ביאור:בבלי שבת דף נא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

לא משום כלאים [1] ולא משום שביעית ולא משום מעשר [2], וניטלין בשבת [3]'!?

תיובתא.

משנה:

לא כסהו מבעוד יום - לא יכסנו משתחשך [4];

כסהו ונתגלה - מותר לכסותו;

ממלא את הקיתון [5] ונותן לתחת הכר או תחת הכסת [6].

גמרא:

אמר רב יהודה אמר שמואל: מותר להטמין את הצונן [7].

אמר רב יוסף: מאי קא משמע לן?: תנינא [שבת פ"ד מ"ב]: ממלא אדם קיתון ונותן תחת הכר או תחת הכסת!?

אמר ליה אביי: טובא קא משמע לן: דאי ממתניתין, הוה אמינא 'הני מילי [8] דבר שאין דרכו להטמין [9], אבל דבר שדרכו להטמין [10][11] לא [12]' - קא משמע לן.

אמר רב הונא <אמר רב> [אמר רבי]: אסור להטמין את הצונן. והתניא 'רבי התיר להטמין את הצונן [13]'?

לא קשיא: הא מקמיה דלישמעיה מרבי ישמעאל ברבי יוסי, הא לבתר דלישמעיה, כי הא: דיתיב רבי ואמר: אסור להטמין את הצונן. אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי: אבא התיר להטמין את הצונן. אמר: כבר הורה זקן [14].

אמר רב פפא: בא וראה כמה מחבבין זה את זה, שאילו רבי יוסי קיים היה כפוף ויושב לפני רבי, דהא רבי ישמעאל ברבי יוסי דממלא מקום אבותיו הוה [15] וכפוף ויושב לפני רבי [16], וקאמר 'כבר הורה זקן' [17].

אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה: "אטמין לי צונן [18] ואייתי לי מיא דאחים קפילא ארמאה" [19].

שמע רבי אמי ואיקפד.

אמר רב יוסף: מאי טעמא איקפד? כרבוותיה [20] עביד: חדא כרב, וחדא כשמואל: כשמואל, דאמר רב יהודה אמר שמואל: מותר להטמין את הצונן; כרב, דאמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב: כל שהוא נאכל כמות שהוא חי - אין בו משום בשולי נכרים!

והוא סבר: אדם חשוב שאני [21].

תנו רבנן [תוספתא פ"ד מ"יב]: 'אף על פי שאמרו אין טומנין אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל משחשכה [22], [23] אם בא להוסיף [24] – מוסיף; כיצד הוא עושה?

רבן שמעון בן גמליאל אומר [25]: נוטל את הסדינין ומניח את הגלופקרין, או נוטל את הגלופקרין [26] ומניח את הסדינין;

וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא אסרו [27] אלא אותו מיחם [28], אבל פינה ממיחם למיחם – מותר [29]';

[30]השתא אקורי קא מקיר לה [31], ארתוחי קא מירתח לה [32]?

[תוספתא פ"ד מ"יג] טמן וכיסה [33] בדבר הניטל בשבת [34], או טמן בדבר שאינו ניטל בשבת וכיסה בדבר הניטל בשבת - הרי זה נוטל ומחזיר [35];

[36] טמן וכיסה בדבר שאינו ניטל בשבת, או [37] שטמן בדבר הניטל בשבת וכיסה בדבר שאינו ניטל בשבת, אם היה מגולה מקצתו - נוטל ומחזיר, ואם לאו -


עמוד ב

אינו נוטל ומחזיר [38]

רבי יהודה אומר: נעורת של פשתן דקה הרי היא כזבל [39];

[תוספתא פ"ד מ"יד] מניחין מיחם [40] על גבי מיחם, וקדרה [41] על גבי קדרה, אבל לא קדרה על גבי מיחם ומיחם על גבי קדרה [42],

וטח את פיה בבצק [43]; [44]

ולא בשביל שיחמו [45] אלא בשביל שיהיו משומרים [46];

וכשם שאין טומנין את החמין - כך אין טומנין את הצונן;

רבי התיר להטמין את הצונן;

ואין מרזקין [47] לא את השלג ולא את הברד [48] בשבת בשביל שיזובו מימיו [49], אבל נותן הוא לתוך הכוס [50] או לתוך הקערה - ואינו חושש.'

הדרן עלך במה טומנין

סוף הפרק ברי"ף:

טמן וכסה בדבר הניטל בשבת או שטמן בדבר שאין ניטל בשבת וכסה בדבר הניטל בשבת - הרי זה נוטל ומחזיר טמן וכסה בדבר שאין ניטל בשבת או שטמן בדבר שניטל וכסה בדבר שאינו ניטל אם מגולה מקצתו נוטל ומחזיר ואם לאו אינו נוטל ומחזיר

רבי יהודה אומר נעורת של פשתן דקה הרי היא כזבל

מניחין מיחם על גבי מיחם וקדרה ע"ג קדרה ומיחם ע"ג קדרה וקדרה ע"ג מיחם וטח את פיהם בבצק ולא בשביל שיחמו אלא בשביל שיהו משומרין

וכשם שאין טומנין את החמין כך אין טומנין את הצונן

רבי התיר להטמין את הצונן

ואין מרסקין את הברד ואת השלג בשבת כדי שיזובו מימיו, אבל נותן הוא בתוך הכוס או בתוך הקערה ואינו חושש:





שבת פרק חמישי במה בהמה

משנה:

במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה? [51]

יוצא הגמל באפסר [52] ונאקה [53] בחטם [54], ולובדקים בפרומביא [55], וסוס בשיר [56] וכל בעלי השיר [57] יוצאין בשיר ונמשכין בשיר [58], ומזין עליהן וטובלן במקומן [59].

גמרא:

מאי נאקה בחטם [60]?

אמר רבה בר בר חנה: נאקתא חיורתי [61] בזממא דפרזלא [62].

ולובדקים בפרומביא:

אמר רב הונא: חמרא לובא [63] בפגי דפרזלא [64]

לוי שדר זוזי לבי חוזאי למיזבן ליה חמרא לובא; צרו שדרו ליה שערי [65], למימר דניגרי דחמרא - שערי [66].

אמר רב יהודה אמר שמואל: 'מחליפין [67] לפני רבי: של זו בזו [68] – מהו [69]?

נאקה באפסר לא תיבעי לך: כיון דלא מינטרא ביה - משאוי הוא; כי תיבעי לך גמל בחטם – מאי? כיון דסגי ליה באפסר – משאוי הוא? או דילמא נטירותא יתירתא לא אמרינן משאוי הוא?

אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי: כך אמר אבא: "ארבע בהמות יוצאות באפסר: הסוס והפרד והגמל והחמור"'; למעוטי מאי? לאו למעוטי גמל בחטם [70]?

לא, למעוטי נאקה באפסר [71].

במתניתא תנא: לובדקים וגמל יוצאין באפסר [72].

[73] כתנאי: אין חיה יוצאה בסוגר [74]; חנניה אומר: יוצאה בסוגר ובכל דבר המשתמר; במאי עסקינן?: אילימא בחיה גדולה [75] - מי סגי לה סוגר? ואלא בחיה קטנה [76]?: מי לא סגי לה סוגר? אלא - לאו חתול איכא בינייהו [77]: תנא קמא סבר: כיון דסגי לה במיתנא [78] בעלמא - משאוי הוא, וחנניה סבר: כל נטירותא יתירתא לא אמרינן משאוי הוא!?

אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל: הלכה כחנניה [79].

לוי בריה דרב הונא בר חייא ורבה בר רב הונא הוו קאזלי באורחא; קדמיה חמרא דלוי לחמרא דרבה בר רב הונא; חלש דעתיה דרבה בר רב הונא [80], אמר [בלבו לוי בריה דרב הונא בר חייא]: אימא ליה מילתא כי היכי

הערות[עריכה]

  1. ^ דאין זו שתילה
  2. ^ דנימא בטלה לה אגב קרקע והרי הוא כלוקטה מתחלה, ויהא צריך לעשר על הנוסף שמא ניתוסף
  3. ^ שאוחזה במקצת עליה המגולין, ולא חייש אם העפר ניזוז מאליו, והוא הדין לסליקוסתא
  4. ^ הא פרישנא טעמא בפרק שני (דף לד.): מפני מה אמרו אין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משחשיכה? - גזירה שמא ירתיח
  5. ^ של צונן
  6. ^ שלא יחמו בחום הקיץ והחמה, כגון כר וכסת של לבדין שאינו מחמם
  7. ^ מפני החמה שלא יחמו, ולא גזרינן אטו הטמנה כדי שיחמו
  8. ^ כגון מים צוננין
  9. ^ תחת כר וכסת לחממן, שאין מתחממין בכך, הלכך ליכא למיגזר
  10. ^ לחמם כגון תבשיל
  11. ^ אימא
  12. ^ לא יטמיננו מפני החמה
  13. ^ מפני החום
  14. ^ רבי יוסי
  15. ^ גדול כאביו
  16. ^ מפני כבוד הנשיאות, ולא היה מורה לפניו אף על פי שגדול הימנו
  17. ^ גִדלוֹ וּנשָׂאוֹ עליו
  18. ^ בשבת
  19. ^ שהחמן נחתום נכרי, ובחול, ולאשמועינן דאין בהן משום בשולי נכרים
  20. ^ כרבותיו
  21. ^ שהרואה אותו שהוא מיקל - עומד ומיקל יותר
  22. ^ וכדאמרן: שמא ימצא קדרתו צוננת כשירצה להטמינה, וירתיחנה בשבת
  23. ^ אבל
  24. ^ כיסוי על כיסוי משחשיכה
  25. ^ רבן שמעון בן גמליאל מיקל קולא אחריתי בהטמנה
  26. ^ גלופקרא = קו"ט, ויש בו הבל יותר מן הסדינין, ונוטל את הגלופקרא בימות החמה אם ירא שמא יקדיח תבשילו מחמת רוב כיסוי
  27. ^ להטמין משחשיכה
  28. ^ אלא במיחם שהוחמו בו: דהתם הוא דאיכא למיגזר שמא ירתיח
  29. ^ 'אבל מפנה הוא ממיחם למיחם אחר ומטמין' זהו לשון התוספתא, והיינו נמי 'פינהו ממיחם למיחם מותר'
  30. ^ דהשתא ליכא למיגזר שמא ירתיח: ד
  31. ^ במתכוין
  32. ^ בתמיה
  33. ^ הקדרה
  34. ^ מה שנתן סביבותיה הוי דבר מוכן, וכיסה על פיה נמי דבר המוכן, כגון כלי
  35. ^ דהואיל והכיסוי ניטל - מגלה הקדרה ואוחזה
  36. ^ אבל
  37. ^ אפילו
  38. ^ לא יטול: דאין לו במה יאחזנה; ואם תאמר יפנה סביבותיה, הואיל ודבר הניטל הוא ויאחזנה בדופניה ויטנה על צדה ויפול הכיסוי, כי ההיא דתנן לקמן (פרק 'נוטל' דף קמב:) 'האבן שעל פי החבית מטה על צדה והיא נופלת, ואם היתה בין החביות מגביהה ומטה על צדה והיא נופלת' - הא אוקימנא התם בשכח, אבל במניח - נעשה בסיס לדבר האסור; והיכא דמגולה מקצתו - אין זה טלטול: שמצדדו והכיסוי נופל מאליו;
  39. ^ דמוסיף הבלא, ואין טומנין בה אפילו מבעוד יום
  40. ^ של נחשת
  41. ^ משל חרס
  42. ^ יש ספרים שכתוב בהן 'אבל לא מיחם על גבי קדירה', ומפרשים טעמא מפני שהקדירה מרבה חמימות ומוספת הבלא למיחם, אבל בתוספתא [שבת פ"ג מ,כג] גרסינן 'ומיחם על גבי קדירה'
  43. ^ הנילוש מבעוד יום
  44. ^ כל הנך 'מניחין' - נמי בשבת!
  45. ^ שיהא העליון צונן, ונתנו כדי שיחום מחומו של תחתון
  46. ^ שהיו שניהן חמין, ונתנו על גביו של זה כדי שיהא חומו משתמר בהן
  47. ^ כמו 'מרסקין': משברין לחתיכות דקות
  48. ^ ברד גלצ"א בלע"ז
  49. ^ משום דקא מוליד בשבת, ודמי למלאכה: שבורא המים האלו
  50. ^ של יין בימות החמה, כדי לצנן, ואף על פי שנימוח מאליו
  51. ^ לפי שהאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת, ומידי דמינטרא ביה בהמה הוי 'תכשיט', ואורחא, ולא הוי משוי, ומידי דלא מינטרא ביה הוי משוי;
  52. ^ קבישטר"א [חלק מהרתמה, שבו מושכים את הבהמה]
  53. ^ [גמלה נקבה; אך רש"י פירש] דרומי"ל [גמל חד-דבשתי – אוצר לעזי רש"י, אך אינו שייך לכאן, כי בארץ יש רק חמורים חד-דבשתיים, והגמל הדו-דבשתי הוא ממזרח אסיה]
  54. ^ מפרש בגמרא
  55. ^ מפרש בגמרא
  56. ^ כמו אצעדה סביב צוארו וטבעת קבוע בה ומכניסין בו רצועה או חבל ומושכין הבהמה
  57. ^ כגון כלבים [של] ציידים וחיות קטנות שנותנין שיר לצוארם לנוי
  58. ^ מפרש בגמרא
  59. ^ ומזין עליהם במקומן כמו שהם בצואר הבהמה אם נטמאו, וטובלן במקומן: מכניסין בהמה למים להטביל את השיר
  60. ^ מאי נאקה ומאי חטם
  61. ^ שהיא קשה להשתמר מפני שבורחת
  62. ^ מוזי"ל בלע"ז: נוקב את חוטמו ומכניסו בתוכו, והוא כמין טבעת
  63. ^ חמור הבא ממדינת לוב, כמו הכושים והלובים דאסא [בדברי הימים (ב טז,ח)]
  64. ^ פגי = פריי"ם [רסן] כעין שלנו; 'פגי' כמו זה קנה חמור ובית פגי (בבא מציעא ט.) קיבציי"ל בית ראשה ולחייה [רתמת-ראש]
  65. ^ צרו מעותיו ושלחו לו שעורים בצרור מעותיו ולא רצו לקנות לו חמור מפני שהוא רחוק מבבל מהלך חצי שנה כדאמר ב'הגודל' (בבא קמא קיב:) והשיאוהו עצה לקנות חמור במקומו ויאכילנו שעורים תמיד, ונמצא חמורו טוב ומשובח
  66. ^ פסיעותיו של חמור לפי שעורים שהוא אוכל
  67. ^ שאילתם
  68. ^ נאקה באפסר וגמל בחטם
  69. ^ משוי הוא ואסור
  70. ^ והכי קאמר: ארבע בהמות הללו משתמרים באפסר, ואסורות לצאת בחטם
  71. ^ דהואיל ולא מינטרא ביה - משאוי הוא, אבל נטירותא יתירתא כגון חטם לגמל - לאו משאוי הוא
  72. ^ דלובדקי נמי מינטרא ביה
  73. ^ נטירותא יתירתא, אי משוי הוא או לא -
  74. ^ קולא"ר של חבל, כדמתרגמינן ויתנהו בסוגר (יחזקאל יט ט) - בקולרין
  75. ^ כגון דוב
  76. ^ כגון נמייה וחולדה
  77. ^ חתול לא בעי נטירותא אפילו כחיה קטנה, שאינו תאב לברוח כל כך
  78. ^ חבל קטן
  79. ^ ונטירותא יתירתא - לאו משאוי הוא
  80. ^ שהיה גדול, וכסבור שעשה מדעת