ביאור:בבלי שבת דף קלד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת שבת:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
חספניתא [1]. מאי תקנתיה? לימשי טובא במיא דסילקא [2].
לא שחק מערב שבת [לועס בשיניו ונותן; אם לא טרף יין ושמן מערב שבת - ינתן זה בעצמו וזה בעצמו]:
תנו רבנן: דברים שאין עושין למילה בשבת עושין לה ביום טוב: שוחקין לה כמון, וטורפין לה יין ושמן.
אמר ליה אביי לרב יוסף: מאי שנא כמון ביום טוב – דחזי לקדרה, יין ושמן חזי נמי בשבת, לחולה [3], דתניא [תוספתא שבת פ"יב מ"יב [ליברמן]]: 'אין טורפין יין ושמן לחולה בשבת. אמר רבי שמעון בן אלעזר משום רבי מאיר: אף טורפין יין ושמן. אמר רבי שמעון בן אלעזר: פעם אחת חש רבי מאיר במעיו, ובקשנו לטרוף לו יין ושמן, ולא הנחנו; אמרנו לו: "דבריך יבטלו בחייך [4]"? אמר לנו: אף על פי שאני אומר כך, וחבירי אומרים כך - מימי לא מלאני לבי לעבור על דברי חבירי.' הוא ניהו דמחמיר אנפשיה, אבל לכולי עלמא – שרי [5]!?
התם [6] לא בעי ליכא [7], הכא בעי ליכא.
הכא נמי, ניעביד ולא לילך [8]!
[9] היינו דקתני: נותן זה בפני עצמו וזה בפני עצמו [10].
תנו רבנן: 'אין מסננין את החרדל במסננת [11] שלו [12] ואין ממתקין אותו בגחלת [13]'.
אמר ליה אביי לרב יוסף: מאי שנא מהא דתנן [שבת פ"כ מ"ב]: נותנים ביצה במסננת של חרדל [14]?
אמר ליה: התם - לא מיחזי כבורר [15], הכא - מיחזי כבורר.
ואין ממתקין אותו בגחלת? והתניא: ממתקין אותו בגחלת?!
לא קשיא: כאן בגחלת של מתכת כאן בגחלת של עץ [16].
אמר ליה אביי לרב יוסף: מאי שנא מבישרא אגומרי [בשר על גחלים] [17]?
אמר ליה: התם - לא אפשר [18], הכא [19] – אפשר [20].
אמר ליה אביי לרב יוסף: מהו לגבן [21]?
אמר ליה: אסור.
מאי שנא מלישה [22]?
אמר ליה: התם - לא אפשר [23], הכא – אפשר [24].
והא אמרי נהרדעי: גבינה בת יומא מעליא!
הכי קאמרי: דאפילו גבינה בת יומא מעליא [25].
אין עושין לה חלוק כו':
אמר אביי, אמרה לי אם: האי חלוק דינוקא - לפניה לסיטרא לעילאי [26] דילמא מידביק גרדא מיניה [27] ואתי לידי כרות שפכה.
אימיה דאביי עבדא [28] כיסתתא לפלגא [29].
אמר אביי: האי ינוקא דלית ליה חלוק - לייתי בליתא דאית ליה שיפתא [30], וליכרכיה לשיפתא לתתאי [31], ועייף ליה לעילאי [32].
ואמר אביי: אמרה לי אם: האי ינוקא דלא ידיע מפקתיה [33] - לשייפיה מישחא [34], ולוקמיה להדי יומא [35], והיכא דזיג [36] - [37] ליקרעיה בשערתא [38] שתי וערב, אבל בכלי מתכות - לא, משום דזריף [39].
ואמר אביי: אמרה לי אם: האי ינוקא דלא מייץ [40] - מיקר דקר פומיה [41]; מאי תקנתיה? - ליתו כסא גומרי [42], ולינקטיה ליה להדי פומיה [43], דחיים פומיה [44] – ומייץ [45].
ואמר אביי: אמרה לי אם: האי ינוקא דלא מנשתיה [46] - לינפפיה בנפוותא [47] ומנשתיה.
ואמר אביי: אמרה לי אם: האי ינוקא דלא מעוי [48] - ליתו סליתא דאימיה [49], ולישרקיה עילויה [50] ומעוי.
ואמר אביי, אמרה לי אם: האי ינוקא דקטין [51] - לייתו לסילתא דאימיה, ולישרקיה עילויה מקוטנא לאולמא [52]; ואי אלים [53] - [54] מאולמא לקוטנא.
ואמר אביי: אמרה לי אם: האי ינוקא דסומק [55] - דאכתי לא איבלע ביה דמא [56], ליתרחו ליה עד דאיבלע ביה דמא ולימהלוה. דירוק ואכתי לא נפל ביה דמיה [57] - ליתרחו [58] עד דנפל ביה דמיה, ולימהלוה, דתניא: אמר רבי נתן: פעם אחת הלכתי לכרכי הים ובאת אשה אחת לפני, שמלה בנה ראשון ומת, שני ומת, שלישי הביאתו לפני. ראיתיו שהוא אדום [59], אמרתי לה: המתיני לו עד שיבלע בו דמו. המתינה לו עד שנבלע בו דמו, ומלה אותו וחיה. והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמי. שוב פעם אחת הלכתי למדינת קפוטקיא, ובאת אשה אחת לפני, שמלה בנה ראשון ומת, שני ומת, שלישי הביאתו לפני. ראיתיו שהוא ירוק, הצצתי בו ולא ראיתי בו דם ברית. אמרתי לה: המתיני לו עד שיפול בו דמו. והמתינה לו, ומלה אותו וחיה, והיו קורין שמו נתן הבבלי על שמי.
משנה:
מרחיצין את הקטן, בין לפני המילה ובין לאחר המילה;
ומזלפין עליו [60] ביד, אבל לא בכלי. [61]
רבי אלעזר בן עזריה אומר: מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת, שנאמר (בראשית לד כה) ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים [ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר] ;
ספק [62] ואנדרוגינוס - אין מחללין עליו את השבת; ורבי יהודה מתיר באנדרוגינוס [63].
גמרא:
והא אמרת רישא מרחיצין [64]!?
רב יהודה ורבה בר אבוה דאמרי תרוייהו: כיצד תני: מרחיצין את הקטן בין לפני מילה בין לאחר מילה [65], כיצד? - [66] מזלפין עליו ביד, אבל לא בכלי [67].
אמר רבא: והא 'מרחיצין' קתני!?
אלא אמר רבא: הכי קתני: מרחיצין את הקטן בין מלפני מילה בין לאחר המילה, ביום הראשון - כדרכו, וביום השלישי שחל להיות בשבת - מזלפין עליו ביד, אבל לא בכלי. רבי אלעזר בן עזריה אומר: מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת, שנאמר ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים.
תניא כוותיה דרבא: 'מרחיצין הקטן בין לפני מילה בין לאחר מילה, ביום ראשון - כדרכו, וביום השלישי שחל להיות בשבת - מזלפין עליו ביד [68]; רבי אלעזר בן עזריה אומר: מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת, ואף על פי שאין ראיה לדבר - זכר לדבר, שנאמר ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים. וכשהן מזלפין - אין מזלפין לא בכוס ולא בקערה ולא בכלי, אלא ביד.'
אתאן לתנא קמא [69]!?
מאי אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר? - משום דגדול לא סליק בישרא הייא [70], [71] קטן - סליק ביה בישרא הייא [72].
ההוא דאתא לקמיה דרבא, אורי ליה כשמעתיה [73].
איחלש רבא [74], אמר: אנא בהדי תרגימנא דסבי למה לי [75]?
אמרו ליה רבנן לרבא: והתניא כוותיה דמר!
אמר להו: מתניתין כוותייהו דיקא; ממאי? - מדקאמר רבי אלעזר בן עזריה אומר: מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת; אי אמרת בשלמא תנא קמא מזלפין [76] קאמר [77] - היינו דקאמר ליה רבי אלעזר בן עזריה [78] 'מרחיצין', אלא אי אמרת תנא קמא [79] מרחיצין ביום הראשון קאמר, ומזלפין ביום השלישי [80] - האי 'רבי אלעזר בן עזריה אומר: 'מרחיצין'? 'אף מרחיצין' מיבעי ליה! כי אתא רב דימי אמר רבי אלעזר: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה.
הוו בה [81] במערבא: הרחצת כל גופו או הרחצת מילה?
אמר להו ההוא מרבנן, ורבי יעקב שמיה: מסתברא הרחצת כל גופו, דאי סלקא דעתך הרחצת מילה - מי גרע מחמין על גבי מכה [82], דאמר רב: אין מונעין חמין ושמן מעל גבי מכה בשבת.
מתקיף לה רב יוסף: ולא שני לך בין חמין שהוחמו בשבת לחמין שהוחמו מערב שבת [83]!
מתקיף לה רב דימי: וממאי דהכא בחמין שהוחמו בשבת פליגי, דילמא בחמין שהוחמו בערב שבת פליגי?
אמר אביי: אנא בעאי דאישני ליה [84], וקדם ושני ליה רב יוסף: [85] מפני שסכנה הוא לו [86].
איתמר נמי, כי אתא רבין אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר, ואמרי לה אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה, בין בחמין שהוחמו בשבת בין בחמין שהוחמו מערב שבת, בין הרחצת כל גופו, בין הרחצת מילה - מפני שסכנה היא לו.
גופא, אמר רב: אין מונעין חמין ושמן מעל גבי מכה בשבת; ושמואל אמר: נותן חוץ למכה, ושותת ויורד למכה.
מיתיבי: אין נותנין שמן וחמין על גבי מוך ליתן על גבי מכה בשבת [87]!
התם משום סחיטה.
תא שמע: אין נותנין חמין ושמן על גבי מוך שעל גבי מכה בשבת!
התם נמי משום סחיטה.
תניא כוותיה דשמואל: אין נותנין חמין ושמן על גבי מכה בשבת, אבל נותנין חוץ למכה, ושותת ויורד למכה.
תנו רבנן: 'נותנין על גבי המכה מוך יבש וספוג יבש [88], אבל לא גמי יבש ולא כתיתין יבשין [89].'
קשיא כתיתין אכתיתין [90]!
לא קשיא, הא – בחדתי [91], הא – בעתיקי [92]!
אמר אביי: שמע מינה - הני כתיתין מסו.
ספק ואנדרוגינוס [אין מחללין עליו את השבת; ורבי יהודה מתיר באנדרוגינוס]:
תנו רבנן [ספרא תזריע פרשתא א" מרק א משנה ה]: ’[ויקרא יב,ג] [וביום השמיני ימול בשר] ערלתו - ערלתו ודאי דוחה את השבת [93],
הערות
[עריכה]- ^ פניו מתבקעות; ואני אומר שהוא מין שחין שקורין אינייר"א, והוא 'בגרב ובחרס', שכתוב בתורה (דברים כח כז), וחספניתא תרגום של חרס
- ^ מרק תרדין
- ^ שאין בו סכנה
- ^ דהאי נמי חולה הוא
- ^ רבי מאיר, וסתם מתניתין רבי מאיר, ואמאי תנן נותן זה בעצמו וזה בעצמו
- ^ גבי שאר חולים
- ^ לטרפו ולערבו יפה יפה
- ^ לא יערבנו כל כך
- ^ ומתרץ:
- ^ שמערב ואינו לוכך
- ^ ביום טוב
- ^ טעמא מפרש לקמיה: דמיחזי כבורר, שמשליך הסובין שלו
- ^ כדרך שרגילין לכבות לתוכו את הגחלת, או אבן ניסוקת
- ^ ומסננה בתוכו, לייפות מראיתו
- ^ שכולה יוצאה דרך המסננת, ואין משתייר שם פסולת
- ^ בגחלת של עץ אסור, דשייך בה 'כיבוי' לפי שעושה פחם; גחלת של מתכת לא שייך בה 'כיבוי', דאינו נעשה פחם
- ^ שצולין ביום טוב ואף על גב דמכבה
- ^ לצלות מאתמול, דביומא שביחא טפי
- ^ חרדל
- ^ מאתמול
- ^ גבינה
- ^ שלשין פת ביום טוב, והאי נמי ללישה דמיא
- ^ דפת חמה מעליא טפי
- ^ מאתמול
- ^ אימא 'אף גבינתא בת יומא מעליא', וכל שכן דאתמול
- ^ לאימרא שבשפת פיה יהפוך ויקפל למעלה שלא תהא סמוכה לבשרו, מפני שראש מקום חתך הבגד שם הוא, ויוצאין ממנו גרדין שקורין פיינד"ץ [גדילים, חוטי ארג היוצאים מן הבגד]
- ^ במכה, וכשבא להפשיט החלוק מעל המילה - ישמוט ויקרע את ראש הגיד
- ^ לתינוקות הבאים לידה לתקן מילתן
- ^ כיס היתה עושה של בגד לפנים בתוך החלוק, ותופרתו מתוכו בתוך החלוק ומגיע למטה עד חצי החלוק, כדי לחוץ בין האימרא ובין המילה
- ^ מעט שחק של בגד שיהא בו אימרא, לפי שהאימרא מהדקה יפה בבשר שלא ישמט החלוק מן הגיד
- ^ לתחתית ראש הגיד יתן השפה, וראש השני החלק יהא למעלה
- ^ אותו ראש העליון החלוק יקפל ויקפול כלפי חוץ מפני הגרדין, שלא ידבקו במכה
- ^ שאין ניכר בו נקב בית הרעי, ששם הוצאת זבלו
- ^ שהשמן מצהיל הבשר
- ^ נגד השמש
- ^ שצלול כזכוכית
- ^ בידוע שהחלל כנגדו,
- ^ בראש השעורה שהוא חדוד
- ^ מנפחו, אינפליי"ר בלעז [עלול לקבל דלקת]
- ^ שלא יכול לינק
- ^ נצטננו שפתיו, ואין בו כח למוץ בהן
- ^ תשטח גחלים על דף או על כלי
- ^ ויעמיד אצל פיו
- ^ שיתחמם פיו
- ^ וינק
- ^ שאין נשימה ניכרת בו, שאין דופק כנגד לבו כדרך כל אדם
- ^ יניפו עליו בנפה שקורין וא"ן [נפה, כברה]
- ^ אין רוחו נכנס ויוצא יפה, אליינ"א בלעז [לנשום]
- ^ שיליא שנולדה עמו
- ^ יחליקנה על בשרו; כמו 'אישתרוקי אישתריקו' (עבודה זרה מ ב) אשאולדי"ר +להחליף+
- ^ שהוא דק
- ^ השליא - ראשה אחד קצר וראשה אחד רחב; יחליקוה עליו, מראש הקצר יתחילו, וימשוכו לצד הרחב, כלומר: כן ירחיב זה ויתעבה
- ^ ולא מחמת בריאות, אלא נפוח
- ^ לישרקיה עליה
- ^ כל בשרו אדום
- ^ בבשרו, דעכשיו כל דמו מצוי בין עור לבשר, וכשמוהלין אותו - יוצא כל דמו
- ^ לא בא בו דם, ומתוך כך חלש הוא ואין בו כח, וממהר לחלוש ולמות
- ^ ימתינו מלמולו
- ^ הכי גרסינן: 'ראיתיו שהיה ירוק, הצצתי בו ולא היה בו דם ברית'; תרתי לגריעותא: חדא - דאי מהיל ליה - לא נפק מיניה דמא, והטפת דם ברית מצוה, כדכתיב (זכריה ט יא) גם את בדם בריתך, ועוד: דמסוכן הוא, ומשום חולשא: שלא נוצר בו עדיין דם
- ^ את החמין
- ^ ובגמרא פריך: הא אמרת רישא מרחיצין, דמשמע כדרכו, והדר תני אפילו לזלף עליו בכלי אסור
- ^ כגון ספק בן שמונה חדשים [וספק בן תשעה], דהוא כאבן בעלמא ואין מילתו דוחה שבת
- ^ דאיתרבי מקראי, כדמפרש בגמרא לקמן
- ^ ואפילו כדרכו
- ^ 'מרחיצין' דרישא לאו כדרכו הוא, דתנא סיפא לפרושי כיצד מרחיצין:
- ^ כגון
- ^ ואפילו ביום ראשון
- ^ ולא גרסינן: אבל לא בכלי
- ^ הך סיפא - תנא קמא אמרה, דאילו רבי אלעזר - אפילו הרחצה כדרכו שרי
- ^ היינו טעמא דמעשה שכם לאו ראיה גמורה היא, משום דגדול אין מכה שבבשרו מעלה ארוכה מהר
- ^ אבל
- ^ נתרפא מידי סכנתו מהר
- ^ התיר לו הרחיצה כדרכו ביום ראשון שחל להיות בשבת
- ^ נעשה חולה, והיה דואג שמא על כך נענש
- ^ מה היה לי לחלוק כנגד זקנים הללו, רב יהודה ורבה בר אבוה שפירשו שאסור להרחיץ
- ^ ביום ראשון
- ^ ולא איירי בהרחצה כלל אלא בזילוף
- ^ היינו דאתא רבי אלעזר בן עזריה ופליג, ואמר
- ^ נמי
- ^ אלא אי אמרת תנא קמא נמי 'מרחיצין' אמר בשני הימים, ולא פליג רבי אלעזר אלא איום שלישי, דקאמר תנא קמא מזלפין
- ^ דייקי בה
- ^ דשרי, והכא אסרי רבנן בשלישי
- ^ והכא גבי מילה בהוחמו בשבת עסקינן, הלכך, בשלישי דליכא סכנתא - לא
- ^ אני הייתי רוצה לתרץ אתקפתא זו, כדשני ליה רב יוסף
- ^ דודאי מתניתין - חמין שהוחמו בשבת נמי שרי בימים הראשונים, ולרבי אלעזר אף בשלישי
- ^ מפני שמניעת חמין סכנה היא לו
- ^ קא סלקא דעתך גזרה משום שחיקת סמנין, כשמואל, דטעמיה משום הכי הוא, והיינו דקאמר: אבל נותן חוץ למכה, דלא מוכחא מילתא דלרפואה
- ^ דלאו לרפואה היא, אלא שלא ישרטו בגדיו הקשים מכתו
- ^ חתיכות בגדים דקות, משום דמסו, וגזרו משום שחיקת סמנין
- ^ רישא שרי מוך יבש, דהיינו כתיתין, וסיפא אסר כתיתין
- ^ חדשים שלא היו על גבי מכה מעולם – מסו [מרפאים]
- ^ עתיקי לא מסו
- ^ דבהאי קרא וביום השמיני דילפינן מיניה אפילו בשבת, כתיב בסיפיה ערלתו דמשמע מיעוטא: ערלתו של זה, ולא אחר, ולמעוטי ספק אתא