ביאור:בבלי שבת דף קלג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

תנאי היא [1]; דתניא: בשר - ואף על פי שיש שם בהרת ימול, דברי רבי יאשיה; רבי יונתן אומר: אינו צריך: שבת חמורה - דוחה, צרעת - לא כל שכן?

אמר מר: בשר אף על פי שיש שם בהרת ימול, דברי רבי יאשיה הא למה לי קרא? דבר שאין מתכוין הוא, ודבר שאין מתכוין - מותר!

אמר אביי: לא נצרכא אלא לרבי יהודה [2], דאמר: דבר שאין מתכוין אסור.

רבא אמר: אפילו תימא רבי שמעון; מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות [3].

ואביי לית ליה האי סברא? והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו: מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות!

בתר דשמעה מרבא – סברה [4].

איכא דמתני להא דאביי ורבא אהא: ’[דברים כד,ח] השמר בנגע הצרעת לשמר מאד ולעשות [ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים כאשר צויתם תשמרו לעשות]: לעשות - אי אתה עושה, אבל עושה אתה בסיב שעל גבי רגלו ובמוט שעל גבי כתיפו [5], ואם עברה [6] – עברה [7]' והא למה לי קרא? דבר שאין מתכוין הוא, ודבר שאין מתכוין מותר!?

אמר אביי: לא נצרכא אלא לרבי יהודה, דאמר: דבר שאין מתכוין אסור;

ורבא אמר: אפילו תימא רבי שמעון, ומודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות.

ואביי לית ליה האי סברא? והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו: מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות!?

לבתר דשמעיה מרבא - סברה.

ואביי אליבא דרבי שמעון [8], האי 'בשר' מאי עביד ליה?

אמר רב עמרם: באומר: לקוץ בהרתו הוא מתכוין [9].

תינח גדול, קטן [10] מאי איכא למימר [11]?

אמר רב משרשיא: באומר אבי הבן לקוץ בהרת דבנו הוא קא מתכוין [12], ואי איכא אחר [13] - ליעביד אחר [14], דאמר רבי שמעון בן לקיש: 'כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה, אם אתה יכול לקיים שניהם - מוטב, ואם לאו - יבא עשה וידחה לא תעשה' [15]?

דליכא אחר.

אמר מר: יום טוב אינה דוחה אלא בזמנה בלבד, מנא הני מילי? אמר חזקיה, וכן תנא דבי חזקיה: 'אמר קרא (שמות יב י) [ו]לא תותירו ממנו עד בקר [והנתר ממנו עד בקר באש תשרפו] שאין תלמוד לומר 'עד בקר'; מה תלמוד לומר 'עד בקר' - בא הכתוב ליתן לו בקר שני לשריפתו' [16]; אביי אמר: אמר קרא (במדבר כח י) עלת שבת בשבתו [על עלת התמיד ונסכה] - ולא עולת חול בשבת, ולא עולת חול ביום טוב [17].

רבא אמר: אמר קרא (שמות יב טז) [וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש] הוא לבדו יעשה לכם, הוא - ולא מכשירין, לבדו - ולא מילה שלא בזמנה, דאתיא מקל וחומר [18].

רב אשי אמר: שבתון - עשה הוא, והוה ליה יום טוב עשה ולא תעשה, ואין עשה [19] דוחה את לא תעשה ועשה [20].

כלל אמר רבי עקיבא [כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת - אינה דוחה את השבת שאי אפשר לעשותה מערב שבת דוחה את השבת]:

אמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי עקיבא;

ותנן נמי גבי פסח [21] כי האי גוונא: כלל אמר רבי עקיבא: כל מלאכה שאפשר לה לעשותה מערב שבת - אינה דוחה את השבת; שחיטה שאי אפשר לעשותה מערב שבת - דוחה את השבת, ואמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי עקיבא;

וצריכא [22]: דאי אשמעינן גבי מילה - התם הוא, דמכשירין אפשר לעשות מאתמול לא דחו שבת, דליכא כרת [23], אבל פסח דאיכא כרת - אימא לידחו שבת!? ואי אשמעינן גבי פסח - משום דלא נכרתו עליה שלש עשרה בריתות, אבל מילה דנכרתו עליה שלש עשרה בריתות - אימא לידחו שבת, צריכא.

משנה:

עושין כל צרכי מילה בשבת; מוהלין [24] ופורעין [25] ומוצצין [26], ונותנין עליה איספלנית [27] וכמון;

אם לא שחק מערב שבת - לועס בשיניו [28] ונותן;

אם לא טרף יין ושמן [29] מערב שבת - ינתן זה בעצמו וזה בעצמו;

ואין עושין לה חלוק לכתחילה [30], אבל כורך עליה סמרטוט;

אם לא התקין מערב שבת - כורך על אצבעו [31] ומביא, ואפילו מחצר אחרת.


עמוד ב

גמרא:

מכדי קתני [32] כולהו [33], '[34] כל צורכי מילה' - לאתויי מאי?

לאתויי הא, דתנו רבנן: 'המָל [35], כל זמן שהוא עוסק במילה [36] - [37] חוזר בין על הציצין [38] המעכבין את המילה [39] בין על הציצין שאין מעכבין את המילה [40]; פירש [41] - על ציצין המעכבין את המילה חוזר [42], על ציצין שאין מעכבין את המילה אינו חוזר [43].' [44]

מאן תנא פירש - אינו חוזר [45]?

אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן: רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה היא, דתניא: 'ארבעה עשר שחל להיות בשבת - מפשיט את הפסח עד החזה [46], דברי רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה; וחכמים אומרים: מפשיטין את כולו.' [47].

ממאי? עד כאן לא קאמר רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה התם - משום דלא בעינן 'זה אלי ואנוהו' [48], אבל הכא - דבעינן 'זה אלי ואנוהו' [49] - הכי נמי, דתניא: 'זה אלי ואנוהו (שמות טו ב: עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארממנהו) - התנאה לפניו במצות; עשה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה וכתוב בו לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן וכורכו בשיראין נאין. אבא שאול אומר: ואנוהו - הוי דומה לו [50]: מה הוא חנון ורחום - אף אתה היה חנון ורחום'?

אלא אמר רב אשי: הא מני - רבי יוסי היא, דתנן [ראש השנה פ"א מ"ה]: 'בין שנראה [51] בעליל [52] ובין שלא נראה בעליל - מחללין עליו את השבת; רבי יוסי אומר: נראה בעליל - אין מחללין עליו את השבת [53]' [54].

ממאי? דילמא עד כאן לא קאמר רבי יוסי התם - דלא ניתנה שבת לידחות [55], אבל הכא [56] דניתנה שבת לידחות [57] - הכי נמי [58]!

אלא אמרי נהרדעי: רבנן דפליגי עליה דרבי יוסי היא, דתנן [59] [מנחות פ"יא מ"ז]: 'ארבעה כהנים נכנסין [60]: שנים בידם שני סדרים [61], ושנים בידם שני בזיכין [62]; וארבעה מקדימין לפניהם: שנים – ליטול [63] שני סדרים [64], ושנים - ליטול שני בזיכין [65]; המכניסין עומדים בצפון [66] ופניהם לדרום, והמוציאין עומדים בדרום ופניהם לצפון, אלו מושכים ואלו מניחין, טפחו של זה בצד טפחו של זה, משום שנאמר (שמות כה ל) [ונתת על השלחן לחם פנים] לפני תמיד. רבי יוסי אומר: אפילו אלו נוטלין [67] ואלו מניחין [68] - אף זה היה 'תמיד' [69]' [70].

תנו רבנן [דומה לתוספתא שבת פ"טו מ"ד [ליברמן], בשם רבי יהודה]: מהלקטין [71] את המילה, ואם לא הילקט ענוש - כרת.

מני [72]?

אמר רבי כהנא: אומן [73].

מתקיף לה רב פפא: אומן? לימא להו: אנא עבדי פלגא דמצוה - אתון עבדיתו פלגא דמצוה! [74]

אלא אמר רב פפא: גדול [75].

מתקיף לה רב אשי: גדול? בהדיא כתיב ביה (בראשית יז יד) וערל זכר אשר לא ימול [את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה את בריתי הפר] !

אלא אמר רב אשי: לעולם אומן, וכגון דאתא בין השמשות דשבת [76], ואמרו ליה: לא מספקת [77], ואמר להו: מספקינא, ועבד ולא איסתפק, ואישתכח דחבורה הוא דעבד, וענוש כרת.

מוצצין וכו'.

אמר רב פפא: האי אומנא דלא מייץ - סכנה הוא, ועברינן ליה.

פשיטא! מדקא מחללי עליה שבתא - סכנה הוא!

מהו דתימא: '[78] האי דם מיפקד פקיד [79], קא משמע לן: חבורי מיחבר [80], ודומיא דאיספלנית וכמון [81]: מה איספלנית וכמון - כי לא עביד סכנה הוא, אף הכי נמי - כי לא עביד - סכנה הוא.

ונותנין עליה איספלנית:

אמר אביי: אמרה לי אם: איספלניתא דכולהון כיבי - שב מינאי תרבא [82] וחדא קירא [83].

רבא אמר: קירא וקלבא רישינא.

דרשה רבא במחוזא; קרעינהו בני מניומי אסיא למנייהו [בני מניומי הרופא קרעו את בגדי רבא] [84].

אמר להו: שבקי לכו חדא [85], דאמר שמואל: האי מאן דמשי אפיה ולא נגיב טובא - נקטרו ליה

הערות[עריכה]

  1. ^ דאיכא דנפקא ליה מילה בזמנה מקל וחומר כרבא, וכי אתא קרא - לשלא בזמנה;; ואיכא דלא נפקא ליה בקל וחומר, ואיצטריך למילה בזמנה כרב ספרא, ושלא בזמנה אתיא מביניא
  2. ^ רבי יאשיה דמצריך קרא להכי - כרבי יהודה סבירא ליה
  3. ^ הילכך, אי לא רבי קרא - לא עבדי
  4. ^ נתן בה דעתיה, וקבל ממנו
  5. ^ ואינו צריך להזהר מלדחות סיב שקושר מנעלו ברגלו, ומלישא משאוי על כתיפו
  6. ^ הבהרת בכך
  7. ^ ואינו חושש לה, להכי כתיב 'לעשות': שמותר לעשות מלאכתו
  8. ^ מעיקרא, מקמי דסברה
  9. ^ גדול שהוא בר עונשין, ואומר למוהל לקוץ בהרתו בכוונה ליטהר
  10. ^ דלא ידע לכווני
  11. ^ ועל כרחיך, בתרוייהו כתיב 'בשר', כדאמרינן לעיל, ו'בשר' דכתיב גבי קטן ביום השמיני (ויקרא יב ג) למה לי
  12. ^ דמתכוין לטהרו, והוא מוזהר דלא ליעבד בידים ובמתכוין
  13. ^ שאינו חושש לטהרו
  14. ^ ולא ליקו אב להתם, ואף על גב דרבייה קרא - שהרי אתה יכול לקיים עשה בלא עקירת לאו לרבי שמעון, דהא אחר לא מיכוין ולא עבר
  15. ^ ורבוי למאי אתא
  16. ^ תניינא [מכילתא דרבי ישמעאל בא פרשה ו ד"ה ולא תותירו]: והנותר ממנו עד בקר, דמצי למכתב 'והנותר באש תשרפו'! אלא אשריפה קאי, והכי קאמר: והנותר ממנו בזמן שאסרתי לך, דהיינו בקר ראשון, כשיבא בקר שני שהוא חולו של מועד - תשרפו, אבל ביום טוב - לא, אלמא: מידי דחול לא עבדינן ביום טוב, ופסח - קרבן ארבעה עשר בניסן הוא, שהוא חול, ומילה שלא בזמנה נמי מידי דחול הוא, דבשבת זו לא היה זמנה
  17. ^ אברי תמיד של ערב יום טוב אין קרבין ביום טוב, ומילה שלא בזמנה נמי כעולת חול ביום טוב דמי
  18. ^ שתדחה: 'ומה צרעת שדוחה עבודה - מילה שלא בזמנה דוחה אותה, כדאמרינן לעיל, שבת שנדחית מפני עבודה, אינו דין שמילה שלא בזמנה דוחה אותה' – להכי איצטריך לבדו
  19. ^ דמילה
  20. ^ אבל בזמנה איתרבי מ'ביום - אפילו בשבת
  21. ^ כל מלאכה שאפשר לה לעשות מערב שבת, כגון הבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו
  22. ^ למימר בתרוייהו 'הלכה כרבי עקיבא' דמכשירין לא דחו
  23. ^ מילה בזמנה ליכא כרת: דקטן לאו בר עונשין הוא, ואבוה לא מיחייב עליה כרת
  24. ^ חותך את הערלה
  25. ^ את העור המכסה ראש הגיד
  26. ^ את הדם, ואף על גב דהיא עשיית חבורה: שאין הדם ניתק מחיבורו אלא על ידי המציצה
  27. ^ תחבושת
  28. ^ כמה דאפשר לשנויי משנינן
  29. ^ כך היו רגילין, והיא רפואה: שמערבין וטורפין בקערה יין ושמן יחד, כדרך שטורפין ביצים בקערה
  30. ^ חלוק = כעין כיס דחוק היו עושין ומלבישים את ראש הגיד עד העטרה וקושרים שם, כדי שלא יחזור העור לכסות את הגיד
  31. ^ דרך מלבוש, לשנותו מדרך הוצאה בחול
  32. ^ במתניתין
  33. ^ 'כל דברים העושים למילה: מוהלין ופורעין ומוצצין כו'; למה לי דתנן כללא ברישא:
  34. ^ עושין
  35. ^ בשבת
  36. ^ שלא סילק ידו
  37. ^ אם ראה שנשתיירו בה ציצין
  38. ^ שיורי ערלה
  39. ^ שאינה כשרה עד שיחתכם
  40. ^ חוזר וחותך, דכולא חדא מילתא היא, והרי ניתנה שבת לדחות אצלה
  41. ^ שסילק ידיו
  42. ^ שהרי הן כמילה עצמה
  43. ^ דהוי כהתחלה בפני עצמה, ועל אלו לא ניתן לחלל את השבת, והיינו דקתני כל צרכי מילה: ואפילו ציצין שאין מעכבין - חוזר עליהם כל זמן שלא פירש
  44. ^ ובמתניתין [להלן] מפרש אלו הן ציצין המעכבין; ויש שאינן מעכבין, כגון בשר שאינה חופה רוב העטרה אלא מיעוטה; ומה היא 'עטרה'? - שורה גבוה המקפת בגיד סביב, שממנה הגיד משפע ויורד לצד הקרקע, ומשפע ויורד לצד הגוף.
  45. ^ ומשום דפירש חשיב ליה חזרה מילתא לנפשה, והואיל ולא עיכוב מצוה נינהו - לא הדר
  46. ^ והיינו פירש
  47. ^ דתנן במסכת תמיד (פ"ד מ"ב) גבי הפשיטו שהיה מתחיל מן הרגלים והיה מפשיט ויורד עד שמגיע לחזה, הגיע לחזה חתך את הראש ונתנו למי שזכה בו, ואחר כך הכרעיים, ומירק והפשיט [בלשון המשנה: מירק את ההפשט, קרע את הלב...] , שמעינן מיניה משהגיע לחזה סילק ידיו מן ההפשט והתחיל להתעסק בניתוח קצת, וגבי עולה דכולה כליל - מירק והפשיט, ומנתח הידים תחילה אחר הראש, וגבי פסח נמי: משהפשיט עד החזה דיכול להוציא אימוריו בלא נימין - קורעו ומוציאן מיד, והוה ליה 'פירש מן ההפשט', וקאמר רבי ישמעאל: שוב אינו גומר ומפשיט, משום דכיון דפירש - הויא חזרה מילתא דאתחלתא לנפשה ושלא לצורך גבוה, דומיא דציצין דלא מעכבין
  48. ^ דאחר נטילת האימורין - אין הידור מצוה ביפוי בשר
  49. ^ יפוי מילה מצוה היא
  50. ^ ולשון 'אנוהו' = אני והוא: אעשה עצמי כמותו לדבק בדרכיו
  51. ^ החדש
  52. ^ בגילוי לכל, ויש לדעת שראוהו בית דין והקרובים להם, ואין צריך לרואין חוץ לתחום לחלל שבת ולבא ולהעיד לפני בית דין - מחללין
  53. ^ אלמא אף על גב דאיכא מצוה, כיון דלאו לצורך גבוה הוא - לא מחללינן
  54. ^ והכא נמי: פירש - דהוי אתחלתא דחילול כי הכא, בלא צורך גבוה - לא מחללינן
  55. ^ אפילו בהתחלתה, דהא נראה בעליל
  56. ^ כיון
  57. ^ להתחיל בה המילה
  58. ^ דכי פירש והדר - לאו אתחלתא לנפשה היא, והוי כמו שלא פירש, וגומר כל מצותו
  59. ^ גבי לחם הפנים
  60. ^ להיכל בשבת, לסדר לחם הפנים
  61. ^ שתים מערכות של לחם
  62. ^ שתי כפות מלאות לבונה, כדכתיב (ויקרא כד ז) ונתת על המערכת לבונה זכה
  63. ^ מן השלחן
  64. ^ הישנים
  65. ^ והשלחן היה נתון ארכו ממזרח למערב, ואלו עומדין מזה לרוחב השלחן בצפון, ואלו עומדין לנגדו לדרום
  66. ^ ודווקא מכניסין לצפון: דכל צפון - ענין חשיבות היא, כדאמרינן במסכת סוכה (פ"ה מ"ח, דף נו,א) גבי חילוק לחם הפנים למשמרה הנכנסת והיוצאת: הנכנסין חולקין בצפון, כדי שיראו נכנסין
  67. ^ תחילה, ומסלקין כולה מן השלחן
  68. ^ לאחר שעה
  69. ^ ומה אני מקיים 'תמיד'? - שלא ילין שלחן בלא לחם; ולרבנן, אי שקלי ושבקי ליה והדר מסדרי - לא מיקרי להו 'תמיד' אלא התחלה אחריתי, ונמצא שמתעכב שלחן בלא לחם
  70. ^ וגבי פירש נמי: כי הדר אתי - מילתא אחריתי היא; ולרבי יוסי, דאמר כי שבקי והדר מתחלי נמי 'תמיד' הוא, דחדא מילתא הוא, הכא נמי פירש - חוזר, אף על פי שאין מעכבין: דכולה גמר מילתא היא
  71. ^ בציצין המעכבין
  72. ^ כרת זו - של מי הוא
  73. ^ ענוש כרת, ובשבת קאי, שחילל שבת ולא עשה מצוה
  74. ^ כלומר: הואיל וכשהתחיל - ברשות התחיל, וחבורה שעשה - ברשות עשה, אמאי חייב? נימא להו: לכו אתם וסיימו המלאכה!
  75. ^ בגדול שמל קמיירי ובחול, וענוש כרת דקאמר - משום מילה קאמר: דעדיין ערל הוא
  76. ^ דכל היום כשר למילה
  77. ^ "לא מספקת לגמור ביום כהילכתה, ותעשה חבורה בשבת בלא מצוה", וענוש כרת, ומיהו, מיתה ליכא - דלא אתרו ביה למיתה ולא קבל עליו התראה, וכרת איכא, דאתחלה ברשות לא התחיל, ולא ניתנה שבת לדחות אצלו בשעה זו
  78. ^ מתניתין לא אשמעינן דמחלל שבתא עלה
  79. ^ מופקד ועומד שם כנתון בכלי, ובמציצה אין חבורה ואין כאן איסור תורה, ומשום הכי שרי, ולאו משום סכנה, ואומנא דלא מייץ בחול - לאו סכנתא היא, ולא ניעבריה
  80. ^ כשיוצא על ידי מציצה, ואפילו הכי שרי: משום סכנה
  81. ^ מדקתני במתניתין גבי איספלנית וכמון
  82. ^ שבע מנות של חלב
  83. ^ שעוה
  84. ^ שהפסיד להם לגלות רפואה זו
  85. ^ שלא גיליתי