ביאור:בבלי שבת דף לה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

תרי תילתי [שני שליש] מיל.

מאי בינייהו?

איכא בינייהו פלגא דדנקא [1].

וחילופה בחלתא [2], דאמר רבה: חלתא בת תרי כורי [שמחזיקה שני כור] שרי לטלטולה [3], ובת תלתא כורי אסור לטלטולה [4], ורב יוסף אמר: בת תלתא כורי נמי שרי, בת ארבעה כורי אסור. [5]

אמר אביי: בעי מיניה דמר [6] בשעת מעשה [7], ואפילו בת תרי כורי לא שרא לי, כמאן [8]?

כהאי תנא, דתנן [כלים פ"טו מ"א]: כוורת הקש [9] וכוורת הקנים ובור ספינה אלכסנדרית [10], אף על פי שיש להם שולים והן מחזיקות ארבעים סאה בלח [11] - שהן כוריים [12] ביבש [13] – טהורים [14].'

אמר אביי: שמע מינה האי גודשא - תילתא הוי.

אביי חזייה לרבא דקא דאוי [15] למערב [16], אמר ליה: והתניא כל זמן שפני מזרח 'מאדימין?

אמר ליה: מי סברת פני מזרח ממש? לא! פנים המאדימין את המזרח [17].

איכא דאמרי רבא חזייה לאביי דקא דאוי למזרח, אמר ליה: מי סברת פני מזרח ממש? פנים המאדימין את המזרח!

וסימניך כוותא [18].

ר' נחמיה אומר כדי שיהלך אדם משתשקע החמה חצי מיל:

אמר רבי חנינא: הרוצה לידע שיעורו של רבי נחמיה, יניח חמה בראש הכרמל [19] וירד ויטבול בים ויעלה [20], וזהו שיעורו של רבי נחמיה.

אמר רבי חייא: הרוצה לראות בארה של מרים - יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים [21], וזו היא בארה של מרים [22].

אמר רב: מעין המיטלטל טהור [23], וזהו בארה של מרים [24].

אמר רב יהודה אמר שמואל: בין השמשות דרבע יהודה - כהנים טובלין בו [25].

למאן?: אילימא לרבי יהודה - ספקא הוא [26]! אלא בין השמשות דרבי יהודה - לרבי יוסי כהנים טובלין בו.

[27]

פשיטא [28]!?

מהו דתימא 'בין השמשות דרבי יוסי מישך שייך בדרבי יהודה [29]' - קא משמע לן [30] דשלים בין השמשות דרבי יהודה והדר מתחיל בין השמשות דרבי יוסי [31].

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יהודה לענין שבת, והלכה כרבי יוסי לענין תרומה.

בשלמא 'הלכה כרבי יהודה לענין שבת' – לחומרא [32], אבל לענין תרומה מאי היא?: אילימא לטבילה [33] - ספקא היא [34]!?


עמוד ב

אלא לאכילת תרומה: דלא אכלי כהנים תרומה עד דשלים בין השמשות דרבי יוסי [35].

אמר רב יהודה אמר שמואל: כוכב אחד = יום; שנים = בין השמשות; שלשה = לילה.

תניא נמי הכי: 'כוכב אחד = יום, שנים = בין השמשות, שלשה = לילה; אמר רבי יוסי: לא כוכבים גדולים הנראין ביום, ולא כוכבים קטנים שאין נראין אלא בלילה, אלא בינונים.'

אמר רבי יוסי ברבי זבידא: העושה מלאכה בשני בין השמשות [36] - [37] חייב חטאת ממה נפשך [38].

אמר ליה רבא לשמעיה: אתון, דלא קים לכו בשיעורא דרבנן [39], אדשימשא אריש דיקלי - אתלו שרגא [40].

ביום המעונן מאי?

במתא חזי תרנגולא, בדברא עורבי [41] - אי נמי אדאני [42].

To the trumpeting place.jpg
כתובת מתקופת בית המקדש עליה נכתב "לבית התקיעה לה[כריז]". כפי הנראה מוקמה במקום גבוה בהר הבית ומשם היו תוקעין להכריז על כניסת שבת.

תנו רבנן: 'שש תקיעות תוקעין ערב שבת [43]: ראשונה - להבטיל את העם ממלאכה שבשדות [44]; שניה - להבטיל עיר [45] וחנויות [46]; שלישית - להדליק את הנר, דברי רבי נתן; רבי יהודה הנשיא אומר: שלישית לחלוץ תפילין [47], ושוהה כדי צליית דג קטן או כדי להדביק פת בתנור [48], ותוקע ומריע ותוקע [49] – ושובת [50].

אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה נעשה להם לבבליים שתוקעין ומריעין ושובתין מתוך מריעין? [כלומר: התרועה האחרונה מכוונת שתוך כד התרועה האחרונה יקבלו שבת]’

תוקעין ומריעין - הוו להו חמשה [חסרה התקיעה האחרונה, שהרי הסדר הוא תקיעה תרועה תקיעה – וחוזר על סדר זה שנית]!

אלא שתוקעין וחוזרין ותוקעין ומריעין [כלומר: למעשה הסדר הבבלי הוא: תקיעה תרועה תקיעה, תקיעה תקיעה תרועה] ושובתין מתוך מריעין - מנהג אבותיהן בידיהן.

מתני ליה רב יהודה לרב יצחק בריה: 'שניה - להדליק את הנר'.

כמאן? לא כרבי נתן ולא כרבי יהודה הנשיא?

אלא 'שלישית להדליק את הנר'; כמאן? - כרבי נתן.

תנא דבי רבי ישמעאל: 'שש תקיעות תוקעין ערב שבת; התחיל לתקוע תקיעה ראשונה - נמנעו העומדים בשדה מלעדור [51] ומלחרוש ומלעשות כל מלאכה שבשדות; ואין הקרובין רשאין ליכנס עד שיבואו רחוקין ויכנסו כולם כאחד [52]; ועדיין חנויות פתוחות ותריסין מונחין [53]; התחיל לתקוע תקיעה שניה - נסתלקו התריסין וננעלו החנויות, ועדיין חמין [54] מונחין על גבי כירה וקדירות מונחות על גבי כירה; התחיל לתקוע תקיעה שלישית - סילק המסלק [55] והטמין המטמין [56] והדליק המדליק, ושוהה כדי צליית דג קטן או כדי להדביק פת בתנור, ותוקע ומריע ותוקע – ושובת.

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: שמעתי שאם בא להדליק אחר שש תקיעות – מדליק, שהרי נתנו חכמים שיעור לחזן הכנסת [57] להוליך שופרו לביתו [58].

אמר לו: אם כן - נתת דבריך לשיעורין [59]! אלא מקום צנוע יש לו לחזן הכנסת בראש גגו ששם מניח שופרו, לפי שאין מטלטלין [60] לא את השופר ולא את החצוצרות.'

והתניא: 'שופר מיטלטל וחצוצרות אינם מיטלטלין [61]'?

אמר רב יוסף: לא קשיא: כאן ביחיד כאן בצבור.

אמר ליה אביי: וביחיד למאי חזי?

הואיל וראוי לגמע בו מים

הערות[עריכה]

  1. ^ דנקא שתות [ששית; כלומר: חצי ששית], אחד מי"ב במיל, דשיעורא דרבה תלת ריבעי מילא, היינו תשעה פלגי דנקא, ושיעורא דרב יוסף שמונה פלגי דנקא
  2. ^ כוורת
  3. ^ דתורת כלי עליה
  4. ^ גדולה יותר מדאי ואין תורת כלי עליה
  5. ^ איפליגו רבה ורב יוסף בחלתא, דהתם שיעורא דרב יוסף נפיש מדרבה: רבה דאמר הכא תלתא - אמר התם תרי, ורב יוסף דאמר הכא תרי - אמר התם תלתא.
  6. ^ רבה
  7. ^ שהייתי צריך לדבר
  8. ^ הא דאפילו בתרתי כורי לא שרא
  9. ^ זנבות שבולין אשטריי"ס
  10. ^ ספינה גדולה שפורשים בה לים הגדול, ומי הים מלוחין, ועושין כלי גדול כמין בור, ונותנין לתוכו מים יפים
  11. ^ לח אין בו גודש
  12. ^ ששים סאה
  13. ^ שהגודש מחזיק שליש בכלים שלהם, שהיו עשויין כים שעשה שלמה, גובהן כחצי רחבן, והם עגולים
  14. ^ דאיתקש כלי עץ לשק דמיטלטל מלא וריקן, וזה אינו מיטלטל מלא, דגדול יותר מדאי, ואם יטלטלוהו - ישבר בידיהם
  15. ^ מביט
  16. ^ ערב שבת לראות אם יש שם אדמומית חמה
  17. ^ לערב חמה שוקעת במערב, וזהרורי החמה מאדימין את המזרח, כחלון דכשהחמה נכנסת בה - מאדמת כותל שכנגדה
  18. ^ חלון, כמו שפירשתי
  19. ^ הר שעל שפת הים, וחמה סמוך לשקיעתה נראית על ראשי ההרים
  20. ^ ובכדי שירד ויטבול ויעלה הוי לילה
  21. ^ סלע עגול ועשוי ככברה
  22. ^ שהיה מתגלגל עם ישראל במדבר בזכותה של מרים, דכתיב (במדבר כ א) ותמת שם מרים וסמיך ליה ולא היה מים לעדה (במדבר כ ב)
  23. ^ מלקבל טומאה, וטובלין בו, דלאו ככלי דמי להיות המים הנובעין ממנו כשאובין
  24. ^ ואין לך מעין מיטלטל אלא בארה של מרים
  25. ^ ואף על פי שצריכין הערב שמש אחר טבילה לאכול בתרומתן, קסבר יממא הוא ויש שהות אחריו לשקיעת החמה
  26. ^ לדידיה, הואיל וקרי ליה 'בין השמשות' - כוליה ספקא הוא, ושמא טבלו בלילה, ואין כאן הערב שמש
  27. ^ 'אלא בין השמשות דרבי יוסי לרבי יהודה' לא גרסינן, דהא בהדיא אמר שמואל 'בין השמשות דרבי יהודה כהנים טובלין בו', ומאן דגריס ליה - מפרש הכי: אלא בין השמשות דרבי יוסי - לרבי יהודה', והכי אתמר: בין השמשות דרבי יוסי - לרבי יהודה כהנים טובלין בו, ואשמעינן שמואל דבין השמשות דרבי יוסי קדים לדרבי יהודה, ותחילת בין השמשות דרבי יהודה לרבי יוסי ליליא הוא, ודרבי יוסי לרבי יהודה יממא הוא. והא בעי הערב שמש? נהי דלרבי יהודה יממא הוא, מיהו היכי טביל? הא בין השמשות דרבי יהודה ספק לילה הוא, וכיון דבין השמשות דרבי יוסי כהרף עין - מקמי דסליק מטבילה שלים ועייל בין השמשות דרבי יהודה, וספק לילה הוא, ואין כאן הערב שמש! ולאו מילתא היא, דליכא למימר דרבי יוסי קדים, מדקאמר בסיפא 'אלא דרבי יהודה - לרבי יוסי...' ופרכינן פשיטא, ואי הוה לן לספוקי דדילמא דרבי יוסי קדים - מאי פשיטותא? טובא אשמעינן שמואל דאשמעינן דבין השמשות דרבי יהודה קדים
  28. ^ דלר' יוסי כהנים טובלים בו בדרבי יהודה, דהא ספקא דרבי יוסי כהרף עין, וכל למעלה הימנו יממא הוא, ושיעוריה דרבי יהודה נפיש טובא ומעריב שמשיה
  29. ^ בסופו הוא נכלל, וכי שלים דרבי יהודה - ליליא הוא אפילו לרבי יוסי, וכי טביל בסוף בין השמשות דרבי יהודה תו ליכא הערב שמש
  30. ^ שמואל
  31. ^ דכל בין השמשות דרבי יהודה - לרבי יוסי יממא הוא, וכשר לטבילה, והדר מתחיל דרבי יוסי, והוא 'הערב שמש'
  32. ^ כלומר: מדקאמר רבי יוחנן הלכה כרבי יהודה להכי והלכה כרבי יוסי להכי - שמע מינה מספקא ליה, הלכך על כרחך לחומרא בעי למיזל, ובשלמא כי אמר 'הלכה כרבי יהודה לענין שבת' - איכא למימר דלחומרא אמרה, ובערב שבת אמר: שאם עשה בו מלאכה - מביא אשם תלוי, אבל במוצאי שבת לא עבדינן כוותיה למימרא דבין השמשות דידיה ליליא הוא
  33. ^ דסבירא ליה דכהנים טובלין בדרבי יהודה כדקאמר רבי יוסי
  34. ^ והא לרבי יוחנן - דרבי יהודה ספיקא הוא, מדלענין שבת קאי כוותיה לחומרא
  35. ^ וכולה מילתא דרבי יוחנן – לחומרא: דלא תימא כי שלים בין השמשות דרבי יהודה - ליליא הוא, וניכול, וממילא נמי לענין מוצאי שבת לא אמרינן כרבי יהודה דנימא דרבי יוסי ליליא הוא ושרי [??]
  36. ^ ערב שבת ומוצאי שבת בהעלם אחד
  37. ^ אין כאן עוד אשם תלוי, אלא
  38. ^ אי ליליא הוא - חייב על ערב שבת, ושל מוצאי שבת אינו כלום; ואי יממא הוא - חייב על מוצאי שבת ואין של ערב שבת כלום, וכגון דעבד ליה כל בין השמשות: דליכא לספוקי להאי בתחילתו ולהאי בסופו
  39. ^ בין השמשות
  40. ^ [תלו,] הדליקו את הנר מבעוד יום
  41. ^ חזו תרנגולין היושבים על הקורות מבעוד יום וכן העורבים בשדה
  42. ^ עשב הקרוי מלוו"א, ועלין שלו נוטין לצד החמה: שחרית כפופין למזרח, ובחצי היום זקופין, ולערב כפופים מאד למערב
  43. ^ אף התרועות במנין, דסדר שלהן תקיעה תרועה ותקיעה
  44. ^ ויהא להן שהות ליכנס לעיר
  45. ^ ממלאכה
  46. ^ ממקח וממכר
  47. ^ והדלקת נר ברביעית
  48. ^ ועדיין יש שהות כדי שיקרמו פניה: שהיו ממהרים התקיעות כדי להוסיף מחול על הקדש
  49. ^ הרי שש
  50. ^ חל שבת עליו
  51. ^ מלחפור
  52. ^ שלא יחשדו הנכנסים באחרונה לומר שעסקו במלאכתן אחר ששמעו קול השופר, שאין הכל מכירין מי קרובים ומי רחוקים
  53. ^ 'תריסין' הן דלתות החנויות, ומסלקין אותן ומניחן על גבי יתדות, ומוכרין עליהן תבלין ושאר דברים, ולערב מחזירין אותן לפתחים
  54. ^ מים חמין למזוג בהן יין לשתות
  55. ^ קדרות העשויות להסתלק למאכל הלילה
  56. ^ את הראויות למחרת
  57. ^ שמש הציבור
  58. ^ שהיה גג מיוחד בגובה העיר ואמצעיתה, לתקוע שם, ומשם מוליכו לביתו; אלמא אכתי לא נקיט קדושת שבת עלייהו!
  59. ^ פעמים שביתו קרוב פעמים שביתו רחוק
  60. ^ אפילו ברשות היחיד
  61. ^ שופר מיטלטל. לפי שכפוף ראשו וראוי לשאוב בו מים ולשתות התינוק, חצוצרות פשוטה, ואינה ראויה אלא לתקוע, והוי דבר שמלאכתו לאיסור ואסור משום מוקצה!