ביאור:בבלי שבת דף קמא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

דאית לה רירי [1]; והא דקתני נוטלין מלפני בהמה שפיה רע – בחמור, דלא דייק ואכיל, ונותנין לפני בהמה שפיה יפה - בפרה, דדייקא ואכלה [2].

משנה:

הקש שעל גבי המטה [3] - לא ינענענו בידו [4], אלא מנענעו בגופו [5]; ואם היה מאכל בהמה, או שהיה עליו כר או סדין [6] - מנענעו בידו. מכבש של בעלי בתים [7] – מתירין [8], אבל לא כובשין [9]; ושל כובסין - לא יגע בו [10].

רבי יהודה אומר: אם היה מותר מערב שבת - מתיר את כולו ושומטו.

גמרא:

אמר רב נחמן: האי פוגלא [11], מלמעלה למטה [12] – שרי [13], [14] מלמטה למעלה [15] – אסיר [16].

אמר רב אדא בר אבא: אמרי בי רב: תנינא דלא כרב נחמן: הקש שעל גבי המטה - לא ינענעו בידו, אבל מנענעו בגופו; ואם היה מאכל בהמה, או שהיה עליו כר או סדין - מנענעו בידו [17] - שמע מינה: טלטול מן הצד - לא שמיה טלטול!

שמע מינה.

אמר רב יהודה: הני פלפלי מידק [18] חדא חדא בקתא דסכינא [19] - שרי, תרתי - אסיר.

רבא אמר: כיון דמשני [20] - אפילו טובא נמי.

אמר רב יהודה: מאן דסחי במיא - לינגיב נפשיה ברישא, והדר

ליסליק, דילמא אתי לאתויי [21] ארבע אמות בכרמלית.

אי הכי, כי קא נחית נמי, קא דחי כחו [22] ארבע אמות, ואסיר!

כחו בכרמלית לא גזרו.

אמר אביי, ואיתימא רב יהודה: טיט שעל גבי רגלו - מקנחו בקרקע, ואין מקנחו בכותל.

אמר רבא: מאי טעמא בכותל לא - משום דמיחזי כבונה? הא בנין חקלאה הוא!

אלא אמר רבא: מקנחו בכותל, ואין מקנחו בקרקע, דילמא אתי לאשוויי גומות.

איתמר: מר בריה דרבינא אמר: אחד זה ואחד זה – אסור [23];

רב פפא אמר: אחד זה ואחד זה – מותר [24].

למר בריה דרבינא במאי מקנחי ליה?

מקנחי ליה בקורה [25].

אמר רבא: לא ליתיב איניש אפומיה דליחייא [26], דילמא מיגנדרא ליה חפץ ואתי לאתויי.

ואמר רבא: לא ליצדד איניש כובא, דילמא אתי לאשוויי גומות.

ואמר רבא: לא ליהדוק איניש אודרא [27] בפומא דשישא [28], דילמא אתי לידי סחיטה.

אמר רב כהנא: טיט שעל גבי בגדו – מכסכסו [29] מבפנים [30] ואין מכסכסו מבחוץ.

מיתיבי: 'טיט שעל גבי מנעלו - מגררו בגב סכין, ושעל בגדו - מגררו בצפורן, ובלבד שלא יכסכס'; מאי לאו – שלא יכסכס כלל!

לא, שלא יכסכס מבחוץ, אלא מבפנים.

אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר אמר רבי ינאי: מגררין מנעל חדש, אבל לא ישן [31].


עמוד ב

במה מגררו [32]?

אמר רבי אבהו: בגב סכין.

אמר ליה ההוא סבא: סמי דידך מקמי הא דתני רבי חייא: אין מגררין לא מנעל חדש ולא מנעל ישן, ולא יסוך את רגלו שמן והוא בתוך המנעל [33] או בתוך הסנדל, אבל סך את רגלו שמן ומניח בתוך המנעל או בתוך הסנדל, וסך כל גופו שמן ומתעגל [34] על גבי קטבליא [35] ואינו חושש.

אמר רב חסדא: לא שנו אלא לצחצחו [36], אבל לעבדו - אסור.

'לעבדו'? פשיטא! ותו: לצחצחו, מי איכא מאן דשרי [37]?

אלא, אי איתמר - הכי איתמר: אמר רב חסדא: לא שנו אלא שיעור לצחצחו [38], אבל שיעור לעבדו - אסור.

תנו רבנן: 'לא יצא [39] קטן במנעל גדול [40], אבל יוצא הוא בחלוק גדול [41];

ולא תצא אשה במנעל מרופט [42], ולא תחלוץ בו [43]; ואם חלצה - חליצתה כשרה;

ואין יוצאין במנעל חדש [44]; באיזה מנעל אמרו? -

במנעל של אשה.'

תני בר קפרא: לא שנו אלא שלא יצאה בו שעה אחת מבעוד יום, אבל יצאה בו מערב שבת – מותר.

תני חדא: שומטין מנעל מעל גבי אימוס [45]', ותניא אידך: אין שומטין'?!

לא קשיא; הא - רבי אליעזר, הא – רבנן, דתנן: [כלים פ"כו מ"ז]: 'מנעל שעל גבי אימום: רבי אליעזר מטהר [46], וחכמים מטמאים.'

הניחא לרבא, דאמר [47]: דבר שמלאכתו לאיסור, בין לצורך גופו בין לצורך מקומו [48] – מותר [49], שפיר [50]; אלא לאביי, דאמר: לצורך גופו - מותר, לצורך מקומו - אסור, מאי איכא למימר [51]?

הכא במאי עסקינן – ברפוי [52], דתניא: רבי יהודה אומר: אם היה רפוי – מותר; טעמא - דרפוי, הא לא רפוי – לא [53].

הניחא לאביי, דאמר: דבר שמלאכתו לאיסור, לצורך גופו - מותר, לצורך מקומו - אסור, שפיר. אלא לרבא, דאמר: בין לצורך גופו בין לצורך מקומו - מותר, מאי איריא רפוי? אפילו לא רפוי נמי!

ההיא - דרבי יהודה משום דרבי אליעזר הוא; דתניא: רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר: אם היה רפוי – מותר. [54]

הדרן עלך תולין




שבת פרק עשרים ואחד נוטל

משנה:

נוטל אדם את בנו והאבן בידו [55], וכלכלה והאבן בתוכה;

ומטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה [56] ועם החולין [57];

רבי יהודה אומר: אף מעלין את המדומע באחד ומאה [58].

גמרא:

אמר רבא: הוציא תינוק חי וכיס תלוי בצוארו - חייב משום כיס [59]; תינוק מת וכיס תלוי לו בצוארו – פטור [60].

'תינוק חי וכיס תלוי לו בצוארו חייב משום כיס'? וליחייב נמי משום תינוק!?

רבא כרבי נתן סבירא ליה, דאמר: חי נושא את עצמו;

וליבטל כיס לגבי תינוק, מי לא תנן: את החי במטה פטור אף על המטה, שהמטה טפילה לו!

מטה לגבי חי - מבטלי ליה [61], כיס לגבי תינוק לא מבטלי ליה.

'תינוק מת וכיס תלוי לו בצוארו – פטור'? וליחייב משום תינוק!?

רבא כרבי שמעון סבירא ליה, דאמר: כל מלאכה שאין צריך לגופה - פטור עליה [62].

תנן: נוטל אדם את בנו והאבן בידו [63] - אמרי דבי רבי ינאי: בתינוק שיש לו גיעגועין על אביו [64].

אי הכי,

הערות[עריכה]

  1. ^ ואימאיס
  2. ^ והא דקרי לה הכא 'פיה יפה' והכא 'פיה רע' - כדמפרש ואזיל: פיה יפה - דלית ליה רירי, פיה רע - דלא דייק ואכיל: שאוכל קוצים וברקנים
  3. ^ וסתמא להסקה, ומוקצה הוא, ובא לשכב עליו ומנענעו כדי שיהא צף ורך לשכב
  4. ^ דמוקצה הוא
  5. ^ בכתפיו, וטלטול מן הצד הוא, דלא שמיה טלטול
  6. ^ דגלי דעתיה דאקצייה לשכיבה, מעתה תורת כלי עליו
  7. ^ פריש"א [מכבש שכובסים בו]: שני לווחים ארוכים וכבדים, וסודרין בגדים על התחתון, ומורידין העליון עליו, וכובשים את הבגדים על ידי יתדות: שיש עמודים קבועין מנוקבין בארבע הפיאות של התחתונות, והעליונה מנוקבת בארבע זויותיה, ועולה ויורדת בעמודים; וכפי מה שהוא רוצה לכבוש - מורידה, ותוחב יתד בנקב העמוד, ואינה יכולה לעלות
  8. ^ את המכבש: שנוטל את היתד והוא ניתר, דהיינו צורך שבת, שנוטל את הכלים
  9. ^ דהיינו צורך חול
  10. ^ מפני שהוא עשוי לתקן הבגדים, ותוחבו בחזקה ומיהדק, והתרה שלו דומה לסתירה
  11. ^ צנון שטומנין בקרקע להתקיים
  12. ^ אם היה ראשה מלמעלה ועוקצה מלמטה, וחולצה מראשה העבה תחילה ועוקצה נמשך אחריה
  13. ^ מותר, לפי שהגומא רחבה מלמעלה, ואין מזיזין הקרקע כשהוא שומטה
  14. ^ אבל אם חולצה
  15. ^ שתחתונה נתון למעלה וראש עליונה שהוא עב נתון למטה, והוא שומטה מסופה לראשה
  16. ^ לפי שהגומא קצרה מלמעלה, וכשהוא חולצה - מזיז העפר ומטלטלו; ואף על גב דטלטול מן הצד הוא - שמיה טלטול, ואסור
  17. ^ דאילו ממתניתין שמעינן דלא שמיה טלטול, דקתני: מנענעו בגופו
  18. ^ דייק
  19. ^ לאו טוחן הוא, אלא כלאחר יד
  20. ^ שלא ברחים ושלא במדוכה
  21. ^ מים שעליו
  22. ^ את המים
  23. ^ זה משום בונה וזה משום אשוויי גומות
  24. ^ אין דרך מתכוין בכך, וקיימא לן כרבי שמעון
  25. ^ בעץ המוטל על הקרקע
  26. ^ של מבוי, דליכא הכירא
  27. ^ מוכין שסותמין בהן פי הפך
  28. ^ פך
  29. ^ משפשפו
  30. ^ דלא מוכחא מילתא לאיתחזויי כמלבן, ומלבן ממש לא הוי: דאין נותן שם מים
  31. ^ שקולפו, והוי ממחק
  32. ^ לחדש
  33. ^ מפני שהמנעל נהנה ממנו ונמצא מעבדו
  34. ^ מתגלגל
  35. ^ עור שלוק שעושין ממנו משטחות לשלחן ולמטה
  36. ^ לא שנו דמותר לסוך שמן לרגלו ונותנו בתוך המנעל אלא שמתכוין לצחצחו למנעל
  37. ^ במתכוין? הא איכא למיגזר אטו לעבדו
  38. ^ שלא היה כל כך שמן הנישוף לעור מגופו כדי לעבד לעור, אלא לצחצחו; ומיהו איהו - אפילו לצחצח לא מתכוין
  39. ^ אדם
  40. ^ במנעל שהוא גדול לו, משום דנופל מרגלו ואתי לאתויי
  41. ^ דלא נפיל מיניה, ולמישלף ואתויי לא חיישינן, דלא קאי ערום בשוק
  42. ^ קרוע מלמעלה, דגנאי הוא לה, וכי חייכי עלה - שלפה ומייתי לה
  43. ^ לכתחילה, דלאו נעל מעליא הוא
  44. ^ כדמפרש ואזיל, שלא יצאה בו מבעוד יום, ובאשה קיימינן, דאשה מקפדת אם אינו מכוון למדת רגלה, אבל יצאה בו כבר - הכירה בו דמכוון הוא לה, אז אינה מקפדת
  45. ^ פורמ"ה [דפום שעליו תופרים נעלים]
  46. ^ אלמא לאו כלי הוא, ובשבת נמי אסור לטלטלו
  47. ^ בפרק 'כל הכלים'
  48. ^ בין שהוא צריך להשתמש בגופו של כלי, בין שאינו צריך אלא למקומו
  49. ^ לטלטלו, מאחר שתורת כלי עליו
  50. ^ שפיר איכא לאוקומי להא דתני שומטין כרבנן: דכיון דכלי הוא, ואימוס נמי כלי הוא, ואף על גב דמלאכתו דאימוס לאיסור: לתקן מנעלין - מטלטלין להאי אימוס משום צורך מקומו, דהיינו מנעל שהאימוס נתון לתוכו
  51. ^ אלא לאביי - נהי נמי דמנעל שעל האימוס לרבנן כלי הוא - אימוס מיהא מלאכתו לאיסור הוא, וזה ששומט ממנו את המנעל - אינו צריך לגופו של אימוס, והיכי מטלטל ליה
  52. ^ שהמנעל נשמט מאליו, ואין צריך לטלטל האימוס
  53. ^ ועל כרחך טעמא משום דאימוס אסור לטלטל לצורך מקומו
  54. ^ הכי גרסינן: ההיא רבי יהודה משום רבי אליעזר הוא - כי אמרה ליה רבי יהודה לההוא דמפליג בין רפוי לשאינו רפוי - אליבא דרבי אליעזר אמר, דאמר: 'מנעל שעל האימוס לאו גמר כלי הוא כל זמן שמחוסר הוצאה', ולענין שבת נמי: אסור לטלטלו משום דלאו כלי הוא, ואשמעינן דרפוי - לאו מחוסר הוצאה הוא, ומותר לטלטלו; דאילו לרבנן, אף על גב דאין רפוי - מותר, דטעמא דשאין רפוי אסור לרבי יהודה - לאו משום אימוס הוא, אלא משום מנעל גופיה.
  55. ^ בחצר, ולא אמרינן דמטלטל לאבן
  56. ^ אגב הטהורה
  57. ^ ואגב חולין; אבל טמאה באפי נפשה - לאו בת טלטול הוא
  58. ^ סאה תרומה שנפלה למאה של חולין, דקיימא לן דעולה - מותר להעלותו לסאה תרומה מהן בשבת, ויהיו החולין מותרין, ולא אמרינן מתקן הוא; ובגמרא מפרש טעמא
  59. ^ ולא משום תינוק, כדמפרש ואזיל; משום כיס מיהו חייב, ולא אמרינן איהו לא מפיק ליה אלא תינוק קא מפיק ליה; ולקמיה פריך לה ממתניתין
  60. ^ לגמרי, כדמפרש ואזיל
  61. ^ להיות טפילה לו, שהרי צריך לה
  62. ^ ומוציא מת לקוברו - מלאכה שאינה צריכה לגופה היא, כדאמר ב'המצניע'; וכיס שהיה תלוי בצוארו לשחק בו - אגב מרריה מבטל ליה לגבי תינוק שמת, ולא חשיב ליה ההיא שעתא
  63. ^ מדשרי ליה בטלטול בחצר - שמע מינה לאו כמאן דנקיט לה איהו לאבן דמי, ולגבי כיס היכי מחייבת ליה?
  64. ^ שאם לא יטלנו יחלה, ולא העמידו טלטול שלא בידים במקום סכנה, ואף על גב דלאו סכנת נפש גמורה, אלא סכנת חולי