ביאור:בבלי שבת דף כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבת: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

'עששית [1] שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו [2], למוצאי שבת מכבה ומדליקה [3]'; אי אמרת בשלמא הדלקה עושה מצוה – שפיר; אלא אי אמרת הנחה עושה מצוה, האי 'מכבה ומדליקה'? 'מכבה ומגביהה ומניחה ומדליקה' מיבעי ליה! ועוד: מדקא מברכינן "אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה" שמע מינה הדלקה עושה מצוה!

שמע מינה.

והשתא דאמרינן הדלקה עושה מצוה, הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה ולא כלום.

אשה ודאי מדליקה, דאמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס [4].

אמר רב ששת: אכסנאי [5] חייב בנר חנוכה.

אמר רבי זירא: מריש, כי הוינא בי רב - משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא; בתר דנסיבי איתתא [6], אמינא: השתא ודאי לא צריכנא, דקא מדליקי עלי [7] בגו ביתאי [8].

אמר רבי יהושע בן לוי: כל השמנים כולן יפין לנר, ושמן זית מן המובחר.

אמר אביי: מריש הוה מהדר מר אמשחא דשומשמי, אמר "האי משך נהורי טפי [9]"; כיון דשמע לה להא דרבי יהושע בן לוי - מהדר אמשחא דזיתא, אמר: האי צליל נהוריה טפי [10].

ואמר רבי יהושע בן לוי: כל השמנים יפין לדיו ושמן זית מן המובחר

איבעיא להו: לגבל או לעשן [11]?

תא שמע דתני רב שמואל בר זוטרא: כל השמנים יפין לדיו, ושמן זית מן המובחר, בין לגבל בין לעשן [12].

רב שמואל בר זוטרא מתני הכי: כל העשנים יפין לדיו, ושמן זית מן המובחר.

אמר רב הונא: כל השרפין יפין לדיו, ושרף [13] קטף [14] יפה מכולם [15].

אמר רב חייא בר אשי אמר רב: המדליק נר של חנוכה צריך לברך; ורב ירמיה אמר: הרואה נר של חנוכה [16] צריך לברך. [17]

אמר רב יהודה: יום ראשון הרואה מברך שתים [18] ומדליק מברך שלש, מכאן ואילך מדליק מברך שתים ורואה מברך אחת.

מאי ממעט [19]?

ממעט זמן.

ונימעוט נס?

נס - כל יומי איתיה [20].

מאי מברך?

מברך "אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה".

והיכן צונו [21]?

רב אויא אמר: מ'לא תסור' (דברים יז יא: על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל);

רב נחמיה אמר (דברים לב ז) [זכר ימות עולם בינו שנות דר ודר] שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך.

מתיב רב עמרם [דמאי פ"א מ"ד]: 'הדמאי: מערבין בו [22], ומשתתפין בו [23], ומברכין עליו [24], ומזמנין עליו [25], ומפרישין אותו [26] ערום [27] ובין השמשות'; ואי אמרת כל מדרבנן בעי ברכה, הכא כי קאי ערום היכי מברך?: והא בעינן (דברים כג טו) [כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך] והיה מחניך קדוש [ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך] [28] וליכא?

אמר אביי: ודאי דדבריהם [29] בעי ברכה, ספק דדבריהם [30] לא בעי ברכה.

והא יום טוב שני, דספק דבריהם הוא, ובעי ברכה [31]?

התם - כי היכי דלא לזילזולי בה.

רבא אמר: רוב עמי הארץ מעשרין הן [32].

אמר רב הונא: חצר שיש לה שני פתחים [33] צריכה שתי נרות [34];

אמר רבא: לא אמרן אלא משתי רוחות [35], אבל מרוח אחת לא צריך;

מאי טעמא? אילימא משום חשדא, חשדא דמאן?: אילימא חשדא דעלמא [36] - אפילו ברוח אחת נמי ליבעי [37]; אי חשדא דבני מתא [38] - אפילו משתי רוחות נמי לא ליבעי?

לעולם משום חשדא דבני מתא, וזימנין דמחלפי בהאי ולא חלפי בהאי, ואמרי: כי היכי דבהאי פיתחא לא אדליק - בהך פיתחא נמי לא אדליק.

ומנא תימרא דחיישינן לחשד?

דתניא [ספרא קדושים פרשה א פרק א משנה י]: 'אמר רבי שמעון: בשביל ארבעה דברים אמרה תורה להניח פיאה בסוף שדהו [39]: מפני גזל עניים, ומפני ביטול עניים [40], ומפני החשד, ומשום בל תכלה (ויקרא יט ט: ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצר ולקט קצירך לא תלקט; ויקרא כג,כבט: ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני ה' אלקיכם) [41];

מפני גזל עניים - שלא יראה בעל הבית שעה פנוייה [42], ויאמר לקרובו עני "הרי זו פאה [43]" [44];


עמוד ב

ומפני ביטול עניים - שלא יהו עניים יושבין ומשמרין "עכשיו מניח בעל הבית פאה" [45];

ומפני חשד - שלא יהיו עוברין ושבין אומרים "תבא מארה לאדם שלא הניח פאה בשדהו" [46];

ומשום בל תכלה [47].'

אטו כולהו [48] לאו משום בל תכלה נינהו [49]?

אמר רבא: מפני הרמאין [50].

אמר רב יצחק בר רדיפה אמר רב הונא: נר שיש לה שני פיות [51] - עולה לשני בני אדם [52].

אמר רבא: מילא קערה שמן והקיפה פתילות, כפה עליה כלי - עולה לכמה בני אדם; לא כפה עליה כלי - עשאה כמין מדורה [53], ואפילו לאחד נמי אינה עולה.

אמר רבא: פשיטא לי: נר ביתו [54] ונר חנוכה [55] - נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו; נר ביתו וקידוש היום - נר ביתו עדיף משום שלום ביתו [56];

בעי רבא: נר חנוכה וקידוש היום – מהו?: קידוש היום עדיף, דתדיר? או דילמא נר חנוכה עדיף, משום פרסומי ניסא?

בתר דאבעיא - הדר פשטה: נר חנוכה עדיף, משום פרסומי ניסא.

אמר רב הונא: הרגיל בנר - הויין ליה בנים תלמידי חכמים [57]; הזהיר במזוזה - זוכה לדירה נאה; הזהיר בציצית - זוכה לטלית נאה; הזהיר בקידוש היום - זוכה וממלא גרבי יין.

רב הונא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפתחא דרבי אבין נגרא [58]; חזא דהוה רגיל בשרגי [59] טובא, אמר: תרי גברי רברבי נפקי מהכא!

נפקי מינייהו רב אידי בר אבין ורב חייא בר אבין.

רב חסדא הוה רגיל דהוה חליף ותני [60] אפיתחא דבי נשא דרב שיזבי [61]; חזא דהוה רגיל בשרגי טובא, אמר: גברא רבא נפק מהכא!

נפק מינייהו רב שיזבי [62].

דביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת לה [63]; אמר לה רב יוסף: תניא [מכילתא בשלח מסכתא דויהי בסוף הפתיחתא]: '(שמות יג כב) לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה [לפני העם] [64] - מלמד שעמוד ענן [65] משלים [66] לעמוד האש [67] ועמוד האש משלים לעמוד הענן' [68]; סברה לאקדומה [69] - אמר לה ההוא סבא: תנינא [70]: ובלבד שלא יקדים [71] ושלא יאחר.

אמר רבא: דרחים [72] רבנן - הוו ליה בנין רבנן [73]; דמוקיר רבנן - הוו ליה חתנוותא רבנן; דדחיל מרבנן - הוא גופיה הוי צורבא מרבנן; ואי לאו בר הכי הוא [74] - משתמען מיליה כצורבא מרבנן.

ולא בשמן שריפה:

מאי שמן שריפה?

אמר רבה: שמן של תרומה שנטמאה, ואמאי קרו לה 'שמן שריפה'? - הואיל ולשריפה עומד [75]; ובשבת, מאי טעמא לא? - מתוך שמצוה עליו לבערו [76], גזרה שמא יטה [77].

אמר ליה אביי: אלא מעתה, ביום טוב [78] לישתרי! אלמה תנן [במשנה להלן שבת פ"ב מ"ב] אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב?

גזרה יום טוב אטו שבת.

רב חסדא אמר: לשמא יטה לא חיישינן, אלא הכא - ביום טוב שחל להיות ערב שבת עסקינן [79], לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב [80].

והא מדקתני סיפא אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב, מכלל דרישא לאו ביום טוב עסקינן?

אמר רב חנינא מסורא: 'מה טעם' קאמר: מה טעם אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב? - לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב.

הערות[עריכה]

  1. ^ כלי גדול של זכוכית, בלע"ז לנטרנ"א
  2. ^ שהדליקה למצות חנוכה בערב שבת
  3. ^ למצות הלילה
  4. ^ שגזרו יוונים על כל בתולות הנשואות להיבעל לטפסר תחלה, ועל יד אשה נעשה הנס
  5. ^ אורח
  6. ^ ופעמים שהייתי אכסנאי ללמוד תורה
  7. ^ בשבילי
  8. ^ בביתי
  9. ^ אינו ממהר לכלות כשמן זית
  10. ^ צלול ומאיר
  11. ^ מצאתי בתשובת הגאונים שמעשנין כלי זכוכית בעשן שמן זית עד שמשחיר, וגורר השחרורית ונותן בו שמן קימעא, ומגבל בו, ומייבשו בחמה, וממחה אותו לתוך הדיו
  12. ^ נמי כדפרישית
  13. ^ גומא
  14. ^ פרוניי"ל של יער
  15. ^ כמו שאנו עושים משל שרף
  16. ^ העובר בשוק ורואה באחד החצרות דולק
  17. ^ ומצאתי בשם רבינו יצחק בן יהודה שאמר משם רבינו יעקב דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין או ליושב בספינה.
  18. ^ 'שעשה נסים' ו'שהחיינו', שאין עליו לברך 'להדליק' דהא לא אדליק איהו
  19. ^ המדליק בשאר ימים, איזו מן השלש ממעט
  20. ^ שהרי כל שמנה הדליקו מן הפך; אבל זמן - משהגיענו להתחלת זמן הגיענו
  21. ^ הא לאו דאורייתא היא, אלא מדבריהם
  22. ^ עירובי חצרות ותחומין
  23. ^ במבוי: דאי בעי מפקר לנכסיה והוה עני וחזי ליה, כדתנן: 'מאכילין את העניים דמאי' - הלכך חשוב דידיה
  24. ^ 'המוציא'
  25. ^ ברכת הזימון
  26. ^ אדם שהוא
  27. ^ כלומר: דלא צריך לברוכי עליה בהפרשתו
  28. ^ אפילו דבור דהזכרת השם לא יראה בך ערות דבר
  29. ^ כגון נר חנוכה
  30. ^ כגון דמאי, שהפרשתו אינה אלא מספק
  31. ^ קדוש היום
  32. ^ ספק דדבריהם בעי ברכה, ודמאי - אפילו ספק לא הוי, אלא חומרא בעלמא: דרוב עמי הארץ מעשרין
  33. ^ שיש לבית שני פתחים פתוחים לחצר
  34. ^ נר לכל פתח, כדמפרש טעמא 'משום חשדא': שהרואה יהא סבור שהבית חלוק, והרי הוא של שני בני אדם, ויאמרו: האחד אינו מקיים מצות נר
  35. ^ אחד בצפון ואחד במזרח
  36. ^ בני עיר אחרת העוברין משם בשוק
  37. ^ סבורין הן שהבית חלוק מתוכו
  38. ^ שיודעים שאין חלוק
  39. ^ בגמר קצירו
  40. ^ וכולהו מפרש להו
  41. ^ כדכתיב לא תכלה משמע בשעת כילוי, ולא שיקצה אותה קודם לכן
  42. ^ שאין עניים אצלו
  43. ^ מהר וטול כאן עד שלא יבאו אחרים
  44. ^ אבל עכשיו שמניחה בגמר קציר השדה - העניים רואין ובאין
  45. ^ שלא היו יודעים מתי יקצור אותם
  46. ^ שהעוברין רואין בגמר קצירו שהוא מכלה את הכל - לא ידעו שנתנה כבר
  47. ^ דמשמע שעת כילוי
  48. ^ הני דאמרן
  49. ^ לא טעמא דלא תכלה קא מפרשי: מאי שנא שעת כילוי
  50. ^ העוברין על 'לא תכלה' ואומרים: כבר הנחנוה
  51. ^ שהנרות שלהם - של חרס הן, ומכוסין, ועושים לו נקב בצדי כסויו להכניס לו הפתילה, והוא ה'פה'; ולמעלה בכיסויו יש נקב קטן, וגם חלל יש למעלה מן הכסוי, וממלאו שמן, והוא נכנס דרך הנקב מעט מעט; אם יש בו שני נקבים משני צדדין
  52. ^ עולה לשני בני אדם למהדרין, העושין נר לכל אחד ואחד
  53. ^ שהאש מתחברת לאמצעיתה ואינו דומה לנר
  54. ^ בשבת
  55. ^ והוא עני ואין לו כדי לקנות שמן לשתי נרות
  56. ^ והכי אמרינן (לקמן דף כה:) ותזנח משלום נפשי (איכה ג יז) - זו הדלקת נר בשבת: שבני ביתו מצטערין לישב בחשך
  57. ^ דכתיב (משלי ו כג) כי נר מצוה ותורה אור: על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה - בא אור דתורה
  58. ^ חרש עצים
  59. ^ דשבת
  60. ^ עובר ושונה כלומר עובר תמיד
  61. ^ אביו; ואיכא דאמרי חמיו
  62. ^ דחתנו כבנו
  63. ^ נר של שבת סמוך לחשכה
  64. ^ לא ימיש - קרא יתירא הוא להך דרשה דהא כתיב (שמות יג כא) וה' הולך לפניהם יומם
  65. ^ של יום
  66. ^ אורו
  67. ^ שהיה עמוד האש בא קודם שישקע עמוד הענן
  68. ^ אלמא אורח ארעא בהכי
  69. ^ בעוד היום גדול
  70. ^ שונה אני
  71. ^ דלא מינכרא שהיא של שבת
  72. ^ אוהב
  73. ^ ואהבתו עליהם כאב על בן
  74. ^ שאינו רגיל לעסוק בתורה
  75. ^ שאסור באכילה
  76. ^ דילמא אתי ביה לידי תקלה דאכילה
  77. ^ כדי שיתבער מהר
  78. ^ דליכא למיחש להטייה
  79. ^ והוא צריך להדליקה מבעוד יום - נמצא שורף קדשים ביום טוב
  80. ^ ולקמן (בפרקין דף כד:) ילפינן מקראי דאין שורפין