פי גמל [3], עמיר [4] כמלא פי טלה, עשבים כמלא פי גדי [5];

עלי שום ועלי בצלים: לחים [6] – כגרוגרת [7], יבשים - כמלא פי גדי;

ואין מצטרפין זה עם זה מפני שלא שוו בשיעוריהן.

גמרא:

מאי 'עצה'?

אמר רב יהודה: תבן של מיני קטנית.

כי אתא רב דימי, אמר: המוציא תבן כמלא פי פרה לגמל [8]: רבי יוחנן אמר חייב, רבי שמעון בן לקיש אמר פטור; באורתא אמר רב יוחנן הכי, לצפרא הדר ביה.

אמר רב יוסף: שפיר עבד דהדר, דהא לא חזי לגמל.

אמר ליה אביי: אדרבה! כדמעיקרא מסתברא, דהא חזי לפרה [9]!

אלא כי אתא רבין, אמר: המוציא תבן כמלא פי פרה לגמל - דכולי עלמא לא פליגי דחייב [10]; כי פליגי במוציא עצה כמלא פי פרה לפרה [11], ואיפכא איתמר: רבי יוחנן אמר פטור, ריש לקיש אמר חייב: רבי יוחנן אמר פטור: אכילה על ידי הדחק לא שמה אכילה [12]; ריש לקיש אמר חייב: אכילה על ידי הדחק שמה אכילה.

עמיר כמלא פי טלה:

והתניא 'כגרוגרת'?

אידי ואידי חד שיעורא הוא.

עלי שום ועלי בצלים לחים כגרוגרת ויבשים כמלא פי הגדי ואין מצטרפין זה עם זה מפני שלא שוו בשיעוריהן:

אמר רבי יוסי בר חנינא: אין מצטרפין לחמור שבהן, אבל מצטרפין לקל שבהן [13].

וכל דלא שוו בשיעורייהו מי מצטרפין [14]? והתנן [דומה לכלים פ"כז מ"ב*]: הבגד - 'שלשה על שלשה [15], והשק 'ארבעה על ארבעה', והעור 'חמשה על חמשה', מפץ ששה על ששה, ותני עלה [משנה מעילה פ"ד מ"ו]: הבגד והשק, השק והעור, העור והמפץ - מצטרפין זה עם זה [16]; ואמר רבי שמעון: מה טעם [17]? - מפני שראויין ליטמא מושב [18]'; טעמא דראויין ליטמא מושב אבל אין ראוי ליטמא מושב – לא!

[כלים פ"כז מ"ב*: הבגד מטמא משום שלשה על שלשה למדרס ומשום שלש על שלש לטמא מת; השק ארבעה על ארבעה, העור חמשה על חמשה, מפץ ששה על ששה; שוין למדרס ולטמא מת; רבי מאיר אומר: השק - שיריו ארבעה ותחלתו משיגמר.]

אמר רבא:


עמוד ב

הכי נמי חזיא [19] – לדוגמא [20].

משנה:

המוציא אוכלים [21] כגרוגרת – חייב, ומצטרפין [22] זה עם זה מפני ששוו בשיעוריהן חוץ מקליפתן [23] וגרעיניהן ועוקציהן [24] וסובן [25] ומורסנן [26].

רבי יהודה אומר: [27] חוץ מקליפי עדשין [28] שמתבשלות עמהן [29].

גמרא:

וסובן ומורסנן לא מצטרפין? והתנן [חלה פ"ב מ"ו]: חמשת רבעים קמח ועוד חייבין בחלה, הן וסובן ומורסנן?

אמר אביי: שכן עני אוכל פתו בעיסה בלוסה [30].

רבי יהודה אומר חוץ מקליפי עדשים המתבשלות עמהן:

עדשים אִין, פולין לא? והתניא: רבי יהודה אומר: חוץ מקליפי פולין ועדשים!?

לא קשיא: הא בחדתי [31] הא בעתיקי.

עתיקי מאי טעמא לא?

אמר רבי אבהו: מפני שנראין כזבובין בקערה [32].

הדרן עלך כלל גדול



שבת פרק שמיני המוציא יין

משנה:

המוציא יין [33] כדי מזיגת הכוס [34], חלב כדי גמיעה, דבש כדי ליתן על הכתית [35], שמן כדי לסוך אבר קטן, מים כדי לשוף [36] בהם את הקילור [37], ושאר כל המשקין ברביעית [38], וכל השופכין [39] ברביעית;

רבי שמעון אומר: כולן ברביעית [40], ולא נאמרו כל השיעורין הללו [41] אלא למצניעיהן [42].

גמרא:

תנא [43]: '[44] כדי מזיגת כוס יפה' [45];

ומאי כוס יפה?

כוס של ברכה [46].

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כוס של ברכה צריך שיהא בו [47] רובע רביעית [48] כדי שימזגנו [49] ויעמוד על רביעית [50].

אמר רבא: אף אנן נמי

הערות[עריכה]

  1. ^ דקתני מתניתין, דאינו כשר להצניע והצניעו אחר - הוא מתחייב על הוצאתו, וכל אדם פטורין
  2. ^ מפרש בגמרא
  3. ^ נפיש שיעורא מפי פרה, אבל כמלא פי פרה לא מיחייב, דהא לא חזו לפרה
  4. ^ קשין של שבלין
  5. ^ פי טלה נפיש מפי גדי; הלכך עמיר דלא חזי לגדי - לא מיחייב כמלא פי גדי עד דאיכא מלא פי טלה, אבל עשבים - הואיל וחזו בין לטלה בין לגדי - מיחייב אפילו כמלא פי גדי
  6. ^ הראויין לאדם
  7. ^ דזה שיעור לכל מאכל אדם לשבת, אבל כמלא פי גדי לא, דלחים לא חזו לגדי
  8. ^ והוציאו להאכילו לגמל, שפי גמל גדול מפי פרה
  9. ^ הלכך שיעור חשוב הוא, ולכל מי שיוציאנו - לא פקע שיעוריה בהכי
  10. ^ דהאיכא שיעורא דחזי לפרה, הלכך כשר להצניע הוא, ומצניעין כמוהו
  11. ^ עצה לא חזיא לפרה אלא על ידי הדחק, אלא לגמל הוא דחזי, וזה הוציאו לפרה
  12. ^ דהא לגמל דחזי ליה ליכא שיעורא, ואי משום דלצורך פרה הוציאו, ולגבה איכא שיעור - אכילה על ידי הדחק לאו אכילה היא, הלכך לא משערינן ליה בפרה
  13. ^ מי ששיעורו גדול הוי קל, ואינו מצטרף להשלים שיעורו של חמור, דהא לא חשיב כי ההוא, אבל החשוב משלים את הקל לכשיעור: תבן מצטרף עם עצה להשלים פי גמל, ועצה אין מצטרף עם התבן להשלים מלא פי פרה
  14. ^ אפילו להשלים חמור את הקל
  15. ^ לטומאת מדרס הזב ליעשות אב הטומאה
  16. ^ שהבגד משלים שיעור השק, שק עשוי מנוצה של עזים
  17. ^ מצטרפין
  18. ^ אם צירף משנים יחד לטלאי מרדעת של חמור כשיעורו לענין מושב הזב, אם קצע משנים מהן ותקן טפח על טפח לישב עליו - מיטמא ליה אב הטומאה במושב הזב, דתניא [משנה כלים פ"כז מ"ד]: המקצע מכולן טפח על טפח - טמא מושב, ואמרינן טעמא בפרק קמא דסוכה: הואיל וראוי לטלות על גבי חמור, שאינו מקפיד אם הוא משני מינין
  19. ^ ביחד
  20. ^ מי שיש לו למכור צובר מכולן, ונותן לפני חלונו להראות שיש לו למכור מכולן, וניחא ליה שיהו מחוברין יחד: דאיידי דזוטרי - כל חד וחד הרוח מפזרתו
  21. ^ למאכל אדם
  22. ^ כל אוכלי אדם
  23. ^ שאינן אוכל, ואין משלימין השיעור
  24. ^ זנב הפרי, דהוא עץ בעלמא
  25. ^ קליפת חטין הנושרת מחמת כתישה
  26. ^ הנשאר בנפה
  27. ^ כל הקליפין אין מצטרפין, כדאמרן
  28. ^ שמצרפות אותן
  29. ^ לאפוקי קליפה חיצונה שהן גדלות בתוכה, הנושרות בגורן
  30. ^ מעורבת בסובנה ובמורסנה; הלכך 'לחם הארץ' (במדבר טו יט) קרינן ביה; ומיהו, לענין שבת - מידי דחשיב בעינן, וסתמייהו דהני לאו אוכל נינהו
  31. ^ פולין חדתי - קליפתן מצטרפין
  32. ^ לפי שהן שחורות
  33. ^ חי
  34. ^ כשיעור שנותנין יין חי לתוך כוס להוסיף עליו מים כהלכתו, ולמזוג אותו בהן; ובגמרא מפרש באיזה כוס משערו
  35. ^ שבגבי הסוסים והגמלים מחמת המשאות; רדוי"ש בלעז [פצע שנוצר מפשוף וחיכוך] והכי אמר ב'המפקיד' [בבבא מציעא (לח,א)]: 'דבש והדביש למאי חזי - לכתותא דגמלי'; אבל רבותי פירשו כתית = מכה שעל גב היד ושעל גב הרגל
  36. ^ לשפשף ולהמחות
  37. ^ שנותנין על העין; לודיי"א בלעז [רטיה לעין]
  38. ^ רביעית הלוג = ביצה ומחצה
  39. ^ מים סרוחים; ובגמרא מפרש למאי חזו
  40. ^ אף היין והחלב והדבש
  41. ^ שיעורין שבמשנה
  42. ^ וחזר המצניע והוציאו - חייב, אבל שאר כל אדם שהוציאו - אינו חייב; וסבירא ליה לרבי שמעון דמצניע עצמו בעי שיעורא זוטא, ובבציר מהא שיעורא לא מיחייב, כדאמרינן בפרקין דלעיל (שבת עה ב) דלית ליה לרבי שמעון כל שאין כשר להצניע ואין מצניעים כמוהו שיתחייב עליו מצניעו
  43. ^ בתוספתא
  44. ^ המוציא יין
  45. ^ = פירוש לכוס דמתניתין
  46. ^ ברכת המזון, שהצריכו חכמים ליפותו, כדאמרינן בברכות (נא,א): עיטור ועיטוף, הדחה ושטיפה, חי ומלא
  47. ^ יין חי
  48. ^ רובע של רביעית הלוג
  49. ^ במים: שלשה חלקים מים ואחד יין
  50. ^ הלוג