ביאור:בבלי שבת דף קלא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

בתים וחצרות פתוחין לתוכו [1], והכא בתים איכא, חצרות – ליכא; כי לא עירבו נמי: ליחזינהו להני בתים כמאן דסתימי דמו [2], וחצרות - איכא, ובתים - ליכא!

אפשר דמבטלי ליה [3] רשותא דכולהו לגבי חד [4].

סוף סוף, בית – איכא [5], בתים – ליכא [6]!

אפשר דמצפרא ועד פלגא דיומא לגבי חד, מפלגיה דיומא ולפניא לגבי חד.

סוף סוף, בעידנא דאיתיה להאי - ליתיה להאי!

אלא אמר רב אשי [7]: מי גרם לחצרות שיאסרו [8] - בתים, וליכא [9].

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: לא לכל אמר רבי אליעזר מכשירי מצוה דוחין את השבת [10], שהרי שתי הלחם [11] חובת היום הן [12], ולא למדן רבי אליעזר [13] אלא מגזירה שוה [14], דתניא: 'רבי אליעזר אומר: מניין למכשירי שתי הלחם שדוחין את השבת? - נאמרה הבאה בעומר (ויקרא כג י: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן) , ונאמרה הבאה בשתי הלחם [ויקרא כג,יז: ממושבתיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרנים סלת תהיינה חמץ תאפינה בכורים לה’]: מה הבאה האמורה בעומר – מכשירין [15] דוחין את השבת [16], אף הבאה האמורה בשתי הלחם - מכשירין דוחין את השבת.'

מופני, דאי לא מופני - איכא למיפרך: מה לעומר - שכן אם מצא קצור [17] – קוצר [18], תאמר בשתי הלחם [19] שאם מצא קצור - אינו קוצר.

לאי [20], אפנויי מופני: מכדי כתיב (ויקרא כג י) [דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם וקצרתם את קצירה] והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן, 'במיום הביאכם' (ויקרא כג טו: וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה) למה לי? שמע מינה - לאפנויי.

ואכתי, מופנה מצד אחד הוא [21].

ושמעינן ליה לרבי אליעזר דאמר: מופנה מצד אחד - למידין ומשיבין [22]?

'תביאו' רבויא הוא [23].

[24] למעוטי מאי [25]?: אילימא למעוטי לולב - והתניא: לולב וכל מכשיריו [26] דוחין את השבת, דברי רבי אליעזר! ואלא למעוטי סוכה - והתניא: סוכה וכל מכשיריה דוחין את השבת, דברי רבי אליעזר! ואלא למעוטי מצה - והתניא: מצה וכל מכשיריה דוחין את השבת, דברי רבי אליעזר! ואלא למעוטי שופר - והתניא: שופר וכל מכשיריו דוחין את השבת, דברי רבי אליעזר!?

אמר רב אדא בר אהבה: למעוטי ציצית לטליתו [27], ומזוזה לפתחו. תניא נמי הכי: ושוין, שאם צייץ טליתו ועשה מזוזה לפתחו - שהוא חייב.

מאי טעמא?

אמר רב יוסף: לפי שאין קבוע להם זמן.

אמר ליה אביי: אדרבה, מדאין קבוע להם זמן -


עמוד ב

כל שעתא ושעתא זמניה הוא [28]!

אלא אמר רב נחמן אמר רבי יצחק, ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע: הואיל ובידו להפקירן [29].

אמר מר: לולב וכל מכשיריו דוחין את השבת, דברי רבי אליעזר. מנא ליה לרבי אליעזר הא?: אי מעומר ושתי הלחם [30] - שכן צורך גבוה!

אלא אמר קרא: (ויקרא כג מ) [ולקחתם לכם] ביום [הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים], ביום – אפילו בשבת [31]; ולמאי הלכתא [32]? אילימא לטלטול [33] - איצטריך קרא למישרי טלטול [34]? אלא למכשיריו [35].

ורבנן?

ההוא מיבעי ליה: ביום ולא בלילה.
ורבי אליעזר, ביום ולא בלילה מנא ליה?

נפקא ליה מ'ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים' - ימים ולא לילות.

ורבנן?

איצטריך, סלקא דעתך אמינא: נילף שבעת ימים מסוכה, מה להלן ימים ואפילו לילות [36], אף כאן ימים ואפילו לילות - קא משמע לן.

וליכתוב רחמנא בלולב [37] וניתו הנך [38] ונילפו מיניה [39]?

משום דאיכא למיפרך: מה ללולב שכן טעון ארבעה מינים.

סוכה וכל מכשיריה דוחין את השבת דברי רבי אליעזר; מנא ליה לרבי אליעזר הא?: אי מעומר ושתי הלחם - שכן צורך גבוה הוא! אי [40] מלולב [41] - שכן טעון ארבעה מינים!

אלא: גמר שבעת ימים מלולב [42]: מה להלן - מכשיריו דוחין את השבת, אף כאן נמי - מכשיריו דוחין את השבת.

וליכתוב רחמנא בסוכה, וניתי הנך [43] וניגמור מיניה!

משום דאיכא למיפרך: מה לסוכה – שכן נוהגת בלילות כבימים.

מצה וכל מכשיריה דוחין את השבת, דברי רבי אליעזר. מנא ליה לרבי אליעזר הא? אי מעומר ושתי הלחם - שכן צורך גבוה! אי מלולב - שכן טעון ארבעה מינים! אי מסוכה - שכן נוהגת

בלילות כבימים [44]?

אלא: גמר חמשה עשר - חמשה עשר מחג הסוכות: מה להלן - מכשיריה דוחין את השבת, אף כאן - מכשיריה דוחין את השבת. וליכתוב רחמנא [45] במצה וניתו הנך וליגמור מיניה [46]!

משום דאיכא למיפרך: מה למצה - שכן נוהגת בנשים כבאנשים [47].

שופר וכל מכשיריו דוחין את השבת, דברי רבי אליעזר.- מנא ליה לרבי אליעזר הא?: אי מעומר ושתי הלחם - שכן צורך גבוה, אי מלולב - שכן טעון ארבעה מינים, אי מסוכה - שכן נוהגת

בלילות כבימים, אי ממצה - שכן נוהגת בנשים כבאנשים!?

אלא אמר קרא (במדבר כט א) [ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו] יום תרועה יהיה לכם - ביום, אפילו בשבת; ולמאי [48]?: אילימא לתקיעה - הא תנא דבי שמואל [49]: 'כל מלאכת עבודה לא תעשו' [50] - יצתה תקיעת שופר ורדיית הפת, שהיא חכמה ואינה מלאכה'?

אלא למכשירין.

ורבנן?

ההוא מיבעי ליה: ביום ולא בלילה.

ורבי אליעזר, ביום ולא בלילה מנא ליה?

נפקא ליה (ויקרא כה ט) מ [והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש] ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם - וגמרי מהדדי [51].

וליכתוב רחמנא בשופר, וליתו הנך וליגמרו מיניה!?

מתקיעת שופר דראש השנה ליכא למיגמר - שכן מכנסת זכרונות של ישראל לאביהן שבשמים; מתקיעות [שופר] דיום הכפורים ליכא למיגמרי - דאמר מר: תקעו בית דין שופר [52] - נפטרו עבדים לבתיהם ושדות חוזרות לבעליהן.

נפטרו עבדים לבתיהם -.

מילה וכל מכשיריה דוחין את השבת, דברי רבי אליעזר מנא ליה לרבי אליעזר הא?: אי מכולהו גמר [53] – כדאמרינן [54]; ועוד: מה להנך -

הערות[עריכה]

  1. ^ שני בתים פתוחים לשתי חצרות, שתים לכל חצר, ושתי חצרות פתוחות למבוי
  2. ^ דהא לגבי מבוי - כמאן דסתימי הוו, דהא חצרות מפסיקות בינתים, שאין הבתים מוציאין להם
  3. ^ בני הבתים שבחצר
  4. ^ רשות שיש להם בחצר לגבי חד מינייהו, והוי כל החצר שלו, ומותר להוציא מביתו לחצר
  5. ^ בכל חצר
  6. ^ ורב בעי שני בתים לכל חצר
  7. ^ טעמא לאו משום בתים וחצרות פתוחות לתוכו הוא, דרב - בין עירבו בין לא עירבו, מכיון דפתיחי שתי חצרות למבוי, ושני בתים לכל חצר - תורת מבוי עליו, וניתר בלחי וקורה; והיינו טעמא דכי עירבו בחצרות ולא נשתתפו במבוי אסור לטלטל בו, וכי לא עירבו - שרי
  8. ^ על המבוי, להצריכו שיתוף להוציא מן החצירות לתוכו
  9. ^ בתים הוא דגרמי לו, דאי לאו משום בתים - הוו להו חצרות ומבוי רשות אחת, דרב דאמרה להא מלתא - כרבי שמעון סבירא ליה, דאמר בעירובין (עד,א): גג וחצר וקרקף ומבוי - כולן רשות אחת הן, ומטלטלין מזה לזה, ואמר רב עלה: הלכה כרבי שמעון, והוא שלא עירבו בתים עם החצרות: דלא שכיחי מאני דבתים בחצר, הלכך, לענין טלטול בתוכו נמי: כי לא עירבו חצרות עם הבתים - שרי, דהוה להו כמו שנשתתפו בו: דמי גרם לו למבוי ליאסר ולהצטרך לשיתוף - בתים גרמו לו, ואינם: שהרי נסתלקו ממנו, ומותר להוציא מן החצרות למבוי כאילו נשתתפו, ובנשתתפו לא מספקא לן דמותר לטלטל בכולן
  10. ^ לא בכל מכשירי מצוה אמר כן; ולקמן מפרש הי מכשירי מצוה אתא למעוטי
  11. ^ דעצרת
  12. ^ ואין לאחרן עד למחר
  13. ^ דאפייתם תדחה שבת
  14. ^ ואי בכל מכשירי מצוה שעיקר המצוה נוהגת בשבת, אמר 'מכשיריה כמותה' - למה לי גזירה שוה?
  15. ^ דהיינו קצירה טחינה והרקדה שלה
  16. ^ כדאמרינן במנחות (עב,א): בחריש ובקציר תשבות (שמות לד כא), מה חריש רשות - אף קציר רשות, יצא קצירת העומר שהיא מצוה [משנה שביעית פ"א מ"ד]
  17. ^ שלא לשם עומר
  18. ^ מצוה לקצור לשמה, דכתיב וקצרתם והבאתם, הלכך, קצירה גופיה מצוה היא
  19. ^ שלא נאמר בהן קצירה
  20. ^ באמת
  21. ^ הבאה דעומר מופנה, הבאה דשתי הלחם אינה מופנה, דצריכה לגופה
  22. ^ גזירה שוה שאינה מופנה משני צדדיה אלא מצד אחד - למדין ממנה אם אין להשיב, אבל אם יש להשיב - משיבין, ובמסכת יבמות בפרק 'מצות חליצה' שמעינן ליה דאמר הכי, דקתני [יבמות פ"יב מ"ב]: חליצה בשמאל פסולה, ורבי אליעזר מכשיר, דלא יליף 'רגל' 'רגל' ממצורע, ופרכינן: ורבי אליעזר לא יליף ממצורע? והא תניא: 'רבי אליעזר אומר: מנין לרציעה שהיא באוזן ימנית - נאמר כאן אוזן, ונאמר להלן אוזן וכו', ומשנינן: אזן אזן - מופנה, רגל רגל - לא מופנה, והאי 'לאו מופנה' דקאמרינן - משני צדדין קאמר, דרגל דכתיב בחליצה איצטריכא לגופה, אבל מצד אחד מופנה הוא, דפרשת מצורע מופנה הוא ההיא דעני, דכולהו כתיבין במצורע עשיר
  23. ^ דהא אוהקרבתם מנחה חדשה (ויקרא כג טז) סמיך, ומצי למיכתב [במקום מה שכתוב בפסוק [ויקרא כג,יז: ממושבתיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרנים סלת תהיינה חמץ תאפינה בכורים לה’] 'ממושבותיכם לחם תנופה', ו'תביאו' יתירה הוא
  24. ^ הא דאמר רבי יוחנן לעיל: 'לא לכל אמר רבי אליעזר' -
  25. ^ למעוטי הי מכשירים אתי, דלא דחי שבת
  26. ^ כגון לקוצצו מן המחובר
  27. ^ שלא יתלנה בטליתו בשבת, כדמפרש טעמא ואזיל
  28. ^ וכיון שיש לו טלית, בכל יום שמשהה בלא ציצית עובר בעשה, ואפילו מונחת בקופסא, הלכך, כל יומא רמיא מצותיה עליה
  29. ^ ונפקי מרשותיה, ולאו עליה רמיא חובתיה
  30. ^ וגמר במה מצינו
  31. ^ מדלא כתיב בראשון - לדרשא אתא, בכל יום שהוא ראשון לחג
  32. ^ ולמאי איצטריך לרבויי להאי ואפילו בשבת
  33. ^ כדמשמע קרא: לקיחה - טלטול בעלמא הוא
  34. ^ ועדיין במתן תורה לא נאסר טלטול דאיצטריך קרא למישרי להאי
  35. ^ דאיסורא דאורייתא הוא
  36. ^ כדילפינן במסכת סוכה (מג,א)
  37. ^ דמכשירין דחו
  38. ^ עומר ושתי הלחם
  39. ^ ולמה ליה דכתביה בכולהו
  40. ^ במה מצינו
  41. ^ שהוא מצוה ומכשיריו דוחין, אף סוכה שהיא מצוה מכשיריה דוחין
  42. ^ ובגזירה שוה אתי ליה, ואף על גב דאינה מופנה משני צדדים, דהא גבי לולב - חד 'שבעת ימים' הוא דכתיב, ודרשינן לרבי אליעזר למעוטי לילות, כיון דגלי רחמנא בעומר ושתי הלחם ולולב - גילוי מילתא בעלמא הוא, ולא פרכינן עלה, גימגום [??]
  43. ^ עומר ושתי הלחם
  44. ^ ואילו מצה, לילה הראשון חובה, ותו לא, כדאמרינן בפסחים (קכ,א)
  45. ^ בהדיא
  46. ^ ונגמרו הנך כולהו מיניה
  47. ^ כדילפינן בפסחים (מג,ב): לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים וגו' (דברים טז ג), כל שישנו בבל תאכל חמץ - ישנו בקום אכול מצה, ונשים איתנהו בבל תאכל חמץ: דכל מצות לא תעשה - בין שהזמן גרמא בין שאין הזמן גרמא - חייבות, לאפוקי סוכה ולולב דליתנהו בנשים, דמצות עשה שהזמן גרמא היא
  48. ^ האי קרא: הי מילתא דתרועה אתא למישרי בשבת? אי לתקיעה
  49. ^ לא איצטריך, דאפילו תקיעת הרשות לית בה איסורא דאורייתא
  50. ^ מלאכת עבודה = של טורח
  51. ^ במסכת ראש השנה (לג,ב): שאין תלמוד לומר בחדש השביעי דהא בכמה קראי כתב לן דיום הכיפורים בחודש השביעי; מה תלמוד לומר בחודש השביעי? - שיהו כל תרועות משל חדש השביעי שוות
  52. ^ קריאת דרור דיובל תלויה בה, הלכך חשיבא
  53. ^ מאחת מכולן
  54. ^ איכא למיפרך בכל הנך, חדא צד חמור האמור בה לעיל