ביאור:בבלי שבת דף קמט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

גמרא:

מאי טעמא [1]?

רב ביבי אמר: גזירה שמא ימחוק [2].

אביי אמר: גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות [3].

מאי בינייהו?

איכא בינייהו דכתב [4] אכותל [5] ומידלי [6]: למאן דאמר שמא ימחוק - לא חיישינן, ולמאן דאמר שמא יקרא - חיישינן.

ולמאן דאמר שמא ימחוק ניחוש שמא יקרא! ותו: לשמא ימחוק לא חיישינן? והתנן [שבת פ"א מ"ג]: לא יקרא לאור הנר, ואמר רבה: אפילו גבוה שתי קומות, אפילו גבוה שתי מרדעות, אפילו עשרה בתים זה על גבי זה [7] - לא יקרא [8]!

אלא, איכא בינייהו דכתב אכותל ומיתתי [9]: למאן דאמר שמא ימחוק - חיישינן, למאן דאמר שמא יקרא - לא חיישינן, גודא [10] בשטרא לא מיחלף.

ולמאן דאמר שמא יקרא, [11] ליחוש שמא ימחוק!

אלא איכא בינייהו דחייק אטבלא [12] ואפינקס [13]: למאן דאמר שמא ימחוק - לא חיישינן; למאן דאמר שמא יקרא - חיישינן.

ולמאן דאמר שמא ימחוק, ליחוש שמא יקרא! וכי תימא 'טבלא ופינקס בשטרא לא מיחלף' - והתניא: מונה אדם כמה מבפנים וכמה מבחוץ [14], וכמה מנות עתיד להניח לפניהם מכתב שעל גבי הכותל, אבל לא מכתב שעל גבי טבלא ופינקס [15]'; היכי דמי?: אילימא דכתיב מיכתב [16] - מאי שנא הכא ומאי שנא הכא? אלא לאו - דחייק, וקתני: מכתב שעל גבי הכותל אבל לא מכתב שעל גבי טבלא ופינקס'!

אלא לעולם דכתב אכותל ומידלי [17], ודקא קשיא לך [18]דרבה [19] - דרבה תנאי היא [20], דתניא: מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו, אבל לא מן הכתב; רבי אחא מתיר מכתב שעל גבי הכותל; היכי דמי? אילימא דכתיב מתתא - ליחוש שמא ימחוק [21]!? אלא לאו - דכתב ומידלי, ושמע מינה דרבה תנאי היא - שמע מינה.

והני תנאי כהני תנאי; דתניא: אין רואין במראה [22] בשבת [23]; רבי מאיר מתיר במראה הקבוע בכותל; מאי שנא הקבוע בכותל - דאדהכי והכי [24] מדכר [25]? שאינו קבוע נמי - אדהכי והכי מדכר!

הכא במראה של מתכת עסקינן [26], וכדרב נחמן אמר רבה בר אבוה, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מפני מה אמרו מראה של מתכת אסורה? - מפני שאדם עשוי להשיר בה נימין המדולדלין.

תנו רבנן: 'כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות [27] - אסור לקרותו בשבת [28]; ודיוקנא עצמה - אף בחול אסור להסתכל בה, משום שנאמר (ויקרא יט ד) אל תפנו אל האלילים [ואלהי מסכה לא תעשו לכם אני ה' אלהיכם] ';

מאי תלמודא?

אמר רבי חנין: [29] אל תפנו אל מדעתכם [30].

מפיס אדם עם בניו [ועם בני ביתו על השולחן ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה].

עם בניו ועם בני ביתו - אין, ועם אחר – לא [31]; מאי טעמא?

כדרב יהודה אמר שמואל, דאמר רב יהודה אמר שמואל: בני חבורה המקפידין זה על זה [32] - עוברין משום מדה, ומשום משקל, ומשום מנין, ומשום לווין ופורעין ביום טוב [33],


עמוד ב

וכדברי הילל [34] אף משום רבית.

אי הכי - בניו ובני ביתו נמי [35]!

בניו ובני ביתו היינו טעמא: כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: מותר להלוות בניו ובני ביתו ברבית [36], כדי להטעימן טעם רבית [37]. [38]

אי הכי - מנה גדולה כנגד מנה קטנה נמי [39]!

אין הכי נמי, וחסורי מיחסרא והכי קתני:

'מפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו על השלחן, אפילו מנה גדולה כנגד מנה קטנה

מאי טעמא [40]?

כדרב יהודה אמר רב [41];

עם בניו ועם בני ביתו - אין, עם אחרים – לא;

מאי טעמא?

כדרב יהודה אמר שמואל [42];

מנה גדולה כנגד מנה קטנה - אף בחול לאחרים אסור;

מאי טעמא?

משום קוביא [43].

מטילין חלשין על [הקדשים ביום טוב, אבל לא על המנות].

מאי אבל לא על המנות?

אמר רבי יעקב בריה דבת יעקב: אבל לא על המנות של חול [44] ביום טוב.

פשיטא!

מהו דתימא 'הואיל וכתיב (הושע ד ד) [אך איש אל ירב ואל יוכח איש] ועמך כמריבי כהן [45] - אפילו מנות דחול נמי [46]' - קא משמע לן.

ואמר רבי יעקב בריה דבת יעקב: כל שחבירו נענש על ידו - אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא.

מנלן?: אילימא משום דכתיב [מלכים א ,כב,כ] ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפל ברמת גלעד? ויאמר זה [47] בכה, וזה אמר בכה [פסוק כא] ויצא הרוח ויעמד לפני ה' ויאמר אני אפתנו [ויאמר ה' אליו במה] [פסוק כב] ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן; ואמרינן: מאי 'רוח'? - אמר רבי יוחנן: זה רוחו של נבות. ומאי 'צא'? - אמר רב: צא ממחיצתי!

ודילמא התם היינו טעמא, דכתיב (תהלים קא ז) [לא ישב בקרב ביתי עשה רמיה] דבר שקרים לא יכון [לנגד עיני]?

אלא מהכא: (חבקוק ב טז) שבעת קלון מכבוד שתה גם אתה והערל [תסוב עליך כוס ימין ה' וקיקלון על כבודך] :

'שבעת קלון מכבוד' - זה נבוכדנצר [48];

'שתה גם אתה והערל' - זה צדקיה. חדא: דכוליה קרא בנבוכדנצר כתיב [49], ועוד: צדקיה צדיקא, מאי הוה ליה למיעבד ליה? דאמר רבי יהודה אמר רב: בשעה שבקש אותו רשע לעשות לאותו צדיק כך וכו' [50].

אלא מהכא (משלי יז כו) גם ענוש לצדיק לא טוב [להכות נדיבים על יֹשר] - אין 'לא טוב' אלא רע [51], וכתיב (תהלים ה ה) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגרך רע: צדיק אתה ה', ולא יגור במגורך רע [52].

מאי משמע דהאי חלשים לישנא דפורא הוא?

דכתיב (ישעיהו יד יב) איך נפלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על גוים [53].

אמר רבה בר רב הונא: מלמד שהיה מטיל פור על גדולי מלכות, לידע איזה בן יומו של משכב זכור; וכתיב (ישעיהו יד יח) כל מלכי גוים כלם [שכבו בכבוד איש בביתו]; אמר רבי יוחנן: שנחו ממשכב זכור.

ואמר רבי יוחנן: כל ימיו של אותו רשע לא נמצא שחוק בפה כל בריה, שנאמר (ישעיהו יד ז) נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה - מכלל דעד השתא לא הוה רנה.

ואמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: אסור לעמוד בביתו של אותו רשע, שנאמר (ישעיהו יג כא) [ורבצו שם ציים ומלאו בתיהם אחים ושכנו שם בנות יענה] ושעירים ירקדו שם [54];

ואמר רב יהודה אמר רב: בשעה שביקש אותו רשע לעשות לאותו צדיק כך - נמשכה ערלתו שלש מאות אמה, והיתה מחזרת על כל המסיבה כולה [55], שנאמר 'שבעת קלון מכבוד שתה גם אתה והערל'; 'ערל' בגימטריא שלש מאות הוי.

ואמר רב יהודה אמר רב: בשעה שירד אותו רשע לגיהנם - רעשו כל יורדי גיהנם, אמרו: שמא למשול עליהם הוא בא, או ליחלות כמותם הוא בא? שנאמר [56]: (ישעיהו יד י) [כלם יענו ויאמרו] גם אתה חלית כמונו אלינו נמשלת [57]; יצאתה בת קול ואמרה (יחזקאל לב יט) ממי נעמת רדה והשכבה את ערלים [58];

(ישעיהו יד ד) [ונשאת המשל הזה על מלך בבל ואמרת] איך שבת נגש שבתה מדהבה; אמר רבי יהודה אמר רב: שבתה אומה זו שאמרה

הערות[עריכה]

  1. ^ אבל לא מן הכתב
  2. ^ מן האורחין: שיראה שלא הכין להם כל צרכם, ויתחרט שזימן יותר מן הראוי, וימחוק מן הכתב, כדי שלא יקראם השַׁמָּשׁ
  3. ^ שמא יקרא בשטרי הדיוטות של מקח וממכר קאמר
  4. ^ מניינא
  5. ^ בדיו
  6. ^ שאינו מגיע לשם למחוק
  7. ^ שאינו מגיע שם להטות הנר
  8. ^ דהואיל ונמוך אסור, גבוה נמי אסור, שלא תחלוק
  9. ^ שנמוך, ויכול להגיע שם ולמחוק
  10. ^ כותל
  11. ^ היכא דליכא למיחש לשמא יקרא
  12. ^ דחייק בסכין בתוך העץ בטבלא שאין נוחה למחוק, ואדהכי מדכר, וליכא למיחש למחוק
  13. ^ כעין לוחות של סוחרים
  14. ^ את מי ומי אושיב בפנים במקום המכובד, ואת מי ומי אושיב בחוץ, שאינה כל כך ספונין
  15. ^ דגודא בשטרא לא מיחלף, אבל טבלא ופינקס מיחלף
  16. ^ כתב של דיו
  17. ^ שאינו יכול למחוק, ולשמא יקרא לא חיישינן - דגודא בשטרא לא מיחלף
  18. ^ דאף על גב דמידלי ליתסרי, כ
  19. ^ דאמר גבי נר אפילו עשרה בתים
  20. ^ דאיכא דחייש לשלא תחלוק באיסור שבת דרבנן, ואיכא דמפליג
  21. ^ דהא רבי אחא - כותל דוקא נקט, ואי מתתי - מה לי כותל מה לי אגרת
  22. ^ מירואיי"ר [ראי]
  23. ^ לפי שהרואה במראה אינו צריך אלא לתקן שערות ראשו וזקנו, הלכך חיישינן שמא יראה נימין המדולדלות שאינן שוות עם שאר השער, ויגלחן
  24. ^ שילך להביא תער או מספרים
  25. ^ שהוא שבת
  26. ^ שאינו צריך להביא מספרים, שהיא עצמה מגלחת השער
  27. ^ כגון בני אדם המציירים בכותל חיות משונות, או דיוקנות של בני אדם של מעשים, כגון מלחמת דוד וגלית, וכותבין תחתיה זו צורת חיה פלונית, וזו דיוקנית פלוני ופלונית
  28. ^ שמא יקרא בשטרי הדיוטות
  29. ^ 'אלילים' - לשון חללים:
  30. ^ אל אשר אתם עושים מדעת לבבכם וחלל שלכם
  31. ^ מדלא תנא 'ומפיס על המנות'
  32. ^ שאין מוחלים ומוותרין זה לזה
  33. ^ דגזור בהו רבנן שמא יכתוב
  34. ^ דחייש שמא יוקירו חיטי בהלואת ככרות
  35. ^ ליחוש לרבית וכל הני
  36. ^ משלו; בניו ובני ביתו - הסמוכים על שלחנו, דכיון דהכל משלו - אין כאן רבית
  37. ^ שידעו כמה קשה
  38. ^ אלמא: כיון דמשלו הוא - אין כאן איסור רבית, והלכך, גבי מדה ומשקל ומנין נמי: לאו קפידא הוא, אלא להשוותם בלא קנאה.
  39. ^ דמוקמינן טעמא לקמן משום קוביא, ואפילו בחול אסור, וכיון דהכל משלו, אמאי אסור להטעימן?: טעמא קוביא בעלמא הוא
  40. ^ מותר, ולא חייש לקוביא
  41. ^ דלהטעימן בעלמא הוא
  42. ^ דכיון דמקפידין, עוברין משום מדה ומשקל ומנין
  43. ^ דגזל הוא: דאסמכתא לא קניא, והוא אסמכתא דסמיך על הגורל: "אם יפול גורל אמנה הגדולה - אזכה בה", ולפיכך תלה עצמו אף לגורל הקטנה על הספק, ואילו יודע מתחלה שכן - לא היה מתרצה
  44. ^ של קדשים של אתמול
  45. ^ כמריבי כהן - ככהנים אלו, שהם בעלי מריבה
  46. ^ לישתרי להו להפיס ביום טוב, כי היכי דלא לינצו
  47. ^ אני אפתנו
  48. ^ בנבוכדנצר משתעי, שהיה מטיל משכב זכור על המלכים, וכשהגיע יומו של צדקיהו - נמשכה ערלתו שלש מאות אמה, והיינו שבעת קלון
  49. ^ שפיר מצית לאוקמי כוליה בנבוכדנצר, והכי קאמר: שתה גם אתה כאותם שהיית מקלה אותן, והערל - והתערל, והתגנה
  50. ^ לקמן היא: מדקאמר לאותו צדיק - שמע מינה אנוס היה
  51. ^ צדיק המעניש לא טוב, וכיון דאינו טוב - הרי הוא רע
  52. ^ לא יגורך רע - אלמא אינו נכנס במחיצתו
  53. ^ בנבוכדנצר כתיב
  54. ^ ולא אנשים; ובשביל הבריות - מסתלקין המזיקין, ונמצא מבטל גזירת המלך
  55. ^ מלכים שהיו מסובין ויושבין לפניו
  56. ^ ביורדי גיהנם כתיב, דכתיב לעיל מיניה 'שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך [עורר לך רפאים כל עתודי ארץ הקים מכסאותם כל מלכי גוים]
  57. ^ נמשלת - לשון ממשלה
  58. ^ נעמת - סבור אתה להיות בנועם מן האחרים