ביאור:בבלי שבת דף כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

פרק שני - 'במה מדליקין' המשך גמרא על משנה (א) במה מדליקין[עריכה]

למאי נפקא מינה?
למקח וממכררש"י ?:למאן דמתני למזבן שעוה - ליתיב ליה פסולתא דדובשא .

שימוש אחר בשמנים אסורים[עריכה]

תנו רבנן:
כל אלו שאמרו אין מדליקין בהן בשבת - אבל עושין מהן מדורהרש"י ?:היסק גדול שאחד מבעיר חבירו :
בין להתחמם כנגדה, בין להשתמש לאורה,
בין על גבי קרקע בין על גבי כירה.
ולא אסרו - אלא לעשות מהן פתילה לנררש"י ?:קרויז"ל בלבד.

שמן קיק[עריכה]

משנתנו: אין מדליקין... ולא בשמן קיק

ולא בשמן קיק:
מאי שמן קיק?
אמר שמואל: שאילתינהו לכל נחותי ימא,
ואמרו לי: עוף אחד יש בכרכי הים, ו'קיק' שמורש"י ?:{{{2}}} .
רב יצחק בריה דרב יהודה אמר: משחא דקאזארש"י ?:שמן שעושין מגרעיני צמר גפן שקורין קוטו"ן ;
ריש לקיש אמר: קיקיוןרש"י ?:כעין אותה דיונה.
אמר רבה בר בר חנה:
לדידי חזי לי קיקיון דיונה, ולצלוליבא דמי, ומדפשקי רַבֵירש"י ?:בבצעי המים הוא גדל ,
ועל פום חנותא מדלן יתיהרש"י ?:על פום החנויות מדלין אותו לצל ולריח טוב ,
ומפרצידוהירש"י ?:מגרעיניו עבדי משחא עושים שמן,
ובענפוהי נייחןרש"י ?:שוכבין כל בריחירש"י ?:חולין דמערבא.


הסיבה לשמנים ופתילות האסורים בשבת[עריכה]

אמר רבה:
פתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת - מפני שהאור מסכסכת בהןרש"י ?:כמין סכין פגומה מסכסכת בבשר; אנמילי"ד בלע"ז; שאין אורו זקוף ונוח במקום אחד, אלא נדעך וקופץ; לישנא אחרינא 'מסכסכת בהן': אינה נכנסת תוך הפתילה אלא סביב מבחוץ, כמו 'סיכסכה אבניו'; ברואט"ש בלע"ז [שרפה חיצונית בלבד – אוצר לועזי רש"י] .
שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן - מפני שאין נמשכין אחר הפתילהרש"י ?:ואתי להטות .

תערובת עם שמנים אסורים[עריכה]

בעא מיניה אביי מרבה: שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת, מהו שיתן לתוכן שמן כל שהוארש"י ?:שמן הניתן בתוכו ממשיכו לאחר הפתילה וידליק?
מי גזרינן דילמא אתי לאדלוקי בעינייהו? או לא?
אמר ליה: אין מדליקין.
מאי טעמא?
לפי שאין מדליקיןרש"י ?:בעינייהו, וגזרינן הא אטו הא[1]


דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

איתיביה: [תוספתא שבת פ"ב מ"ד]:
כרך דבר שמדליקין בורש"י ?:לעשות פתילה על גבי דבר שאין מדליקין בו רש"י ?:כגון פסול פתילות דמתניתין - אין מדליקין בו.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: של בית אבא היו כורכין פתילה על גבי אגוז ומדליקין.
קתני מיהת בכל אופן נאמר בברייתארש"י ?:בדרבי שמעון מדליקיןרש"י ?:ואף על גב דאגוז לא חזי לפתילה, על ידי תערובות שפיר דמי !
אמר ליה: אדמותבת לי מדרבן שמעון בן גמליאל, סייעינהו מדתנא קמא!?
- הא לא קשיא[על אביי {{{2}}}: מעשה רברש"י ?:הואיל ומעיד שכך היו של בית אביו עושין הלכה היא !
מכל מקום קשיא שהתנא קמא אוסר, ודברי רבה מתאימים לתנא קמא, וכיצד חשב אביי להקשות מתוספתא זו? ועוד: אולי ההיתר של רבן שמעון בן גמליאל!?
מאי? לאו להדליקרש"י ?:היו כורכים שתדליק הפתילה עם האגוז ?
לא! להקפות להעמיד את הפתילה. ולכן גם רבן שמעון בן גמליאל מודה שאין להדליק בתערובתרש"י ?:לא היו מדליקין האגוז, אלא סומך עליה הפתילה להציפה שלא תטבע בשמן; ויצף הברזל מתרגמינן 'וקפא פרזלא' (מלכים - תאור מקדש שלמה) !
אי להקפות לפי שיטת אביי, מאי טעמא דתנא קמא?
כולה רבן שמעון בן גמליאל היא, וחסורי מיחסרא והכי קתני:
כרך דבר שמדליקין בו על גבי דבר שאין מדליקין בו - אין מדליקין בו.
במה דברים אמורים? – להדליק, אבל להקפות – מותר,
שרבן שמעון בן גמליאל אומר: של בית אבא היו כורכין פתילה על גבי אגוז.
איני הן היא? כלאמר האם כך הוא?
והאמר רב ברונא אמר רב:
'חלב מהותךרש"י ?:פונד"ר בלע"ז וקרבי דגים שנמוחו - אדם נותן לתוכו שמן כל שהוא ומדליק'?!
הני קרבי דגים שנמוחו מימשכי בעינייהו, והני לא מימשכי בעינייהו, וגזרו רבנן על חלב מהותך משום חלב שאינו מהותך, ועל קרבי דגים שנמוחו משום קרבי דגים שלא נמוחו.
וליגזור נמי חלב מהותך וקרבי דגים שנמוחו שנתן לתוכן שמן משום חלב מהותך וקרבי דגים שנמוחו שלא נתן לתוכן שמן?
היארש"י ?:בעינייהו גופה גזירה, ואנן ניקום וניגזוררש"י ?:על ידי תערובת גזירה לגזירהרש"י ?:בעינייהו ?

שימוש בשמנים האסורים לשַבָּת - במקדש[עריכה]

(פרשת תצווה) וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ, כָּתִית - לַמָּאוֹר, לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד. בְּאֹהֶל מוֹעֵד - מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת, יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו - מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ד', חֻקַּת עוֹלָם - לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. {ס}



(סוף פרשת אמור)וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, לֵּאמֹר: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ - כָּתִית, לַמָּאוֹר, לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד. מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד, יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן. מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ד' תָּמִיד: חֻקַּת עוֹלָם - לְדֹרֹתֵיכֶם. עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת - לִפְנֵי ד' תָּמִיד. {פ

}

תני רמי בר חמא:
פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת - אין מדליקין בהן במקדש,
משום שנאמר פירוש גמרא נוחה: זו רק אסמכתא שכן הדברים נאמרו במנורה, ואנו דנים בענין תאורה, וכל תאורה טובה מותרת ((שמות) פרשת תצוה; (ויקרא) פרשת אמור) "להעלות נר תמיד".
הוא תני לה - והוא אמר להרש"י ?:מפרש מאי תלמודא והיכי משמע מהאי קרא :
כדי שתהא שלהבת עולה מאיליה - ולא שתהא עולה על ידי דבר אחררש"י ?:ולא שתהא צריכה תיקון והטייה .


תנן (סוכה ה' משנה ג'):
מבלאי מכנסי כהניםרש"י ?:ממכנסי הכהנים הבלואים ומהמיניהם רש"י ?:של כלאים הם, דכתיב (שמות לט כט) ואת האבנט שש משזר ותכלת וארגמן וקיימא לן תכלת - עמרא הוא היו מפקיעיןרש"י ?:קורעין ועושין פתילות בשמחת בית השואבה שהיא בעזרת נשים - ומהן מדליקיןרש"י ?:ותניא לעיל לענין שבת 'הוסיפו עליהן של צמר' - לפסול וקתני 'מדליקין בהן במקדש' !?
שמחת בית השואבה שאנירש"י ?:דלא כתיב 'להעלות' בה, ולאו דאורייתא היא .
תא שמע:
דתני רבה בר מתנה: בגדי כהונה שבלו: מפקיעין אותן - ומהן היו עושין פתילות למקדש.
מאי לאו דכלאיםרש"י ?:כגון אבנט ?

לא, דבּוּץ פשתן.

חנוכה[עריכה]

אמר רב הונא:
פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת - אין מדליקין בהן בחנוכה, בין בשבת בין בחול.
אמר רבא: מאי טעמא דרב הונא?
קסבר: כבתהרש"י ?:נר חנוכה - זקוק להרש"י ?:לתקנה, הלכך צריך לכתחלה לעשות יפה: דילמא פשע ולא מתקן לה , ומותר להשתמש לאורהרש"י ?:הלכך בשבת אסור: שמא יטה לצורך תשמיש[2]
ורב חסדא אמר: מדליקין בהן בחול אבל לא בשבת; קסבר: כבתה...
עמוד ב
אין זקוק להרש"י ?:הלכך בחול שרי ומותר להשתמש לאורה‏[3]


אמר רבי זירא אמר רב מתנה,
ואמרי לה אמר רבי זירא אמר רב:
פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת - מדליקין בהן בחנוכה, בין בחול בין בשבת.
אמר רבי ירמיה: מאי טעמא דרב? -
קסבר: 'כבתה אין זקוק לה, ואסור להשתמש לאורהרש"י ?:שיהא ניכר שהוא נר מצוה, וליכא למיחש להטייה .
אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דרבי ירמיה - ולא קיבלהרש"י ?:שלא חשבו לסמוך על דבריו .
כי אתא רבין כשבא רבין מארץ ישראל לבבל, אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דרבי יוחנן – וקיבלה!
אמר: אי זכאי - גמירתיה לשמעתיה מעיקרארש"י ?:חבל שלא זכיתי ללמוד אותה (כלומר להסכים לגרסה הזו, כבר קודם .
והא גמרה?
נפקא מינה לגירסא דינקותא.רש"י ?:גירסא דינקותא מתקיים יותר משל זקנה.


וכבתה אין זקוק לה? ורמינהו מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק? מאי לאו דאי כבתה הדר מדליק לה?
לא: דאי לא אדליק – מדליק.
ואי נמי – לשיעורה ההלכה 'כבתה אין זקוק לה', נאמרה בנושא משך הזמן שהנר צריך לדלוקרש"י ?:שיהא בה שמן כשיעור הזה; ומיהו אם כבתה - אין זקוק לה[4].


דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

עד שתכלה רגל מן השוק - ועד כמה?
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: עד דכליא ריגלא דתרמודאירש"י ?:שם אומה מלקטי עצים דקים ומתעכבין בשוק עד שהולכים בני השוק לבתיהם משחשכה, ומבעירים בבתיהם אור, וכשצריכין לעצים - יוצאים וקונין מהן[5].


כמה נרות וסדר ההדלקה[עריכה]

תנו רבנן: 'מצות חנוכה - נר איש וביתורש"י ?:נר אחד בכל לילה ואיש וכל בני ביתו סגי להו בנר אחד ;
והמהדריןרש"י ?:אחר המצות -רש"י ?:עושין נררש"י ?:אחד בכל לילה לכל אחד ואחדרש"י ?:מבני הבית ;
והמהדרין מן המהדרין: בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך'.
אמר עולא: פליגי בה תרי אמוראי במערבא: רבי יוסי בר אבין, ורבי יוסי בר זבידא:
חד אמר
טעמא דבית שמאי - כנגד ימים הנכנסיןרש"י ?:העתידים לבא ,
וטעמא דבית הלל - כנגד ימים היוצאיןרש"י ?:שיצאו כבר, וזה שהוא עומד בו נמנה עם היוצאין ,
וחד אמר:
טעמא דבית שמאי - כנגד פָּרֵי החגרש"י ?:פרי החג מתמעטים והולכים בקרבנות דפרשת פנחס
וטעמא דבית הלל - דמעלין בקדש ואין מורידיןרש"י ?:מקרא ילפינן לה במנחות בפרק 'שתי הלחם' (דף צט.)
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן:
שני זקנים היו בצידן,
אחד עשה כבית שמאי ואחד עשה כדברי בית הלל,
זה נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג, וזה נותן טעם לדבריו דמעלין בקדש ואין מורידין.

מקום ההנחה[עריכה]

תנו רבנן:
נר חנוכה - מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץרש"י ?:משום פרסומי ניסא; ולא ברשות הרבים אלא בחצרו: שבתיהן היו פתוחין לחצר .
אם היה דר בעלייהרש"י ?:שאין לו מקום בחצרו להניחה שם - מניחהרש"י ?:מבפנים בחלון הסמוכה לרשות הרביםרש"י ?:כנגד חלון הסמוך לרשות הרבים .
ובשעת הסכנהרש"י ?:שהיה להם לפרסיים חוק ביום אידם שלא יבעירו נר אלא בבית עבודה זרה שלהם, כדאמרינן בגיטין (פ"ב דף יז:) - מניחה על שלחנו ודיו.

הַשַּמָש[עריכה]

אמר רבא:
צריך נר אחרת להשתמש לאורהרש"י ?:לעשות היכר לדבר ,
ואי איכא מדורהרש"י ?:אש - לא צריךרש"י ?:לא צריך נר אחרת, לפי שמשתמש לאור המדורה ויש היכרא שהנר של מצוה היא ,
ואי אדם חשוב הוארש"י ?:שאינו רגיל להשתמש לאור המדורה : אף על גב דאיכא מדורה - צריך נר אחרתרש"י ?:דאי לא - לא הוי היכר .

נס חנוכה[עריכה]

מאי חנוכהרש"י ?:על איזה נס קבעוה ?

דתנו רבנן (מגילת תענית):
בכ"ה בכסליו - יומי ד'חנוכה': תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון.
שכשנכנסו יוונים להיכל - טמאו כל השמנים שבהיכל,
וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום - בדקו
ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונחרש"י ?:בהצנע בחותמו של כהן גדולרש"י ?:וחתום בטבעתו, והכיר שלא נגעו בו ,
ולא היה בו אלא להדליק יום אחד.
נעשה בו נס - והדליקו ממנו שמונה ימים!
לשנה אחרת קבעום - ועשאום ימים טובים בהלל והודאהרש"י ?:לא שאסורין במלאכה, שלא נקבעו אלא לקרות הלל ולומר 'על הנסים' בהודאה[6]

גובה ההנחה[עריכה]

תנן התם (בבא קמא פ"ו מ"ו):
גץרש"י ?:ניצוץ; אישטינציל"ש היוצא מתחת הפטישרש"י ?:קורנס גדול של נפחים , ויצא והזיק - חייב.
גמל שטעון פשתן והוא עובר ברשות הרבים, ונכנסה פשתנו לתוך החנות,
ודלקה בנרו של חנוני, והדליק את הבירה - בעל הגמל חייברש"י ?:שלא היה לו להגדיל בחבילתו שתכנס לחנות .
הניח חנוני את נרו מבחוץ - חנוני חייב.
רבי יהודה אומר: בנר חנוכה – פטוררש"י ?:חנוני, שברשות פירסום מצוה הניחה שם .
אמר רבינא משמיה דרבא: זאתרש"י ?:הא דקתני בנר חנוכה פטור אומרת: נר חנוכה מצוה להניחה בתוך עשרה,
דאי סלקא דעתא למעלה מעשרה - לימא ליה: "היה לך להניח למעלה מגמל ורוכבו"!
ודילמא אי מיטרחא ליה טובא אתי לאימנועי ממצוה?
אמר רב כהנא: דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום:...

הערות[עריכה]

  1. ^ פירוש רבנו אשר, (אות ב): פירוש: לפי שאין מדליקין בעינייהו, ולא הוי גזירה לגזירה, דודאי אטו לאטויי, לפי שאין נמשך כהלכה.
  2. ^ מרדכי אות רסג:
  3. ^ תוספות מסכת שבת דף כא עמוד א ד"ה ומותר להשתמש לאורה: וא"ת מנא ליה לרבא דסבר רב הונא דמותר להשתמש לאורה? דילמא הא דאמר 'אין מדליקין בשבת' משום דסבר כבתה זקוק לה [עמוד ב] ואין יכול להדליק בשבת?
    וי"ל דא"כ לא הוה צריך ליה למימר 'בין בחול בין בשבת' כיון דחד טעמא הוא, אלא ה"ל למימר 'אין מדליקין' סתם! מדקאמר 'בין בחול בין בשבת' - ש"מ שעוד יש טעם אחר בשבת שלא להדליק לבד מטעם חול, והיינו שמא יטה! וא"כ סבר דמותר להשתמש לאורה! ומיהו רב [להלן], דקאמר מדליקין בין בחול בין בשבת - לא הוה מצי למימר 'מדליק' סתם, דה"א דוקא בחול אבל בשבת אין מדליקין שמא יטה, דבסתמא לא הייתי אומר ששום אדם יחמיר לאסור להשתמש לאורה! וכן הלכתא דנר חנוכה אסור להשתמש לאורה כרב וכרבי יוחנן, ואביי נמי קיבלה, ורב יוסף נמי משמע לקמן דס"ל הכי; וכבתה אין זקוק לה, דכולהו סבירא להו הכי; ורב הונא יחיד הוא ולית הלכתא כוותיה.
  4. ^ תוספות ד"ה דאי לא אדליק מדליק: אבל מכאן ואילך עבר הזמן; אומר הר"י פורת דיש ליזהר ולהדליק בלילה מיד שלא יאחר יותר מדאי, ומ"מ אם איחר - ידליק מספק, דהא משני שינויי אחרינא; ולר"י נראה דעתה אין לחוש מתי ידליק, דאנו אין לנו היכרא אלא לבני הבית, שהרי מדליקין מבפנים.
  5. ^
    הוספת הערת שוליים נעשית באופן הבא:
    {{הערה|יש להזין הערת שוליים כאן}}

    שימו לב: אם הערת השוליים כוללת סימן שווה (=), יש להגדיר את הערת השוליים באופן הבא:

    {{הערה|1=יש להזין הערת שוליים שכוללת סימן שווה כאן}}
    שימו לב לתוספת "1=".
  6. ^ תוספות (מסכת שבת דף כא עמוד ב) ד"ה שהיה מונח בחותמו של כ"ג: אם כבר גזרו על הנכרים להיות כזבים (נדה ד משנה לד; בבלי שבת דף פ"ג עמוד א) צ"ל שהיה מונח בחותם בקרקע, שלא הסיטו הכלי. [פירוש גמרא נוחה: וכן גזרו על עם הארץ תוס' טו,ב ד"ה ועל בגדי עם הארץ - ולא טומאת היסט, אבל על גוי גזרו גם היסיטו; אבל בשבת דף יז,ב ברור שגזרו טומאה על תינוק גוי בעליה, בזמן בית שמאי, וזה הרבה אחרי החשמונאים! אלא היו שתי גזירות: ראשונה: שאם ראה זיבה – הוא טמא; גזירה שניה – גם אם לא ראה.]