ביאור:בבלי שבת דף קכג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו [1] - מותר.

איתיביה אביי לרבה [תוספתא שבת פ"יג מ"ז]: 'מדוכה [2], אם יש בה שום - מטלטלין אותה [3], ואם לאו - אין מטלטלין אותה' [4]!

אמר ליה: הא מני - רבי נחמיה היא, דאמר: 'אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו [5].'

איתיביה: [6]. ושוין [7], שאם קצב עליו בשר [8] - שאסור לטלטלו [9]!

סבר לשנויי ליה 'כרבי נחמיה'; כיון דשמעה להא דאמר רב חיננא בר שלמיא משמיה דרב: 'הכל [10] מודים בסיכי, זיירי, ומזורי [11] דכיון דקפיד [12] עלייהו [13] - מייחד להו מקום [14]', הני [15] נמי מייחד להו מקום.

איתמר: רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: קורנס של זהבים שנינו [16]; רב שִמן בר אבא אמר: קורנס של בשמים [17] שנינו.

מאן דאמר דבשמים - כל שכן דזהבים; מאן דאמר של זהבים - אבל דבשמים קפיד עלייהו [18].

ואת הכוש ואת הכרכר [לתחוב בו].

תנו רבנן [תוספתא שבת פ"טז מ"י [ליברמן]]: 'פגה [19] שטמנה בתבן, וחררה שטמנה בגחלים, אם מגולה מקצתה [20] - מותר לטלטלה, ואם לאו - אסור לטלטלה; רבי אלעזר בן תדאי אומר: תוחבין בכוש או בכרכר והן מנערות מאיליהם'; אמר רב נחמן: הלכה כרבי אלעזר בן תדאי.

למימרא דסבר רב נחמן טלטול מן הצד לא שמיה טלטול? והאמר רב נחמן: האי פוגלא [21], מלמעלה למטה [22] – שרי [23], ממטה למעלה – אסיר [24]!

הדר ביה רב נחמן מההיא.

מחט של יד ליטול בה [את הקוץ, ושל סקאים - לפתוח בו את הדלת].

שלח ליה רבא בריה דרבה לרב יוסף: ילמדנו רבינו, מחט שניטל חררה [25] או עוקצה [26] מהו [27]?

אמר ליה: תניתוה: 'מחט של יד ליטול בה את הקוץ': וכי מה איכפת ליה לקוץ בין נקובה לבין שאינה נקובה?

איתיביה: 'מחט שניטל חררה או עוקצה – טהורה'!

אמר אביי: טומאה אשבת קרמית? טומאה - כלי מעשה בעינן [28], לענין שבת - מידי דחזי בעינן, והא נמי חזיא למשקלא בה קוץ.

אמר רבא: מאן דקמותיב - שפיר קמותיב, מדלענין טומאה לאו מנא הוא - לענין שבת נמי לאו מנא הוא.

מיתיבי: 'מחט, בין נקובה בין שאינה נקובה - מותר לטלטלה בשבת, ולא אמרו 'נקובה' [29] אלא לענין טומאה בלבד' [30]!

תרגמא אביי אליבא דרבא: בגולמי עסקינן [31]: זימנין דמימלך עלייהו [32] ומשוי להו מנא [33], אבל היכא דניטל חררה או עוקצה - אדם זורקה לבין גרוטאות [34].

אסובי ינוקא [35]: רב נחמן אסיר ורב ששת שרי.

אמר רב נחמן: מנא אמינא לה? – דתנן: 'אין עושין


עמוד ב

אפיקטויזין בשבת' [36]!

ורב ששת?

התם לאו אורחיה, הכא אורחיה [37].

אמר רב ששת: מנא אמינא לה? - דתנן: מחט של יד ליטול בה את הקוץ [38]!

ורב נחמן?

התם פקיד [39], הכא - לא פקיד [40].

משנה:

קנה של זיתים [41], אם יש קשר בראשו [42] - מקבל טומאה [43], ואם לאו [44] - אין מקבל טומאה; [45]

בין כך ובין כך ניטל בשבת.

גמרא:

אמאי? פשוטי כלי עץ הוא [46], ופשוטי כלי עץ אינן מקבלין טומאה!: מאי טעמא? - דומיא דשק בעינן.

תנא משמיה דרבי נחמיה: 'בשעה שמהפך בזיתים - הופכו ורואה בו [47].'

משנה:

רבי יוסי אומר: כל הכלים ניטלין, חוץ מן המסר הגדול [48] ויתד של מחרישה [49].

גמרא:

אמר רב נחמן: האי אוכלא דקצרי - כיתד של מחרישה דמיא [50].

אמר אביי: חרבא דאושכפי [51], וסכינא דאשכבתא [52], וחצינא [53] דנגרי - כיתד של מחרישה דמי [54].

תנו רבנן [תוספתא שבת פ"יד מ"א [ליברמן]]: 'בראשונה [55] היו אומרים: שלשה כלים [56] ניטלין בשבת [57]: מקצוע של דבילה [58], וזוהמא ליסטרן של קדרה [59], וסכין קטנה שעל גבי שלחן [60]; התירו [61], וחזרו והתירו [62], וחזרו והתירו [63], [64] עד שאמרו: כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן מסר הגדול ויתד של מחרישה.'

מאי התירו וחזרו והתירו וחזרו והתירו?

אמר אביי: התירו [65] דבר שמלאכתו [66] להיתר [67] לצורך גופו [68], וחזרו והתירו דבר שמלאכתו להיתר [69] לצורך מקומו, וחזרו והתירו דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו [70] - אִין, לצורך מקומו – לא; ועדיין, בידו אחת - אִין, בשתי ידיו – לא; עד שאמרו: כל הכלים [71] ניטלין בשבת, ואפילו בשתי ידים. [72]

אמר ליה רבא: מכדי התירו קתני [73], מה לי לצורך גופו מה לי לצורך מקומו [74]?

אלא אמר רבא: התירו דבר שמלאכתו להיתר, בין לצורך גופו ובין לצורך מקומו; וחזרו והתירו מחמה לצל [75]; וחזרו והתירו דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו, ולצורך מקומו – אִין, מחמה לצל – לא; ועדיין, באדם אחד – אִין, בשני בני אדם - לא, עד שאמרו כל הכלים ניטלין בשבת אפילו בשני בני אדם [76]. [77]

איתיביה אביי: מדוכה, אם יש בה שום - מטלטלין אותה, ואם לאו - אין מטלטלין אותה [78]?!

הכא במאי עסקינן? - מחמה לצל.

איתיביה: ושוין שאם קצב עליו בשר שאסור לטלטלו!

הכא נמי, מחמה לצל.

אמר רבי חנינא: בימי נחמיה בן חכליה נשנית משנה זו [79], דכתיב (נחמיה יג טו) בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים גתות בשבת ומביאים הערימות [ומביאים הערמות ועמסים על החמרים ואף יין ענבים ותאנים וכל משא ומביאים ירושלם ביום השבת ואעיד ביום מכרם ציד].

אמר רבי אלעזר: 'קנין' ו'מקלות', 'גלוסטרא' ו'מדוכה' [80] - כולן קודם התרת כלים נשנו [81];

קנין – דתנן: 'לא סידור הקנין [82] ולא נטילתן [83] דוחה את השבת [84]' [85];

מקלות - דתנן [פסחים פ"ה מ"ט]: 'מקלות דקין חלקין היו שם [86] ומניחו על כתפו ועל כתף חבירו ותולה ומפשיט; רבי אל[י]עזר אומר: ארבעה עשר שחל להיות בשבת - מניח

הערות[עריכה]

  1. ^ אם צריך בשבת לגופו של מלאכה אחרת של היתר
  2. ^ שדוכין בה שום
  3. ^ אגב השום
  4. ^ כגון לישב עליה, כיון דעיקר מלאכתו לשחיקה, דהיא מלאכת איסור משום טוחן
  5. ^ תשמיש המיוחד לו
  6. ^ [ביצה פ"א מ"ה] בית שמאי אומרים: אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר, ובית הלל מתירין
  7. ^ בית שמאי ובית הלל שנחלקו בנוטלין את העלי לקצב עליו בשר ביום טוב
  8. ^ שעשה לצורך שמחת יום טוב
  9. ^ דהאי דקשרו בית הלל - משום שמחת יום טוב קשרו, אלמא משום דעלי מלאכתו לאיסור לכתישת טרגיס וטיסני וקליפת עצים לעבד בהן עורות - אסור
  10. ^ רבנן דאיפלגו אדרבי נחמיה
  11. ^ בסיכי זיירי ומזורי - כלי צבעין הן, ורבינו הלוי פירש: כלי אורגין; סיכי הן עמודין, זיארי הן קנים שבשתי, ומזורי - כובד עליון ותחתון; וראשון נראה לי, ד'זייארי' לשון עוצרים הן, כמו 'מעצרתא זיירא' (עבודה זרה ס א)
  12. ^ האומן
  13. ^ שלא יתלכלכו ושלא יתעקמו
  14. ^ = מקצה להן בידים
  15. ^ עלי ומדוכה
  16. ^ אף על פי דקפיד עליה קצת: שצריך שיהא חלק לרדד טסין, אפילו הכי - כיון שמתקן על ידי הכאה שמכה על הסדן - לא מקצי ליה, וכל שכן של שאר נפחים, כרבה
  17. ^ לשחוק בו
  18. ^ שלא ימאס
  19. ^ תאנה שלא בשלה כל צרכה, וטומנין בתבן להתבשל, ותבן - מוקצה הוי, לטיט
  20. ^ שיכול לאוחזה במקום המגולה, דאפילו טלטול מן הצד ליכא, שאין צריך להגביה התבן אלא מגביה מקום המגולה, והתבן נשמט ונופל
  21. ^ צנון תלוש שהטמינו בארץ ונתגלה ראשו
  22. ^ אם היה העליון שלה למעלה והקצר למטה, וכשהוא שולפה - חולצה מעליון שלה לתחתון שלה, ורוחב הצנון למעלה
  23. ^ מותר, דליכא טלטול לעפר כלל, שהרי נתגלה ראשו
  24. ^ שמזיז עפר, לפי שהגומא קצרה מלמעלה, ורוחב הצנון מלמטה, ואף על גב דטלטול עפר מן הצד הוא: שאינו אוחזו ממש בידו
  25. ^ חור שלה
  26. ^ פויינט"א [חודה]
  27. ^ לטלטלה?: מי בטל תורת כלי מינה, או לא
  28. ^ שמעשה שלו קיים
  29. ^ להיות תורת כלי עליה יותר משאין נקובה
  30. ^ וקא סלקא דעתך דבנטל חור שלה קאמר: דלענין טומאה בטל שם כלי מינה, ולטלטול שרי
  31. ^ גולָמֵי מחטין העומדות לינקב, דנקובה - נגמרה מלאכתה, ושאינה נקובה - אינה נגמרה מלאכתה; הלכךף לענין טומאה - הוא דלא הוי כלי, אבל בטלטול - שריא, דחזי לקוץ
  32. ^ ולא נקיב לה
  33. ^ כמות שהיא, ולנטילת קוץ
  34. ^ שברי מתכות; אדם זורקה לבין גרוטאות ובטל שם כלי מינה
  35. ^ להחליק סדר אבריו, כשהוא נולד אבריו מתפרקין, וצריך ליישבן
  36. ^ להקיא: שותה משקים ומקיא, ולא לרפואה, אלא להריק את מעיו שיוכל לאכול ולשתות [היום] הרבה, כדאמרינן בפרק 'חבית', ואף על גב דלא גזור בה משום שחיקת סממנין - דהא לאו לרפואה היא – אסור, משום דמתקן גברא
  37. ^ והרי הוא כמי שמאכילו ומשקהו
  38. ^ אלמא תקוני גברא במידי דלאו לרפואה, דליכא משום שחיקת סממנין - שרי
  39. ^ הקוץ הזה אינו מחובר בו, אלא מופקד ונתון שם, והוצאה זו אינו תיקון
  40. ^ ודמי למלאכה: שמסדרן ומכניסן למקום חבור
  41. ^ זיתים, לאחר מסיקתן - צובר במעטן, ושמנן מתאסף בתוכן, ונוח לצאת, ויש לו קנה להפכן בו ולבדוק אם כמרו כל צרכן, ומגיען לבית הבד
  42. ^ כעין פקק של קנה קולמוס
  43. ^ דכלי הוא, לפי שעב בראשו קצת [ואינו נחשב לפשוטי כלי עץ שאינם מקבלים טומאה]
  44. ^ לא דמי לכלי
  45. ^ ובגמרא מפרש לה;
  46. ^ כי יש בו קשר בראשו, נהי נמי דקשר משוי ליה מנא - מיהו פשוטי כלי עץ הוא, שאפילו חלול הוא - אין חללו עשוי לקבל כלום
  47. ^ בחלל ראשו; שמשתייר שם על ידי שהוא פקוק בקשר מן השמן הזב מן הזיתים, ובודק בו אם הגיעו לעצור, וזו היא לו קבלה בחלל שלו, ואם לאו - שאין קשר בראשו - אין השמן נראית שם, מפני שאינו פקוק וכולו חלל, הלכך לאו לקבל הוא עשוי, והוי פשוטי כלי עץ, ובין כך ובין כך - ניטל בשבת, דהא כלי הוא להפוך בו זיתים
  48. ^ מגירה גדולה שעשויה לקצוץ קורות
  49. ^ הוא כלי גדול העשוי כסכין שבו עושין חריץ של תלם המענה; קולטר"א; בלעז, דהנך קפיד עלייהו, ומייחד להם מקום, דלא חזו למלאכה אחרת
  50. ^ אוכלא דקצרי - כלי נחושת העשוי כנפה נקבים נקבים, והוא של כובסים, ונותנו על הבגדים ומזלף בו המים עליהן, ויש מפרשים: שמגמרין מוגמר מתחתיו, והבגדים מונחין עליו ומתגמרין דרך הנקבים
  51. ^ סכין של רצענין
  52. ^ סכין של בית המקולין שהקצבין מקצבין בו בשר
  53. ^ דולויר"א [מין גרזן רחב]
  54. ^ כל הני קפדי עלייהו משום דמפגמי, ומקצי להו בידים
  55. ^ ולקמן אמרינן דבימי נחמיה בן חכליה בבית שני גזרו על טלטול כל הכלים, כדי לגדור גדר להחמיר באיסורי שבת, מפני שהיו מקילין בה
  56. ^ ותו לא
  57. ^ דהני תדירין בתשמיש
  58. ^ איזמל שמחתכין בו דבלה; יעשהו במקצועות מתרגמינן: באיזמליהון (ישעיהו מד יג)
  59. ^ כף גדולה שמסלקין בו זוהמא של קדרה
  60. ^ שחותכין בו לחם ובשר ואוכלין
  61. ^ עוד [כלים] כשראו שחזרו להזהר קצת באיסור שבת
  62. ^ כשנזהרו יותר
  63. ^ ולקמיה מפרש מאי כולהו הנך התירו
  64. ^ עוד חזרו והתירו את הכל
  65. ^ לטלטל
  66. ^ שעיקר מלאכתו בחול
  67. ^ לדבר המותר בשבת
  68. ^ אם הוצרך להשתמש בגוף הכלי, אבל לא משום שהוצרך למקומו
  69. ^ את אלו [דלעיל]
  70. ^ והוצרך לו בשבת לגופו למלאכת היתר
  71. ^ הללו שאמרנו, חוץ מן המסר הגדול, דלא שרי לא לצורך גופו ולא לצורך מקומו
  72. ^ ואביי דמתרץ הכי - הדר ביה לגבי רבה, דאמר לעיל: 'קורנס של נפחים שנינו', דדבר שמלאכתו לאיסור - שרי לצורך גופו.
  73. ^ לצורך התירו בפעם ראשונה
  74. ^ תרווייהו צורך נינהו
  75. ^ שאינו צריך לו עכשיו לא לגופו ולא למקומו, אלא חס עליו שמא יתבקע בחמה
  76. ^ היינו עוד היתר אחרינא: כל הכלים אפילו גדולים
  77. ^ ומיהו, לכדאוקימנא של היתר אפילו מחמה לצל, ושל איסור - לצורך גופו או מקומו.
  78. ^ בשלמא לדידי אין מטלטלין אותה דלצורך מקומה קאמר, אלא לדידך אמאי
  79. ^ דלעיל: בראשונה היו אומרין שלשה כלים ותו לא - משום דהוו מזלזלים בשבתות
  80. ^ משניות הן, כדמפרש ואזיל
  81. ^ מנין האחרון, שהותרו כולן לצורך גופן לאביי, ולרבא אף לצורך מקומו
  82. ^ שהיו נותנין במערכת לחם הפנים בין חלה לחלה, להפרידן ליכנס הרוח ביניהן שלא יתעפשו
  83. ^ מן המערכה ישנה
  84. ^ אלא נכנס בערב שבת ונוטל הקנים, ולמחר מסלק המערכה הישנה ומסדר החדשה בלא קנים, ולמוצאי שבת נכנס ונותן הקנים ביניהן
  85. ^ - זו נשנית קודם היתר מנין הראשון, דהא מלאכתן להיתר, וקאסר להו לצורך גופן
  86. ^ בעזרה, בפסח שחל להיות ארבעה עשר בחול