ביאור:בבלי שבת דף ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

כאן לחצר אחרת [1], כדבעא מיניה רבא מרב נחמן: היתה ידו מלאה פירות והוציאה לחוץ - מהו להחזירה לאותה חצר?

אמר ליה: מותר;

לחצר אחרת מהו?

אמר ליה: אסור.

ומאי שנא?

לכי תיכול עלה כורא דמילחא [2]: התם לא איתעבידא מחשבתו [3] הכא איתעבידא מחשבתו [4]!

גופא: בעי רב ביבי בר אביי: הדביק פת בתנור, התירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי חיוב חטאת או לא התירו?

אמר ליה רב אחא בר אביי לרבינא: היכי דמי?: אילימא בשוגג ולא אידכר ליה [5] - למאן התירו [6]? ואלא לאו דאיהדר ואידכר [7] - מי מחייב [8]? והתנן [שבת פ"יא מ"ו]: 'כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן שגגה וסופן שגגה [9]'? אלא במזיד? 'קודם שיבא לידי איסור סקילה' מיבעי ליה!?

אמר רב שילא: לעולם בשוגג, ולמאן התירו? – לאחרים [10].

מתקיף לה רב ששת: וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך [11]?

אלא אמר רב אשי: לעולם במזיד, ואימא 'קודם שיבא לידי איסור סקילה' [12].

רב אחא בריה דרבא מתני לה בהדיא: אמר רב ביבי בר אביי: הדביק פת בתנור, התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי איסור סקילה:

פשט העני את ידו [לפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית, או שנטל מתוכה והוציא - העני חייב ובעל הבית פטור]:

אמאי חייב? והא בעינן עקירה והנחה מעל גבי מקום ארבעה על ארבעה [13] - וליכא ?

אמר רבה: הא מני? רבי עקיבא, דאמר: לא בעינן מקום ארבעה על ארבעה, דתנן [שבת פ"יא מ"א]: הזורק מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע רבי עקיבא מחייב וחכמים פוטרים; רבי עקיבא סבר: אמרינן 'קלוטה [14] כמי שהונחה דמיא [15]' ורבנן סברי: לא אמרינן 'קלוטה כמי שהונחה דמיא'.

למימרא דפשיטא ליה לרבה דבקלוטה כמי שהונחה דמיא


עמוד ב

ובתוך עשרה פליגי [16]? והא מיבעיא בעי לה רבה, דבעי רבה: למטה מעשרה פליגי, ובהא פליגי: דרבי עקיבא סבר 'קלוטה כמי שהונחה דמיא' ורבנן סברי לא אמרינן 'קלוטה כמי שהונחה דמיא', אבל למעלה מעשרה דברי הכל פטור, ודכולי עלמא לא ילפינן זורק ממושיט [17]? או דילמא למעלה מעשרה פליגי, ובהא פליגי: דרבי עקיבא סבר ילפינן זורק ממושיט ורבנן סברי לא ילפינן זורק ממושיט, אבל למטה מעשרה דברי הכל חייב: מאי טעמא? - אמרינן 'קלוטה כמי שהונחה דמיא'?

הא - לא קשיא: בתר דאיבעי - הדר איפשיטא ליה דסבר רבי עקיבא קלוטה כמי שהונחה דמיא.

ודילמא הנחה הוא דלא בעיא [18] הא עקירה [19] בעיא [20]?

אלא אמר רב יוסף: הא מני? - רבי היא.

הי רבי?: אילימא הא רבי, דתניא: זרק [21] ונח על גבי זיז כל שהוא [22]: רבי מחייב [23] וחכמים פוטרין?

התם כדבעינן למימר לקמן: כדאביי, דאמר אביי: הכא - באילן העומד ברשות היחיד ונופו נוטה לרשות הרבים, וזרק ונח אנופו: דרבי סבר אמרינן 'שדי נופו בתר עיקרו' [24], ורבנן סברי לא אמרינן שדי נופו בתר עיקרו!

אלא הא רבי, דתניא: זרק מרשות הרבים לרשות הרבים ורשות היחיד באמצע: רבי מחייב וחכמים פוטרין, ואמר רב יהודה אמר שמואל: מחייב היה רבי שתים: אחת משום הוצאה ואחת משום הכנסה [25], אלמא לא בעי עקירה ולא הנחה על גבי מקום ארבעה על ארבעה!

הא - איתמר עלה רב ושמואל דאמרי תרווייהו:

הערות[עריכה]

  1. ^ לאותה חצר שהוא עומד בתוכה - מותר להחזירה, אבל לחצר אחרת הסמוכה לה - אסור לזורקם
  2. ^ בבדיחותא אהדר ליה: כשתמדוד לי כור של מלח אומר לך טעמו של דבר; לישנא אחרינא: לכשתאכל עליה כור של מלח לא תוכל להשוותם זו לזו
  3. ^ שנתכוון לפנותה מחצר זה - לא נתקיימה, הלכך לא גזרו
  4. ^ אבל לחצר אחרת נתקיימה מחשבתו, וגזור, דילמא זימנא אחריתי שדי להו לרשות הרבים
  5. ^ קודם אפייה על שגגתו שהיא שבת, או שמלאכה זו אסורה
  6. ^ הא לא מסיק אדעתיה לבא לישאל על כך
  7. ^ קודם אפייה
  8. ^ חטאת באפייתו
  9. ^ תחלת המלאכה וסופה - לא נודעה לו שגגתו עד שנגמרה עבירה
  10. ^ אחר שראה ובא לפנינו לישאל לרדותה קודם שיבא חבירו לידי חיוב חטאת
  11. ^ וכי אומרים לו לאדם צא וחטא איסור קל כדי שלא יתחייב חבירך עונש חמור
  12. ^ ובלשון פשיטותא ולא בלשון בעיא מתני רב אחא בריה דרבא מילתא דרב ביבי
  13. ^ דהוי חשוב למיהוי הנחתו הנחה ועקירתו עקירה, וידו לאו מקום ארבעה הוא, וקתני לה מתניתין בין לעקירה בין להנחה, דקתני 'ונתן לתוך ידו של בעל הבית' - הרי הנחה, 'או שנטל מתוכה' - הרי עקירה
  14. ^ החפץ, הואיל ונקלט באוירה של רשות הרבים
  15. ^ ואף על גב דלא נח
  16. ^ דאילו למעלה מעשרה לאו אויר רשות הרבים הוא, אלא אויר מקום פטור הוא, ואפילו קלוטה ליכא
  17. ^ דאילו במושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים אפילו למעלה מעשרה קיימא לן בפרק 'הזורק' דחייב, דיליף מעגלות של מדבר: שמושיטין את הקרשים מזו לזו, והן רשות היחיד, וביניהם רשות הרבים, ולא היו זורקים אותן שלא יתקלקלו
  18. ^ מדקתני 'רבי עקיבא מחייב'
  19. ^ מעל גבי מקום ארבעה
  20. ^ מדלא קתני 'רבי עקיבא מחייב שתים: אחת משום הוצאה ואחת משום הכנסה'
  21. ^ מרשות הרבים מתחלת ארבע לסוף ארבע
  22. ^ כל עץ היוצא מן הכותל קרי 'זיז'
  23. ^ אלמא דלא בעי הנחה על מקום ארבעה
  24. ^ והוי כמונח ברשות הרבים על מקום ארבעה, דעיקר מחשב ליה לנוף
  25. ^ דהוי כאלו נח ברשות היחיד וחזר ונעקר משם והכניס לרשות הרבים